ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- צבא ומלחמה
- שיעורים נוספים בענין מלחמה
- משפחה חברה ומדינה
- שמיטה
- התבוננות אמונית
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יעקב בן בכורה
לפעמים יש לסמוך על הנס
שנת השביעית - המטרה משכיחה את האמצעים
לעשות טוב ללא "חשבונות"
במלחמה, חיי היחיד נחשבים כאמצעי לעומת חיי הציבור וקידוש ה', הנחשבים אז כמטרה
במלחמה המטרה, בדרך כלל, מקדשת את האמצעים
מלחמה על הגזר דין בשמים
בטחון בה' בשביעית ובעת מלחמה
הקשר בין מלחמה לשנה השביעית
חז"ל במסכת מגילה עומדים על סדר הברכות בתפילת שמונה עשרה:
"ומה ראו לומר גאולה בשביעית אמר רבא מתוך שעתידין ליגאל בשביעית לפיכך קבעוה בשביעית והאמר מר בששית קולות בשביעית מלחמות במוצאי שביעית בן דוד בא מלחמה נמי אתחלתא דגאולה היא".
אנו רואים בגמ' זו שחכמים חושפים קשר פנימי בין שנת השמיטה לבין הצורך במלחמה. בשנה זו, מיד עם כניסתה של השנה אנו נקראים לצאת למלחמה כנגד בני ישמעאל פראי האדם. מהו אותו קשר פנימי בין השניים?
לפעמים יש לסמוך על הנס
בספר הזוהר בפרשת בהר מובא סיפור על רבי יוסי ורבי חייא, שהיו מהלכים בדרך וראו שני בני אדם שהיו אף הם בדרך, ופגע בהם אדם שלא בא אוכל אל פיו שלשה ימים, מחמת שאיבד את דרכו במדבר. ראו החכמים שאחד מן השניים מוציא מאמתחתו מזון ונותן לו כל צורכו, בהותירו את עצמו ללא מזון כלל. נחלקו החכמים ביניהם, האם עשה אותו אדם כהוגן, או לא. רבי חייא סובר שאין דעתו של הקב"ה נוחה מהתנהגות זו, שהרי הנותן גופו נותר עתה בלא מחיה. אולם דעת רבי יוסי שאותו אדם עשה כראוי, שמא נגזר עליו בשמים דין קשה וגלגלו לו מן השמים מצוה זו כדי שינצל מגזר דינו הקשה. וכך נמשך שם בזוהר אותו ויכוח בין רבי יוסי לרבי חייא, עד שבסופו של דבר התאמתו דברי רבי יוסי, ונעשה נס לאותו אדם שנתן את כל אוכלו לרעֵב.
ועל כך דרש רבי יוסי את הפסוק: "בטח בה' ועשה טוב, שכֹן ארץ ורעֵה אמונה" - אם על ידי בטחון בה' אתה עושה טוב, אזי הקב"ה מציל אותך מצרה וגורם שתזכה לשכון בארץ.
שנת השביעית - המטרה משכיחה את האמצעים
לכאורה דברי רבי יוסי דורשים הסבר, שהרי כלל מסור בידנו שאין סומכים על הנס. ונראה שגם רבי יוסי מודה שבדרך כלל אין סומכים על הנס, אלא שבמקרים מיוחדים כגון שנגזר על האדם דין קשה, עליו לעשות איזו מצוה במסירות נפש ללא חשבון, ואזי הקב"ה בא ומושיעו.
דברים אלו נאמרים בזוהר על היחס בין שנת השמיטה לששת שנות העבודה בקרקע. תכליתנו בעולם הזה היא דבקות בה'. אולם הקב"ה שם אותנו בְעולם כזה, שבו אין באפשרותנו להתפנות "נטו", לעבודת ה' בלבד. כללי העולם הזה מחייבים אותנו לא זאת בלבד להשגיח על המטרה, אלא גם לחשב את האמצעים שברשותנו, המסוגלים להובילנו אל תכלית זו. על כן, שש שנים אנו מעבדים את שדותינו ודואגים לפרנסתנו, כדרך כל גויי הארץ.
לעשות טוב ללא "חשבונות"
אולם ישנה סכנה, שמרוב העיסוק בפרנסה ובדאגה לקיומנו היום יומי בדרך הטבע, נשכח את התכלית האמיתית, ונתלה את הצלחתנו במאמץ האנושי שלנו. כלומר, דאגה יתירה זו לפרנסה, עלולה להביאנו לידי שכחת ה'. לשם כך באה שנת השמיטה - שבת לה'. שנה שלימה בה אנו פטורים מחובת הדאגה לפרנסתנו בדרך הטבע. הננו עסוקים רק בעשית הטוב, דרך העיסוק בקודש בלבד, ושובתים מכל עסק בפרנסה. נמצאנו משליכים יהבנו על ה', שידאג לכל מחסורנו. " וכי תאמרו מה נאכל בשנה בשביעית... וצויתי את ברכתי ".
בשנה זו, השביעית, כל אחד מאיתנו יש לו מעט אוכל בכליו, ועם זאת הננו נתבעים לבטוח בה', ולתת משלנו לאחרים ביד נדיבה. "בטח בה' ועשה טוב" - על ידי הלוך נפש של בטחון בה', יעלה בידך להתמסר לעשיית טוב ללא חשבונות רבים, האם יש מחיה דייך לך ולבני ביתך, שהרי אתה בוטח בה'. אכן, זוהי שנת מבחן, עד היכן אנו שמים בראש מעייננו את חפצנו להתקרב לה', תוך סילוק חשבונות אישיים.
בשעת מלחמה, חיי היחיד נחשבים כאמצעי לעומת חיי הציבור וקידוש ה', הנחשבים כמטרה
קשה לזהות, מתי הננו מחוייבים למעשים שיש בהם מסירות נפש ללא חשבון. אימתי הננו נתונים באמת בסיטואציה של אותו אדם שפגש חברו במדבר, מתי אנו נמצאים ב"הנהגה של שביעית". נראה הדבר, שזמן מלחמה זהו אחד מן המצבים, בו אנו נתבעים להתנהגות ללא חשבונות אישיים כלל, התנהגות שיש בה ממסירות הנפש. הרמב"ם בהלכות מלכים, מתאר את המהלך הרוחני הפנימי, העובר על הנכנס בקשרי מלחמה בשעת מלחמת מצווה. עליו מוטל להסיר מליבו את מחשבתו על אשתו ובני ביתו, ולהיות מרוכז כל כולו במשימה המלחמתית. קדושת המטרה של נצחון המלחמה, הסרת הסכנה המרחפת מעל ראשו של עם ישראל ומניעת חילול ה' - כל אלה דוחים את כל חשבונות היחיד.
זו גם הסיבה לכך, שבסערת המלחמה אין מחשבים את חשבון ההרוגים. חיי היחיד נדחים מפני חיי הציבור, המופיע מצב של קידוש ה'. הרב ישראלי בספרו "עמוד הימיני", מסביר, שבשעת מלחמה כל עם ישראל נהפך להיות, כביכול, כגוף אחד מאוחד. השאלה, האם להימנע מיציאה למלחמה למרות הסכנה הקיומית המאיימת על הציבור כולו, על מנת למנוע אבידות בנפש - כמוה כשאלה, האם אדם החולה באיבר אחד, יש לכרות אותו איבר על מנת להציל את האדם כולו. בודאי אנו נכרות איבר אחד בכדי להציל את כל הגוף. כך בשעת מלחמה, חיי היחיד נחשבים כאיבר בודד לעומת חיי הציבור, הנחשבים כגוף אחד שלם.
במלחמה המטרה, בדרך כלל, מקדשת את האמצעים
במלחמה, מטרת הנצחון היא קובעת את דרכי הפעולה. גם במלחמה יש לפעמים מניעות מוסריות בדרך ניהול המלחמה. אולם זאת כל עוד שהמניעות הללו לא יגרמו להפסיד במלחמה. מפני שהקלקול המוסרי הגדול ביותר הוא, להפסיד את המלחמה! כך אמנם מזהירה התורה את אלה היוצאים למלחמה. "אתם קרֵבים היום על אויבכם !" יש לזכור שאלה אויבינו! יש גם מלחמות בין אחים . מדגישים חז"ל שיש להחדיר בלוחמים את ההבדל הגדול ועצום בין המלחמה בתוך עם ישראל, בין השבטים השונים. שם, אם תפסידו במלחמה, אחיכם ירחמו עליכם. במקרה כזה, ההפסד במלחמה אפשר שהוא הנצחון. אולם בשעה שאתם יוצאים למלחמה על אויבכם, שם יגרום ההפסד במלחמה, חלילה, שהגוים יתאכזרו על עם ישראל, ומלבד ההרג והאבדן, אין לך חילול ה' גדול מזה.
אכן, לפעמים אנו נמנעים מלבצע מהלכים הנראים בלתי מוסריים, משום שכל מלחמות ישראל, היו והינן מלחמות על הצדק והמוסר. אם נבוא לנהל את המלחמה בצורה שאינה הוגנת, אנו חותכים את הענף שעליו אנו יושבים. אולם חלילה לנו, ששיקולים אלו יהיו סיבה לכך שלא ננצח במלחמה.
על כן, אין שעת מלחמה יפה להיסוסים וחשבונות רבים. במלחמה מוכנים לשלם מחיר יקר, בין אישי, בין כלכלי, ובודאי מחיר של ויתור על איכות חיים. באשר המחיר של הפסד במלחמה הינו המחיר היקר ביותר.
מלחמה על גזר הדין בשמים
מאמינים אנו, כי כל מה המתרחש בארץ, שורשיו נמצאים בשמים. כאשר מתחוללת מלחמה בארץ, אנו מבינים שיש גם מלחמה גדולה בשמים. חז"ל מתארים זאת במקומות רבים כמאבק, כביכול בין שרו של עשיו (או שר אומה אחר) לעם ישראל. אופיה של המלחמה בשמים שונה מזה שבארץ. שם אין נלחמים בטנקים ומטוסים, שם כל כולה של המלחמה הוא על ידי תפילות, זכויות ומעשים טובים. בעת מלחמה, אנו נלחמים על גזר דיננו בשמים! הדבר מובן בהקבלה למה שקראנו בדברי הזוהר, כי אדם הנגזר עליו דין בשמים, יכול להפכו לטובה על ידי מעשה מצוה במסירות נפש. כן הדבר גם בעת מלחמה. על ידי מסירות נפשם של רבים מישראל, הנכונים לסכן עצמם למען עם ישראל כולו, נחתם על ישראל למעלה גזר דין לחיים טובים.
בטחון בה' בשביעית ובעת מלחמה
עמדנו איפוא על קשר אחד שבין שנת השביעית לעת-מלחמה. בשניהם יש לדבוק במטרה, מתוך ביטחון מלא ביכולת האנושית להשיג מטרה זו. לשם כך חייבים בזמנים אלו לפתח את מידת הבטחון. מידת הבטחון מולידה באדם כוחות חדשים. אדם אינו תולה את כוחו בכשרונותיו האנושיים, אלא הכל תלוי בסיעתא דשמיא המלווה אותנו בכל אשר נפנה. במקום שאדם מלא ביטחון, כוחותיו שוב אינם כוחות אנושיים, מוגבלים, אלא הם מתעלים להיות כוחות אלקיים שאין דבר בעולם שיכול לעמוד כנגדם. בשביעית טמונה איפוא אותה סגולה, המסייעת בידנו להתחזק במידת הביטחון בה', תוך הסתייגות גלויה מהבטחות בשר ודם, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר ב"גוים שכחֵי אלקים", כי שוא תשועת אדם.
"הבה לנו עזרת מִצר ושוא תשועת אדם באלקים נעשה חיל והוא יבוס צרינו" (תהילים ס יג-יד).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
