ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- חכמת החינוך
- חכמת החינוך א'
משרשי המצוה. מה שכתבנו בשאר מצות הפסח. דיניה מבוארים בפסחים (שם תל''ד).
ונוהגת בכל מקום ובכל זמן, בזכרים ונקבות. והעובר עליה ולקח חמץ בפסח והניחו ברשותו, לוקה. אבל אם לא הוציאו מקדם הפסח מביתו אינו לוקה עליו לפי שאין בו מעשה. ואין לוקין עליו, כמו שאמרנו.
מצווה כ'–שלא יראה לנו חמץ בפסח
המצווה הכ' היא לאו ד''בל יראה'' ונלמדת מהפסוק ד''לא ייראה לך חמץ בכל גבולך'' (שמות י''ג, ז').
חכמת החינוך א' (49)
הרב אלחנן פופקו
20 - לא לאכל חמץ בפסח
21 - שלא יראה לנו חמץ בפסח
22 - מצות ספור יציאת מצרים
טען עוד
והנה מלבד לאו דבל יראה, מנו החינוך (מצווה י''א) והרמב''ם (מצוות ר' ור''א) ושאר מוני המצוות גם לאו דלא ימצא והם שני מצוות נפרדות, וצע''ג מה ההבדל בין שני לאוין אלו ובפרט לפלא על הרמב''ם שכ' (בשורש התשיעי) שלא ימנה שני לאוין המורים על דבר אחד, וכבר עמד ע''ז הרא''ם (הו''ד בכס''מ פ''א ה''ג מחושן משפט) והוא תימה על הרמב''ם שבד''כ מסביר למה הוא מונה לאוין דומים וכאן אף שמנאן לשני לאוין (לאו ר''א ור''ב) ולא ביאר כאן מה האחד מוסיף על השני.
והנה בברייתא פסחים (ה:) נתבאר שמלאו דבל ימצא לומדים שאסור שיהיה לו חמץ אפי' אם הוא מוטמן וכן שאסור לקבל פקדונות מן הנכרים ומקרא דבל יראה למדים אנו ש''שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה'' ועוד אי' התם דאיסור בל ימצא נאמר רק ''בבתיכם'' אבל איסור בל יראה נאמר ''בגבולך'' והיינו גם בבורות שיחין ומערות ולא שמותר לפי''ז שיהיה לאדם חמץ טמון או מופקד בגבולין, או שאין היתר בחמץ של הקדש או של אחרים בבתים דע''ז דורשת הגמ' ג''ש ד''שאור שאור'' שמקישה את האיסור של בל יראה ובל ימצא ונותנת את האמור בזה בזה. ואף שבל ימצא מרבה אפי' טמון ובל ייראה.?
ועתה קשה ביותר דכיון שהאמור בלאו זה אמור בלאו השני ואיכא גז''ש ד''שאור שאור'' ליתן את האמור של זה בזה איך יתכן למנותן לשני מצוות הא ענין אחד הוא לשניהם והוא דבר פלא.
ועתה אם נאמר שאיסור בל יראה הוא איסור שעיקרו הוא קשור בראיה ממש של החמץ ניתן לומר שלאו דבל ייראה שונה בעצמותו ולכן הוא נמנה ללאו בפ''ע דהרי הוא שונה בעצמותו אבל אם ענינם של בל יראה ובל ימצא אחד הוא אלא שבל יראה לימד שאסור שיהיה לו חמץ בגבולין ובל יימצא לימד שיש איסור אף אם זה פיקדון ומוטמן אבל בעצם ענין אחד להם הרי עדיין קשה מדוע נמנו שניהם לשני לאוין דבכמה מקומות מצינו שפרטי הדין מתרבים מכמה מקומות בתורה וזה לא אומר שמונים כל אחד ממקומות אלו כל אחד בפ''ע אלא יש את עיקר הלאו ואת דיניו למדים אנו ממקומות שונים בתורה.
והמעיין ברמב''ם בסה''מ כשהביא שני מצוות אלו, יראה שמשמעות דבריו היא ששני לאוין אלו הם מענין שונה דהנה בלאו דבל יראה כ' הרמב''ם (לאו ר') ''האזהרה שהזהרנו שלא יראה חמץ בכל מושבותינו כל שבעת הימים והוא אמרו: "ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאר בכל גבלך" (שמות יג, ז), ובלאו דבל ימצא כ' הרמב''ם (לאו ר''א) ''האזהרה שהזהרנו שלא ימצא חמץ ברשותנו, גם אם אינו נראה או אם הוא מפקד, והוא אמרו: "שבעת ימים שאר לא ימצא בבתיכם" (שם יב, יט), ונראה מדבריו שמלבד מה שיש בלאו דבל ימצא גם איסור על טמון ופקדונות מ''מ הוא לאו שונה מבל ייראה בעצמותו ואיכותו והיינו שזהו איסור על עצם ההימצאות.
ועיין בכס''מ (פ''א ה''ג מחושן משפט) שעמד בענין זה, וכ' שבאמת לאוין אלו שונים הם והנפק''מ היא בחמץ טמון שאם יש לו חמץ טמון בביתו עובר רק על בל ימצא ולא על בל יראה כיון שא''א לראות את החמץ הטמון ונמצא שלדבריו דלאוין אלו שונים לא רק בהלכות שהם מרבים אלא גם בעצם איכותם דלאו דלא יראה תלוי במה אפשר לראות ובל ימצא במה אפשר למצוא.
ועי' במנ''ח (כאן) שבאמת הבין כך וכ' שלדברי הכס''מ אפשר דסומא אינו עובר בלאו דבל יראה כיון שאינו יכול לראות ועי''ש שהביאו שיש שכ' לפי''ד המנ''ח שיתכן אף שאינו עובר בבל יראה אם הוא נמצא בריחוק מיל מביתו כיון שממרחק זה אינו יכול לראות ולכן לא עובר על בל יראה והוא דבר חידוש.
אבל קשה לומר כד' הכס''מ דלאו דבל יראה ובל ימצא מחולקים באופן זה דהנה הרמב''ם כ' (פ''ד ה''ב מהל' חושן משפט) וזה לשונו ''הא למדת, שחמץ של ישראל אם הניחו ברשותו, אפילו טמון, ואפילו בעיר אחרת, ואפילו מופקד ביד גויים-הרי זה עובר משום "לא ייראה ו"לא יימצא'' וכו'.
הרי שמפורש בדברי הרמב''ם שאיסור בל יראה ובל ימצא באים יחד בכל מקרה בין בטמון ובין בפקדון וא''כ אין שום חילוק ביניהם והדרא קושיא לדוכתא מדוע נמנו לשני לאוין שונים, ובכס''מ כ' ליישב קושי זה דדברי הרמב''ם כאן הם לאו דוקא וכוונתו שעובר רק על אחד מהלאוין אך קשה לדחות את ד' הרמב''ם המפורשים כך.
וליישב הענין שמעתי מהגרצ''י רייכמאן לבאר שביסוד לאו דבל יראה ולאו דבל ימצא הם לאוין נפרדים ולאו דבל יראה אוסר כפשוטו מה שייראה ולכן לא כלול בזה טמון ולאו דבל ימצא וכלול בזה אף טמון, אך הוא דוקא בביתו ולא בגבולין אבל כיון דאתיא ג''ש דשאור שאור ונתנה את האמור של זה בזה א''כ כל פעם שעובר על לאו זה עובר גם על הלאו השני אבל מ''מ עדיין עיקר הלאו שעובר עליו הוא הלאו האמור בענינו, וא''כ אם למשל יש לו חמץ בטמון אף שמרבוי ילפי' שעובר על בל יראה מ''מ עיקר הלאו שעובר עליו הוא בל ימצא, ונפק''מ לענין מלקות דלענין מלקות ה''ז יכול ללקות רק על הלאו שהוא עוקר הלאו שנאמר בו אבל לא על הלאו שנרבה על זה.
ובדומה לזה שמעתי מהר''ר צבי סוקול שיש לומר שבאמת כל אחד מהלאוין האלו הוא אותו דבר, והסיבה שהרמב''ם מנה שני לאוין אלו לשני לאוין נפרדים הוא דכיון ששי' הרמב''ם היא שמה שנלמד באחד מהי''ג מידות הוא רק מד''ס א''כ כיון שהוקשו לאוין אלו בגז''ש אז שוב א''א למנותם כשני לאוין נפרדים ואכתי צ''ב.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
