ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- קוממיות
- בימה תורנית
- משפחה חברה ומדינה
- התורה והחיים
- שיעורים נוספים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי צמח בן מזל
סובבתי לאיטי את המפתח בחור המנעול. עוד יום מעייף הגיע לסיומו, ואני כמהתי למעט מנוחה. הבית חשוך. לחצתי על מתג החשמל.
הי, מה זה? מכל עבר הביטו אלי פניהם של חברי, שפצחו בשירת - 'היום יום הולדת'. אשתי הפתיעה אותי לכבוד יום הולדת השבעים שלי ב - 'חיים שכאלה'. עייפותי פגה, איזה יופי.
בעצם, מהי משמעותו של יום הולדת, וכיצד נחגוג אותו?
הי, מה זה? מכל עבר הביטו אלי פניהם של חברי, שפצחו בשירת - 'היום יום הולדת'. אשתי הפתיעה אותי לכבוד יום הולדת השבעים שלי ב - 'חיים שכאלה'. עייפותי פגה, איזה יופי.
בעצם, מהי משמעותו של יום הולדת, וכיצד נחגוג אותו?
התחדשות של כוחות
הרב מרדכי גרינברג שליט"א - ראש ישיבת כרם ביבנה
בתורה מוזכר יום הולדת בקשר ללידת גוי - "יום הולדת את פרעה" (בראשית מ'). ובהערות שבספר תורה שלמה מביא - "רוב בני אדם מחבבים יום שהוא תשלום שנתן, שהוא כנגד אותו היום שנולד ושמחים בו ועושים בו משתה... ועד עתה זה המנהג אצל מלכי גוג שאנחנו בעבדותם, גם שאר האומות התלויים עליהם... עושים יום הולדתם סעודה גדולה".
האם באמת יש ליום זה משמעות? הירושלמי (ר"ה ג', ח') מספר - "עמלק כושפן היה (מכשף היה). מה היה עושה, היה מעמיד בני אדם ביום גנוסיא (הולדת) שלו לומר לא במהרה אדם נופל ביום גנוסיא שלו, מה עשה משה, ערבב את המזלות". ופירש קרבן העדה שעמלק "היה מעמיד למלחמה עם ישראל בני אדם ביום הולדתם, לומר, לא במהרה אדם ניזוק ביום מולדתו, שאז המזל השולט ביום ההוא עוזר לו".
לימדונו חז"ל שיום לידתו של אדם הוא יום שקיבל האדם שפע כוחות של חיים, ושפע זה חוזר בכל שנה ביום הלידה ומוסיף לו כוחות חיים. לכן צריך אדם לנצל יום זה בשני אופנים:
א. חשבון נפש - על האדם לברר לעצמו האם השתמש בכוחות שנתנו לו להגשים את ייעודו, או שמא ניצל אותם לדברים אנוכיים. בסידור עולת ראיה מפרש הרב זצ"ל שזהו תוכן הוידוי ביום הכיפורים - "אלוקי עד שלא נוצרתי איני כדאי, ועכשיו שנוצרתי כאילו לא נוצרתי". לכל אדם ייחוד ותפקיד משלו, לכן לא נוצר עד עתה כי לא היה צורך בו, ועכשיו שנוצרתי הריני בוגד בשליחותי וכאילו לא נוצרתי. כך מפרש הרב סולוביצ'יק זצ"ל את תפילת יום הכיפורים - "למען נחדל מעושק ידנו", שאין הכוונה דווקא לגזל, אלא לשימוש בכוחות שה' נתן לנו לצרכינו האנוכיים ולא למען שליחותינו המיוחדת. יום ההולדת הוא זמן נאות לברר את הפער בין מה שהיינו אמורים להשיג לבין מה שהשגנו.
ב. להוסיף טוב - ביום זה אנו מקבלים תוספת כוחות, ועלינו להשתמש בהם לדברים טובים כדי לפתוח בפני הכוחות האלו מסלול חיובי למשך כל השנה. בשם האדמו"ר מלובביץ' זצ"ל מוסרים, שיום ההולדת הוא זמן לחגוג את הלידה עצמה מתוך שמחה של תורה ומצוה. זה זמן להוסיף במתן צדקה, בתפילה ובלימוד תורה. רצוי לעלות לתורה ביום השבת שלפני יום ההולדת, ואם יש קריאת התורה ביום עצמו, יעלה גם באותו יום. מסופר על ר' ישראל מסלנט שהיה נותן ביום ההולדת צדקה כמניין השנים שהגיע אליהם ביום ההולדת, כך אנו מודים לה' על החיים שהעניק לנו, לא רק בפה, אלא במעשים, ומראים בזה, שמה שהשקיע בנו היה כדאי, ושבעתיד ננצל את הכוחות לרמה עליונה יותר.
מאזן שנתי
הרב מנחם ברוד שליט"א - עורך 'שיחת השבוע'
ההתייחסות המקובלת ליום-הולדת היא בבחינת "הפי בירט-דיי". יום עליז וקליל, עם בלונים צבעוניים ומתנות. לא פלא שאנשים מבוגרים נוטים לזלזל ביום הזה ולראות בו דבר שנועד בעבור ילדים.
האמת היא שיום-ההולדת הוא יום חשוב ורציני ביותר. זה יום של חשבון-נפש אישי. יום-ההולדת מציין את התבגרותו של האדם בשנה, וזה הזמן המתאים לעריכת ה'מאזן' של מעשיו בשנים שחלפו, לתקן את הדורש תיקון ולקבל על-עצמו החלטות טובות לגבי העתיד.
בספר המנהגים של חב"ד נאמר: "ביום ההולדת על האדם להתבודד, ולהעלות זיכרונותיו ולהתבונן בהם, והצריכים תיקון ותשובה (כלומר, אותם זיכרונות הדורשים תיקון ותשובה) - ישוב ויתקנם".
עוד נהוג לעלות לתורה ביום-ההולדת, אם הוא יום של קריאה בתורה, או בשבת שלפניו. ביום-ההולדת עצמו יש להוסיף בלימוד התורה, במתן צדקה ובכוונת התפילה. ביום הזה גם מתחלף פרק התהילים האישי שכל אחד ואחד אומר, על-פי גילו (מי שמלאו לו עשרים שנה, למשל, מתחיל לומר את פרק כא, מכיוון שהוא עומד עכשיו בשנה העשרים ואחת לחייו).
בגמרא נאמר, שביום-ההולדת גובר מזלו (הרוחני והגשמי) של האדם. הגמרא גם מספרת, שהמן הרשע קבע את יום השמדת היהודים לחודש אדר דווקא, משום שידע כי בחודש זה מת משה רבנו. אבל, מסיימת הגמרא, הוא לא ידע שבחודש אדר משה רבינו גם נולד, ולכן נחל מפלה. מכאן, שיום-הולדתו של צדיק הוא יום זכאי לכל כלל-ישראל!
רבים מגדולי-ישראל נהגו לערוך סעודה מיוחדת ביום-הולדתם, והדבר מוזכר גם בתלמוד. בקרב גדולי החסידות בולט הדבר עוד יותר. הבעל-שם-טוב, למשל, נהג לערוך סעודה מדי שנה ביום-הולדתו, בח"י באלול, והיה מגלה שמחה יתרה (עוד על רבים מגדולי ישראל וגדולי החסידות שנהגו לציין את יום-ההולדת, ומקורות מפורטים בעניין, אפשר למצוא בספר 'יום מלכנו', הוצאת 'קה"ת', תשד"מ).
כ"ק הרבי מליובאוויטש זי"ע קרא לפרסם בציבור את מהותו ותוכנו של יום-ההולדת, כדי שהכול יהיו מוּדעים לחשיבותו של יום זה. כדאי לציין כאן, שבקרב עדות-המזרח מקובל הדבר עוד מקדמת-דנא, על-פי דברי ה'בן-איש-חי' (שנה ראשונה, פרשת ראה, סעי' יז): "ויש נוהגין לעשות בכל שנה את יום הלידה ליום-טוב, וסימן יפה הוא, וכן נוהגים בביתנו".
תזכורת
הרב יצחק הלוי שליט"א - רב המועצה המקומית קרני שומרון
- החיבור הזה בנושא "יום אחד בביתנו" דומה מלה במלה לחיבורו של אחיך הגדול! - אמר המורה לתלמיד בקול חמור סבר.
- אין פלא! - הגיב התלמיד הקטן - כתבנו על אותו היום ועל אותו הבית...
פתחתי באנקדוטה זו, כדי להדגים שיום הולדת הוא עניין של חשבון נפש אישי ואיננו ניתן להעתקה - לא מאיש לרעהו ולא משנה לחברתה.
במישור העקרוני - מחד, אומרים בהלצה: "יום הולדת את פרעה!" (בראשית מ'), כלומר זהו מנהג של הגויים!
מאידך, הגמרא (מועד קטן כ"ח) מספרת על רב יוסף, שערך סעודה לחכמים ביום מלאות לו שישים, מפני שיצא מחשש עונש כרת. לפיכך, כתב בשו"ת בית דוד, שמותר לחוג יום הולדת שישים אלא שיש לסיים מסכת בסעודה זו, כדי שלא יראה הדבר כחוקות הגויים. והוסיף - שהיו מגדולי ישראל, שהתענו ביום הולדתם, וסיום המסכת פוטר מחובת התענית.
מקור המנהג להתענות ביום ההולדת, בכך שבלידה התינוק נחלץ ממצב סכנה, ולכן מתענים "על משקל" תענית בכורות, בערב הפסח, ויש שחגגו את הנס בסעודת מצווה (משנה ברורה תרצ"ז, ב'). וכך כתב הבן איש חי (פרשת ראה): "ויש נוהגין לעשות בכל שנה את יום הלידה ליום-טוב, וסימן יפה הוא! וכן נוהגים בביתנו". "כשיגיע לגיל שישים או שבעים, נכון ללבוש בגד חדש או יקח פרי חדש ויברך עליו "שהחיינו", ויכוון גם על שנותיו, ויש עושים סעודה, כשיגיעו לשבעים".
אנחנו עומדים בימי הספירה, בהם נצטווינו: "וספרתם לכם!" (ויקרא כ"ג), ודרשו חז"ל: "שתהא ספירה לכל אחד ואחד" (מנחות ס"ה). יש ספירה של הקופאית בסופרמרקט; ויש ספירה של השכיר, מקבל המשכורת. לכאורה אותה ספירה, אולם, יחי ההבדל! הראשונה - אדישה, אין זה נוגע אליה, אין זה הכסף שלה! השכיר, לעומתה, מתלהב מכל שקל. זה שלו!
התורה מבקשת לרמוז כאן: נצל את הזמן! הזמן הוא מצרך יקר ביותר, רגע עובר - אינו חוזר! בנה עוד נדבך בבניין האישיות שלך! כך גם יום ההולדת הוא זמן של עריכת מאזן - לעבר; וחשבון נפש - לעתיד.
בכל התורה כולה נאמר רק על ארבעה אישים הביטוי - "בא בימים": אברהם (בראשית כ"ד), שרה (בראשית ח"י), יהושע (פרק י"ג) ודוד (מל"א א'). הם באו עם ימים מנוצלים. הם הנציחו כל רגע בחייהם, שכן הזמן הוא מצרך יקר, וכלשון חכמי המוסר: העבר - אין! העתיד - עדיין! וההוה - כהרף עין! מי שמנצל את הזמן, הריהו חי תמיד .
הרב נריה זצ"ל נהג לספר ששאל פעם את תלמידיו: מי היה הרמב"ם? ואמנם, הם ידעו. לאחר מכן שאל: ומי הוא חודורוב? וגם את זאת הם ידעו - חודורוב היה שוערה המצטיין של נבחרת ישראל. ואזי הוסיף להקשות: ומי היה שוערה של הנבחרת בתקופת הרמב"ם? גיחכו התלמידים. פנה הרב אל תלמידיו ואמר: אתם רואים, ישנם אנשים שחיים רק לשעתם, אבל ישנם כאלה, שאנחנו חיים אותם בתוכנו! אלו הם אנשים שהותירו מאחוריהם שובל ארוך של עשייה, הנהגות, תורה וחיים! זוהי משמעותו של יום ההולדת אצלנו!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
