בית המדרש

  • משפחה חברה ומדינה
  • היחס למדינה ולצבא
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

רויטל בת לאה

undefined
3 דק' קריאה
יש ויכוח ציבורי אם מוטל על המגורשים מגוש קטיף למחול למבצעי הגירוש, או לא? במיוחד שאלה זו היא חמורה מול התופעה שכל אכזריותם זו היתה חנם ולשווא. ("כי חנם טמנו לי שחת רשתם, חנם חפרו לנפשי", תהלים לה, ז). כמה וכמה הזהירו אותם שתהליך זה לא יביא לשום שלום, וגם הערבים הצהירו שלא מתכוונים להפסיק הטרור. ואנו רואים עד היום למעלה ממאה פצמרי"ם נוחתים עלינו, ממש כמו בשנים קדמוניות. כלומר כמו במעשה יוסף ואחיו, כל ההתנכלות הזאת היתה בחנם. ושמא מעורבת בזה קורטוב של שנאה ל"מתנחלים". הבה ונראה במקורות התורה, בדבר יוסף ואחיו.

מובאים בפרשתנו (בראשית נ, טו-כא) שני שלבים: "ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ויאמרו לוא ישטמנו יוסף, והשב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו אותו. א. ויצוו אל יוסף וכו' אביך ציוה לפני מותו לאמר, כה תאמרו ליוסף, אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך וכו' ויבך יוסף בדברם אליו. ב. וילכו גם אחיו ויפלו לפניו וכו' ויאמר להם יוסף אל תיראו וכו'. ואתם חשבתם עלי רעה וכו' ועתה אל תיראו וכו' וינחם אותם וידבר על לבם" עכ"ל. בשלב א' רק שלחו שליח לומר את דברם. בשלב ב' הם עצמם נגשו אליו.

למה יוסף בכה? כי הוא הבין שהכל הוא תרגיל שקוף. ודאי אביו לא ציוה להם, כי אם יעקב ידע מהמכירה אז היה אומר זאת ישירות ליוסף, שעמד אז ליד מטתו כאשר מת (מט, לג). והוא בכה על שהם מפחדים ממנו פן ינקום בהם, דבר שלא עלה על דעתו, והיה חשד חינם. לכן ניחם אותם בדיבורים וניסה להרגיע אותם (עיין פירוש רש"י). אבל עלינו לענות האם באמת מחל להם?

רבנו בחיי (על בראשית נ, יז) כותב:
"והנה אחיו בקשו ממנו מחילה, ולא באר הכתוב שמחל להם. וכבר בארו חז"ל שכל מי שחטא לחברו ועשה תשובה, אינו נמחל לעולם עד שירצה את חברו. ואע"פ שהזכיר הכתוב 'וינחם אותם וידבר על לבם' מכל מקום לא ראינו שיזכיר הכתוב מחילה ביוסף, ולא שיודה להם שישא פשעם וחטאתם. ואם כן מתו בעונשם בלא מחילת יוסף" עכ"ל.

ויש לנו לשאול, לכאורה ע"פ מדת הרחמים והחנינה, היה ראוי לו למחול. ויוסף הרי נקרא "צדיק", ולמה לא מחל?

ובאמת קשה על דברי רבנו בחיי, כי המדרש (על תהלים, פרק ג' "בגאות רשע") סבור כי יוסף כן מחל! ולמה חולק על דברי המדרש? התשובה לזה מצאתי במדרש חמדת הימים (להרב שלם אל שבזי, עדת תימן, נדפס לראשונה בירושלים, שנת תרמ"ג) ומובאים דבריו ב"תורה שלמה" וזו לשונו:
"אין מוחלין לאדם אלא בפניו והן לא שלחו לו אלא ע"י שליח. ו(עוד) לא אמרו שמעצמן, אלא 'אביך ציוה'" עכ"ל.

והמקור לדבריו הוא במדרש "לקח טוב" (מלפני אלף שנה) הכותב כדברים האלה.

כלומר, בקשת מחילה של אחי יוסף היתה פגומה. בתחילה נהגו בהתנשאות, כי שאלו מחילה ע"י שילוח שליח. וגם אחר כך אשר באו אישית ונפלו לפניו, לא בקשו ממנו מפורש מחילה. כנראה היה קשה להם להוציא מלה זו מן הפה.

וכן בענין פשע זה בדורנו שבצעו האכזריים, לא אלו שבמעגל ראשון, ולא אלו שבמעגל שני וכו' וכו' באים לבקש מחילה, אלא כמה רבנים אומרים לנו בשמם לעשות זאת. ולפי דיני התורה, אין בזה כפרה עד שיבואו הם עצמם לתקן את המעוות. ושמא הם צריכים לתת כל ממונם כדי להחזיר בתים נורמליים למגורשים ולהשיג למגורשים מקומות עבודה? (וכמו שאמרו בשם הרב זלמן מלמד שליט"א.)

זאת ועוד. כאשר אחי יוסף היו במצוקה, ונחשדו ע"י שליט מצרים כאילו הם מרגלים, ונתבעו להביא לשם את בנימין, בן טפוחים של אביהם, התפרץ ראובן "אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו, וגם דמו הנה נדרש" (בראשית מב, כא). מפרש הספורנו כי חוץ מן עצם פשע המכירה לעבדות, היה פשע שהתאכזרו עליו ולא פנו לשמוע זעקת הנרדף. ומקורו במדרש (ב"ר צא, ח) "מלמד שהיה מתחבט לפני רגליו של כל אחד ואחד כדי שיתמלאו עליו רחמים, ולא נתמלאו". המדרש הוזכר בקיצור ע"י הרמב"ן וז"ל: "חשבו להם האכזריות לעונש גדול מן המכירה". ולכן מדה במדה, כשבאו לקנות מזון, שליט מצרים היה אטום לקול תחנוניהם. וע"י זאת נזכרו לתקן את המעוות. כן בימינו החיילים והשוטרים לא שעו לדברי תחנוני המגורשים, והסבו את עיניהם לכיוון אחר.

אחי יוסף שמכרו את אחיהם לעבדות שפלה, לא התעוררו משך עשרים ושתים שנה לחפש אותו, לרדת למצרים ולפדות אותו ולהציל אותו. כלומר שמא בליבם הצטערו על מה שעשו לו (והסבו צער נורא לאביהם) אבל לא עשו תיקון, לא פעלו למעשה. כך גם בענין הגירוש הנורא מגוש קטיף, המעורבים בפרשה וגרמו עוני ודוחק לעשרת אלפים איש, עם כל הבעיות הנפשיות הנלוות לכך, לא פועלים כעת מאומה לתקן בפועל את המעוות.

וגם כשבקשו מיוסף "לשכוח" מה שעבר עליו, תלו את זה כביכול ברצון "אבא", ולא הביעו צער נורא מבחינת עצמם. ועוד ששלחו "ממלא מקום" לדבר בשמם.

כלומר, מעשה טקסי יבש, ריק מן תוכן אמתי. ודאי (בעניננו) לבקשת "מחילה" כזו יש לסרב! ושמא ע"י זה ישובו בתשובה חלק מהמגרשים האכזריים.
והלוואי.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il