ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- מבט על התקופה
- התמודדויות וחבלי משיח
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אשר בן חיים
השליחות
אמונה ובטחון
טבעיות בזהירות
הקדושים - הלפיד שלפני המחנה
חיים בעלי משמעות
לכל תושבי בנימין:
ה' עמכם גיבורי חיל!
יותר משמונה חודשים אנו נמצאים במלחמה המתרחשת סביב ליישובינו. עז רצוננו לחזור לימים שלווים, ימים שנוכל להתעסק בהם בבניין חומרי וביצירה רוחנית. אולם יתכן שייתבע מאתנו להמשיך במצב החירום עוד מספר חודשים ואולי יותר.
אנו, רבני הישובים, נפגשים מידי פעם לשוחח, להשמיע דעות, לקבל עצות, ובדרך כלל הדבר מאד מחזק אותנו. (אגב, דרך זו טובה לכולנו - לא להתכנס בבית, "טובים השנים מן האחד" - בעיקר בעת קשה). נזכיר ונחדד מספר נקודות שעלו בחלק מן השיחות.
סבלנות - הלידה בוא תבוא
כולנו מרגישים שאנו נמצאים בתקופה מיוחדת. התקופה עתה מאופיינת בצפייה לבאות. כולם נמצאים בעמדת המתנה. תפיסות רבות שהיו נכסי צאן ברזל של חלקים נרחבים בחברה הישראלית והפכו להיות חלק מה"תרבות" העממית, הולכות ומתערערות. חלומות רבים על "מזרח תיכון חדש" וכד', הולכים ומתנפצים. אולם זהו תהליך קשה. זה דומה לתהליך של גמילה מהתמכרות לסם מרגיע ( אין הדבר עוזר לכעוס על המכורים, עדיף לסייע בידם להיגמל מן הסם). ואכן, הקב"ה עוזר לנו בתהליך הגמילה, אולם בדרך מאד כואבת.
אנו בתהליך לידה. ההיריון הוא ארוך וקשה. תמיד החודש התשיעי בהריון הינו הקשה ביותר, משום שכוספים כבר להיות לאחר הלידה. אולם לידה מוקדמת אינה רצויה. כך ממש גם בתהליך הגאולה. ככל שהיא מתקרבת כך אנשים רבים מאבדים סבלנותם. יודעים אנו שאין בידנו אלטרנטיבה לבצע הפלה! הלידה בא תבוא, שהרי לא אנחנו החלטנו עליה, אלא אבינו שבשמים. יש בנו אמונה עמוקה, כי ברגע שתגיע העת, ניתן יהיה לעבור במהירות מעֶמדת צפייה והמתנה לעמדת לידה ומהפכה. לא נדחוק את הקץ, אולם כאשר הקב"ה יפתח לנו - גם לא נרחיק אותו.
השליחות
בתקופה זו מוטל עלינו תפקיד חשוב. אנו נבחנים כל יום במידת הנחישות וכוח העמידה שלנו. מלחמה זאת צפויה הייתה אצל גורמי הביטחון, מה שלא נצפה, הוא תגובת הישובים למצב החדש! ואכן היא היוותה הפתעה לרבים, שלא האמינו כי בעזרת ה' נצליח לעמוד כסלע איתן בהמשך ניהול שגרת חיינו.
בדרך הטבע, ככל שחולף הזמן וחלומות טובים לא מתממשים לאלתר, גורם הדבר לעייפות ולייאוש. בקרב חלק בעם, החולשה הלאומית אינה נובעת ממשבר אידיאולוגי ואי אמונה בצדקת הדרך, אלא היא בעיה של עייפות רוחנית. לאותם אנשים אנו מהווים קרן אור ועוצמה, המסייע בידם להתאזר בגבורה.
תהליך הגאולה דומה לריצת מרתון, ככל שהריצה מתארכת כך הרצים הולכים ומתעייפים. והנה, יש רץ אחד "לא נורמאלי" - ככל שהריצה מתארכת, הוא מגביר את קצב הריצה, עד הקטע האחרון, בו הוא עושה את ה"פיניש". כן היא תגובת יישובינו. למרות כל הקשיים, על אף כל המכות ובעזרת ריבוי הנסים שעשה עימנו הקב"ה בחודשים האחרונים, חיים התושבים, ברוך השם, ללא רוח נכאים, כעם השב לביתו ומבקש לחיות חיים טבעיים ובריאים, ללא פחד משכניו. לשם דוגמא, ניתן דעתנו למיעוט הרכבים שנסעו בשעה 11.00 בלילה בכביש 60 בתחילת המאורעות, ואילו עתה - שוקק הכביש חיים!
אמונה ובטחון
מנין נשאב כוחות להמשיך ולעמוד באתגר? מכוח האמונה והביטחון באבינו שבשמים.
אמונה - אנו אנשים מאמינים ונאמנים. ארץ ישראל שמרה לנו אמונים אלפיים שנה, ואנו מחזירים לה אמון בשנים אלו. כאיש האוהב את אשתו, שהוא מוכן אפילו להסתכן על מנת להצילה. כך גם אנו, אוהבים את ארץ ישראל, אוהבים את עם ישראל, אוהבים את הקב"ה ולכן אנו מוכנים להשקיע ואף לשאת בסיכונים הכרוכים בכך. אהבת אמת אינה נבחנת בימים שהכל קל ונינוח. אהבת אמת נבחנת וגדֵלה דווקא בימים, שקשה להיות ביחד. אנו מאמינים שכל ביטוי של מסירות והשקעה לא הולך לאיבוד. מה שאנו משקיעים באהבת הארץ, הארץ תחזיר לנו אהבה וברכה שבעתיים. לא תמיד בא השכר תיכף ומיד. אולם אנו בטוחים שהוא בא יבוא. כך מרגיע הקב"ה את רחל - ששנים רבות נאמנת בצפייה לבניה, מתפללת אלפיים שנה ולא רואה מיד תוצאות - באמרו לה: "...יש שכר לפעולתך".
בטחון - אנו בוטחים בקב"ה, ואיננו לוקים חלילה במחלת הייאוש. אומר לנו הנביא: "האני אשביר ולא אוליד?" - אם הקב"ה התחיל לגאלנו, האם לא יעזור לנו להמשיך ולהשלים את המשימה? אם הקב"ה עזר לנו לבנות ישובים כל כך משגשגים, וכי לא ישמור עליהם? איננו חשים שהישובים הם נכס פרטי שלנו. הם שייכים לכל עם ישראל, הם שייכים לקב"ה, ולכן הוא ידאג להם. הקב"ה עשה לנו בחודשים האחרונים אלפי סימנים בצורת נסים, לומר לנו שהוא אוהב אותנו. אם היה עולה ביד שונאינו לעולל לנו אפילו רק עשירית ממה שהם תכננו כנגדנו, הרי לא הייתה לנו עמידה כלל. "לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם, אזי חיים בלעונו". גם כשהקב"ה מייסר אותנו במכות קשות, אנו בוטחים בו שהוא ייתן לנו כוח ונצליח להשתקם ולהירפא.
טבעיות בזהירות
אנו, יושבי החזית, מכניסים עצמנו לסכנה יתירה משאר יושבי הארץ. חז"ל המליצו, שלא להיכנס ללא סיבה למקום סכנה. אולם אנו שעושים זאת לשם עם ישראל, לשם מצווה כללית, לא מנכים לנו מזכויותינו אלא להיפך, מוסיפים לנו על זכויותינו כהנה וכהנה. זכויות אלו הן הן המלאכים, שהקב"ה שולח לנו לשמרנו בהשגחה פרטית בכל דרכינו.
כולנו בדילמה, עד כמה לשנות משגרת החיים משום הסכנות האורבות לנו חדשים לבקרים. עד כמה נמעט בנסיעות, עד כמה ניסע בשריון ואפודים. מצד אחד אנו אומרים שעל זה ממש המאבק שלנו. הרי כל רצונם הוא, שלא נחייה באופן נורמאלי. הם רוצים שנרגיש זרים ולא בטוחים במקום הזה, הם רוצים שלא יבואו אורחים לבקרנו. גם בעשיית מצווה נוקטים בכל אמצעי הזהירות הנורמאליים ולא סומכים על הנס, כל זאת בתנאי שאנו לא נמנעים מעשיית גוף המצווה. כאן זהו גוף המצווה - שלא ישבשו לנו את חיינו (מדובר במצות מלחמה וישוב הארץ, שבכל שנות הציונות מסרו עליה את הנפש), ומצד שני, מה שהם מתאווים לו יותר מכל הוא, לראותנו מבכים את מתינו, שנפלו בחזית.
ונראה הדבר, שיש כאן שני אידיאלים ושניהם טובים וישרים. יש מי שמתמסר להמשך חיי השגרה ובכך מצטרף לדורות של צדיקים, דורות של חלוצים שיישבו את הארץ תוך כדי הכנסת עצמם לסכנות קיומיות. עליהם יאמר: "והבוטח בה' חסד יסובבנו". ויש מי שמתמסר לדאגה לשמירת החיים, וגם הוא קדוש ייאמר לו. והעיקר הוא, לעשות הכל ללא כעס, בשמחה ומאור פנים, בנורמאליות של חיים. ניתן לבקש מראשי הציבור, מהרבנים, מהרבש"צים וכו', שינחו את הציבור בהנחיות ספציפיות, לפי המקום ולפי השעה (כגון האם לקיים מוקד ליוויים, או נסיעה בזוגות וכד').
התגובה הרגשית וההתנהגותית שונה מאדם לאדם. ברמת הפרט, ישנה לגיטימציה לתגובות שונות ומחולקות. נהיה בעמדת הקשבה להבין את רחשי הלב של חברינו, ונתייחס בכבוד לכל צורך אישי, בין נפשי ובין מעשי. ברמה הציבורית נשרה אוירה של אמונה, נחישות, חוזק ובטחון.
הקדושים - הלפיד שלפני המחנה
כל מכה וייסורים שהקב"ה מייסר אותנו מעוררים אותנו לתשובה. עשיית תשובה אינה פירושה העמדת "מִסדר אשמים". במיוחד הדברים אמורים בתשובה ציבורית, שכל עיקרה להוסיף טוב וקדושה ואין מטרתה הקמת ועדת חקירה למציאת האשמים. כל אחד יתקן מה שבידו לתקן, ולא יכה על חזה חברו. ניתן לנצל ייסורים אלו, כדי לטעום טעם של תפילת אמת היוצאת מהלב. התפילה בעת הזאת יכולה להיות תחליף, או לפחות השלמה לטיפול פסיכולוגי. בִמקום שבן אנוש יטפל בנו, הקב"ה מוכן לטפל בנו שלש פעמים ביום.
אולם אל לנו לתלות מכות וייסורים הבאים תוך כדי מסירות נפש במלחמה, בחטא פרטי של פלוני או חטא פלמוני של קהילה שלימה. קל מאד בשעת צרה להיגרר למחשבה שיש בה מיסטיקה דמיונית, או הליכה אחרי נביאי שקר מודרניים. הקב"ה בעת מלחמה לא מחפש אשמים. הקב"ה מחפש צדיקים המוכנים למסור את הנפש על עם ישראל, ומיתתם היא כקרבן הבא לכפר על כלל ישראל. כל הקדושים, ה' יקום דמם, הן כילדה שלהבת הי"ד, הקטנה והתמימה, שודאי לא נהרגה משום מעשיה. הקדושים הם לפיד האש ההולך לפני המחנה. כל דם יהודי הנטמן באדמת הקודש, מכה שורשים עמוקים בארץ, שורשים המעצימים את חיינו כאן. הקדושים הנם מליצי יושר על יישובם ועל שאר ישובים. בודאי ניתן לחוש בטוח יותר, במקום שישנם עליו מליצי יושר קדושים כל כך.
חיים בעלי משמעות
כולנו רוצים היינו איכות חיים, רמת חיים גבוהה. אולם מה היא באמת "רמת חיים"? - חיים איכותיים, חיים בעלי משמעות. ישנם 365 ימים בשנה. כמה מהם הינם ימים של חיים משמעותיים, שהותירו איזהו רושם באדם ובעולם? בדרך כלל רוב הימים הנם ימים אפורים ושגרתיים. אמנם הקב"ה הכניסנו למצב שבו כל יום ויום הינו משמעותי, על כל נשימה ונשימה אנו מהללים את הקב"ה. כל דברי הרשות שלנו נהפכו על כורחנו למעשי מצווה. הקב"ה שמח על כל נסיעה ונסיעה, בה אנו מכריזים: "לא אירא רע כי אתה עימדי!". נתאמץ להרבות בשמחות ומאורעות חברתיים בתוך הישובים. זו שמחה שהקרן שלה גדולה בכך שהיא שמחה איכותית, ויש לה גם פירות בכך שהיא מחזקת מלַכדת ומרוממת.
עצם זה שאנו חיים כאן, עושה רושם כביר בכל העולם. כל כך אנו חשובים, עד שהמעצמה העולמית משקיעה הון עתק בלוויינים, וכל זאת כדי לעקוב על כל קרוואן ישן הנע ממקום אחד למשנהו. כנראה מבינים הם, שאין מדובר כאן בסתם קרוואנים. אלו קרוואנים המאיימים עליהם! לא ערבה לאזנם מנגינתה של בשורת הגאולה, שאנו מכריזים עליה בעצם חיינו כאן.
משימתנו, לקראת שנה הבאה, להגדיל מספר המשפחות בישובים. יתכן אף שמספר משפחות יעזבו את יישובינו. אין ראוי "לעשות מכך עניין", להתפעל מכך יתר על המידה, שהרי להיות עתה ביישובי החזית דומה להתנדבות לסיירת מובחרת, או לכל הפחות לחטיבת גולני, וזה אינו דבר המתאים לכולם. העיקר הוא, שכנגד כל תושב העוזב אותנו, נקבל שניים חדשים.
נסיים בתפילה, שיתקיים בנו "יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
