ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- חקת
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
שירה קופרמן ז"ל
כששמע הבעש"ט את שאלתם, היטה ראשו לאחוריו, ופניו נעשו להבים, כדרכו בשעת עליית נשמה. פחד גדול נפל על התלמידים, אך בקצה השולחן ישב רבי נחמן מהורודנקה, (סבו של רבי נחמן מברסלב, נאמן ביתו ומחותנו של הבעש"ט, שיום ההילולא שלו ב' תמוז), שתרדמה עזה נפלה עליו.
והנה, בשנתו, חולם רבי נחמן, שהוא הולך בחוץ ורואה המון אנשים רצים. רץ גם הוא עימהם, ושאלם לסיבת ריצתם, והשיבו לו שרבם הקדוש עומד לדרוש, אך לא אמרו לו את שם רבם. הלך אחריהם, ובא לבית גדול ומהודר מאד, שהיה מלא באנשים חשובים מאד.
והנה, בא לשם הבעש"ט ודרש בפניהם בעניין כוונת המקווה, ואיש צעיר עמד נגדו וסתר דבריו. לשאלתו, הסבירו לו שהאיש הצעיר הוא האר"י הקדוש ז"ל. נמשך הוויכוח בין האריז"ל והבעש"ט זמן רב, עד שהאריז"ל הודה לבעש"ט.
הקיץ רבי נחמן משנתו, ותיכף ישב הבעש"ט ואמר: "נחמן! לקחתי אותך לעד, ותעיד עם מי הצדק"... (לפי סיפורי חסידים, תורה, מס' 334).
סיפור עמוק הנוגע בנסתרות, וודאי איננו מבינים את עומקו, ובכל זאת אולי נדלה ממנו משהו הנוגע לפרשת השבוע, לפי קטנות השגתנו. על הבעש"ט מסופר (כתר שם טוב, עמ' עב), שאמרו עליו "שזכה לכל הארות והמדרגות שיש לו, הכל מחמת המקוואות שהיה תמיד בטבילות. ומקוואות יותר בתמידות טוב יותר מהתענית, שהתענית מחליש הגוף מעבודת ה'. ועוד יותר טוב שהכוח שהוא מניח בתענית, יתן הכוח ההוא בלימוד תורה ותפילה, שיתפלל בכל כוחו וכוונתו ובזה יבוא למדרגה".
יש כאן הדגשה חדשה בעבודת ה'. במצב שיש חטא, אפשר לבוא ולומר: הרי הנשמה היא חלק אלוק' ממעל, וממנה לא בא החטא, נמצא שהחטא בא מהגוף, לפיכך עלינו להילחם בגוף. הדרך להילחם בגוף היא להמעיט מכוחו, וזה על ידי סיגופים ותעניות. דרך זו שמה את הדגש על 'סור מרע'.
אולם, הבעש"ט בא וחידש, שעדיף לשים את הדגש על העלאת האדם. להאמין שאפשר להשיב בתשובה גם את הכוחות הנפולים, וממילא להעלות הכל אל החיוב. הדרך להגיע לכך היא על ידי המקווה.
במקווה, האדם נכנס בכל גופו למים, ואם ישאר כך לתמיד בתוך המים הרי ימות. נמצא, שכשיוצא מהמים הוא נולד לחיים חדשים. ועוד, שהעובר במעי אימו נמצא בתוך מים, וכך האדם הנמצא במי המקווה דומה לעובר, וכשיוצא מהמקווה, הרי הוא כקטן שנולד טהור ונקי מחטא. ("ושם נמתקים בסוד הלידה על ידי המים שבמקווה", כתר שם טוב, עמ' ה).
עניין זה מתאים לגלותו בסוף הגלות, לקראת הגאולה, ולפיכך זכה לגלותו הבעש"ט שבא להטעים את העולם מתורת הגאולה. כי לאורך כל הגלות, אנו עדיין מקולקלים ועלינו להילחם בגוף ובקלקולו, אולם לאחר כל המלחמות וסיגופי הדורות, אנו עולים כבר למצב של טהרה, ובידינו לטבול ולהיטהר במקווה לקראת הגאולה, והעלות את כל הכוחות הנפולים.
זו הסיבה, שהבעש"ט בנה בכך מדרגה נוספת על האריז"ל שקדם לו. ובתחילה נראים הדברים כוויכוח, אך באמת כל אחד דיבר לפי מה שמתאים לדורו, והאריז"ל הודה בסוף לבעש"ט. זו גם הסיבה שהבעש"ט צריך להביא עימו אחד מתלמידיו שיהיה לו לעד, כי התלמיד מבטא את ההמשכיות – דור העתיד, והבעש"ט אומר את דבריו מצד היותו סולל דור הגאולה, דור העתיד.
עניין זה מופיע גם בפרשתנו, פרשת חוקת. הפרשיה הראשונה בפרשתנו, פרשיית פרה אדומה, היא גם הפרשייה האחרונה שנאמרה לבני דור המדבר, בשנים הצמודות ליציאת מצריים. מיד אחריה, התורה קופצת 38 שנה קדימה, ועוסקת כבר בדור הנכנסים לארץ, בתום 40 שנות המדבר. נמצאנו למדים שפרשיית פרה אדומה חותמת את דור המדבר.
עניין זה רומז לעניין בו עסקנו. דור המדבר, דור יוצאי מצריים, שזכה לניסים ונפלאות גדולים, נפל בסוף בחטא המרגלים, וסיים את חייו בגזירת מוות נורא שחתם את תולדותיו. דור זה לא זכה להיכנס לארץ, והוא חותם את חיי עם ישראל בחו"ל במוות. (שמעתי בשם מו"ר הרב יצחק בן שחר שליט"א, שגם הציטוט האחרון המופיע בתורה (במדבר יז, כז-כח) מפיו של דור זה הוא המשפט – "הן גווענו עבדנו, כולנו אבדנו... האם תמנו לגווע"? כך מבטאת התורה את גורלו של דור זה).
אך התורה לא רוצה לחתום את פרק חייו של דור זה בגזירת המוות, לפיכך היא מביאה בסוף תולדותיו את פרשיית הפרה האדומה העוסקת בטהרה מטומאת המוות. הטהרה היא על ידי הזאת מי הפרה, וטבילה במקווה. כך מציינת התורה, שערב הכניסה לארץ, אנו זוכים לשוב ולעלות מכל הנפילות, להיטהר, להיגאל, ולשוב אל ה'.
ויהי רמון, שיתקיים בנו "וזרקתי עליכם מים טהורים, וטהרתם", ומכח טהרה זו נעלה מכל הנפילות, וניגאל במהרה!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
