ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- ציבור וחברה
- תורה והלכות ציבור
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מישאל דהאן זצוק"ל
יתר על כן, עיון בסוגיה זו מלמד שמהמקורות עולה באופן ברור שאין אפשרות להפריד בין התורה והפוליטיקה. טרם לעיון במקורות נפתח בהגדרת המילה פוליטיקה. אחת ההגדרות המובילות לפוליטיקה במדעי המדינה היא "הקצאת משאבים באופן סמכותי". על פי הגדרה זו, עצם מתן סמכויות לרבנות היא מעשה פוליטי. יתרה מזו, לפי הגדרה זו המשמעות העמוקה של הפרדה בין הרבנות והפוליטיקה היא הפרדה בין הדת והמדינה, שיש לשלול מכול וכול.
אומנם אפשר עדיין לטעון שרצוי שהרבנות תהיה אוטונומית ולא תושפע מעמדות הציבור או נבחריו. זאת באופן דומה לבית המשפט העליון בעשרות השנים האחרונות, שראה עצמו משוחרר מכל דין וחשבון לציבור ולנבחריו יושבי בית המחוקקים. כדי לבחון טענה זו נפנה למקורות ונראה האם אכן לציבור אין כל סמכות בנוגע לענייני הרבנות.
הציבור יקבע
ברור שהציבור אינו יכול להורות לרב כיצד לפסוק, אולם האם הציבור יכול להחליט את מי למנות לרב ולדיין? התשובה לכך בוודאי חיובית. מקור הדברים בגמרא: "אמר רבי יצחק: אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן נמלכים בציבור" (ברכות נה, א). בהמשך לכך פסק הרמ"א שאומנם סמכות מינוי הדיינים היא בידי השלטון (אפילו השלטון הזר!), ובכל זאת אסור למנות דיין ללא הסכמת הציבור: "דזהו בכלל דינא דמלכותא להושיב דיינים ושופטים מי שירצה. ומכל מקום מי שעושה זה בלא רשות הקהל, מצער הציבור ועתיד ליתן את הדין" (רמ"א חושן משפט ג, ד).
ברוח זה מתאר החתם סופר תהליך של מינוי רב בדרך של הצבעה דמוקרטית על ידי חברי הקהילה: "התאספו יחד בני הקהילה לקבל עליהם רב ומורה, והיו מסכימים על דעת רבנים ליתנום אל תוך הקלפי ומי שיעלה מהם ראשון יחזרו וישאלו לאנשי הקהילת קודש אם ירבו המתרצים בו על הממאנים – הרי הוא הרב" (שו"ת חתם סופר ה, קס). החתם סופר דן בשאלה מה הדין במקרה שהרב נתן שוחד לחלק מהמצביעים (ובכך נעסוק בהמשך), אולם על עצם קיום הבחירות איש לא ערער. מתן הסמכות למינוי רבנים ודיינים בידי הציבור מאפשר לציבור לבחור באדם שעמדותיו מקובלות על הציבור, ובלבד שהוא הוסמך על ידי רבנים.
סמכות חשובה נוספת של הציבור היא בהחלטה על קצבת הקדנציה של כהונת הרב וההחלטה שהתפקיד לא יעבור בירושה, כפי שפסק הרמ"א: "ומי שהוחזק לרב בעיר, אפילו החזיק בעצמו באיזה שררה, אין להורידו מגדולתו אף על פי שבא לשם אחר גדול ממנו. אפילו בנו ובן בנו לעולם קודמים לאחרים, כל זמן שממלאים מקום אבותיהם ביראה והם חכמים קצת. ובמקום שיש מנהג לקבל רב על זמן קצוב, או שמנהג לבחור במי שירצו, הרשות בידם" (רמ"א יורה דעה רמה, כב). דהיינו, ברירת המחדל היא שלא ניתן להדיח רב ותפקידו עובר בירושה לבנו. ובכל זאת, אם המנהג שונה – הולכים אחריו. מסתבר שהמנהג משקף את רצון הציבור, שהוא זה שממנה את הרב. ואם הציבור מחליט מראש שהמינוי יהיה מוגבל לזמן או שלא יעבור בירושה – כך יהיה.
בפועל, בדמוקרטיה ייצוגית פוליטיקאים הם נציגי הציבור, וממילא הם שמחזיקים בסמכות למנות רבנים. למיטב הבנתי, ההחלטה להפקיד את העניין במדינת ישראל בידי הפוליטיקה הארצית ולא המקומית נעשתה מחשש שגורמים אנטי-דתיים ברשות המקומית ימנעו מינוי רב למקום, או ימנו רב שאינו יירא שמיים. אולם בכל מקרה אין מדובר על שלילת התפקיד של המערכת הפוליטית אלא על דיון בשאלה מיהו הגורם הפוליטי שהנושא יופקד בידיו.
בלמים ואיזונים
עד כה ראינו שהציבור הוא שממנה את הרבנים והדיינים. לכך יש להוסיף תפקיד רגיש נוסף שיש לציבור ולנבחריו, והוא ביקורת על הרבנות. באופן מדויק יותר יש לומר שמערכת היחסים בין הציבור ונבחריו ובין הרבנים היא מערכת של בלמים ואיזונים, כאשר כל צד אמור לפעול כדי לבקר את משנהו ולמנוע חריגות וכישלונות.
לא נאריך בתפקיד המובן מאליו של הרבנים בביקורת על הציבור ונבחריו, נסתפק באזכור פסיקת הרמב"ם שעל פי שורת הדין מלך נידון בפני בית הדין (רמב"ם מלכים ב, ה). ונוסיף לכך את דברי אביי (כתובות קה, ב) שתלמיד חכם שבני עירו אוהבים אותו, הרי זה מפני שלא הוכיח אותם על שמירת מצוות.
אולם מה שמפתיע הוא שגם לציבור ולנבחריו יש תפקיד בביקורת על הרבנים, והדבר כבר מופיע בתנ"ך. עלי הכהן לא הדיח את בניו מהכהונה למרות שידע על מעשיהם (שמואל א', פרק ב). שמואל הנביא מינה את בניו לשופטים, ולמרות שלא נהגו כראוי היה צורך בכך שהעם יבוא אליו בדרישה למנות מלך במקומם (שמואל א' ח, א-ה). יהושפט מינה דיינים והזהיר אותם שלא לקחת שוחד (דברי הימים ב', פרק יט), ונחמיה המנהיג הפוליטי נאלץ לסלק את חפציו של אלישיב הכהן הגדול שעשה לו לשכה בתוך בית המקדש, ולסלק את בניו של אלישיב שנשאו נשים נוכריות.
מקורות אלה (וכך גם המעשה המובא בשו"ת חתם סופר לעיל) מלמדים שהמנהיגים הרוחניים הגדולים ביותר של עם ישראל התקשו לבער את הרע מקרבם כאשר היה מדובר בבני משפחותיהם. וממילא, היה צורך שמישהו מחוץ למערכת התורנית יעשה זאת, דהיינו המנהיג הפוליטי.
להבנתי, הדבר מטיל אחריות כבדה על נבחרי הציבור יראי השמיים לבקר את המערכת התורנית כאשר יש צורך. ושוב יודגש, אין הכוונה לביקורת על אופן פסיקת ההלכה, שבוודאי אין לה מקום. אלא ביקורת במקרים שבהם המערכת התורנית לוקה בחוסר יושר או באי הקפדה על ההלכה בעצמה.
דוגמה לכך היא סמכות שר הדתות להדיח רב שסרח. להבנתי, חובתו של שר הדתות למלא את תפקידו בעניין זה, והימנעות מכך איננה ברוח התורה אלא להפך, פוגעת ברבנות ומאפשרת שחיתות.
סוגיה חשובה הנגזרת מהאמור לעיל היא התופעה החמורה מאוד שבעשרות רשויות מקומיות לא מכהנים רבנים במשך שנים רבות (ראו דו"ח מבקר המדינה בעניין זה). להבנתי, מצב זה איננו תוצאה של מעורבות הפוליטיקה ברבנות אלא להפך, היעדר מעורבות מספקת של הפוליטיקה בעניין. בפועל, רק מפלגות חרדיות, אשר המונהגות דווקא בידי רבנים, עוסקות בעניין ואלה משום מה מעדיפות את חוסר המעש, שמביא להזנחה ולשיתוק של הרבנות. ממילא הפתרון הוא מעורבות רבה יותר של הציבור הציוני-דתי ואף המסורתי שידרוש מנבחריו לפעול לשינוי מהיר בעניין.
לסיכום, מדינת ההלכה שאנו מתפללים לכינונה כוללת יחסי גומלין מורכבים בין רבנים ופוליטיקאים. יחסי גומלין אלה כוללים מצד אחד שמערכת המשפט תהיה על פי התורה, ומצד שני סמכות של הציבור למנות רבנים מוסמכים כהבנתו וכן סמכות לבקר את הרבנות במקרה של כשלים. לפיכך, הפתרון איננו בהפרדה בין הרבנות והפוליטיקה אלא בהגברת העניין של הציבור בעולם הרבנות ובהסדרה של היחסים בין הפוליטיקה והרבנות ברוח התורה.
מתוך העיתון בשבע
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
