ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- ציבור וחברה
- תורה והלכות ציבור
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
מרים בת חיה גיטל
בתקופה האחרונה רבנים מסוימים אומרים ופועלים בניגוד לרבנות הראשית לישראל. הם מקימים בתי דין פרטיים לגיור וגוף כשרות שונה ומבטלים קידושין. כמובן שיש לרבנים אלו טענות רבות נגד הרבנות הראשית לישראל. אי אפשר להמשיך כך, ולכן צריך להקים בתי דין שונים. בעקבות זאת מתעוררת השאלה: מה יחסנו כלפי הרבנות הראשית לישראל? האם פסיקות הרבנות הראשית לישראל מחייבות אותנו? אין בכוונתי להיכנס לדיון הלכתי האם אכן הרבנות הראשית לישראל מוגדרת כמרא דאתרא שעלינו לפסוק כפסיקותיו, אלא ברצוני להעביר את המבט לנקודה אחרת. כוונתי לומר, עלינו לנקוט כפסיקות הרבנות הראשית לישראל מסיבות אחרות, מהותיות יותר.
גוף ציבורי גדול
רבים חושבים שכדי לפסוק הלכה מספיקה הידיעה בעניינים ההלכתיים, ובעצם כל אחד שיש לו בקיאות רחבה יכול להיות פוסק. ואפילו אם אין לו בקיאות רחבה, אם הוא עיין כדי צורכו בסוגיה הוא יכול לפסוק הלכה. וכבר אנחנו רואים רבים שמביעים דעה ופוסקים הלכות בכל מיני עניינים, על אף שהם אינם מגדולי הדור ואינם אפילו בהגדרת תלמידי חכמים.
כיום יש תופעה מאוד מצערת, שכל אחד חושב שהוא יכול להביע דעה בכל עניין, אפילו בעניינים הלכתיים שהוא אינו מבין אותם לאישורם. אולם לאמיתו של דבר כדי לפסוק הלכה אינה מספיקה הידיעה של הנושא, אלא יש צורך בעניין יותר מהותי - ההבנה והיכולת לחבר בין הידע ובין הנושא הנידון. כוונת הדברים, פעמים רבות הנושא הנידון אינו מבואר בדיוק בספרים ההלכתיים, ועלינו לדמות מילתא למילתא (עניין לעניין). צריך לדעת לאיזה עניין הלכתי קשור הנושא הנידון. כבר כתב החזון איש (קובץ איגרות, כרך א, איגרת לא) שהקושי הגדול בפסיקת ההלכה אינו ידיעת ההלכה אלא דווקא להשליך את ידיעת ההלכה למציאות. דהיינו, להכיר ולהבין לנכון לאיזו הלכה קשורה השאלה הנשאלת.
יש להבין שכדי לפסוק צריך חוכמה ודעת, ולא כל אחד יכול לפסוק. בוודאי בעניינים ציבוריים וכלליים, אי אפשר לתת שכל אחד יפסוק בדבר. לכן צריך לתת את הפסיקה לרבנים גדולים שביחד יתייעצו ויפסקו כפי ראות עיניהם. דהיינו, מועצת הרבנות הראשית לישראל תפסוק בעניינים הציבוריים. כדאי לציין לדברי הגמרא במסכת סנהדרין (ז, ב) שמשם מתבאר שמספר רבנים קודם שהיו פוסקים הלכה מסוימת היו אוספים עוד רבנים כדי לדון עמם. דהיינו, אין כאן פסיקה של יחיד, אלא פסיקה על ידי התייעצות עם עוד רבנים.
לכן, בוודאי בעניינים ציבוריים שיש להם השלכות כבדות משקל, דרושה התייעצות מקיפה. לא ייתכן שכל רב יחליט ויגיד את דעתו בענייני חוק הגיור, ענייני כשרות שקשורים לכלל הציבור וכן הלאה. ומתוך כך אנחנו מבינים את החשיבות של הקמת מועצת הרבנות הראשית לישראל.
נוסף על כך, כיום יש רבים שקוראים לעצמם רבנים ופוסקים הלכה בכל מיני עניינים. הציבור הרחב אינו מודע ואינו מכיר לנכון מי הוא רב שמוסמך לפסוק הלכה ומי אינו מוסמך לפסוק הלכה. לכן, מן הנכון שלפחות בעניינים ציבוריים יהיה גוף מרכזי של גדולי ישראל ששם תהיה ההכרעה, ולא ייטו המון העם אחר כל רב שפוסק הלכה מסוימת.
כך כתב גם הגרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל (איש על העדה, עמ' 184-183) מה הם התנאים כדי לפסוק הלכה: "ראשית, חובה על האדם להיות למדן. כשם ששומה על האדם המדבר על מתמטיקה או על פיסיקה להיות בקי בכל התחום הזה, כך בדיוק צריכים ראשית לכול לדעת את ההלכה על בוריה, כדי להיות ראוי לדון בכל השאלות שהיא מעוררת. אלא שהלמדנות אינה באה מאליה, על ידי רוח הקודש. צריך להקדיש שנים של לימוד הלכה כדי להבין אותה. שנית, חובה היא, ואין על כך עוררין, להכיר בקדושתה של ההלכה ובנצחיות צביונה המושלם. חייבים להודות שהיא כופה על האדם לממש את תביעותיה בכל הזמנים ובכל המצבים, בלא זיקה להקשר החברתי, הפוליטי או התרבותי. בנוגע להלכה אין מקום להיות בררן ולומר שחלק זה נראה לי והאחר לא... הלכה לחצאין אינה קיימת כלל. שלישית: את ההלכה יש לפרש לאור השיטות, העקרונות והתבניות הקטגוריות של הלוגיקה ההלכתית, אשר חושלו בידי חכמי התורה הראשונים והאחרונים: רש"י, בעלי התוספות, הרמב"ן, הש"ך, ר' עקיבא איגר, ר' חיים מבריסק ועוד ועוד. מהותה של ההלכה היא המסורת, ומהות זו אינה מתבטאת רק בתוכן ובטקסטים, אלא גם באמצעים הפורמליים של דרך החשיבה ההלכתית שנמסרה מדור לדור". חשוב לזכור דברים אלו כשמעיינים בדבריהם של כמה אנשים ונשים שמחשיבים את עצמם רבנים ומורים הלכות.
טוב לסבול טעות
יש הטוענים שהרי בגלות לא הייתה מועצת רבנים, וכל רב פסק כראות עיניו. אלא, יש להבדיל בין המציאות בגולה ובין המציאות העכשווית. בוודאי אין לנו לקדש את המציאות הגלותית, ואין זו המציאות האידיאלית. כיוון שחזרנו לארץ ישראל, עלינו לשאוף ולנסות להגיע לפסיקה אחידה. אל לנו להמשיך את הדרך הגלותית, כשהציבור היה מפורד למנהגים ולפסיקות שונות. לפחות בעניינים הציבוריים, עלינו לנסות להביא לפסיקה אחידה.
מדברי הרמב"ם, בהקדמה שלו למשנה תורה, אפשר להיווכח בכך שעיקר מטרת הספר היא כדי שלא תהיה תורת כל אחד בידו. כלומר, שלא יהיו תורות רבות בארץ, אלא תורה אחת: "וראיתי לחבר דברים המתבררים מכל אלו החיבורים בעניין האסור והמותר הטמא והטהור עם שאר דיני התורה, כולם בלשון ברורה ודרך קצרה, עד שתהא תורה שבעל פה כולה סדורה בפי הכול בלא קושיא ובלא פירוק, לא זה אומר וזה אומר בכה, אלא דברים ברורים".
מטרה זו עמדה מאחורי חיבור הבית יוסף והשולחן ערוך על ידי רבי יוסף קארו זצ"ל: "ועלה בדעתי שאחר כל הדברים אפסוק הלכה ואכריע בין הסברות כי זהו התכלית להיות לנו תורה אחת ומשפט אחד" (מתוך ההקדמה לספר בית יוסף).
בעל ספר החינוך, בטעם המצווה שיש לשמוע בקול הסנהדרין, כתב: "משורשי המצווה לפי שדעות בני האדם חלוקין זה מזה לא ישתוו לעולם הרבה דעות בדברים, ויודע אדון הכול ברוך הוא שאילו תהיה כוונת כתובי התורה מסורה ביד כל אחד ואחד מבני אדם איש איש כפי שכלו, יפרש כל אחד מהם דברי התורה כפי סברתו וירבה המחלוקת בישראל במשמעות המצוות, ותיעשה התורה ככמה תורות... וטוב לסבול טעות אחד ויהיו הכול מסורים תחת דעתם הטוב תמיד, ולא שיעשה כל אחד ואחד כפי דעתו שבזה יהיה חורבן הדת וחלוק לב העם והפסד האומה לגמרי" (ספר החינוך, מצוה תצו).
כשניתנת הפסיקה לכל אחד ואחד, נפתחות תורות רבות ויש יותר חשש לטעויות. אכן, יכול להיות שהסנהדרין תטעה, אבל רצוי שתהיינה טעויות מועטות במקום הטעויות הרבות שייווצרו כשכל אחד יוכל לפסוק כדעתו האישית. לכן, אפילו אם יהיה רב פוסק שיחשוב שמועצת הרבנות הראשית לישראל טועה בהכרעתה, בכל זאת רצויה טעות זו על פני טעויות רבות והרס האומה ביצירת תורות רבות.
לכן מוטל עלינו לכבד ולרומם את הרבנות הראשית לישראל, ובכך נביא לפסיקה אחידה בעניינים ציבוריים. ובוודאי יהיה בכך תיקון שלא ייצאו פסיקות מעוותות מאנשים שמחשיבים את עצמם רבנים ואינם ראויים לפסוק הלכה, ובוודאי לא ראויים לפסוק בעניינים ציבוריים. אז אולי באמת אנחנו צריכים רבנות ראשית לישראל.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
