ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- מידות ובין אדם לחברו
- שיעורים נוספים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
שלמה בן יעקב
כדי להדגים את הנקודה, בעלי דעה זו מתריסים: איזה אדם מוסרי יותר - תעשיין שהקים מפעל ממניעים אנוכיים ונותן פרנסה למאות משפחות, או אדם שנותן לכל עני חמישה שקלים כצדקה? הראשון מכוון לטובת עצמו אבל עוזר לכולם. השני רודף אחרי עשיית טוב אבל השפעתו מוגבלת.
במחשבה ראשונית זוהי טענה שקשה להפריך. פריחת הכלכלה אכן מיטיבה עם האנושות כולה, אף שחלק לא מבוטל מאלו שמובילים את הצמיחה מונעים מאנוכיות. לכן, התמודדות עם הטענה תעדיף להצביע על בעייתיות של העולם המתועש במישורים אחרים, כמו מצוות שבין אדם למקום, איסורי עריות וכדומה.
אף על פי שגם בטענות אלו יש אמת, נדמה שגם במישור של בין אדם לחברו, חסר משהו מהותי בעולם שבו כל אחד רודף אחר תועלתו הפרטית גם אם התוצאה מיטיבה עם כולם. אבל קשה להניח את האצבע על הנקודה. מה באמת חסר?
הגישה שהוצגה למעלה נסמכת על מה שמכונה מוסר תועלתני. בתפיסה זו קנה המידה שקובע האם מעשה מוסרי או לא הוא התוצאה של המעשה. אם שיקרתי כדי למנוע ממישהו להפסיד כסף, או כדי שיישאר שומר תורה ומצוות - כמובן בהנחה שהשקר יועיל יותר משיזיק - עשיתי מעשה טוב. המטרה מקדשת את האמצעים.
על פי גישה מפורסמת אחרת, קנה המידה למעשה מוסרי הוא המעשה עצמו. מעשה רע הוא רע, ולא חשוב האם התוצאה טובה או רעה. אם נקצין גישה זו עד כדי אבסורד, אסור לשקר גם כדי להציל ממוות אדם חף מפשע - כי שקר הוא רע, לא משנה מה התוצאה. גם על פי גישה זו קשה להעביר ביקורת על תעשיין אנוכי: הקמת מפעל לא יכולה להיחשב מעשה רע באופן קטגורי. הביקורת שלנו היא על הכוונה, לא המעשה.
חשיבות המידות הטובות
כדי להציג גישה שלישית נקדים ונשאל: אם הרוח מעיפה לידי קבצן שטר של מאה שקלים, האם היא עשתה מעשה מוסרי? מובן שלא. מעשה מוסרי מצריך עושה, אחרת הוא א-מוסרי. אפשר להבין שאלו שני היבטים נפרדים שמשתלבים זה בזה. תחילה, מוסר הוא מוסר בלי קשר למי שעושה אותו. בשלב השני, אדם שעושה מעשה מוסרי הוא אדם מוסרי. הרוח לא יכולה להיות מוסרית אף על פי שעשתה מעשה טוב. אבל אפשר להציע מסקנה שונה: מוסר הוא כאשר יש אדם שעושה טוב. כאשר הטוב נעשה שלא על ידי האדם - לא רק שאין עושה טוב, גם אין מעשה טוב.
כדי לחדד את הקביעה נתבונן בצד השני של המעשה הטוב. ברור שלתת לחם לאדם רעב הוא מעשה מוסרי יותר מלתת לחם לכלב רעב. למה? כי הערך של אדם גדול משל כלב. המעשה הטכני - לעזור ליצור חי לשבוע - מקבל את העומק והמשמעות שלו, את התלת-מימדיות שלו, מהערך ומהעומק של המקבל. זה איננו סתם יצור חי אלא אדם, על נפשו, רוחו ונשמתו.
אותו היגיון שהפעלנו לגבי המקבל נכון גם לגבי הנותן. מעשה טוב שבא מאדם הוא מעשה בעל משמעות עמוקה בהרבה ממעשה טוב שנגרם על ידי הרוח. השייכות של המעשה הטוב לאדם מעניקה לטוב את הערך ואת המשקל האנושי והופכת אותו למשמעותי.
בשמונה פרקים לרמב"ם מתואר המוסר כממוצע בין קצוות. לדוגמה, הנדיבות היא אמצע בין קמצנות לפזרנות. מעניין לשים לב שהממוצע הוא בתכונה, לא במעשה. אם אדם פזרן מדי הוא צריך לנהוג בקמצנות, עד שיתאזן ויהיה נדיב. כלומר, הוא עושה מעשה קיצוני כדי לקנות מידה מאוזנת.
למה מתמקד הרמב"ם במידות? ובכלל, למה צריך מידות טובות? לכאורה, אין צורך שאדם יהיה נדיב, די שיעשה מעשים נדיבים. אין צורך שיהיה סבלן, די שינהג בסבלנות. מה נותנת לנו מידה שאין במעשה?
היה אפשר להסביר שמטרתה של המידה הטובה היא לסייע לאדם לעשות מעשים טובים. כי כשאין לאדם מידה טובה, קשה להתמיד בעשיית הטוב. נכון, כל עוד הוא בשליטה הוא יבחר בטוב. אבל כשהוא עייף, רעב, כועס או מוטרד - האחיזה שלו תתרופף. כאן באה לעזרתו המידה הטובה. גם כשהידיים שלו מרפות מהמושכות, הוא ימשיך לעשות טוב, מכוח האינרציה של המידה הטובה. כלומר לפי תפיסה זו, העיקר הוא המעשה הטוב. המידה הטובה היא ההרגל לעשות טוב שעוזר לאדם להתמיד בעשייה הטובה.
מוסר של מידות
אבל לאור הדברים דלעיל, אולי אפשר לתפוס את המידות בצורה אחרת. הן אינן אמצעים למעשים, כמעט להפך - המידה הטובה היא העיקר והמעשה הוא כביכול רק אמצעי להגיע אליה.
ומה הרווח במידה טובה, שאין במעשים טובים לבדם? כשאדם נותן צדקה הוא הופך לנדיב. כשהוא נלחם על ערכים חשובים הוא הופך לגיבור. כשלאדם יש מידה טובה הוא לא רק עושה מעשים טובים, אלא הופך בעצמו לטוב. זוהי מטרת העולם. המצב השלם איננו רק, ואולי גם לא בעיקר, עולם שבו לכולם טוב - אלא עולם שבו כל בני האדם טובים. הרי לו הייתה מטרת הקב"ה ליצור עולם שבו לכולם טוב, הוא היה בורא מראש עולם מושלם מבחינה חומרית וכלכלית. לא ייתכן שהמטרה היחידה והבלעדית של קיום העולם תהיה עולם טוב. המטרה היא עולם שבני אדם יצרו את הטוב שבו, והוא, הטוב, הפך להיות חלק מהותי מהאישיות שלהם. תפיסה מוסרית זו, השלישית, טוענת שאדם עושה מעשים טובים כדי להפוך בעצמו לטוב.
חשוב לציין שקיימת סכנה בגישה כזאת. היא עלולה להפוך את האדם האחר, זה שרוצים להיטיב לו, לכדי אמצעי, "חפצא דמצווה". אדם עלול להיטיב לזולתו אבל לא כי אכפת לו מזולתו אלא כי אכפת לו מדרגתו המוסרית. זוהי אותה אנוכיות של התעשיין, שלבשה עכשיו כסות של עבודת המידות.
ואכן, מצד האמת של תפיסה זו, גם אנוכיות רוחנית היא בלתי מוסרית. כדי שהאדם יהיה באמת טוב, בעל מידות טובות, הוא צריך לרצות את הטוב מצד הטוב, לא כדי להיטיב את עצמו.
כעת נחזור ונתבונן בתעשיין האנוכי שמיטיב למאות אנשים. האם המעשים שלו מוסריים? לפי גישה זו - לא. הרי הלב שלו לא נמצא בתוך העשייה. הוא לא התכוון להיות מוסרי. מנקודת המבט של המידות הטובות, אדם כזה דומה יותר לרוח שהעיפה לקבצן שטר מאשר לאדם שנותן צדקה. למרות שהמעשה טוב והתוצאה טובה, ואפילו יש מי שעשה את הטוב - עדיין חסר משהו מהותי: מי שעשה את הטוב לא מונח בתוך הטוב הזה.
מכאן אפשר להבין את התחושה שלנו שחסר משהו מהותי בעולם שבו כל אחד דואג לעצמו, גם אם הכלל מרוויח. עולם כזה חסר את הלב המובהק של עשיית הטוב, שאיננו במציאות ובתוצאה אלא באדם. בחברה מלאת אנוכיות ייתכן שבשורה התחתונה כולם עוזרים זה לזה. אבל הם לא הופכים את עצמם לטובים. הטוב לא חודר אל ליבם. עולם כזה יכול להיות מלא שפע ורווחה ועדיין יחסר את עיקרו של המוסר, את המידה הטובה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
