ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- נסיעות, טיולים ונופש
- טיולים וטרמפים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
שירה קופרמן ז"ל
תפילת הדרך נלמדת מדברי אליהו הנביא בגמ' בברכות כט: "א"ל אליהו לרב יהודה... לא תרחת – ולא תחטי, לא תרוי [תשתכר] – ולא תחטי, והדבר השלישי – וכשאתה יוצא לדרך, המלך בקונך וצא [ויעו' במהרש"א (שם) שכתב שגם אם יצא לדרך בשלום, מי יבטיח לו אם יצליח היכן שהוא מתעתד להגיע, לכן יש להמלך רק קונהו שיוליכו לשלום, עכ"ד. ונ"ל שכוונת אליהו הנביא שכמו שכועס מחוייב שיחטא, כך היוצא לדרך שהיא בחזקת סכנה, חייב להמלך בקונו], מאי המלך בקונך וצא?... זו תפילת הדרך, א"ר חסדא כל היוצא לדרך [משמע כסוברים שזה חיוב ולא רשות, יעו' לי' מהרי"ח, וילקו"י או"ח ק"י] – צריך להתפלל תפילת הדרך, יה"ר מלפניך ה' אלוקי שתוליכני לשלום ותצעידני לשלום ותסמכני לשלום, ותצילני... ותשלח... ותתנני... בא"י שומע תפילה". ובהמשך הגמ': "אימת מצלי- משעה שמהלך בדרך, עד כמה? עד פרסה, היכי מצלי? ר"ח – מעומד, ר"ש – אפ' מהלך".
נחלקו הראשונים לגבי עמידה בתפילת הדרך, למעשה הכריע השו"ע ק"י, ד' שאם אפשר יעמוד. אולם אם יטרד עכב כך כתב המ"ב ס"ק כ"ב, שמותר לומר כשמהלך או יושב. ובס' הלכה ברורה (שם) כתב שבמכונית אי"צ לעצור, ורק ממידת חסידות יש לעצור [כמובן שיש לשים לב שהעצירה בדרך לא תסכן אף אחד]. ובאוטובוס וברכבת – טוב שיעמוד, יעו"ש.
א. האם תפילת הדרך היא ברכה או תפילה, לכא' הרי קי"ל בדיני ברכות שכל ברכה שאינה סמוכה לחברתה פותחת בברוך. הראשונים על הגמ' (שם) הביאו שהמהר"מ מרוטנבורג היה סומך בגלל סיבה זו את תפילת הדרך לברכה אחרת. רבנו יונה ביאר, שזו ברכה אך כיון שמקור הברכה מתפילת העמידה, לכן נחשבת כהמשך של תפילת י"ח וממילא אין היא פותחת בברוך. לדעת ר"י ת"ה אינה ברכה אלא תפילה שמבקש מה' שיצליח דרכו ושיוליכו לשלום, שהרי קי"ל בברכות מ: שברכה בלי שו"מ אינה ברכה. הרמב"ם השמיט את החתימה של תפילת הדרך [וי"ל או שיש לו גרסא אחרת בגמ', או שחש לקושיה הנ"ל]. כאמור לעיל השו"ע ק"י, ו' הביא רק את מנהגו של המהר"מ, ונראה שפסק שיש לעשות כן, אולם בילקו"י (שם) כתב שאין זה מעיקר הדין לנהוג כן אלא רק ממידת חסידות. וכתב המ"ב ס"ק כ"ח, שלכתחילה טוב להחמיר להסמיך לברכה אחרת [ברכה אחרונה או אשר יצר], אך כשאינו יכול – יש לברך, משום שיש ראשונים שלא מצריכים לעשות כן. בשעה"צ ר"ל, ט', כתב שהטעם שאין מזכירים מלכות בתפילת הדרך, כיון שהיא בקשה. בסידור קול אליהו חשש הגר"מ אליהו זצ"ל לדעת הרמב"ם, ולכן כתב לאומרה בשומע תפילה בתוך שמו"ע, או בדרך בלי שו"מ, עי' כה"ח ס"ק י"ג, וגם בס"ק נ"ו.
ב. בגמ' (שם) נחלקו הראשונים מה כוונת הגמ' בשאלה "עד כמה", לדעת רש"י, שא' הגמ' עד מתי ניתן להתפלל תפילת הדרך, והתשובה היא – עד פרסה. לרא"ש ולטור השא' היא, עד כמה צריך ללכת כדי שיוכל לומר תפילת הדרך. הרמב"ם לא הזכיר דין "פרסה". מרן השו"ע (שם, ז') פסק כטור: "אומר אותה לאחר שהחזיק בדרך". ובמ"ב סק"ל ביאר, שיש לאומרה לאחר שכלו הבתים וע' אמה ושיריים, שזהו עיבורה של עיר, כיון שאין לאמרה בתוך העיר שעדיין לא יצא לדרך. המשך השו"ע: "ואין לאמרה אא"כ יש לו לילך פרסה, אבל פחות מפרסה – לא יחתום בברוך". עוד כתב במ"ב (סק"ל), שאם הדרך מסוכנת – יברך אפ' בפחות מפרסה. עוד כתב בשו"ע: "ואם שכח מלאמרה – יאמר אותה כל זמן שהוא בדרך, ובלבד שלא הגיעה תוך פרסה הסמוכה לעיר שרוצה ללון בה, ומשם ואילך... בלא ברכה". והרמ"א כתב ע"פ רש"י: "ולכתחילה יאמר אותה בפרסה ראשונה". ובמ"ב העיר שהנוסע ברכת יש לו להזהר בכך, ולשים לב לברך בזמן.
ג. נחלקו הפוס' האם מותר לברך בתוך העיר, דעת הט"ז להתיר, כיון שגמר בדעתו לצאת. ולדעת הא"ר והפמ"ג, שלכתחילה אין לברך עד שיצא מהעיר. המ"ב (ס"ק כ"ט) לאחר שהביא את דברי הט"ז, כתב ששאר האחרונים חולקים על דבריו.
ד. לגבי חישוב ה"פרסה", יש להעיר שמפשטות הש"ס והראשונים, ודאי שמדובר לפי מרחק הדרך ולא לפי זמן, וכ"כ המ"ב סק"ל לענין מסילות ברזל, הליכו"ש (פ' כ"א, ז'),שבט הלוי (י', כ"א), ועוד פוס' רבים. וממילא לפי זה אם הדרך אורכת כ- 4 ק"מ [לגר"ח נאה פרסה = 3.842, ולחזו"א = 4.608] , יש לומר תפילת הדרך עם ברכה. אולם בשו"ת זכרון יהודה (הוב"ד בס' הנפלא שערים מצויינים בהלכה), כתב שיש לחשב לפי זמן, וכ"כ בשו"ת אורל"צ ויבי"א ע"פ המבואר בשו"ת רב פעלים (ב' יו"ד, מ' גבי אבילות), וממילא יש לומר את הברכה, לפי זמן הנסיעה, היינו 72 דקות. ועוד כתב ביבי"א ע"פ ספר המנהגים "נתיבי עם", שכן נהגו אנשי א"י מקדמת דנא, לחשב לפי זמן.
ה. לגבי הדין כיום שמצויים לכל אורך הכבישים מכוניות ומקומות ישוב, נחלקו הפוס' מה הדין, האם הדבר נחשב כדרך שיש לברך עליה. הבה"ל (ד"ה ואין) כתב ע"פ הרא"ש הנ"ל: "לפ"ז כשיודע שאיזה עיר קרובה בצד דרך נסיעתו בתוך פרסה – לא יאמר ת"ה בחתימה בשם דהא ליכא מקום סכנתא... וצ"ע". ובמחצה"ש פסק כן להדיא, דהכל נחשב כעיבורה של עיר. לפ"ז יש אומרים: שבנסיעה לדוג' מירושלים לתל אביב/בית שמש וכד', יאמר תפילת הדרך בלי חתימה, כיון שהדרך מיושבת בכל אורכה, ומצויים רכבים לרוב הנחשבים לשיירה אחרת, וכא' לא יצאו כלל (עי' הליכו"ש שם, ובאשי ישראל נ' כ"ד, הוסיף מהגרשז"א שתיקנו תפילה זו דוקא על לסטים ולא על תאונות דרכים), ויש שנוהגים שלא לברך בצירוף השיטות שמצריכים דוקא 72 דק' או שחשו לדברי הרמב"ם כאמור לעיל. אולם יש אומרים: שכיון שהיום מצוי סכנה בדרכים יש לברך בחתימת שם (כן דעת הסטייפלר יע' באורחות רבנו ר"ב גבי רכבת, תשובות והנהגות בשם החזו"א, ועיי"ש שרצה לתקן שיאמרו אפ' בתוך העיר אך אין לנו לחדש, שבט הלוי י' כ"א, וכ' שאין להתחשב במש"כ במחצה"ש, כיון שא"א מבוטשאטש חולק עליו וגם הגאון המהרש"ם תמה ע"ד).
יש לציין שתפילת הדרך אומרים בד"כ פעם אחת ביום, כמ"ש הטור ונפסק בשו"ע (סע' ה'): "אין לומר אותה אלא פעם אחת ביום, אפ' אם ינוח בעיר באמצע היום [אם דעתו להמשיך בדרכו – מ"ב ס"ק כ"ה], אבל אם דעתו ללון בעיר ואח"כ נמלך ויצא ממנה לעבור חוצה לה או לשוב לביות, צריך לחזור ולהתפלל אותה פעם אחרת". וכתב המ"ב (ס"ק כ"ו) שאם הוא נוסע כל הלילה ולן באמצע מעט במלון, וממשיך בנסיעתו, יאמר בבקר למחרת תפילת הדרך בלא חתימה. ובבה"ל (ד"ה צריך) כתב שלכתחילה נכון לומר תה"ד אחר שהאיר היום, אך אם לא יאכל לומר אח"כ כגון שיהיה אז סמוך פרסה לביתו, עדיף שיאמרנה קודם שהאיר היום.
העולה למעשה:
א. תפילת הדרך בשם ומלכות: הראשונים נחלקו בדברי הגמרא (בברכות כט:) האם תפילת הדרך היא ברכה או תפילה. הקושי אליו נדרשו הראשונים הוא, שקי"ל שכל ברכה שאינה סמוכה לחברתה פותחת בברך, וא"כ מדוע תפילת הדרך אינו פותחת בברוך. מטעם זה מובא שהמהר"ם מרוטנברג היה סומך את תפילת הדרך לברכה אחרת. והשו"ע הביא את מנהגו, וכתב היביע אומר שאין זה מעיקר הדין אלא רק חסידות. בסידור קול אליהו אינו מופיע שם ה' בחתימה, כיון שהגר"מ אליהו זצ"ל חשש לשיטת הרמב"ם שלא גרס בנוסח תפילת הדרך שו"מ. ולכן הציע הרב אליהו או שיאמר בשומע תפילה שבתוך שמונה עשרה לפני שהוא יוצא מהבית, או שיברך בדרך בלא שו"מ. דעת המ"ב שלכתחילה טוב להסמיך לברכה אחרת אך כשאינו יכול, מכל מקום יברך.
ב. באיזה שלב בדרך יש לאומרה: יש לומר את תפילת הדרך לאחר "שהחזיק בדרך" היינו לאחר שכלו הבתים האחרונים שביישוב ועוד שיעור קטן [של כ35 מטר]. ואין לאומרה אא"כ יש לו דרך בשיעור "פרסה" לפחות [כ-4 ק"מ בערך]. ואם שכח לאומרה – יאמר אותה כל עוד הוא בדרך, ובלבד שלא הגיעה לתוך "פרסה" סמוך לעיר שצריך להגיע אליה. אם לא שכח לומר והגיע לתוך פרסה - יכול לאמרה בלי חתימה.
ג. האם מותר לברכה בתוך העיר: נחלקו הפוס' האם יכול לברך תפילת הדרך בתוך העיר, ולמעשה דעת רוב האחרונים שלכתחילה לא יברך עד שיצא מהעיר, אך בדיעבד יצא יד"ח אמירת תפילת הדרך. יש לציין שלכתחילה אם מתאפשר לומר בעמידה ובלי טרדות - יש לעשות כן [כגון באוטובוס או רכבת, אולם ברכב אי"צ לעצור אלא ממידת חסידות, ורק באופן שאינו מסכן אף אחד].
ד. איך מחשבים את "הפרסה": פוסקי אשכנז - כתבו שיש לחשב את הפרסה לפי מרחק, היינו 4 ק"מ. אולם פוסקי ספרד – נטו לכך שיש לחשב לפי זמן, היינו 72 דק', ושכך נהגו אנשי ארץ ישראל מקדמת דנא.
ה. כיום שיש ישובים ורכבים בכל מקום: יש אומרים שבדרך שמיושבת בכל אורכה [כגון מירושלים לתל אביב], ומצויים רכבים לאורך כל הדרך – כאילו לא יצאו מהעיר, ואין לומר תפילת הדרך בשם ומלכות, יש הנוהגים שלא לברך בצירוף השיטה שמצריכה 72 דקות. מאידך יש אומרים שכיון שהיום מצוי סכנה בדרכים [של מחבלים, לסטים ותאונות דרכים] – יש לברך בשם ומלכות. יש לציין שהמ"ב כתב ע"פ הירושלמי שאם הדרך מסוכנת יש לברך בשם ומלכות אפילו בפחות מפרסה.
למעשה: יש לברך תפילת הדרך כאשר יצא מעיבורה של עיר. מנהג בני אשכנז: לברך כמעט בכל אופן אם הדרך מסוכנת מאד, ואם שיעור הדרך יותר מפרסה, 4 ק"מ - יש לברך אפ' שאין סכנה. ולדעת בני ספרד, הנוהגים כדעת הגר"ע יוסף זצ"ל - יש לברך בכל דרך שמרחקה 72 דקות, והנוהגים כדעת הגר"מ אליהו זצ"ל - אין לחתום לעולם בשם, אא"כ חותמה בשומע תפילה בשמו"ע.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.












