ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חנוכה
- עיונים בעניני חנוכה
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ר' יהודה אריה בן שמואל הכ"מ
כתב השולחן ערוך 1 "ריבוי הסעודות שמרבים בהם הם סעודות הרשות, שלא קבעום למשתה ושמחה". וכתב על כך הרמ"א "ויש אומרים שיש קצת מצוה ברבוי הסעודות, משום דבאותן הימים היה חנוכת המזבח. ונוהגין לומר זמירות ושבחות בסעודות שמרבים בהם, ואז הוי סעודת מצוה".
בעל ספר 'מטה משה', תלמיד הרמ"א, מצא רמז שיש לעשות סעודות בחנוכה מדברי יוסף לאיש אשר על ביתו "וטבוח טבח והכן " 2 - האות חי"ת המסיימת את המילה 'טבח', יחד עם המילה הבאה 'והכן', יוצרות את המילה 'חנוכה', וכיון שהפסוק עוסק בהכנת סעודה, הרי זהו רמז לסעודות בחנוכה.
כאמור, בשולחן ערוך נפסק שאין מצות סעודה בחנוכה, ואם כן יש למצוא רמז אחר במילים שהביא ה'מטה משה'.
האחרונים כותבים שני רמזים נוספים לחג החנוכה: ר' נחמן מברסלב אומר על הפסוק "סְלַח נָ א לַעֲוֹן הָעָם הַ זֶּה כְּ גֹדֶל חַ סְדֶּךָ" 3 שהוא ראשי תיבות חנוכה, והאדמו"ר מגור בחידושי הרי"ם כתב על הפסוק "מִשְּׁמוּעָה רָעָה לֹא יִירָא נָכוֹן לִבּוֹ בָּטֻחַ בַּה' " 4 שהוא סופי תיבות חנוכה. מה פשר הרמזים הללו?
כדי להבין את הרמזים הללו נזכיר עוד רמזים שכתב האר"י הקדוש. בכוונות האר"י על ל"ג בעומר אומר האר"י, שביום ל"ג בעומר מאיר שם קדוש מסוים, והוא שם אכדט"מ. שם זה הוא שם אלוקים, בחילוף האותיות לאותיות הקודמות בסדר האלף בית. לאות אל"ף אין אות קודמת ולכן היא נשארת אל"ף, והאות מ"ם סופית מתחלפת במ"ם פתוחה, ונמצא שרק האותיות האמצעיות - כד"ט - התחלפו. הגימטריא של האותיות האמצעיות היא 33, וזהו ל"ג בעומר. האותיות שנשארו ולא הוחלפו הן א"מ, בגימטריא 41, והגימטריא של השם כולו היא 74 - 'עד'. אומר האר"י ששם זה 'הוא שם הביטחון', שנאמר "בטחו בה' עדי עד".
ממשיך האר"י "והוא סוד גלעד" שבסוף פרשת ויצא:
וְעַתָּה לְכָה נִכְרְתָה בְרִית אֲנִי וָאָתָּה וְהָיָה לְעֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ: וַיִּקַּח יַעֲקֹב אָבֶן וַיְרִימֶהָ מַצֵּבָה: וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְאֶחָיו לִקְטוּ אֲבָנִים וַיִּקְחוּ אֲבָנִים וַיַּעֲשׂוּ גָל וַיֹּאכְלוּ שָׁם עַל הַגָּל: וַיִּקְרָא לוֹ לָבָן יְגַר שָׂהֲדוּתָא וְיַעֲקֹב קָרָא לוֹ גַּלְעֵד : וַיֹּאמֶר לָבָן הַגַּל הַזֶּה עֵד בֵּינִי וּבֵינְךָ הַיּוֹם עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ גַּלְעֵד: וְהַמִּצְפָּה אֲשֶׁר אָמַר יִצֶף ה' בֵּינִי וּבֵינֶךָ כִּי נִסָּתֵר אִישׁ מֵרֵעֵהוּ: אִם תְּעַנֶּה אֶת בְּנֹתַי וְאִם תִּקַּח נָשִׁים עַל בְּנֹתַי אֵין אִישׁ עִמָּנוּ רְאֵה אֱלֹהִים עֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ: וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב הִנֵּה הַגַּל הַזֶּה וְהִנֵּה הַמַּצֵּבָה אֲשֶׁר יָרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ: עֵד הַגַּל הַזֶּה וְעֵדָה הַמַּצֵּבָה אִם אָנִי לֹא אֶעֱבֹר אֵלֶיךָ אֶת הַגַּל הַזֶּה וְאִם אַתָּה לֹא תַעֲבֹר אֵלַי אֶת הַגַּל הַזֶּה וְאֶת הַמַּצֵּבָה הַזֹּאת לְרָעָה:
המילה 'גלעד' מורכבת משתי מילים: 'גל' שהיא הגימטריא של האותיות האמצעיות 'כד"ט', וע"ד שהוא השם בכללות. מהי משמעות דברי האר"י הללו?
ל"ג בעומר וצנצנת המן
החתם סופר 5 מוכיח מהמדרש שהיום בו התחיל המן לרדת במדבר היה יום י"ח באייר, הוא ל"ג בעומר. והנה, בסוף פרשת ירידת המן נאמר "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן קַח צִנְצֶנֶת אַחַת וְתֶן שָׁמָּה מְלֹא הָעֹמֶר מָן וְהַנַּח אֹתוֹ לִפְנֵי ה' לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם" 6 . לא כתוב מתי היה הדבר, אבל מובן מאליו שהיה זה ביום הראשון לירידת המן. ומפרש רש"י במקום: "לדורותיכם - בימי ירמיהו, כשהיה ירמיהו מוכיחם למה אין אתם עוסקים בתורה, והם אומרים נניח מלאכתנו ונעסוק בתורה, מהיכן נתפרנס? הוציא להם צנצנת המן ואמר להם הדור אתם ראו דבר ה', שמעו לא נאמר אלא ראו, בזה נתפרנסו אבותיכם, הרבה שלוחין יש לו למקום להכין מזון ליראיו". מדוע דוקא בימי ירמיהו היה צורך להוציא את צנצנת המן? התשובה היא פשוטה, כתוב שיאשיהו הוא זה שהתחיל את הנוהג שכל עם ישראל לומד תורה, בעוד שעד אז רק שבט לוי התרכז בלימוד תורה והיה מורה הוראה, כפי שנאמר "יורו משפטיך ליעקב". כתוצאה מכך התעוררה לעם ישראל שאלה מהיכן יתפרנסו, ולכן הוציא ירמיהו את צנצנת המן. הגמרא 7 אומרת שבדורו של יאשיהו גנזו הרבה דברים ובתוכם גם צנצנת המן, ונמצא שכאשר ירמיהו מוציא את צנצנת המן הוא אומר לציבור - 'הדור אתם, ראו דבר ה' ', כלומר אתם הוא הדור האחרון שתראו אותה, מכאן ואילך כבר אי אפשר לראות.
כידוע, ל"ג בעומר הוא יומו של רבי שמעון בר יוחאי, ורבי שמעון הוא זה שאומר שצריך ללמוד מתוך ביטחון, כנגד דעת רבי ישמעאל 8 . כיון שכך, ביום ל"ג בעומר ציוה הקב"ה לעשות את משמרת המן, שעל ידה יוכיח ירמיהו את ישראל שילמדו בלי דאגת פרנסה.
ומכאן נחזור לדברי האר"י. האר"י כתב שביום ל"ג בעומר מתגלה שם אכדט"מ שהוא שם הביטחון, שכן האותיות התיכוניות של שם זה שהן חילוף האותיות התיכוניות של שם אלוקים הן כד"ט, בגימטריא ל"ג, ודבר זה מרמז על צנצנת המן שהונחה למשמרת בל"ג בעומר, כדי ללמדנו את מידת הביטחון.
ויעקב קרא לו גלעד
ומוסיף האר"י שזהו סוד גלעד שנאמר בסוף פרשת ויצא. כשנתבונן בדבר נמצא שהפסוק "וַיִּקְרָא לוֹ לָבָן יְגַר שָׂהֲדוּתָא וְיַעֲקֹב קָרָא לוֹ גַּלְעֵד " - 'יגר שהדותא' הוא תרגום בארמית של גלעד. לבן יודע מהו גלעד, וכפי שהוא אומר 'עד הגל הזה ועדה המצבה'. וכאן יש לתמוה: הרי לבן דיבר ארמית, וברור שכל דבריו עם יעקב היו בארמית ולא רק קריאת שם המצבה, ומדוע רק כאן טרחה התורה לכתוב את השם בארמית?
ההסבר לכך הוא שהכוונות של לבן ויעקב היו כוונות שונות. לבן קרא 'גלעד' על פי כוונות גשמיות, כדבריו "עֵד הַגַּל הַזֶּה וְעֵדָה הַמַּצֵּבָה אִם אָנִי לֹא אֶעֱבֹר אֵלֶיךָ אֶת הַגַּל הַזֶּה וְאִם אַתָּה לֹא תַעֲבֹר אֵלַי אֶת הַגַּל הַזֶּה וְאֶת הַמַּצֵּבָה הַזֹּאת לְרָעָה", ואילו יעקב קרא 'גלעד' בכוונת האר"י - יעקב היה באותו נרדף ולחוץ מפני לבן ומפחד עשו, ואז הוא קיבל על עצמו את מידת הביטחון על ידי קריאת השם 'גלעד' שהוא שם הביטחון. לבן התחייב 'יגר שהדותא', ויעקב התחייב על כוונת האר"י.
והנה, גם לבן וגם יעקב הפרו את התחייבותם, ושניהם נענשו באותו העונש. כיצד? חז"ל אומרים 9 שלבן הוא בלעם, וידוע מהאר"י שכאשר חז"ל אומרים על שתי דמויות שהן אדם אחד כוונתם לשורש הנשמה. נשמת בלעם היא נשמת לבן. והנה, על בלעם כתוב "ותלחץ את רגל בלעם אל הקיר" 10 , ואומר התרגום יונתן וגם בעלי התוספות שמדובר בקיר של הגלעד. כיון שלבן התחייב שלא יעבור את הגל לרעה להזיק ליעקב ועכשיו הוא עבר על כך, כפי שנאמר שם "מן ארם ינחני בלק בן ציפור", הוא קיבל את העונש ונהיה חיגר. כך מבארים הראשונים.
בדומה ללבן, גם יעקב הפר את התחייבותו, ולכן הוא קיבל את אותו העונש. כתוב "וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא וַיִּקַּח אֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו וְאֶת אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו וַיַּעֲבֹר אֵת מַעֲבַר יַבֹּק" 11 , מה רצה יעקב לעשות שם? אומר הרשב"ם שפשט המקרא הוא שנפל פחד על יעקב אבינו מלהיפגש עם עשו, והוא רצה להתחמק ולברוח, כפי שמצאנו שדוד המלך ברח בדרך זו מאבשלום 12 . ולאור זאת מסביר הרשב"ם את ענין המלאך שנאבק עם יעקב, שהיה זה מלאך שנשלח כדי למנוע ממנו לברוח "ויראה קיום הבטחתו של הקב"ה שלא יזיקהו עשו". אלא שיעקב נאבק עמו ורצה לברוח על כרחו, "ומה שלקה יעקב ונצלע לפי שהקב"ה הבטיחו והוא היה בורח. וכן מצינו בכל ההולכים בדרך שלא ברצון הק' או ממאנים ללכת, שנענשו". היתה כאן תביעה נגד יעקב אבינו שקיבל על עצמו את מידת הביטחון, והוא הפר את ההתחייבות ונפל עליו פחד. ואף שהמדרש אומר שיעקב כלל לא היה צריך לשלוח מלאכים לעשו, שכן עשו 'לדרכו היה' מהלך ולא היה שום צורך להתגרות בו 13 , מכל מקום כיון שיעקב כבר התחיל היה אסור לו לברוח.
חטא המרגלים וחורבן הבית
לאחר שמתארת התורה את מאבק יעקב במלאך, אומרת התורה "על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה", ועל כך כתוב בזוהר - לרבות תשעה באב, שכל האוכל בתשעה באב כאוכל גיד הנשה. בגיליון שנמצא בצד הזוהר נוסף הסבר, שכל אחד משס"ה ימות השנה מכוון כנגד אחד משס"ה לאוים שבתורה, ויום תשעה באב מכוון כנגד גיד הנשה. מהו פשר הדברים?
בזוהר כתוב שכאשר נקעה ירך יעקב נפגמה ספירת הנצח. ירך ימין מסמלת את מידת הנצח, כמו שכתוב בפתיחת אליהו ש'שני ירכין' הם נצח והוד. נצח ישראל לא ישקר, ואם יעקב פגם במידת הביטחון ממילא נפגמה מידת הנצח. והנה, חורבן הבית נבע אף הוא מפגם במידת הביטחון. חז"ל אמרו שבחטא המרגלים ישראל בכו בכיה לחינם, נפל עליהם פחד, כדברי משה רבנו "אָנָה אֲנַחְנוּ עֹלִים אַחֵינוּ הֵמַסּוּ אֶת לְבָבֵנוּ לֵאמֹר עַם גָּדוֹל וָרָם מִמֶּנּוּ עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצוּרֹת בַּשָּׁמָיִם וְגַם בְּנֵי עֲנָקִים רָאִינוּ שָׁם, וָאֹמַר אֲלֵכֶם לֹא תַעַרְצוּן וְלֹא תִירְאוּן מֵהֶם, ה' אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם הוּא יִלָּחֵם לָכֶם כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֵיכֶם" 14 . משה רבנו חיזק את ישראל במידת הביטחון, אך הם פחדו, ואמרו חז"ל "אתם בכיתם בכיה של חינם, ואני קובע לכם בכיה לדורות" 15 , ואכן חורבן הבית נבע אף הוא מחטא של חוסר ביטחון. ירמיהו הנביא ציוה בשם ה' את המלך צדקיהו שיפגש אם האויב נבוכדנצאר מלך בבל, אך נפל על צדקיהו פחד מלקיים את צו ה' והוא ברח דרך מערת צדקיהו, עד שתפסו אותו. שוב נפגמה ספירת הנצח ולכן חרבה ירושלים, שהרי "הנצח זו ירושלים" 16 . החטא של יעקב, חטא המרגלים וחטאו של צדקיהו הם חטא אחד ארוך של פגם במידת הביטחון שגרם בסופו של דבר לחורבן ירושלים.
הסבר הרמזים לחנוכה
הבאנו את הרמז שכתב ר' נחמן מברסלב על הפסוק "סְלַח נָ א לַעֲוֹן הָעָם הַ זֶּה כְּ גֹדֶל חַ סְדֶּךָ" 17 , שהוא ראשי תיבות חנוכה. כעת מובן היטב מהו פשר הרמז הזה. לאחר שפגמו המרגלים במידת הביטחון, מתפלל עליהם משה ואומר שהפגם שעשו יתוקן בסופו של דבר על ידי החשמונאים, שלהם היה ביטחון גדול. החשמונאים יצאו למלחמה אבודה מראש, חלשים מול גיבורים ומעטים מול רבים, אולם היה להם ביטחון גדול, ובכך הם תיקנו את ספירת הנצח. יש סידורים בהם מובאת תפילה ר' צבי אלימלך, בעל ה'בני יששכר', הכוללת כמה פסוקים שרומזים לכך שחנוכה היא ספירת הנצח. ולפי דרכנו מובן מדוע מדליקים נר חנוכה בימין, שהרי ספירת הנצח היא בירך ימין, כדברי האר"י. וכיון שתיקנו החשמונאים את ספירת הנצח, הם אלו שזכו להחזיר את המלכות והעצמאות לישראל, כפי שכותב הרמב"ם 18 . בחנוכה תוקנה מידת הביטחון, והם הם דברי בעל 'חידושי הרי"ם', שסופי תיבות של הפסוק "מִשְּׁמוּעָה רָעָה לֹא יִירָא נָכוֹן לִבּוֹ בָּטֻחַ בַּה' " 19 הם חנוכה.
הבאנו למעלה את דברי ה'מטה משה', שמצא רמז לחנוכה בדברי יוסף לאיש אשר על ביתו "וטבוח טבח והכן " 20 , ושאלנו מהי משמעות הרמז הזה. והנה, בגמרא נאמר "אמר רבי יוסי ברבי חנינא, מאי דכתיב וטבוח טבח והכן? פרע להן בית השחיטה, והכן טול גיד הנשה בפניהם" 21 . אם כך, פסוק זה עוסק בגיד הנשה, וממילא חג החנוכה מרומז בו. בחנוכה יתוקן החטא והקלקול שגרם גיד הנשה.
^ 1 סימן תרע, סעיף ב.
^ 2 בראשית מג, יז.
^ 3 במדבר יד, יט.
^ 4 תהלים קיב, ז.
^ 5 שו"ת חתם סופר, חלק ב', יורה דעה תשובה רלג.
^ 6 שמות טז, לג.
^ 7 יומא נב ע"ב.
^ 8 ברכות לה ע"ב.
^ 9 סנהדרין קה ע"א.
^ 10 במדבר כב, כה.
^ 11 בראשית לב, כג.
^ 12 וזו לשון הרשב"ם: ויקם בלילה הוא - נתכוין לברוח דרך אחרת ולפיכך עבר הנחל בלילה, כמו שמצינו בדוד בברחו מפני אבשלום בדרכים הללו של ירדן ומחנים שעבר יעקב ובלילה, כמו כן ויאמרו אל דוד קומו עברו [מהרה] את המים וגו' ויקם דוד וכל העם אשר אתו ויעברו את הירדן עד אור הבוקר עד אחד לא נעדר אשר לא עבר את הירדן וגו' ודוד בא מחנים ואבשלום עבר את הירדן וגו' ".
^ 13 מדרש רבה בתחילת פרשת וישלח.
^ 14 דברים א, כח-ל.
^ 15 תענית כט ע"א.
^ 16 ברכות נח ע"א.
^ 17 במדבר יד, יט.
^ 18 הלכות מגילה וחנוכה, פרק ג, הלכה א.
^ 19 תהלים קיב, ז.
^ 20 בראשית מג, יז.
^ 21 חולין צא ע"א.
^ 2 בראשית מג, יז.
^ 3 במדבר יד, יט.
^ 4 תהלים קיב, ז.
^ 5 שו"ת חתם סופר, חלק ב', יורה דעה תשובה רלג.
^ 6 שמות טז, לג.
^ 7 יומא נב ע"ב.
^ 8 ברכות לה ע"ב.
^ 9 סנהדרין קה ע"א.
^ 10 במדבר כב, כה.
^ 11 בראשית לב, כג.
^ 12 וזו לשון הרשב"ם: ויקם בלילה הוא - נתכוין לברוח דרך אחרת ולפיכך עבר הנחל בלילה, כמו שמצינו בדוד בברחו מפני אבשלום בדרכים הללו של ירדן ומחנים שעבר יעקב ובלילה, כמו כן ויאמרו אל דוד קומו עברו [מהרה] את המים וגו' ויקם דוד וכל העם אשר אתו ויעברו את הירדן עד אור הבוקר עד אחד לא נעדר אשר לא עבר את הירדן וגו' ודוד בא מחנים ואבשלום עבר את הירדן וגו' ".
^ 13 מדרש רבה בתחילת פרשת וישלח.
^ 14 דברים א, כח-ל.
^ 15 תענית כט ע"א.
^ 16 ברכות נח ע"א.
^ 17 במדבר יד, יט.
^ 18 הלכות מגילה וחנוכה, פרק ג, הלכה א.
^ 19 תהלים קיב, ז.
^ 20 בראשית מג, יז.
^ 21 חולין צא ע"א.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
