ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חגים וזמנים
- שבעתא דנחמתא
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד
א"ל: רבי, הרשני לומר לפניך דבר אחד שלמדתני. א"ל: אמור. א"ל: הרי הוא אומר: אתם, אתם אתם, שלש פעמים, - אתם אפילו שוגגין, אתם אפילו מזידין אתם אפילו מוטעין. בלשון הזה אמר לו: עקיבא נחמתני, נחמתני. (ראש השנה כה).
שוב פעם אחת היו עולין לירושלים וכו' כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קדשי קדשים. התחילו הן בוכין ור"ע מצחק וכו' עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה. עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה, בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת. בלשון הזה אמרו לו: עקיבא נחמתנו, עקיבא נחמתנו. (שלהי מכות).
חטאו בכפלים דכתיב וכו' ולקו בכפלים דכתיב וכו', ומתנחמין בכפלים דכתיב: נחמו נחמו עמי. (איכה רבה).
שוב פעם אחת היו עולין לירושלים וכו' כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קדשי קדשים. התחילו הן בוכין ור"ע מצחק וכו' עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה. עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה, בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת. בלשון הזה אמרו לו: עקיבא נחמתנו, עקיבא נחמתנו. (שלהי מכות).
חטאו בכפלים דכתיב וכו' ולקו בכפלים דכתיב וכו', ומתנחמין בכפלים דכתיב: נחמו נחמו עמי. (איכה רבה).
מפליא הלשון שהשתמש בו ר' יהושע כלפי ר"ע בענין קדוש החודש , במיוחד - כפל הלשון, שמקביל לאותה תשובה עצמה שאמרו לר"ע בנחמתו על החרבן . והדגשת הגמרא - "בלשון הזה " נראה שבא להעמידנו על כונה שצפונה בדברים, שאין זה ביטוי מקרי. והרי זה אומר דרשני. מאידך - כפל לשון של נחמה, הרי כבר מודגש במיוחד במאמר חז"ל האחרון שהבאנו - מתנחמין בכפלים . ברם מאמר זה מצד עצמו חתום ומופלא - מהו זה כל המושג של "כפלים" שמצאו חז"ל? וכי רק בכפל הלשון במקראות נאחזו? הרי ברור שהליטו בזה רעיון נכבד כדרכם.
להבנת הדברים נביא מה שכתב הגה"צ ר' אלחנן וסרמן הי"ד בקונטרס "עקבתא דמשיחא", המתעכב על התופעה של שנאת ישראל, שפרצה בתקופתנו האחרונה באופן ברוטלי ביותר, מה שאינו ניתן להבנה על פי דרך ההגיון, שהרי דוקא בדורנו הרבה מבני ישראל התאמצו לבטל את מחיצת הדת המבדילה בינינו לבין הגויים. והרי זו היא שלכאורה עמדה לשטן כל הזמן וגרמה לשנאת הגויים את ישראל, ואם כן למה ומדוע ההתפרצות הגדולה ביותר של שנאת ישראל היא נחלת דורנו?
ומסביר הגאון הנ"ל זאת כך: בבחירת ישראל כעם סגולה נקבעה ההבדלה המוחלטת והנצחית בין ישראל לעמים - "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי". כל עוד שישראל עצמם שומרים על ההבדלה ע"י התרחקותם מהעמים בשמירת תורה ומצוות, הרי מספיקה הבדלה זו. אכן, כשישראל מנסים להתקרב אל הגויים, מיד מופעלת שנאת הגויים ביתר שאת, בכדי לשמור על ההבדלה וההרחקה הראויה... דברים שיצאו מפה קדוש, ואמיתותם הוכחה לצערנו בכל מוראה בתקופת הדם והאש של ימי השואה.
בהתעמקנו בדברים בחיפוש אחרי הקשר הפנימי שבין החטא לבין העונש, נציין הגדרתו של בעל הכוזרי: ישראל באומות כלב באברים , רב חליים מכולם ורב הבריאות מכולם (מאמר ב, לו). תוכן הדברים, שהעולם בנוי עיגולים עיגולים, עיגול לפנים מעיגול, מרכז לפנים ממרכז. מתוך העיגולים הפנימיים קוי השפעה יוצאים לרחבים יותר ומרוחקים יותר מהמרכז. במדה שהעיגולים המרכזיים פועלים כתיקונם, העיגולים המרוחקים יותר מקבלים השפעה תקינה, ואף הם פועלים כהלכה לפי דרכם וענינם. אכן, אם יש ליקוי בעיגולים הפנימיים שהם מרכזי ההשפעה, הרי זה מתבטא בעיגולים החיצוניים בסטיות שיש בהם מן ההרס והחרבן. בזה נבין יפה מה שדרשו חז"ל (בבא-קמא נ'): "וסביביו נסערה מאד" - מלמד שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה. שלכאורה אינו מובן והרי לקתה מדת הדין, וכי משום שצדיקים הם נמצאים נפסדים, ואם ממדת הצדק שלא ינהגו כלפיהם במשוא פנים , על כל פנים אינו מובן למה יגרע חלקם מאחרים? אכן לפי האמור, כן הם הדברים, שכן כל מה שהוא יותר בחינת "סביביו", יותר קרוב הוא למרכז ההשפעה, ועל כן כל סטיה קלה שמה מתבטאת בהכרח בעיגולים המרוחקים בתוצאות הרות אסון. (משל למה הדבר דומה? - לאותם הטילים ששולחים כיום למרחבי החלל, שיש ומודיעים שקרתה איזו שהיא סטיה קלה במשלוח, וזה מתבטא בהחטאת המטרה ברבבות קילומטרים). הוא מה שמוסרים בשם הנצי"ב מולוזין זצ"ל שאמר: כשהמתמיד מאחר שבת בישיבת תחכמוני בולוזין, הרי זו ערובה שהאחרון במשפחת המתבוללים בפריז, לכל הפחות לא ימיר את דתו...
עכשיו נבין יפה את הדברים של הגר"א וסרמן זצ"ל הנ"ל: כשישראל שומרים את התורה, כשלב האומות בריא, הרי הוא מזרים את הדם גם לאברים הרחוקים שבגוף, וקוי האור מתפשטים גם באומות, שיאבו על כל פנים לשמור את ז' מצותיהם. אז הגזל מעורר הד שלילי בעולם, אם אמנם לא באותה דרגת רגישות כמו בישראל, אבל זה מספיק בכדי לא לחוקק חוקי און של שלילת זכויות הקנינים של ישראל מכל וכל; אז הרצח נראה משהו יוצא דופן גם בעיני האומות, ואז גם אם הם עושים לפעמים "פוגרום" ופורעים פרעות בישראל, הרי הם משתדלים להצדיק את המלכות עצמה, ולתלות זאת באלמנטים חסרי תרבות. לא כן כשהלב נחלה, כשבישראל עצמו נחלשת הזיקה לכל קודש, הרי באומות העולם זה מתבטא בשליחת כל רסן, ובפריקת עול גם לגבי מצוות היסוד שאילולא הם אין קיום לעולם. ובראש וראשונה הרי זה מתבטא בתגובה של פגיעה בלב עצמו. "אם אתם נבדלים הרי אתם שלי, ואם לאו, הרי אתם של נבוכדנצר וחבריו"... בזה נבא עד סוד המאמר האחרון שהצבנו בראש דברינו: חטאו בכפלים - החטא של ישראל הוא הרה - אסון לעולם כולו, הוא אינו נשאר רק בישראל; ממנו רואים וממנו למדים : אם ישראל כך, כי אז הרי לנו הכל מותר... החטא הוא לא חטא בודד, הוא כפול ומכופל, הוא עולה וגואה, הוא מוליד פירות ופירי פירות. ועל כן גם מובן שלקו בכפלים, שכן הם שמרגישים על גופם בראש וראשונה את התוצאות; ומתנחמים בכפלים, כי על כן הגאולה שלנו, אף היא אינה כשל כל העמים; גאולתנו תלויה בחזון הגאולה של כל המין האנושי, גאולתנו קשורה בחזון אחרית הימים 'אשר לא ישא גוי אל גוי חרב'; גאולתנו תלויה במילוי התפלה ש'יכירו וידעו כל יושבי תבל כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון', כי - שוב נשתמש בלשון הכוזרי - " בבורנו ותיקוננו ידבק הענין האלקי בעולם " (מאמר ב, מד).
וכמה מאירים עכשו דברי הנחמה של ר"ע לחבריו בשלהי מכות שהבאנו. הם בכו למראה שועל היוצא מבית קדשי הקדשים, הם ראו שדוקא המקום המקודש ביותר חרב יותר, וזה עורר אותם לבכי. אולם ר' עקיבא מצא בזה סימן הנחמה : מאחר שגם בעת החרבן מורגש יפה ההבדל בין המקודש יותר למקודש פחות, אם החורבן מעמיק יותר במה שהיה מקודש יותר, שמע מינה שגם "כשהם שוממים בקדושתם הם עומדים", ואשר על כן הם יותר פגיעים, ואם כך הדבר - הרי זה עצמו שורש הנחמה, אם הוא רב חליים סימן שעדיין הוא הוא הלב , וא"כ הרי הוא גם רב הבריאות , ודאי יתאושש ויתגבר ויחזור שוב לאיתנו. ו'בבורו ותיקונו ידבק הענין האלקי בעולם'.
הרי אם כן, לעומת החטא והעונש גם תקות הנחמה הכפולה , תקוה הגאולה לא רק של עם בודד כי תקות הגאולה היא למין האנושי המתפתל בחבליו לאין מוצא. הוא שמצאה הגמרא לנכון להדגיש " בלשון הזה אמרו לו: עקיבא נחמתנו, עקיבא נחמתנו", כי על כן היה בדבריו משום נחמה כפולה, כי כך, ורק כך היא דרך הגאולה של ישראל.
והנה המרכז של ישראל בעולם, אף הוא יש לו מרכז יותר פנימי - "סגולת הסגולה" כביטויו של הכוזרי, והרי זה תלמידי החכמים שבדור, ובמרכזם - בית דין הגדול, שעליהם נאמר "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל", הוא בית הדין שעליו הביא ר"ע את הדרש "'אתם' אפילו שוגגין, אפילו מזידין, אפילו מוטעין". הם בקביעותם מקדשים את החודש, הם קובעים את המועדות. הם - ולא צבא השמים, הם - ולא מולד הלבנה כשלעצמו, וכלשון חז"ל במדרש: "הרי הוא מסור לכם , אם אמרתם הן - הן, אם אמרתם לאו - לאו" (שמו"ר פט"ו). לא סדרו של עולם מכתיב לנו את התנאים לפיהם אנו חיים, אדרבא - אנו המכתיבים לסדרו של עולם את דרכו, וכמסופר במדרש: "מעשה בר' חייא הגדול שעלה הירח בערב ר"ה וכו' ראה אותו ר' חייא נטל צרורות ועפר והיה זורק בו. אמר: למחר אנו מבקשים לחדשך ועלית לך עכשיו, מיד נבלע במקומו (תנ' ישן בא). ולימד ר"ע שדבר זה אף הוא אינו תלוי דוקא בהיות ישראל במקדש, אף לא בגדלות עליונות התורה, אלא כפי שמסיימת שם המשנה: " שכל שלשה ושלשה שעמדו בית דין על ישראל, הרי הוא כבית דינו של משה". גם בזה איפוא קיים הכלל אשר הוכיח ר"ע ביחס למקום המקדש - "אף כשהם שוממים עדיין בקדושתם הם עומדים". ראה בזה ר' יהושע נחמה כפולה , לא רק לענין שעמד באותה שעה על הפרק, לבא לר"ג במקלו ותרמילו ביום שחל יוהכ"פ להיות בחשבונו, אלא היה בזה גילוי ולימוד על קדושת ישראל, וגודל ערכם של כל פרנסי ישראל, "שכל שנתמנה פרנס על הצבור הרי הוא כאביר שבאבירים", שלא איבדנו כמלא נימא מערכנו המרכזי ואנו המכתיבים סדרו של עולם. וזהו שאמר ר' יהושע ברוב התפעלות, והגמרא מצאה לנכון למסור זאת לדורות מלה במלה תוך הדגשה "בלשון הזה! עקיבא נחמתני, נחמתני". כי על כן נחמה כפולה היא, יסוד ושורש לנחמתם של ישראל, גאולת העם וגאולת העולם.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.
חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
שם משמואל על הפרשה שורשי היראה והחסד במצוות המילה
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק ב'
מצוות המילה גורמת לקבלת השפע הרוחני. בהתחלת שנות האדם בימי הנעורים האדם צריך ללכת ב'חסד' כמו אברהם, ואחר כך ילך במידתו של יצחק. על ידי שאברהם מל את עצמו הוא עשה מעשה דין, ועל ידי כך הוא הוליד את יצחק שהוא מידת הדין.
