ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- בראשית
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי אליהו זצוק"ל
אם תשאלו את רוב בני אדם – מה אלוקים ציווה את אדם הראשון בגן עדן, הם יאמרו שהציווי היה - לא לאכול מעץ הדעת. אבל האמת היא שלא כך היה. אלוקים אומר לאדם הראשון: "מכֹל עץ הגן אכֹל תאֹכֵל" – קודם כל, תאכל מכל העצים שבגן עדן! זו המצווה הראשונה בה נצטווה האדם הראשון. אך למצוה זו הוצמדה גם אזהרה: אל תקלקל את העולם. על ידי אכילה מעץ הדעת – אתה תקלקל את העולם, לכן שים לב שלא לאכול ממנו.
אומרים חז"ל, שבשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון, הוא לקח אותו ל'טיול' בו הראה לו את כל אילני גן עדן, ותוך כדי הוא אמר לו: "ראה מעשי כמה נאים ומשובחים הן, וכל מה שבראתי - בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי". ומפרש 'אור החיים' הקדוש, כי מה שנצטווה אדם הראשון בכפל המילים 'אכול תאכל', זה כדי שיצווה גם את חוה אשתו על כך. הקב"ה אומר לו: כל הטוב והיפה, כל הצמחים, בעלי החיים וצבא השמים - הם בשבילך ובשביל אשתך.
בין מה שאנשים אומרים שכביכול ה' ציווה את האדם הראשון, לבין הציווי האמיתי אותו ציוה ה' – יש הבדל מאוד משמעותי, שכן התורה היא לא איסורים וקשיים. התורה היא טוב. "וַיצוונו ה' לעשות את כל החֻקים האלה, ליראה את ה' אלֹהינו - לְטוֹב לנו כל הימים, לְחַיֹתֵנו כְהיום הזה" (דברים ו). יש טוב ויש רע, יש חיים ויש מוות, ואלוקים אומר לנו: "ובחרת בחיים" (דברים ל). התורה היא תורת חיים.
אם אדם הראשון היה מבין שאלוקים הוא "טוב ומטיב לכל", כפי שאנו אומרים בכל ברכת-המזון, הוא גם היה מבין את הציווי שלא לאכול מעץ הדעת. אל תאכל מעץ הדעת, שלא תמות חלילה. אם תאכל – אתה אף מחבל בכל הבריאה כולה.
אך דרכו של הנחש בהבנת הדברים היא שונה בתכלית. הוא מסביר לחוה, שאלוקים לא באמת רוצה בטובתה ובטובת אדם הראשון. "כי יֹדֵע אלֹקים כי ביום אכֹלכם ממנוּ ונפקחו עיניכם וִהייתם כאלֹקים יֹדעֵי טוב וָרע", אמר לה הנחש. דעי לך חוה, הוא אומר לה: יש כלל - כל אומן שונא את בני אומנתו, כך גם הקב"ה לא רוצה שתהיו כמוהו, שכן גם הוא אכל מן העץ ואז יכול היה לברוא את העולם (בראשית רבה. ורש"י שם). אלוקים שונא אתכם. חושש מכם. מתחרה בכם. את רוצה את 'החיים האמיתיים'? את רוצה להיות מלכה ממש כמו מלך העולם, או שאת רוצה להישאר סתם נתינה ושפחה חסרת יכולות?
יצרו הרע של האדם מסית אותו להקשיב לדברי הכזב של הנחש. "וַתֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ בְּשִׂנְאַת ה' אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי לְהַשְׁמִידֵנוּ". (דברים א כז). המשך עצת הנחש.
אך אם אנחנו רוצים לדבוק בדרך של ה', עלינו לקבוע בדעתנו שה' "את העולם כולו בטובו בחן, בחסד, ברווח וברחמים רבים". "הוא הטיב, הוא מטיב, הוא יטיב לנו". עלינו להזכיר לעצמנו בכל בוקר, בתפילת שחרית: "אהבת עולם אהבתנו ה' אלֹהינו", וכן בכל ערב, בתפילת ערבית: "אהבת עולם - בית ישראל עמך – אהבת". עלינו לשנן בכל עת, שאלוקים אוהב אותנו!
חכמינו אמרו, שההכרה באהבת ה' היא יסוד הגאולה. הקב"ה אומר לישראל: בראתי בעולם 1,064,340,000,000,000,000 כוכבים, וכולם למענכם - עם ישראל, ואילו אתם אומרים "עזבתני וּשכחתני"?! כך אומר ה' לציון: דעי, שכל מה שבראתי, לא בראתי אלא בשבילך. אני אוהב אותך, יותר משאמא אוהבת את ילדיה. "התשכח אשה עוּלָהּ מֵרַחֵם בן בִטנה? גם אלֵה תשכחְנה ואנֹכי לא אשכחךְ!".
אלוקים מודיע לנו שהוא אוהב אותנו מעל ומעבר לכל האהבות כולם. אהבתו היא שורש כל האהבות כולם! אהבה אין-סופית, ללא גבולות ומעצורים! ההכרה באהבה הזאת, בגישה הזאת של ריבונו של עולם, היא תיקון חטא אדם הראשון ותיקון חטא המרגלים. היא התשובה למשנת-האבדון של הנחש, היצר הרע, השטן וממשיכי דרכם ושומעי לקחם. ההבנה שכל הבריאה נוצרה מאהבת הבורא אלינו – היא אף יסוד הגאולה השלימה, שתבוא במהרה בימינו אמן.
המצוה הראשונה בתורה "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱ-לֹקִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ"
כתב רש"י, וז"ל: "אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ'החודש הזה לכם', שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל".
הטעם לכך שהתורה בחרה במצוה של 'החודש הזה לכם' להיות המצוה הראשונה בתורה היא: כדי ללמד על חשיבותם ומעלתם של חכמים, שבכוחם לקבוע את זמני המועדים נגד הטבע, והם קובעים את ראשי החודשים, למרות שלירח יש מהלך טבעי. למשל, אם חכמים היו רואים שיום כיפור יצא לדוגמה ביום שישי, ודבר זה מקשה על הכנת המאכלים לשבת וכל כיוצא בזה, היו קובעים את ראש חודש בהתאם, כך שיצא הצום ביום חמישי. או אם יום כיפור יחול ביום ראשון, יהא קשה להכין אוכל משביע לסעודה המפסקת ביום שבת. וכן, אם יחול יום הושענא רבא בשבת אי אפשר לטלטל את הערבות ברשות הרבים (ועיין תוס' סוכה דף מ"ג ע"ב ד"ה לא אקלע).
וכאשר הגויים מתחילים ללעוג על כך שחכמים קובעים את הזמנים נגד המציאות, אומרים להם הקב"ה נתן לחכמים את הכח לקבוע את הזמנים, ומה שהם קובעים כאן בארץ, כך נקבע בשמים ומסכימים עמהם, ומשנים את מהלך הירח לפי מה שפוסקים הרבנים.
ברצונו נתנה להם – לצורך ישראל
"...ומה טעם פתח בבראשית? משום (תהלים קי"א, ו'): 'כוח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים', שאם יאמרו אומות העולם לישראל: 'לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים', הם אומרים להם: 'כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו'" (ילקוט שמעוני שמות רמז קפ"ז).
יש לדעת כי טענת 'ברצונו נתנה להם' אינה טענה האומרת שהקב"ה נתן לאומות העולם את הארץ במתנה חלילה, שהרי הוא כבר קבע ליתנה לישראל לפני שנתנה לאומות – בבריאת העולם. אלא, אומרים ישראל לאומות: כיון שהקב"ה גזר שתהיה השתלשלות של דורות עד להווסדו של עם ישראל בעולם, וכמו שאומרים חז"ל (אבות פ"ה משנה א') כי היו עשרה דורות מאדם עד נח, ועשרה אחרים מנח ועד אברהם, בכדי שיטול שכר כנגד עשרים דורות – ובינתיים הארץ תהיה שוממה ותהיה למאכל לעוף השמים ולחיות השדה, על כן דאג ליישב אותה זמנית כדי לעבדה ולשומרה לצורך עם ישראל, שימצאו אותה מתוקנת כשיבואו ליישב אותה ישוב קבוע לעולם.
מעשה בקיסר אחד שבא לבקר באחת מן הערים, והיה שם מושל שונא יהודים מושבע. כשעבר הקיסר ברוב כבוד והדר, ציוה להכין צעדה עם כל ראשי הציבור לכבודו. אותו מושל רשע, העמיד את הכומר והשיך ראשונים, ואחריהם העמיד את הרב של היהודים, להראות לקיסר ולעם את מקומם של היהודים, שהם בזויים והולכים אחרי הנוצרים והמוסלמים. ראה הקיסר את הרב היהודי שהולך בגאון ובקומה זקופה וגאה, ושאל אותו: "כיצד אתה הולך בראש מורם למרות כל הבזיון הבוטה שעשה עמך המושל הרשע"? אמר לו הרב: "אחרונים חביבים, וכמו שמצאנו בתורה שיעקב אבינו בפגישתו עם עשו, העמיד את רחל ואת יוסף אחרונים, ושם בודאי שלא היה בזה מנהג בזיון אלא חביבות יתירה". אך תשובה זו לא הניחה את דעתו של הקיסר. אמר לו הרב: "אני יכול להשיבך תשובה שתניח את דעתך, אלא שאני פוחד מהמושל שהדברים יכעיסוהו". אמר לו הקיסר: "אין לך ממה לחשוש ואמור את דבריך". אמר לו הרב: "דרך הילדים ללכת קדימה ולא מאחורי ההורים, ונוח לאב לראות את בניו לפניו כדי שיוכל להשגיח עליהם - כך אנחנו", אומר הרב, "הדת היהודית היא אבי אבות כל הדתות שבעולם, וכל הדתות הם כילדים לעומתנו, וצריכים לתתם ראשונים להשגיח עליהם שלא יקלקלו בדרכם". לשמע דברי חכמה אלו צחק הקיסר, והבין את האמתת הטמונה בהם, וראה את העוול שעשה המושל ליהודים, וציוה להוציאו ממשרתו וגירשו משם, "ופני המן חפו". כך צריכים העולם לדעת שעם ישראל קיים מבריאת העולם, ורק הקב"ה הניח שומרים בארץ לעבדה ולשומרה שלא תהיה שוממה, עד שיגדלו ויהיו לעם בקבלת התורה לפני הר סיני. וזה כוחו של עם ישראל בתורה ובמצוות, וכש"הקול קול יעקב" (בראשית ז"ך, כ"ג) ואז "ונפלו אויבכם לפניכם" (ויקרא כ"ה, ח').
נושא את עצמו – באור פניך
כשנפטר חכם כנוש היה יום חורף סוער ומושלג. יצא הדבר, והרב ליווהו עד לקבורה ולא נשאר מי שיקבור, כי הלכו כולם מפחד השלג. לפתע מצא הרב את עצמו בתוך הקבר ולא ידע איך יקבור לבדו את חכם כנוש, שהיה גדול וכבד. פנה הרב לנפטר בעצמו בבקשה שיעזור לו, שיוכל לקוברו, ונעשה פלא שהורידו הרב לבדו לקבורה והיה קל כנוצה! ומצא הרב את עצמו לאחר מכן למעלה מחוץ לקבר בידי אדם שתפש בו, הוציאו מהקבר, ניקה את בגדי הרב מהבוץ, ולא ידע הרב מי הוא...
חכמים היזהרו בדבריכם
כשרבי נסים היה בא בימים ונחלש, ביקש מהרב שימלא את מקומו וייתן במקומו את השיעור בבן איש חי בבית הכנסת "טוויג". הרב ניסה להתחמק, ולבסוף התרצה בתנאי שבכל שאלה שתהיה לו יבוא לרבי נסים, והוא ישיב לו עליה.
פעם אחת הגיע רב מסוים לבית הכנסת, והרב כיבד אותו לדרוש. כשנודע הדבר לרבי נסים אמר באכזבה: חכם מרדכי "רלטן" (או דלטן, ופירושו טועה). כששמע זאת הרב לקח את הספר "בן איש חי", עלה לרבי נסים, שם לפניו את הספר ואמר לו: קח, אני מחזיר את המפתחות. אם ככה אתה אומר עלי, אז איני ראוי ללמד. אמר לו רבי נסים: חלילה, התכוונתי שבדבר הזה שנתת לאותו רב לדרוש אתה "רלטן", ומדוע? מפני שאם יבוא אותו רב לבית הכנסת שלנו, ניתן לו לעלות במקום כהן ושימשיך ויעלה גם את עליית לוי וכן את כל העליות, וניתן לו גם לעלות "מפטיר" ואת כל הכבוד, רק לדרוש לא ניתן לו. ולמה? כי אם תיתן לו לדרוש, אח"כ הוא יתיר שלא כדין איסור נידה, ועל מי יהיה ה"כרת"? יאמרו: הנה, חכם מרדכי נתן לו לדרוש, סימן שאפשר לסמוך עליו.
טרם יקראו ואני אענה
סיפר רבי אבנר מתתיהו שיחיה: פעם קיבלנו צו סגירה שהיה אמור להיכנס לתוקף תוך שבועיים, למוסד החינוכי "אורה ושמחה" לבנות ישראל בראשותו של חכם ששון מזרחי ע"ה. בצר לנו באנו לרב לבקש עזרה. הצענו, אולי יפנה כבודו לפלוני או לאלמוני, והרב דחה וביטל כל הצעה שהעלינו, באומרו, פלוני לא יעזור כלום, אלה לא יעזרו. לאחר שנואשנו מכולם שאלנו את הרב מה נעשה. הרב הרהר לרגע ולפתע צלצל הטלפון, הרים הרב את השפופרת ואמר לאותו אדם שמעבר לקו: בדיוק אותך אני צריך! בשמך נזכרתי! אם אתה יכול, בוא אלי עכשיו, יש כאן עניין שאנחנו צריכים אותך! "טרם יקראו ואני אענה". היהודי הגיע, ובדיוק בידיו היה לעזור ולסייע, סידר את העניין וביטל את צו הסגירה, והכול בא על מקומו לחיים טובים ולשלום. רצון יראיו יעשה ואת שוועתם ישמע ויושיעם.
רק בעיניך תביט
הרב הגיע בחוץ לארץ למקום שבו המקווה היה נפתח "פעם אחת בחודש דיים", מפני שהמפתחות היו אצל "ראביי" רפורמי ולדעתו מספיק לפתוח את המקווה פעם בחודש. התאמץ הרב מאוד שיעבור המפתח לידיים כשרות שיוכלו לטבול כדין, ותרבה טהרה ופרייה ורבייה בישראל. הרפורמי הסכים להעביר את המפתחות בתנאי שהרב יבוא אליו הביתה לקחתם. הרב, למען טהרת ישראל, היה מוכן ללכת, והרפורמי שכר צלם מיוחד להראות את "כבודו", שהראשון לציון בכבודו ובעצמו בא למעונו. הרב בא וקיבל את המפתחות. למחרת בא הראביי לצלם וביקש את התמונות, אמר לו הצלם שלא יצאו שום תמונות, כולן נשרפו. הרפורמי היה בטוח שהרב שילם לצלם שוחד בעבור התמונות, ולכן הציע סכום כסף גבוה נוסף לצלם בעד התמונות, והצלם בשלו: "לא שילמו לי כלום. כשהוא (הרב) הסתכל עלי ככה, ידעתי והרגשתי שהוא ממש שורף לי את כל התמונות". רגלי חסידיו ישמור.
שומר מצווה לא ידע רע
סיפר הרב, שפעם היה גוי אחד חייט שהיו תלמידי חכמים מזמינים אצלו חליפות, כי הוא היה מומחה ומוכר בזול. אמרו לרב שיזמין אצלו חליפה, גם זול וגם טוב. הרב דחה אותם ואמר: אני קונה רק מיהודי, שנאמר "קנה מיד עמיתך", ולא מגוי. לאחר זמן התברר ונמצא שהיה אותו גוי משתמש בחוטי צמר ופשתן בחליפות שתפר ונכשלו באיסור שעטנז.
עיניך תחזינה מישרים
סיפר יהודי אחד שעבד בתיקון מוצרי חשמל, שהוזמן פעם לבית הרב לתקן את המקרר, והגיע כמנהגו עם גופייה, מכנסיים קצרים וקבקבים. כשנכנס לבית הרב, אחד מהנמצאים במקום חשב שבא ככה לקבל ברכה מהרב, ורמז לו שיצא מהמקום. הרבנית הרגיעה את הנוכחים ואמרה שזה הפועל שבא לתקן את המקרר. כשהרב הגיע, הניח עליו את ידו והביט בו בעיניו הטהורות, הבוחנות והאוהבות. וסיפר אותו אחד, שהמבט של הרב נכנס לו לנשמה, לא עזב אותו ושינה לו את החיים. כבר למחרת הוא קנה לעצמו בגדים נורמאליים, ומאז שב לחיות חיי תורה ומצוות לאורך ימים.
שמחה לצדיק עשות משפט
סיפר הרב, שפעם באה לבית הדין אשה שתבעה גט מבעלה. הרב שאל אותה מדוע היא רוצה גט, והאשה השיבה לרב בהברה אשכנזית ליטאית "מוֹאִיס עֹלַי". הרב תמה מאוד, איך אשה זו, כורדית שנראית מהדור הקודם, שמדברת ערבית וקצת עברית, יודעת לדבר בכזה מבטא של בן ישיבה אשכנזי. מייד שאל אותה הרב בתקיפות: "שו הדא מואיס עלי, בטטה או בנדורה?". האשה נבהלה ומייד אמרה לרב: הוא (הטוען הרבני) אמר לי לומר כך. הרב העניש את אותו טוען רבני שזמם לעוות את הדין, והשעה אותו למשך חודש מבית הדין. הטוען הלך לבית הדין הגדול לערער על כך, שם אמר לו הרב אלישיב שיחיה: אם אצלנו היית מתנהג כך, הייתי נותן לך שנה של השעיה, ותאמר תודה לרב אליהו שקנס אותך רק בחודש.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
