ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- אמונה וחסידות
- הנהגת ה' את העולם
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
חיה מוריה בת אסתר
אולי זאת מכפלת כח ומכפלת עוצמה, לשאלה שכל השאלות בסופו של דבר נובעות ממנה: זה שאם המציאות היא שלא רק שה' רוצה להטיב לי, אלא שכל מה שנברא וכל מה שיש זה רק לגרום לנו שעשועים עליונים - אז בתור נברא, שיודע בצורה מוגבלת מה השעשועים שהוא היה חפץ בהם, יכולות להיות לי כל מיני תמיהות ועצות לקב"ה איך אפשר לעשות לי ולשכמותי את הדברים בצורה טובה יותר ממה שיש בעולם.
ובאמת, זה לא נראה שהעולם הזה בנוי לסיפוק תענוגות, אז אולי ההטבה הזאת היא לא בעולם הזה, אלא בעולם הבא. אלא שגם שם לא כל אחד זוכה להיות בצד ש"מחיל אל חיל" (ראה ברכות סד ע"א).
שאלת בריאת העולם
דיברנו על זה כבר, שלעניות דעתי – העולם לא נברא בשביל רק להטיב לנבראים. זה נושא שצריך לפתוח מקורות בשביל להוכיח, או לפחות לבסס ולטעון (וכן יש להעמיק הרבה בדברי הרמח"ל עצמו, שאמר כאן את דבריו בקצרה ובמקום אחר מרחיב באופן שיש לדברים הבנה אחרת). כאן רק אסביר מה עניות דעתי בסוגיה, ומה הסכנות אם לוקחים את זה אחרת.
ברור שה' טוב ומטיב. זו לא השאלה. אין מה להסתפק בכך. ברור שה' אוהב אותנו. זה פשיטא לגמרי: ה' מתגעגע אלינו, כוסף למעשה ידיו, מתפאר בבריותיו, שמח בהם. לא זה "נושא החקירה".
"נושא החקירה" גם איננו בשאלה: מהי הסיבה האמיתית לבריאת עולם. כי את הסיבה לכך שהקב"ה ברא את כל עולם הגבול ובכלל זה את עולם ההגיון, אי אפשר להבין בצורה גבולית והגיונית. תכלית מה שאנחנו יכולים לדעת, הוא שאחרי כל ההסברים יצאנו "מרווחים על הקב"ה" שהוא באמת מאוד צריך אותנו ואוהב אותנו וכו'.
הדיון שלנו בסיבת בריאת העולם, הוא מצד חיפוש הסיבה השכלית העליונה ביותר, עם כל מגבלות השכל. כלומר, כשאני שם על עיני את ה"משקפיים של השכל", מה אני רואה? מהי הסיבה השכלית שהקב"ה רוצה שנחשוב עליה, ונכוונן אליה את עבודתנו. כשאני קם בבוקר: מה הגדרת המשימה שבשבילה כל העולם עומד?
גם אחרי שנגדיר את "המשימה" הלב יכול להרגיש, שמי שהמציא משימה כזו, נראה שהוא מאד אוהב אותנו. זה שה' אוהב אותנו, משתוקק מתגעגע – זה מציאות. זה מקסים. אבל עדיין, כשאני קם בבוקר אני ניצב מול השאלה: למה ה' עשה את העולם? מה המשימה שעומדת לנגד עיני?
"המשימה האלוקית"
סיבת בריאת העולם העליונה שאותה יכול לתפוס השכל האנושי, ושהוא המגדיר לנו את המשימה ב"פשט", היא: לגלות את ה' בעולם, בכל מיני גילוי של גדולה ומעלה וכבוד. זאת המשימה. זאת מטרת הבריאה. "כל פעל ה' למענהו" (משלי טז, ג) – בשביל שיתגלה שמו. חלק מגילויו הנפלא של הקב"ה, הוא גם גילוי טובו וחסדו.
ה' ברא עולם כדי לגלות את כבודו
אומר שלמה בחכמתו: "כובד האבן ונטל החול וכעס אוויל כבר משניהם" (משלי כז, ג).
חז"ל דורשים בשמות רבה (יג, א): 'ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה' (שמות י, יא), הדא הוא דכתיב: 'כובד אבן ונטל החול וכעס אוויל כבד משניהם'... 'כובד אבן', אמר הקב"ה: כיבדתי את ישראל בעולם שנקראו 'אבן', כמה דתימא: 'משם רועה אבן ישראל' (בראשית מט, כד), 'ונטל החול' – אלו ישראל שנמשלו לחול, שנאמר: 'והיה מספר בני ישראל כחול הים' (הושע ב, א), שנטלתי אותם בעולם ואמרתי: 'כל הנוגע בהם כנוגע בבבת עינו' (זכריה ב, יב). רבי יהושע אומר: תיקון סופרים הוא, 'עיני' כתיב. ועמדו והכעיסו לפני וביקשתי לכלותן ולהשליכן מעל פני, ואמרתי: בשביל פרעה הרשע, שלא יאמר לא היה יכול להצילן ועמד עליהן והרגן, הווי: 'וכעס אוויל כבד משניהם', הווי 'כי אני הכבדתי את לבו'".
כמה עמוק המדרש הזה! הקב"ה מספר על אהבתו לישראל ועל כמה שגידלם, וכמה שהם יקרים בעיניו. אעפ"כ, כשעמדו והכעיסו לפני הקב"ה, טעם האהבה וההטבה, לא יכל לעמוד בפני עוונותיהם. אבל אעפ"כ הקב"ה גאלם, מטעם פנימי יותר: שלא יתחלל שמו של הקב"ה! שיתגלה כוחו וגבורתו של הקב"ה בעולם!
הדבר הכי חזק במציאות – הכל למען שמו. כל פעל ה' למענהו. בהיבט השכלי ה' ברא את העולם שיתגלה בכל מעלותיו של גדולה, מעלה וכבוד. זהו הכח והיעוד שמגלגל את העולם קדימה!
כמובן שחלק מהגילוי הזה, של מעלתו הגדולה, היא שהוא חכם שחכמתו מנצחת במציאות, גיבור ויודע מתי להיות גיבור, אוהב אותנו, חסיד, נורא, צדיק ומשפיע וכל מיני גדולה ומעלה וכבוד שאפשר היה לצייר על האדם הכי טוב שיכולנו לדמיין... יותר מזה כפול אינסוף – ככה הקב"ה בגילויו.
הבורא ולא הברואים הוא נושא העולם
לפי טעם זה לבריאת העולם, הנושא בבריאת העולם זה לא אנחנו אלא הקב"ה. כאמור אין זה אומר שבעומק הלב מרגיש שמי שהמציא טעם זה, ותלה את שלמותו בכך שאני אגלה אותו בעולם – בהכרח מאמין בי מאד ואוהב אותי. אבל זה הסבר ותוחושה פנימית ונשמתית. זה לא טעם ב"פשט" שכלי.
כשהנושא מתהפך והאדם חושב ש"בשבילי נברא העולם" (סנהדרין ד, ה) בפשט (לא שבשבילי נברא העולם ב"גניזו"), אני מלך העולם, הכל סובב סביבי, הכל אמור לשרת אותי כפשוטו. אני אמור להתענג. או אז יש בעיה.
נכון שהכל זורם להיטיבך באחריתך, אבל המטרה הגדולה היא לא אנחנו אלא הקב"ה.
הסכנה במחשבה שהעולם נברא רק להיטיב
כשאדם חושב שהכל נמצא כאן כדי להטיב לו בכל עת, חוץ מהתסכול המתמיד שזה יוצר, האדם מתחיל להיות סוג של חור שחור, שעסוק בלמשוך אליו עוד ועוד הנאות, עד שהוא הולך ושוקע בדיכאון.
אם כל המטרה היא תענוגותיו של האדם – אז אין תכלית לחיים. התענוג הוא כח לא מספיק חזק, כדי שהחיים יעמדו. כשיש מלך גדול רם ונישא, יעוד גדול, יש כח חיים כל כך חזק שהוא יותר חזק מכח התענוג (שהוא יחסית כח יותר חיצוני בנפש). ישנה תחושה של: "יש פה אמת גדולה, שחייבת להתגלות! איך אפשר שהשקר ישלוט??". כשזה חוזר לתענוג זה משהו שיכול להנמיך את האדם ולרסק אותו בתוך עצמו. מהרבה בחינות זה עלול לגרום לאדם למחול לעצמו על כל מיני עבירות.
אם הוא מרגיש שזה "חשבון הבנק" שבסופו של דבר הוא שלו עצמו, הרי כל מה שהקב"ה דורש ממנו זה רק בשבילו, אז הוא "לווה ופורע", בעוונות ומצוות, והוא מוחל לעצמו שהרי הכל קורה בתוך "חשבון הבנק שלו". אם העולם זה בשביל לשמח את עצמו ושאור העולם יזרח עליו, אז אדם יכול להיות מצב ש"לא בא לו".
צריך לשנות מבט
מדובר בהבדלים דקים: האם ה' רוצה להתגלות וחלק מהגילוי הוא ההטבה? או שה' רוצה להטיב והאופן של ההטבה הוא שיגלו אותו? השינוי הקטן הזה הוא שינוי גדול בכל הגוון של העבודה.
בסוף, כשהעניינים יושבים נכון, אז החיים הולכים לבטח ובנחת. אז לפחות כעצה טובה מי שרואה שהוא מסתבך בחיפוש תכלית החיים, אז אולי יבדוק אם הנקודות הללו יושבות אצלו כראוי, ואז תתיישב דעתו.
בנוסף, אנחנו רואים את העולם במעגלים מאוד קטנים, קצרים ומאוד שטחיים. מבחינתנו החיים העכשוייים שלנו בעוה"ז, הם חזות הכל. אנחנו למעשה כמו נמלה בפינה הקטנה שבקטנות. אם היינו רואים את כל הסרט – המבט שלנו היה משתנה לחלוטין.
שאלת היסורים מתוך המבט הנכון
בהמשך המכתב שכתבו לי, ישנה שאלה: קשה על עצם זה שה' ברא עולם עם סבל ורע? ה' היה יכול להשרות את שכינתו בתחתונים בלי שיהיה שום סבל?
כל תשובה שתיתן לי למה ה' עשה ככה וכך – נשארת בקושיה: למה ה' עשה שה' המציאות תהיה כך? ה' היה יכול להשרות את שכינתו בתחתונים בלי שיהיה שום סבל.
יתרה מכך על כל תשובה שתיתן לי למה ה' עשה ככה וככה – יש לי קושיה: למה ה' המציא שאצטרך את התשובה הזו לשאלה?
בזמנים שהקימו את מפלגת אגודה, כשהיתה הרבה העברה על דת, היתה השתדלות גדולה לעזור לעולים ולהתגנב בחשאי אל כל המעברות ללמד תורה את העולים. איש אחד ממפלגת שמאל פנה לאגודה ואמר: בואו תצטרפו למפלגה שלנו, לכתחילה ניתן לכם הסכמה והכרה רשמית. לא תצטרכו להתגנב להיכנס למעברות בדרכים לא דרכים. לא צריך מפלגה נפרדת.
הלכו ושאלו את החזון איש, והוא אמר בשום אופן לא. כששאלו למה הוא ענה: "אני לא יודע למה, אבל הוא בטוח יודע למה". להבדיל: הקב"ה, אתה יודע למה. היחיד שיודע לתת תשובות לקושיות זה הקב"ה. הוא יכל להחליט שלא תהיה בעיה בנהמא דכיסופא ולא נצטרך עמל וכו' וכו'. יש רמות של תשובות, אפשר לומר לעולם העולם לא רע, העין שלך רעה.
נהמא דכיסופא
אכן, מעט יסורים בעוה"ז מביאים למשהו טוב מאד, מגדל, מזכך. אבל נשארת השאלה: למה זה קורה בהדרגתיות ולא בבת אחת? למה אני עדיין חווה את זה כרע? עד שאחת התשובות הגבוהות זה: נהמא דכיסופא.
יש שמחה פנימית של היטהרות, של בקניין של משהו. בעצם יש טובה גדולה לאדם, שאדם מקבל דוקא במשהו שהוא עמל עליו, טובה שאי אפשר להביא לו אותה בקניין חיצוני. ישנו רצון פנימי באדם לא להיות תלותי, אסיר טובה, "מחוק" מרוב טובה. ולכן רק האדם בעצמו ובעמלו, יכול לקנות את זה. שאדם יקנה את הדבר בעמלו, זה דבר שאי אפשר "לתת לו" במתנה.
לפני שקמים ומעלים שאלות על התשובה של "נהמא דכיסופא", צריך להבין היטב את התירוץ הזה. צריך לחוות אותו. צריך להבין מה זה האפסות והחוסר קיומיות ב"לחם חסד".
"תכלית חכמה היא תשובה ומעשים טובים", ועל כן הקב"ה מגלה לאדם את טעמי התורה וסודות הבריאה, לפי צרכי העבודה. ה' מגלה לנו עוד שניים-שלוש צעדים קדימה, של טעמים שהם עוד קצת מעל לרמת העבודה שלנו. אבל זהו. כשהאדם יממש את העבודה עם הטעמים שכבר השיג, אז יפתחו לו טעמים חדשים.
אדם לא יכול להפנים את עניין "נהמא דכיסופא" עד שהוא לא לגמרי שמה, במדרגה הזו. עד אז הוא לא יכול להבין את הציור הזה. לכן, בינתיים, אם הוא מקשה – הקושיות שלו לא תמיד רלוונטיות. הם מין שאלות כלליות וקצרות רוח, שמגששות באפילה. כמו ילד שישאל על עבודת המידות של אדם מבוגר, צדיק, שגם מנהל מערכות. הילד ינסה להבין איך אותו אדם מסתדר בלי משחק כדורגל אחר הצהריים, ויתן לעצמו כל מיני תשובות, שלא יושבות על המצע הנפשי וההנהגתי הנכון.
על כן, בדרכי ה', הדרך היא לעבוד בטעמים הידועים לנו, להעמיק בהם ולהפנים אותם. אפשר שיהיו ידיעות כלליות על מדרגות רחוקות, אבל לא נכון להעמיק בהם בחוזקה ולהשליך אותם בצורה ישירה על עבודתנו העכשוית. כשעובדים כך אז עוד כמה טעמים נפתחים, ואדם הולך במסע שבו הוא מתעלה והולך ומבין את הנהגת ה' בצורה מאירה אמיתית ועמוקה!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
