ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- כשרות
- דיני כשרות
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב מרדכי אליהו
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אשר בן חיים
בבן איש חי מונה כמה דרגות בחומרת איסור אכילת הדם, וז"ל (מצורע אות א'): "כל דם בהמה וחיה ועוף וכן דם שליל אסור מן התורה אבל דם גדים וחגבים מותר מן התורה ואסרו חז"ל משום מראית העין ואם יש בו היכר קשקשים מותר. וכן דם האדם מותר מן התורה ואסרוהו חז"ל אם פירש משום מראית העין, לפיכך אם נשך הככר בשיניו ויצא דם ונתלכלך הככר צריך לגררו כדי שיאכל הככר אבל דם שעודנו בין השינים מוצצו ואינו חושש". (שם אות ב) "בבהמה וחיה ועוף דם הנפש בכרת, אבל דם האיברים בלא תעשה והיינו אם יצא לחוץ או נפרד באבר או שנתעורר לצאת ונבלע במקום אחד, אבל אם הדם עודנו בבשר ולא פירש ולא נפרד שם, הרי זה מותר לפיכך מותר לאכול בשר חי ובלבד שידיחנו", עיי"ש.
דם שבין השיניים
הגמרא במסכת כתובות (דף ס' ע"א) "דם שעל גבי ככר גוררו ואוכלו, שבין השינים מוצצו ואינו חושש".
כל עוד לא יצא הדם מפיו - מותר לו לבולעו, אבל כשיצא מפיו הוא אסור. ולכן אם נשך בתפוח עץ או בלחם קשה ויצא לו דם מבין שיניו והוא על התפוח או הלחם, גורר את הדם ואוכל את התפוח או הלחם.
בברית מילה המוהל מוצץ את הדם - האם מותר לו לבולעו או אסור ? לדעת ההפלאה, מותר לו לבולעו כי זה נחשב דם שלא פירש, אבל הכנה"ג אוסר, וכן נוהגים.
מספרים שפעם בא כומר גוי לרב יהודי וא"ל: יש בתורתכם דברים משונים, דם בין שיניו - מותר, ואם פירש לחוץ - אסור, והרי זה אותו דם ? ענה לו הרב: יש הבדל, ואמחיש לך את זה בצורה הבאה. לקח הרב צלחת וביקש מהכומר שירוק לתוך הצלחת. לאחר שירק, אמר לו הרב תבלע את זה חזרה. השיב לו הכומר: זה כבר מאוס, ואיני יכול להחזירו. א"ל הרב: ישמעו אוזניך מה שאמרת, כשיצא מפיך נעשה מאוס וא"א להחזירו, כך הדין בענין הדם.
המצוה חשובה מעל הכל
אני רגיל לספר על חכם צדקה הזקן שהיה חסידא קדישא, והיה גאון גדול, וכל השו"ע היה "כמאן דמנח בכיסו, ופעם הבאתי לו תפוח עץ שטוף ורטוב, ולא רצה לקבל, וניגבתי אותו במגבת ולא רצה לאוכלו כי השתמשו במגבת זו הרבה אנשים והיה מאוס בעיניו, ועל כן שטפתי את התפוח שנית וניגבתי במגבת נקיה, ושוב לא רצה כי אמר אמנם מגבת זו מכובסת ונקיה אבל היא כובסה עם סבון וחשש שמא ריח הסבון נשאר במגבת. לאחר כמה ימים הלכתי אתו לברית והוא היה המוהל, וראיתי שהוא מוצץ בפיו ללא הפסק של שפופרת. אמרתי לו: כבוד הרב לא רצה לאכול את התפוח שניגבתי, אבל את המציצה עושה בפיו ?! ענה לי הרב: זה מצוה, וחביבות המצוה גוברת על הכל.
"טבעול" עם חלב - אם יש חשש מראית עין
בתחילה כשחברת "טבעול" החלה לשווק קציצות ונקניקיות הדומים במראיהן לקציצות בשר אבל אין בהם בשר והם פרווה, אסרתי לאוכלם עם חלב אלא אם יעשו סימן והיכר מיוחד שהקציצות הם של "טבעול", וזאת משום מראית העין. אבל לאחר כמה שנים שהתפרסם צורתם של אותם קציצות, וכל אחד יודע לזהות שמדובר בקציצות שהם פרווה, התרתי לאכול אותם ללא סימן והיכר מיוחדים.
איסור אכילת דג עם חלב
הספרדים מחמירים שלא לאכול דג עם חלב, והאשכנזים הקילו בזה, ומובא בדרכי משה, מה שכתב בבית יוסף שיש להפריד בין דגים לחלב, נפלה בזה טעות סופר והכוונה לאסור אכילת דגים עם בשר משום שחמירא סכנתא מאיסורא, אבל בדגים עם חלב לית לן בה. ומכל מקום אין לנו אלא דברי מרן הב"י ודברי הבא"ח ולכן הספרדים מחמירים באכילת דג עם חלב. יש עדות המחזיקות בביתם סיר מיוחד לדגים, וסיר מיוחד לבשר, וכמובן שסיר נפרד לחלב.
דם ביצים
דם ביצים הוא חמור, ויש שאינם נזהרים בו כולי האי. בזמן קום המדינה היה המצב קשה, והיו מחלקים ביצה אחת לכל נפש פעם אחת בשבוע בלבד. כיום ב"ה יש ביצים בשפע ויכולים להחמיר ולזרוק כל ביצה שיש עליה דם ללא שום בדיקה, אבל בזמנם היה הדבר קשה מאוד. על כן באותה התקופה היו נזהרים לבדוק אם יש דם על החלמון או על החלבון, וגם אם היה דם על החלמון, היו מוסיפים לבדוק על ידי הנחת צמר גפן לח בעדינות על החלמון, ואם יצא הדם ללא שנפגע החלמון, בידוע שהוא מהחלבון בלבד והביצה מותרת, אבל אם היה החלמון נבקע בידוע שהדם הוא מהחלמון ואסור. ומיהו כל זה בזמנם ולא מהני אלא בשעת הדחק, אבל בזמננו אין לסמוך על בדיקות אלו, ואנו פוסקים כדעת הבא"ח שמחמיר בדם שבביצה בין אם נמצא על החלמון ובין אם נמצא על החלבון.
איסור דם ביצה בשאר התבשיל
דם שבביצה אוסר את כל הביצה, וכיון שהיא אסורה, היא אוסרת את כל התבשיל שבו היא מתבשלת. לכן, כשמבשלים ביצה עם ביצים נוספות, יש להכניס טיפה של סבון נוזלי לסיר כדי שיפגם טעם המים ואז אם הביצה נאסרת אין שאר הביצים האחרות נאסרות, ומ"מ הביצה עצמה אסורה והיא אינה מתבטלת בשאר התבשיל.
מותר לאכול ביצה בלילה שאין אפשרות בדיקה טובה, כי סמכינן ארובא. וכן מותר לגמוע ביצה חיה ולא חוששים לדם מהטעם הנ"ל (וכן נהג האר"י הקדוש, עיין בא"ח טהרות).
יש שאמרו בדרך בדיחותא, את מסכת ביצה אפשר ללמוד כמו ביצה רכה, ואפשר כמו ביצה בינונית, ואפשר כמו ביצה קשה, כי היא מרובה בהלכות יו"ט.
זהירות במאכלים
בכמה מקומות התורה מזהירה על חומר איסור אכילת הדם. ואומרים חז"ל ומובא ברש"י על הפרשה, ומה דם שנפשו של אדם סולדת ממנו, ובכל זאת התורה האריכה מאוד וכפלה את חומר האיסור שבו, על אחת כמה וכמה במאכלים אסורים שאין נפשו של אדם סולדת מהם. ועוד אומרים בעלי המוסר, שאם בדבר שמטמטם את לבו של האדם כך, על אחת כמה וכמה שצריך להזהר באכילת מאכלים כשרים שיהיו בתכלית ההידור וההכשר, שבכך ייטהר ויחכם לבו של האדם מאוד, לפי שגדולה מידה טובה ממידת פורענות.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
