ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- שבת
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
שמחה בת חנה
ריש פרק כירה משנה וגמרא.
ר"ן ריש פרק כירה ד"ה עד שיגרוף.
שו"ע אורח חיים סימן רנ"ג סע' א'-ב'.
רמב"ם פרק ג' מהלכות שבת הל' ד'-ו'.
הר צבי או"ח קצ"א קל"ו ובעמוד רס"ה.
ציץ אליעזר ח"ז עמוד ק"א סימן ט"ז וחי"ב סימן צ"א.
באדר א' התשס"ה היתה בישוב בית-אל הפסקת חשמל כשעה לפני השבת, והרבה משפחות לא הספיקו להכין את תבשיליהם. התעוררה השאלה, האם היה מותר לשים את התבשילים על הפלאטה, כך שכאשר החשמל יחזור התבשילים יתבשלו בשבת?
תמצית שיטות הראשונים וההלכה בדין השהייה באש גלויה ומכוסה
בתחילת פרק כירה 1 נחלקו התנאים האם מותר להשאיר מערב שבת תבשיל שלא התבשל כל צרכו על אש גלויה. לדעת חנניה, מותר להשאיר על אש גלויה 2 תבשיל שהתבשל כמאכל בן דרוסאי, כלומר תבשיל כזה שאנשים שאינם אניני טעם מחשיבים אותו כמבושל. וחכמים אוסרים כל שהתבשיל 'מצטמק ויפה לו', כלומר באופן שתוספת בישול משביחה את התבשיל. נמצא לסיכום שכולם מודים שאין להשהות על אש גלויה תבשיל שלא נתבשל כמאכל בן דרוסאי, ומותר להשהות תבשיל שמבושל כל צרכו והוא מצטמק ורע לו – כלומר שהישארותו על האש פוגמת בטעמו.
בסוגיית הגמרא אין מסקנה מפורשת כמי ההלכה, ונחלקו בכך הראשונים, כפי שמביא הבית יוסף 3 באריכות. השולחן ערוך 4 הביא את שתי הדעות. בדעה הראשונה הוא סתם כחכמים, ובשם יש אומרים הוא הביא את הפוסקים כחנניה. הרמ"א כתב שנהגו להקל כסברא אחרונה, ולפיו יוצא שמותר להשאיר על גז תבשיל שמבושל כמאכל בן דרוסאי. הביאור הלכה כתב שלכתחילה נהגו להחמיר כשיטת חכמים, אך בשעת הדחק - כגון שבאו אורחים - אפשר לסמוך על הדעה המקילה.
מחלוקת זו הינה באש גלויה; בכירה גרופה, כלומר שהוציאו ממנה את הגחלים, או בכירה קטומה, כלומר ששמו עפר על הגחלים למעט חומם – מבואר בשולחן ערוך שם שמותר להשהות גם תבשיל שלא נתבשל כמאכל בן דרוסאי. זאת משום שכל הסיבה שאסרו חכמים לשים מערב שבת על אש גלויה תבשיל שלא נתבשל היא שמא יבוא לחתות ולהבעיר את הגחלים, אולם אם גרפו את הגחלים, או שעשו מעשה שמראה שרוצים לצמצם את האש, כגון ששמו אפר על הגחלים, אין חשש זה.
דין תנור חשמלי ופלאטה
ומעתה יש לעיין מהו דין תנור חשמלי, כירה ופלאטה חשמליים – האם יש להם דין של אש גלויה או אש מכוסה?
בפשטות, בכל מכשיר חשמלי שאי אפשר לשנות בו את גודל החום אין חשש של חיתוי. ולא זו בלבד, אלא גם מכשיר חשמלי שאפשר לשנות בו את גודל החום אינו דומה לגחלים, כי טבעם של הגחלים שהבעירה מתמעטת בתוכם וצריך לחתות כדי להבעיר את האש, אבל במכשיר חשמלי - גובה האש קבוע ואינו אמור להשתנות. חילוק זה הינו אפשרי, אך אינו מוכרח, ואפשר לומר שגם במכשירים חשמליים רגילים לשנות את גובה האש מידי פעם.
אלא שמכך שטעם האיסור אינו שייך בפלאטה חשמלית - עדיין אין ללמוד בהכרח שההשהייה עליה מותרת, כי יתכן שחכמים לא חילקו, ואסרו בכל אופן. אמנם בכירה גרופה וקטומה מפורש שלא גזרו, אולם יתכן שזאת משום שבמקרים אלו האדם עשה מעשה של היכר, מה שאין כן בפלאטה.
והנה הר"ן 5 מביא את דברי הירושלמי "הגורף צריך שיגרוף כל צרכו", ולעומתו הקוטם אינו צריך לכבות לגמרי, אלא שישים די בכך שישים מעט נעורת. הראשונים פירשו את דברי הירושלמי שבגריפה צריך שלא ישארו בכירה גחלים כלל, אבל הר"ן הקשה - אם כן, מדוע אומרת המשנה שבתנור אסור להשהות אפילו אם הוא גרוף? אם גרפו את כל הגחלים, מה שייך חשש חיתוי? אמנם ראשונים אלו פירשו שכיון שתנור הוא חם מאוד, אדם עלול להשוותו לכירה שיש בה גחלים שאינה חמה יותר מתנור בלי גחלים, אבל כאמור הר"ן תמה על סברא זו, ואומר שאם בתנור אין כלל גחלים - אין בו חשש חיתוי. לכן הוא מקבל את דעת בעל המאור, שאין כוונת הירושלמי שצריך לסלק לגמרי את הגחלים מהכירה, אלא רק מהמקום שהקדירה יושבת עליו. אם בתנור לא יהיו גחלים כלל – אכן יהיה מותר להשהות שם, כי אין בו חשש חיתוי.
נמצא מדברי הר"ן שהגזירה אינה גזירה שאסור להשהות על כל דבר חם, אלא רק כאשר יש חשש חיתוי.
אולם מדברי הרמב"ן והרשב"א משמע שצריך לגרוף לגמרי, ובפשטת הטעם הוא שגוזרים תנור משום כירה, ולפי דבריהם יהיה אסור להשהות גם במקום שאין חשש חיתוי.
וזו לשון הרמב"ם 6 :
ולמה אסור לשהות בתנור אף על פי שגרוף? מפני שהגורף אינו גורף אלא רוב האש ועצמה, ואי אפשר לגרוף רוב האש על שלא תישאר ניצוצה אחת, ומפני שהבלו חם - שמא יחתה כדי לבער הניצוצות הנשארות בתנור.
מבואר מדבריו שבאמת צריך לגרוף הכל, אלא שבתנור מחמירים כי בדרך כלל אין אפשרות לגרוף הכל. אם לא היה חשש כזה, היה מותר גם בתנור.טעמו של הרמב"ם מובא גם בדברי המגן אברהם והמשנה ברורה 7 , ונמצא שלהלכה - במקום שאין חשש חיתוי לא גוזרים, אפילו בכירה שנועדה לבישול וחומה רב מאוד.
יש לציין כי בכירה שמבשלים עליה יש דרגות חום שונות שאפשר לשנותן, ואם כן יתכן שהיא בכלל גזירת 'שמא יחתה', אולם אם האדם יבטל אפשרות זו, כגון שיוציא את הכפתור – יתכן שיהיה לה דין של כירה גרופה.
נוסיף, כי ר' עקיבא איגר מדייק מהרשב"א שבמאכל שלא הגיע ל'מאכל בן דרוסאי' צריך לחשוש גם ל'שמא יגיס', אולם בשולחן ערוך ובמפרשיו אף אחד אינו מביא את הדעה הזו, ונראה שהיא לא התקבלה להלכה. וכיון שזהו ספק דרבנן, אנו נשארים בדעה שבכל מקום שאין חשש חיתוי - מותר לשים דבר שאינו מבושל שיתבשל במשך השבת.
שימוש בשעון שבת
עד כאן עסקנו בהנחת תבשיל מבושל על כירה שפועלת מערב שבת.
הרב פרנק בספרו 'הר צבי' 8 דן בשאלה הפוכה: האם מותר להניח מאכל שאינו מבושל מערב שבת על פלאטה כבויה, כך שהיא תידלק על ידי שעון שבת במהלך השבת? וב'טללי השדה' מוסבר ששורש הספק נובע מכך שלא מדובר כאן בהשהייה ישירה, אלא בגרם השהייה, שהרי עכשיו האש כבויה. השאלה היא מהו גדרו של איסור השהייה – פעולת ההנחה על הכירה, או שעצם המציאות שהתבשיל שוהה אסורה, אפילו שהונח מעצמו, שהרי טעם איסור ההשהייה – שמא יחתה – שייך גם באופן זה. ומובא שם שגם הרב אליעזר ולנדברג בעל ה'ציץ אליעזר' דן בכך והעלה שני חששות – שמא יגיס, וכן שמא יבוא להניחה בשבת, כמו שאמרו "לא יתן לתוכו מים מפני שהוא מכבה" 9 והכוונה היא שמא יעשה זאת בשבת. אולם הרב פרנק אומר שאת חשש ההגסה אפשר לפתור על ידי הנחת כיסוי על הקדירה, וביחס לחשש שמא יעשה זאת בשבת הוא כותב שאין לנו לגזור גזירות חדשות מדעתינו. למסקנה, הרב פרנק לא נטה להקל כי אם במקרה ששמו את התבשיל כשהוא רותח, אלא שבאמצע הלילה הקדירה תכבה, התבשיל יתקרר ואחר כך הכירה תפעל שוב.
הציץ אליעזר נשאל שאלה דומה ביחס למים, האם מותר להעמיד מיחם חשמל עם תה בבית הכנסת, כך שהחשמל יכבה בחצות וידלק בבוקר? הוא מביא שהרבה גדולים נטו להקל בכירה גרופה, ומוסיף שבמים ודאי יש להקל כי אין בהם חשש הגסה , שהרי הם מעורבבים ועומדים. אולם, בתבשיל ממש שיש בו חשש הגסה – הציץ אליעזר אוסר.
לדברי ההר צבי יש השלכה מעשית כאשר יש אוכל חם על הפלאטה, לאחר מכן יש הפסקת חשמל כך שהאוכל מתקרר ומתחמם שוב, ואף כאן יהיה מותר. הרב אוירבך אומר שמותר אפילו לכתחילה להניח על כירה גרופה וקטומה מאכל שלא התבשל כך שהכירה תידלק בשבת והמאכל יתבשל תוך השבת, כי אין חשש חיתוי, וחשש שמא יגיס לא שמענו. וכן כותב הרב עובדיה יוסף, שמוסיף שהמחמיר תבוא עליו ברכה, אבל העיקר לדינא להקל. נמצא שבמקום הצורך, כאשר אין לו אוכל אחר לשבת, ודאי שמותר להניח על פלאטה, שאין בה חשש חיתוי. ואם יניח על הפלאטה כיסוי נוסף, יהיה לה לכל השיטות דין של כירה גרופה וקטומה.
הנחה בשבת על פלאטה כבויה
ויש לדון עוד, האם מותר לשים על פלאטה זו תבשיל גם בשבת עצמה? אמנם, על פלאטה דולקת אסור להניח לכתחילה אפילו דבר מבושל, אבל כאן מדובר על פלאטה שכרגע היא כבויה.
בפשטות, זהו גרם בישול, והכלל בדין 'גרמא' ההוא שגרם מלאכה אסורה שלא במקום צורך מאוד גדול - לדוגמא, כשיש שריפה מותר לגרום לכיבוי. נמצא שבאופן פשוט הדבר אסור, ושמא יש לומר שגם כאשר שאין שום אוכל לאדם בשבת, כגון שהודיעו לו בליל שבת שיהיו לו אורחים בבוקר, הרי זה כמקום צורך גדול. להלכה לא מצאנו מי שמקל בכך, וודאי שזהו לפחות איסור דרבנן, שהרי ההלכה היא שאסור להניח תבשיל לשים על תנור שאחר כך יבוא הגוי וידליק אותו 10 ; השאלה היא אם יש בכך גם איסור דאורייתא.
הרב פרנק 11 מציע לומר, שכיון שהשעון יפעל באופן אוטומטי - הרי זה כאש שעומדת לבוא, וההלכה היא שאם אדם מקרב דבר אל האש, הרי זה כאילו הוא עצמו עשה את השריפה בשבת. וזו לשונו:
וכבר כתבתי במקום אחר שהמעמיד קדירה במקום שסוף אש לבוא יהיה בו איסור תורה, על פי מה שכתבו התוספות בסנהדרין לעניין נזיקין וחיוב מיתה שאם כפתו בפנים והעמידו במקום שסוף חמה לבוא דחייב למאן דאמר אשו משום חיציו, והרי מבואר בבבא קמא ב'ליבה וליבתו הרוח' ואין בליבויו כדי ללבות פטור, ופריך בגמרא מאי שנא מזורה ורוח מסייעתו דחייב ומשני רב אשי לעניין שבת מלאכת מחשבת אסרה תורה אבל הכא גרמא בעלמא, הרי אף שמה שלעניין היזק פטור, לענין שבת הוי כעושה מלאכה, אם כן קל וחומר במקרב הדבר אצל האש, דלעניין מזיק חייב כל שכן לעניין שבת.
אדם שמשתמש ברוח בשבת כדי לעשות מלאכה הריהו כעושה את המלאכה בעצמו, כי זו מלאכת מחשבת, וכך הדין גם אם הוא משתמש באש שתבוא, ולכן אומר הרב פרנק שלדעתו יש בכך איסור תורה ממש. אולם רוב הפוסקים חולקים עליו, והשמירת שבת כהלכתה אף פסק למעשה שבמקום צורך גדול מותר לקרב את הדלקת השעון שבת, מטעם גרמא. מחלוקת זו תלויה בשאלה איך יש להסתכל על מהלכי הפעולה של החשמל, והעוסקים בדבר 12 אומרים שאין לקרוא לכך 'אשו משום חיציו' אלא זהו רק גרמא, ונמצא שזהו איסור דרבנן, בדומה לאיסור לשים על תנור שהגוי ידליק אותו.
^ 1 שבת לו ע"ב.
^ 2 בלשון הגמרא – כירה שאינה גרופה ואינה קטומה.
^ 3 בסימן רנ"ג.
^ 4 סימן רנג, סעיף א.
^ 5 טו ע"ב בדפי הרי"ף, ד"ה 'עד שיגרוף'.
^ 6 הלכות שבת ג, ו.
^ 7 מגן אברהם סעיף קטן ח, משנה ברורה סעיף קטן כ"ב.
^ 8 ט"ל הרים, מבשל, אות ג'.
^ 9 שבת מז ע"ב, על פי פירוש התוספות ד"ה 'לא יתן'.
^ 10 רמ"א סימן רנג, סעיף ה'.
^ 11 סימן קל"ו.
^ 12 ראה ספר 'החשמל בהלכה' ו'הכשרות במטבח המודרני'.
^ 2 בלשון הגמרא – כירה שאינה גרופה ואינה קטומה.
^ 3 בסימן רנ"ג.
^ 4 סימן רנג, סעיף א.
^ 5 טו ע"ב בדפי הרי"ף, ד"ה 'עד שיגרוף'.
^ 6 הלכות שבת ג, ו.
^ 7 מגן אברהם סעיף קטן ח, משנה ברורה סעיף קטן כ"ב.
^ 8 ט"ל הרים, מבשל, אות ג'.
^ 9 שבת מז ע"ב, על פי פירוש התוספות ד"ה 'לא יתן'.
^ 10 רמ"א סימן רנג, סעיף ה'.
^ 11 סימן קל"ו.
^ 12 ראה ספר 'החשמל בהלכה' ו'הכשרות במטבח המודרני'.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
