ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
- משפחה חברה ומדינה
- כשרות
- דיני כשרות
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
חיה צוריה בת אסתר
לפני כמה שבועות עסקתי בשאלה האם מותר לאורח לאכול אצל מסורתי שרגיל לאכול כשר, מקפיד להפריד כלים – שלא לבשל בשר בכלי חלבי ולא לבשל חלב בכלי בשרי, וכן הוא מוכר לאורח כאדם אמין שאפשר לסמוך על תשובותיו. הואיל וייתכן שהוא לא מכיר את ההלכה כראוי או לא מדקדק בקיומה, אי אפשר לסמוך על אמירה כללית שלו שהאוכל כשר, ולכן כתבתי שצריך לשאול אותו חמש שאלות שמקיפות את כל תחומי הכשרות הבעייתיים:
א) יש לברר איזה הכשר יש לבשר, כאשר המקפידים על חלק יקפידו שיהיה חלק. ב) לגבי פירות וירקות, יש לברר אם נקנו מחנות או רשת שמפרישים בה תרומות ומעשרות, ואם לא - יש להפריש מהם תרומות ומעשרות. ג) לגבי ירקות שיש בהם חשש חרקים, יש לברר אם נשטפו היטב. והמהדרים יבררו האם נקנו מגידולים נקיים מחרקים או הושרו במים עם סבון ואחר כך נשטפו. אם הם בושלו, גם המהדרים יכולים לאכול ירקות עלים רגילים שנשטפו כרגיל. ד) לגבי כלי אכילה ממתכת ומזכוכית, כמו סכו"ם, צלחות וכוסות, יש לברר האם המארח טבל אותם. אם לא, יאכלו בכלי פלסטיק או חרסינה או בכלים חד פעמיים. ה) אם מדובר על מאפים ביתיים, יש לברר אם היו בכמות שמחייבת הפרשת חלה, ואם לא הפרישו - להפריש כלשהו חלה.
מאכלים שהוכנו במטבח חילוני
שאלה: האם גם מי שמתארח אצל יהודי חילוני אמין, שאינו שומר כשרות, רשאי לאכול אצלו על סמך חמש שאלות אלו או שאלות אחרות?
רביבים (823)
הרב אליעזר מלמד
598 - לסמוך על הכשרות
599 - הפך הטהור וסגולת ישראל
600 - אירוח אצל חילונים
טען עוד
הדרך לאכול אצל מארח חילוני
אומנם אפשר לאכול אצל מארח חילוני מאכלים מאריזות שיש להן חותמת כשרות, או מאכלים שהוכנו במסעדות עם כשרות מוכרת. זאת בתנאי שהמאכלים יוגשו בכלים חד פעמיים, שכן הכלים שבהם רגילים לאכול שם אסורים בשימוש בלא הגעלה ובלא טבילה.
האם אפשר לחמם
אם המארח החילוני הזמין אוכל מבושל ממסעדה כשרה, אפשר לחמם את האוכל בתנור שלו, בתנאי שהמאכלים נותרים בתוך תבנית חד פעמית ונעטפים בנייר אלומיניום, כדי למנוע כניסת אדים מהתנור לתבשילים.
אם מחממים את המאכלים במיקרוגל, יש להניחם בתוך כלי כשר, כדוגמת כלי פלסטיק חד פעמי, ולעטוף את האוכל עם הכלי בשקית, כדי למנוע כניסת אדים מחלל המיקרוגל למאכלים.
קפה ותה אפשר לשתות אצל חילוני בכוסות חד פעמיות, או בכוסות חרסינה שנועדו לקפה או תה בלבד. בשעת הדחק אפשר להשתמש בכלי זכוכית למרות שלא הוטבלו (פניני הלכה כשרות לא, ח; לב, ה).
ויסקי ללא הכשר
שאלה: האם אפשר לשתות ויסקי ומשקאות חריפים אחרים בלא הכשר?
תשובה: כשם שכל המאכלים והמשקים צריכים הכשר, כך גם משקאות חריפים למיניהם. אומנם לגבי ויסקי, מכיוון שדרך הכנתו מדגנים ידועה, פוסקים רבים התירו לשתות אותו בלא הכשר, וכן נוהגים רבים. ואף שיש יצרנים שנוהגים ליישן את הוויסקי בחביות עץ שספגו לפני כן טעם יין של גויים, והטעם עלול להיספג בוויסקי, מכיוון שאין ביין היוצא מהחביות כשיעור שנותן טעם – הורו להתיר את הוויסקי (אגרות משה יורה דעה א, סב; מנחת יצחק ב, כח; משנה הלכות י, קח; מנחת אשר א, מד).
אומנם כל זה כאשר מדובר בוויסקי אמיתי ואיכותי שכללי הכנתו ידועים, והפרתם נחשבת פגיעה בצרכן. אבל אם מדובר בוויסקי זול או שעירבו בו טעמים נוספים, אין לשתות ממנו בלא הכשר, שמא עירבו בו מאכלים אסורים (פניני הלכה כשרות לז, ט).
מנהג ספרדים בבשר חלק
שאלה: כבוד הרב כתב לגבי מי שאוכלים אצל דתיים או מסורתיים, שהנוהגים לאכול תמיד בשר חלק יקפידו על כך גם כשהם מתארחים. מדוע לא כתבת שכל הספרדים צריכים להחמיר בזה?
תשובה: מפני שלמעשה ברוב קהילות הספרדים נהגו לאכול כשר ולא חלק. היינו שאם הייתה סירכה על ריאותיה של בהמה, קילפו את הסירכה ומלאו את הריאה באוויר והכניסו אותה למים. אם היה בצבוץ של אוויר שיצא מהריאה – היה זה סימן שיש נקב בריאה והבהמה טריפה, ואם לא היה בצבוץ - כשרה. כך נהגו במרוקו, בלוב, וברוב קהילות טוניסיה ושאר הקהילות בצפון אפריקה. וכן נהגו בסלוניקי וברוב קהילות טורקיה. בנוסף לכך, כך נהגו בתימן ובפרס. המקומות שבהם החמירו לאכול רק חלק כדעת השולחן ערוך (יורה דעה לט, י) הם ארץ ישראל, סוריה, עירק ומצרים. גם באשכנז הרוב נהגו להקל, והיו שהחמירו.
יסוד חילוקי המנהגים
כמדומה שחילוקי המנהגים בין הארצות נבע במידה רבה ממידת ההפסד שבדבר. הואיל ודין הסירכות שנוי במחלוקת אמוראים וראשונים, והספק נוגע לאיסור תורה, מתחילה ההוראה הרווחת הייתה להחמיר. אולם במקום שבו לא ניתן היה למכור את הבהמות הטריפות לגוי, הטרפת הבהמה הייתה עלולה להמיט אסון על בעל הבהמה, שכן הפסד הבהמה היה שקול לאובדן משכורת של חודש או כמה חודשים, ולעניים השאלה נגעה לחיי נפש. לפיכך, בשעת דחק גדולה כזאת סמכו על דעת המקילים.
במקומות שבהם היו מוסלמים סונים, היו המוסלמים מוכנים לקנות את הטריפות, ועל כן נהגו הכול כדעת המחמירים, כפי שהעיד הרמב"ם (שחיטה יא, יא). אולם במקומות שנשלטו על ידי מוסלמים שיעים, כגון תימן ופרס, החשיבו מאכל שנגע בו יהודי כטמא, ולא היו מוכנים לקנות את הטריפות, ומחמת הדחק נהגו כשיטות המקילים (מהרי"ץ במקור חיים לא, צו).
בארצות הנוצרים באשכנז מצב היהודים בימי הראשונים היה רעוע, ופעמים רבות התקשו למכור את הטריפות לגויים, ועל כן נהגו להקל לבדוק סירכות דקות ובינוניות על ידי מיעוך ומשמוש, אבל לא הקילו לקלף סירכות עבות ולבודקן בבצבוץ.
בספרד, כל עוד המלחמה בין הנוצרים למוסלמים לא הוכרעה, בדרך כלל נהגו הנוצרים בסובלנות מסוימת כלפי היהודים, ויכלו לנהוג כדעת המחמירים, כפי שפסק הרשב"א (חי בברצלונה, נפטר בשנת ה'ע', 1310). אולם ככל שהנוצרים התחזקו, גברו העוינות והשנאה ליהודים, עד שהוצרכו לסמוך בשעת הדחק על דעת המקילים ביותר והיו קולפים את הסירכות ובודקים אותן בבצבוץ (בית יוסף יורה דעה לט, כב).
בארצות צפון אפריקה נהגו במשך דורות רבים כדעת המחמירים, אולם לאחר שהנוצרים גירשו את היהודים מספרד (ה'רנ"ב, 1492), ורבים מהם היגרו לצפון אפריקה, התעורר מחדש הדיון כיצד צריך לנהוג. במרוקו, שבה התפתחה הקהילה היהודית הגדולה בארצות האסלאם, התעורר הוויכוח במלוא חריפותו: הוותיקים ביקשו להחמיר כמנהגם, והמגורשים סברו שהלכה כדעת המקילים, וגם שלא בשעת הדחק יש לבדוק את כל הסירכות בקילוף ובבצבוץ. במשך כחמישים שנה נמשכה המחלוקת, עד שגברה ידם של רבני המגורשים והוכרעה הלכה להקל. ולא רק במרוקו כך נהגו, אלא בכל מקום שהגיעו מגורשים רבים מספרד התקבל מנהגם להקל. ולכן כמעט בכל קהילות צפון אפריקה נהגו להקל, זולת אלג'יר וג'רבה. וכן נהגו להקל בקהילות היהודיות הגדולות שבסלוניקי ובקושטא, שאליהן הגיעו מגורשים רבים מספרד.
טעם המקילים
בפועל, בימי הראשונים, בתקופת הרמב"ם והרשב"א, נהגו ברוב קהילות ישראל להחמיר. אולם במשך הזמן, בעקבות השפעת מגורשי ספרד, ברוב הקהילות נהגו להקל. זאת משום שבתחילה המקילים סברו שלכתחילה צריך להחמיר, ורק בשעת הדחק אפשר לסמוך על דעות המקילים. אולם בשלב השני, התחזקו המקילים וסברו שמלכתחילה הלכה להקל, שכן הכלל הוא שטריפה אינה חיה יותר מי"ב חודש, ובפועל נוכחו לדעת שרוב סירכות הריאות אינן גורמות למיתת הבהמות. עובדה שפעמים רבות מוצאים אצל כ-80 אחוזים מהפרות המבוגרות סירכות, וידוע שאם לא ישחטו אותן, ימשיכו לחיות עוד כמה שנים עד שימותו מזקנה. ואף בעגלים צעירים, פעמים שמוצאים סירכות אצל כ-50 אחוזים, וברור שאם לא ישחטום ימשיכו לחיות שנים רבות. ולדעת רוב הפוסקים (פניני הלכה כ ג, 4), כאשר ישנה מחלוקת בין הפוסקים על פגם מסוים אם הוא מטריף, ונמצא בפועל שהבהמות אינן מתות ממנו, יש להכריע על סמך המציאות שהלכה כדעת הפוסקים המתירים.
החומרה החשובה
על טענה זו משיבים המחמירים שאין להכריע את ההלכה על סמך המציאות, שכן מה שנקבע בוודאות כמטריף – מטריף גם אם יתברר שהבהמות אינן מתות ממנו. למעשה, מכיוון שזו החומרה החשובה ביותר בהלכות כשרות, שנוגעת לספק איסור תורה, ורבים נוהגים להחמיר בה באופן נחרץ ובכללם קהילות שלמות, הנוהגים להחמיר בזה תמיד – מחמירים גם כשהם מתארחים.
מתוך העיתון בשבע
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
