ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- חינוך ילדים ותלמידים
- איך מחנכים, משמעת ואהבה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
שלמה בן יעקב
אכן הדברים אמיתיים. חייב להיות קטר חם מאוד כדי למשוך את הרכבת, אך תנאי נוסף חייב להתקיים והוא שהקרונות חייבים להיות מחוברים אליו וקשורים בו.
אנו חיים בדור מיוחד ומורכב מאוד. וכהגדרת הרב זצ"ל: "מוזר הוא הדור הזה, פראי הוא אבל גם נעלה ונישא". הרב כתב את מאמר הדור כדי לפתוח צוהר לעולמו הפנימי של הדור במצב שבו הדור נראה מתרחק והולך ומתנתק מערכי היהדות ומורשתנו בכלל. הסתכלות חיצונית עלולה להביא לייאוש ולחידלון, ולעומתה המבט הפנימי, ראיית הערכים שכן מגלה במעשיו והבנת הסיבה להתרחקותו מביאים ליכולת להאמין בכוחו ובסגולתו ולהתאזר באורך רוח תוך הבנת תהליך.
יסוד הסגולה והבחירה שעליו גדלנו, וההדרכה של קירוב הבנים בכל מצב גם אם התרחקו, מתוך ההבנה שדור עקבתא דמשיחא טוב בפנימיותו ורע מבחוץ - במעשיו. אך כחלק מהדור, הציבור הציוני הדתי, דור התורה והעבודה, עובר גם הוא תהליכים לא פשוטים בכלל והדברים באים לידי ביטוי בנוער שלנו.
אתגר גדול ניצב היום בפני המחנכים בכל המסגרות החינוכיות המגלה את המורכבות שנמצאת בנוער עצמו. מצד אחד נוער רציני אינטליגנטי, לומד, ומצד שני תופעות ירודות שלא ראינו כמותן בדורות קודמים. אחוזים גבוהים מאוד של בני הנוער ממשיכים בלימודי קודש אחרי התיכון, במכינות, בישיבות ובמדרשות, אך אנו עדים לתופעות שלא הכרנו כמותן בבית המדרש. שעמום, חוסר בדרישה ומשמעת עצמית, בחירה במשימות קלות שלא דורשות מאמץ מיוחד, פינוק גדול, השכמה מאוחרת, תרבות שלמה של בילויים, היצמדות למכשיר הסלולרי עם כל מה שכנוס בו, צפייה בסדרות אינטרנטיות ועוד. נערים פני זקנים ילבינו, הרבנים הוותיקים והמלאים נשארים במיעוט מתעניינים וההתעניינות היא דווקא במורים הצעירים והקרובים אליהם.
והדבר החדש שאנו עדים לו בשנים האחרונות הוא תופעה של גם וגם. פנייה לעולם התורני ולבית המדרש, התעלות רוחנית והתחזקות, שבאות יחד ובמקביל עם עולם החול עם כל עוצמתו, הנאותיו ותאוותיו. כמין חיים כפולים שבראייה הפשוטה שלנו נראים כל כך סותרים ולהם נראים דווקא כל כך טבעיים. הם אפילו לא מבינים את הבעיה, אפשר ללמוד גמרא בעיון מתוך התלהבות גדולה ובמקביל לצאת עם החברה ולא לשמור נגיעה, במקרה הטוב. ללמוד לימוד אינטנסיבי בבית המדרש, ובערב לגלוש באינטרנט לאתרים שאינם ראויים. ללמוד שבוע שלם ובחמישי לצאת לפאב ולמקומות בילוי מפורסמים עם החברים ולהשתכר. כאשר מישהו בוחר בחטא - הדבר נורא, אך כאשר עושה את החטא ולטעמו זוהי נורמה תקינה ולא חטא - זה נורא הרבה יותר וצריך להעסיק אותנו.
לחבר בין הדורות
דור השפע מזמן פיתויים והתמודדויות שלא היו בזמן שאנחנו עברנו את תהליך התבגרותנו. אי אפשר כלל להשוות בין הדורות ובין האתגרים. ועלינו מוטלת המשימה לנתח ולהבין את הדור על מנת שנוכל לכבד ולאהוב אותו, ובעיקר לדעת איך לתקן ולרומם אותו. מחנכים דגולים בעלי רוח גדולה אינם מספיקים בעת הזאת, יש צורך לחקור ולהבין איך לחבר בין הדורות. איך לחדור לנפשו של הדור ולהשפיע עליו.
אזכיר את הדברים הנוקבים של האדמו"ר מפיאסצנה הי"ד בספרו 'חובת התלמידים' הקוראים לנו לחשבון נפש ולעבודה: "ועל זה ידווה לבנו ותסמר שערות ראשנו, בראותנו את הדור הצעיר איך יצא ונתפקר רחמנא לצלן, אין בו לא אמונה, לא יראה ולא תורה, שונאים הם את ה' ואת ישראל עבדיו. מנהלי וראשי הישיבות הנמצאים בראשם, ורבם בתוך ישיבותיהם ותלמידיהם ורק בחורי חמד נגד עיניהם, מתנחמים לאמור, הן אמת שיש עתה הרבה חופשים, אבל לא אלמן ישראל, גם בני ציון המצוינים בהלכה ועם ד' לבבם נמצאים. אבל יושיטו נא ראשם חוץ מד' אמות של ישיבותיהם, ויראו נא את ההמון הגדול החופשים רחמנא לצלן... והאם גם בתלמידי ישיבותינו כבר בטוחים אנו, והאם בהם כבר עשינו את אשר עלינו לעשות... ובמה אנו בטוחים שלמחרת בעזבם את הישיבה או לאחר זמן קצר, לא יתפקרו ולא יחללו את השבת חס ושלום, כאשר עינינו בענינו כבר ראו..."
כבר בדורו רואה בעל 'חובת הלבבות' בעיה גדולה של חיבור הנוער, מציאות של ריחוק ואף התפקרות, ודורש מאיתנו אחריות גם כלפיהם, ומדגיש שקיום החיבור כפי שמתגלה בבית המדרש אינו מובטח שיתקיים: "ואם כן אנחנו הדור הגדול מהם דור המחנך אותם, אשר עלינו החוב למסר להם את קדושת ה' תורתו ועבודתו, האם יכולים אנו לאמור במנוחת הנפש, ידינו לא שפכו את הדם הזה של נשמות ישראל לבאר שחת. ואם באמת רוצים אנו לשוב לה' ולתקן את אשר עיוותנו בזה, עלינו להכיר גם את חלק אשמתנו בזה, כי אף אם בהם פצע אשר לא היה בבני הנוער אשר לפנים, אנו למה הזנחנו אותם מבלי חקר ומבלי עמוד על מחלת נפשם בעודם רכים ובידינו לדעת איך ובמה לרפאותם שאל כל אשר נחפוץ נטם... לא בהשערות, רק בחוקים איתנים ובעבדות חזקות עלינו לבאר בראשונה מה החלוק בין דור לדור, למה בדורות הקדומים לנו כל חנוך שהוא היה מועיל, תלמידי כל מלמד ובני כל אב רובם ככולם היו עובדי ד', ולא כן עתה".
האדמו"ר כותב את הדברים ביחס לדורו, ומה נענה אנחנו בתופעות של דורנו שחמורות הרבה יותר? ובכל זאת הרב קורא לנו לבחון בחינה עמוקה ומדעית מה עובר על הדור ומה ניתן לעשות כדי לרפא אותו ולהצליח להשפיע עליו כבדורות הקודמים.
תשובה לכך לא יכולה להינתן במאמר שכזה, כי נדרשים לחשיבה משותפת כל הרבנים והמחנכים, לבחון בכל כוחות המחשבה והיצירתיות מה ניתן לעשות וכיצד נכון לפנות אל הנוער. אנסה להציע דגש אחד: אם בעבר אפשר היה להסתפק בישיבות בר"מים שיעבירו שיעורים טובים, ולכל היותר תוספת של משרת משגיח שישוחח עם הנוער, הרי שכיום אין הדבר יכול לחול. פרט לצורך בשיעורים וברמה הרוחנית הגבוהה, הצעירים זקוקים להכוונה ולמורה דרך במקום שבו הם נמצאים.
הם נמצאים כל הזמן בדילמות ובעימות. המאבק על שמירת הברית, שמירת העיניים, שליטה בתוכני הגלישה במחשב ובסלולרי, קשה ומאתגר מאוד. הנוער מוצא את עצמו במהלך מתמיד של נפילות ועליות. הרב כיום נדרש מצד אחד לרמה ולאורות גבוהים המציבים רף גדול של שאיפה, ומצד שני ליכולת לרדת למקום החניך להבין אותו, ועל ידי כך לעזור לו בהתמודדויות שלו ולצמצם את הפער שבין שני העולמות.
נדרשים אנו לשלושה יסודות: קירוב, אמונה ודרישה. יש להתקרב אל הנוער ולקרב אותו, להקשיב לו ולהבין את מצוקותיו. יש להאמין בו אמונה ללא ספקות, בסגולתו וביכולתו להגיע למעלות גבוהות, ולטעת בו את התחושה הזאת, את האמונה בעצמו, ובמקביל להציב דרישה גבוהה, כזו שלא מתפשרת, הנובעת מתוך אמונה זו. אין להוריד ולהנמיך את הדרישה והשאיפה, אלא לעבוד במקביל בשני הערוצים: רמה גבוהה ורוח גדולה כשהרב והמחנך מתכופף אל החניך כדי להיות מעורב בעולמו ומבוכותיו.
כך עולה ופועלת תנועת בני עקיבא המציינת בשבת זו 90 שנה להיווסדה, מתוך קרבה, אמונה ודרישה מהנוער ואמון גדול בכוחו להתקדם קדימה. אין לנו אלא להתפלל שגם ב-90 השנים הבאות תמשיך בדרך המיוחדת שלה לחינוך דור נאמן ומסור לתורתו, לעמו ולארצו.
מתוך העיתון בשבע
הרב יצחק ניסים
חידושים בגניקולוגיה והלכה תשע"ב הפסק טהרה בסיוע בודקת הלכתית
מתוך הקלטת השידור החי, כנס מכון פוע"ה תשע"ב
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
