ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- סדרות מיוחדות
- פתחי אמונה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
שלמה בן יעקב
מעלת חג השבועות
המושג של זמן קדוש הוא התייחדות של יום על פני שאר ימי השנה בתוכן רוחני מסוים שמופיע בו כל שנה מחדש.
ראש הישיבה רגיל לומר ששבועות הוא יום אחד בלבד – קטן בכמות אך גדול באיכות. כשם שמתכוננים לחתונה זמן רב בפרטי הפרטים כך בקבלת התורה יש צורך להתכונן בפרטי הפרטים ובהבנת ערך היום על מנת לנצלו באופן המירבי.
מפורסמים דברי הרמח"ל 2 שבכל שנה בעת הגיע מועד מתעורר אותה ההארה האלוקית שהייתה בפעם הראשונה של המאורע, וממילא יש יכולת לקבל את אותו האור. לגבי שבועות מצאנו רעיון זה ממש בגמרות מפורשות.
המקור הראשון בגמרא בשבת (קכט, ב):
פתחי אמונה (39)
הרב אלישיב קפקה
22 - עבודת ה' לחופש
23 - איך מתכוננים לקבלת התורה?
24 - חג החירות
טען עוד
פירושו, בכל ערב יום טוב אין להקיז דם גזירה שמא יקיז דם בערב שבועות. והסיבה לכך שאין להקיז בערב שבועות היא שבזמן מעמד הר סיני יצאה רוח שאילולי קבלו את התורה הייתה טובחת בהם. אם חז"ל אסרו על הקזת דם ואף נפסק כך בשו"ע (או"ח תסח, י. אך ראה מ"ב ס"ק לח) המשמעות היא שאף בימינו אותה רוח יכולה לפגוע בנו אלא שאנו מקבלים בפועל את התורה מחדש בכל שבועות.
המקור השני נמצא בירושלמי (ר"ה, ד):
ר' משרשיא בשם ר' אידי בכל הקרבנות כתיב חטא ובעצרת אין כתיב חטא אמר להן הקדוש ברוך הוא מכיון שקיבלתם עליכם עול תורה מעלה אני עליכם כאילו לא חטאתם מימיכם.
ומסביר שם קרבן העדה:
שבכל שנה בעצרת הוא כיום אשר עמדנו לפני הר סיני ומקבלים התורה מחדש וכדאר"י אי לאו האי יומא וכו' הלכך אין שם חטאת ביום הזה.
הסיבה שלא מוזכר בתורה המונח 'חטאת' בשבועות הוא כיון שכל שנה מחדש אנו מקבלים את התורה וממילא זוכים שהקב"ה מתייחס אלינו כאילו לא חטאנו מימינו.
העולה, שמהותו של שבועות היא קבלת התורה מחדש. ראוי אם כן שנעמיק במהות הקבלה והדרכים לעשותה ובעז"ה נתרומם ונזכה לשפע גדול.
שמחה וטוב לבב
מה המשמעות המעשית של 'לקבל את התורה'? הרי אין שוני בקיום המצוות ולימוד התורה לפני החג ואחריו?!
כאשר התורה מנמקת את הקללות בפרשת כי תבוא היא אומרת (דברים כו, מז):
"תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל".
הרב זצ"ל במוסר אביך (א, ח) מסביר את ההבדל בין טוב לבב לשמחה. טוב לבב היא התחושה בה האדם פועל בדבר המתאים והראוי לו. לא מחייב שפעולה זו תוליד שמחה, משום שזו בעצם הרגילות והטבעיות. לעומתה, השמחה היא תחושה הבאה לאדם מחמת התעסקות בדבר שמעבר לדרגתו, בהתחדשות שלא הייתה אצלו. אך חולשתה של השמחה בכך שלעיתים היא כפויה על האדם ולא מחזיקה לאורך זמן.
שני צדדי העבודה גם השמחה וגם טוב הלבב נצרכים. מצד אחד צריך להבין שעצם עבודת ה' היא דבר הראוי לו מצד שהוא נברא והעבודה ראויה לבורא, ומאידך שידע שעמידתו מול הבורא היא דבר שלמעלה ממדרגתו, ובזה ישיג השלמות.
היחס הבלתי ראוי של עם ישראל בנוגע לעבודת ה' הוא הגורם לכל הרעות. כאשר אין תחושת שייכות נפשית, אין רצון לקירוב אזי ממילא יש שקיעה בחומריות הגסה. התיקון אם כן, הוא בהתבוננות בכך שאנו שייכים לעבודה גדולה זו אך היא תמיד מעבר למדרגתנו. כך ע"י ההבנה של יום השבועות אנו מתמלאים ביחס נפשי מרומם יותר, משמח יותר ובעצם כך שאנו שמחים ביום זה אנו אומרים לרבש"ע: אנו שמחים לקבל את התורה מחדש. אנו רוצים את התורה ורוצים בקרבתך, שהם בעצם דבר אחד. אנו מוכנים להתמסר לתורה הקדושה.
חג לישראל?
אחר ההבנה של משמעות הקבלה של התורה נוסיף בהבנת עניינו המיוחד של חג השבועות. החגים הינם זמנים מיוחדים לעם ישראל, בפתח התפילה אנו אומרים 'אתה בחרתנו מכל העמים...ותתן לנו את יום חג...'. חז"ל מדמים אותנו כמארחים את המלך ועל כן יש לבוש חגיגי יותר ומטעמים מיוחדים יותר משבת.
אך לכאורה צריך להתבונן בכך ששבועות לכאורה היה אמור להיות מעין 'יום העצמאות' של העולם כולו. הרי אם ישראל לא מקבלים תורה המציאות כולה בטילה ולא רק ישראל. וכך אמרו חכמים (שבת פח, א):
אמר חזקיה: מאי דכתיב משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה אם יראה למה שקטה, ואם שקטה למה יראה? אלא: בתחילה - יראה, ולבסוף - שקטה. ולמה יראה - כדריש לקיש, דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום הששי, ה"א יתירה למה לי? - מלמד שהתנה הקדוש ברוך הוא עם מעשה בראשית, ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה - אתם מתקיימין, ואם לאו - אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו.
עצם קבלתנו את התורה אינה תלויה בבחירתנו ועל כן כפה עלינו הר כגיגית. כך מסביר המהר"ל (תפארת ישראל, לב):
ויש לומר גם כן שלכך כפה עליהם ההר כגיגית, שלא יאמרו ישראל כי יהיה חס ושלום בטול לקבלת התורה; כי מרצונם קבלו ישראל, ואפשר להפטר מדבר כזה, שהרי לא נעשה בהכרח, רק היה אפשר לקבל, ואפשר שלא לקבל. ולכך כפה עליהם הר כגיגית, לומר שהם מוכרחים לקבל התורה. וכל דבר שהוא מוכרח ומחויב, אין כאן הסרה וביטול, אחר שהוא מוכרח.
הדברים הגדולים ביותר במציאות הינם מוכרחים. שמותינו, משפחתנו, תכונותינו, ומעל הכל עצם חיינו. 'על כרחך אתה נולד'. הבחירה החופשית מוגבלת לתחומים שה' קבע. אם כן, דבר שניתן בבחירה, על כרחנו מחייב משמעות עמוקה ויסודית.
בלימוד תורה
מהי אותה המשמעות של חיוב התורה בעולם?
לימוד התורה הוא בעצם העיסוק בדבר ה'. כל מילה שאנו לומדים, כל הלכה שמתבררת, כל מדרש שמעצב את הנפש הרי הוא גילוי של רבש"ע והתקרבות אליו.
בשבועות בעצם העולם התחיל לקבל משמעות. האבות היו הכנה אל היום הנשגב הזה שאילולי הוא לא היה קיום לעולם! העולם ביום זה נפגש עם פניית ה' אליו. הפנייה אל האבות הייתה באופן אישי מכח היותם אבות של בניהם, אך במעמד הר סיני הפנייה אל ישראל היא בעצם פנייה אל העולם כולו. ישראל הם לב שבאיברים היינו מרכז החיים של המציאות, "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום" (דברים ד, ד). רק חיים של דבקות בה' הינם חיים של ממש.
העולם ללא תורה הוא חומרי, טכני בלבד. כל החיפושים השונים שיש בין העמים הינם לפגוש את מה שמעבר למציאות, את התוך והמשמעות של המציאות. למצוא זאת לא יתכן ללא התורה. כוונתך רצויה אך מעשיך אינם רצויים.
היכולת שלנו לפנות חזרה אל הבורא ולעבוד אותו הינם אך ורק מכח מה שהוא פנה אלינו. התורה היא סדר המציאות במובן שהיא מלמדת אותנו את סדרי הערכים והתנהלות העולם האופן השלם. ע"י ההליכה בתורה אנו יוצרים מציאות טובה וטהורה יותר.
קדושת ישראל
הרב זצ"ל בעולת ראיה אומר שסגולת ישראל היא זו שמאפשרת לנו לקבל את התורה. לכל העמים יש כשרונות שונים אך הכשרון האלוקי הוא ייחודי לישראל 3 .
הבחירה האלהית בישראל, זאת היא סגולתה המיוחדת של כנסת ישראל... בסגולתה של תורה, של הארת המגמה האלהית בכל יצוריו, בפרטיהם ובכלליהם, המובלטת באותיותיה של תורה, במצותיה, חוקיה ומשפטיה, וכל התגלותה האלהית האין סופית, - זאת היא מתנת ישראל הנבחרת. הסגולה הזאת היא היא הבסיס לכל הלמוד ולכל הקיום הפעולתי של תורה, והיא היא המשלימה את כל העולם האנושי של כל העמים, שרק אז יש לכל התכסיסים של סגולת האדם אחרית ואחיזה אידיאלית אמתית אלהית במציאות, ע"י מה שמתוך כללם נבחרה אומה קדושה זו, המופיעה באצילות קדושתה של תורה, להאיר את כל המחשכים ולהגיה אור יקרות על כל האורות הרוחנים והמעשיים אשר לכל העמים תחת כל השמים.
העונג שבקיום
הוי אומר, המציאות כולה חייבת לנו את עצם קיומה, ואנו בלימוד התורה ובקבלתנו המחודשת שלה מקיימים בפועל את המציאות. הרב חרל"פ כותב עוד שהתענוג שיש מיצירה הוא הגדול ביותר שיש, וככל שהיצירה גדולה ומשמעותית יותר כך בהתאם העונג של היוצר. רבש"ע רצה לזכות אותנו בעונג זה וכל כן תלה את המציאות בבחירתנו. על ידי הרצון שלנו אנו נותנים לעולם עוד חיים, עוד קיום, עוד התחדשות, עוד התפתחות, עוד יופי, עוד שמחה.
בשל אותה הזכות להיות שותפים בקיומו של עולם, בהחדרת המוסר והצדק האלוקי במציאות – בשל אותה המעלה המיוחדת שניתנה לנו בסיני – מכח אלו אנו מייחדים את חג מתן התורה דווקא לישראל ולא לשאר האומות.
התבוננות בסגולה שבנו ובתפקיד הגדול שנגזר מכך, הפנמת הזכות הגדולה וחיזוק השאיפה לממש אותה הן ההכנה הנדרשת לפני חג שבועות.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
