ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- בעקבות הגירוש
- היחס למדינה ולצבא
- משפחה חברה ומדינה
- בעקבות הגירוש
- דרכים מעשיות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
חנה בת חיים
ניצבת לפנינו תפיסת עולם שלמה, השלטת כמעט באופן מוחלט בציבור. תפיסת עולם זו דוגלת בהצבת הנהנתנות והאינטרס האישי, כדגל ואידיאל עליון. אמנם גם בתרבות זו ישנם אידיאלים וערכים, אך אין להם ערך עצמי אלא הם כלים על מנת לחוש חווית ערכיות. גם מי שלא ניחן במבט בוחן, יוכל להיווכח בזאת ברגעי אמת קיצוניים (ע"ע ההתנתקות, דאגה לזכויות האדם ביש"ע, מעברים ממפלגה למפלגה על בסיס תעסוקתי בלבד, אהבה עזה לערבים לעומת שנאה בוטה ליהודים נאמנים ועוד).
מכיוון שאין בירור ערכי אמיתי, וכל אחד עסוק בקידום ענייניו הפרטיים, ישנו אילוץ טכני אחד שמבחינת אותם אנשים, עליונותו מוכרחת, ומי שלא יעמוד בו, ייקהלו עליו כל ההמון. אילוץ זה, האגד האחרון, הוא - שלטון החוק.
המערכות השלטוניות מוכנות לעשות הכל למען מיגור המטיפים לעליונות ערכיהם על שלטון החוק - קרי: אנחנו.
המסקנה שלכאורה עולה מהנ"ל, היא שכיון שהשבר הוא ערכי, ולא נפילה חיצונית בלבד, גם הדרך ליציאה מהמשבר הוא בטיפול במישור הפנימי, דהיינו לנהל מלחמת תרבות נגד אותם אנשי "רוח" ותקשורת, ולחנך את העם. לכאורה לא מלחמה פיזית-חיצונית תפתור בעיה שורשית זו (ומה גם שכוחנו הפיזי מוגבל).
אלא שמכמה סיבות נראה, שמלבד המישור החינוכי החשוב, דווקא יש מקום רב למאבק פיזי-כוחני. אין הכוונה בדווקא ללכת ולחפש חיכוכים, אלא להתמודד איתם במבט ישר, מתוך הבנת התועלת שבהם:
היבט פרקטי - במישור הפרקטי, הוכח בבירור שהדרך הצמחונית של חיבוקים ונשיקות, לא קידמה את המאבק. בכו איתנו חיבקו אותנו (במקרה הטוב) ו...גרשו אותנו. דרך כזו, עלולה להוביל ח"ו, לסוף קרוב ביותר ליו"ש.
דווקא מאבק נחוש וכוחני, מתיש את כוחם הנפשי של השוטרים. כאשר המגורש אינו צועק ונאבק, נתפס הדבר כהשלמה עם הגירוש, וכהסכמה שבשתיקה. אומר הציבור לעצמו, שלא יכול להיות שהעקורים באמת סובלים, שאלמלא כן, כיצד אוזרים הם כח בנפשם, לאיפוק רב כל כך?! לעומת זאת, כאשר אנו נאבקים וצועקים - אזי מאמינים לכאבנו ואמונתנו בצדקת הדרך.
ועוד, אין הציבור רוצה בלגן ומראות קשים. יותר ממה שהותש מהאינתיפאדה הערבית ונכנע בפניה, יותש הציבור ממאבק עיקש של המתיישבים. אין לו כח לראות את רשעות השלטון כלפי יהודים - "מלחמת המאחזים משחיתה".
יתרה מזו, בתפיסה המודרנית המוטו הוא להבין את מי שמביע מצוקה ולבוא לקראתו. הפסיכולוגיה המודרנית איננה באה בדרישות אמיתיות לאדם הנמצא במצוקה. לפי תפיסה זו: עבריינים, שוליים חברתיים, פורעים ערביים וכד' - אינם אשמים במעשיהם, מעשים אלו מבטאים מצוקה נפשית. האשמים הם אלו שאינם מספקים לאותם המתפרעים, את הרווחה והנהנתנות הדרושה להם.
לעניינינו נמצא שמצב בו המתיישבים נאבקים בכח, ישדר לציבור מצוקה אמיתית הנובעת מעוול חברתי. והציבור ירגיש צורך לבוא ולתקן עוול זה.
רוצים מנצח - מעבר לנ"ל, אם נתבונן על ההצלחה הסוחפת של מי שהיה רה"מ, למרות חוסר ההיגיון שבגירוש וההשלכות הקשות שלה, נראה שמה שמעניין את העם כעת אינו עם מי הטוב, הערכים והצדק. מה שהעם רוצה כיום זה מנהיג חזק ומנצח. העם לא רוצה "לוזרים". הסיבה לכך היא פשוטה: אנשים רואים שלא רק שהמצב הוא בכי רע, אלא עוד יש בו גרעון מיוחד: הוא כבר הרבה זמן אינו משתנה. העם רוצה מישהו שיוביל שינוי, שלפחות יתחיל ליצור איזו שהיא דינאמיקה 1 .
אם נאבק בעקשנות ובגבורה, ודאי כל התקשורת תתקוף אותנו, אבל בתוך לב הציבור תתפתח הערכה למקצוענות ולעוצמה. אנשים ירצו להיות שייכים לאותם הגיבורים אשר ביכולתם להתייצב מול המערכת. אנשים שלא רק ייצגו את המוסר המסכן המבקש על חייו, אלא אישים היודעים גם לנצח, לעמוד בקומה זקופה ולהשיב מלחמה שערה.
בירור אלוקי - גם מבחינה אמיתית, יש עניין במאבק עיקש מול המערכת. הציבור היה בנוי בצורה לא בריאה בו ההווי והשייכות הייתה לזרם החילוני ואליליו. חייל דתי שנפצע ונשאל למשאלה שתשמח אותו, ובקשתו שזמרת חילונית פלונית תבקר אותו ותשיר לו - מייצג בעיה עמוקה בהגדרת השייכות.
אדם המייחס חשיבות ומשמעות לידיעה על ניצחון קבוצת כדורסל כלשהי, תפוס בצורה חמורה בהוויה החילונית של בדיית ערכים, והענקת משמעות לדברים חסרי משמעות.
לבוש לפי הצעקה האחרונה של מעצבי אופנה חילוניים, ועל פי מודל של דוגמנים שאינם מיודדים על ישראל סבא - מעורר הרהורים לגבי הדמות הניצבת לנגד עיני אותו אדם, במי רואה הוא מודל לחיקוי (נלע"ד שלמרבה הצער, בנקודה זו אין צורך להכביר בדוגמאות לרוב שכיחותם).
במצב כזה, עמידה עיקשת מול המערכת אשר מייצגת את עליונות החוק ומהווה את התרבות הנ"ל, תנסר את הציבור משייכות לתרבות ולהוויה המגדלת באושים אלו. באופן זה תיווצר תשתית לבניית שייכות ונאמנות חדשה. (יש להדגיש שאיננו רואים במדינה דבר "שלהם". המדינה היא שלנו. ה' הקים את המדינה עבור נושאי שמו. אך עם כל זה השולטים כיום במערכת הם בעלי תרבות גויית, וכנגדם יש להיאבק בנחישות).
כחלק מגישה זו, עקרונית, אין להרבות בשיקול של "איך זה יראה בתקשורת". עצם המחשבה בכיוון הזה היא מוטעית, כיון שהיא מעמידה במרכז הבמה את ההוויה של אנשי התרבות הכללית, בזמן שהנושא הצריך להתברר כעת הוא הבניין הבריא בתוך הציבור שלנו עצמו. ומתוך בנין של ציבור בריא ונאמן, נוכל גם לצאת אל אחינו ולרוממם בעצם החיים הבריאים שלנו 2 .
ומה עם ראשית צמיחת גאולתנו? עיקר המבדיל את השקפת עולמנו מההשקפה החרדית, איננה הגישה למדינה, אין זה אלא פרט מסתעף של ההבדל בתפיסת העולם.
ישנן שתי גישות בציפייה לגאולה: יש אשר עסוקים באיסוף עוד מצווה ועוד דף גמרא. משננים הם את הקיים, ומקוים שקרב הזמן של ביאת הגואל, ושל מילוי מכסת המצוות. לעומתם ישנה גישה אחרת, אשר לצד קיום מצוות ופיתוח רוחני בתורה, דוגלת גם בקידום המציאות ורוממותה, בהכשרת השטח והכנת הכלים לביאת המשיח. הארות ורבדים חדשים בתורה, לצד בנין המציאות החומרית, הסוציאלית והמדינית.
למותר לציין, שהגישה הראשונה, היא הדרך בה דוגלים אחינו החרדים, ואילו השנייה היא דרכנו.
כחלק מתפיסת עולמנו, משמשת המדינה כנדבך נוסף בבנין לקראת המשיח. עצם החידוש של האחריות הלאומית, בניית כלכלה לאומית (כבר א"א לבנות כלכלה של מלווים בריבית, וסוחרים), עצמאות וזקיפות קומה בלא עול זרים עלינו, תפיסה של בטחון לאומי ועוד - ודאי אור חדש הם בעולם, ובודאי בנו הם נדבך נוסף בדרך לגאולה השלמה.
אלא שעל אף כל הטוב שיצא מהמדינה, יש לנו לשקול האם יש סיכוי לשנות את המערכת מבפנים. אנו מנהלים משחק מול יריב אידיאולוגי, שמחד הוא שותף במשחק ומאידך הוא שליט על כללי המשחק ומשנה הוא אותם בהתאם לצרכיו. משחק כזה, מכור הוא מראש!
לנטוש את המערכה המדינית? בהחלט לא! המדינה לנו היא, ושלנו היא! אלא שצריכים להיות יעילים ומקצועיים.
משל למה הדבר דומה, ל'לוחם סומו' לעומת סייף אומן. לוחם ה'סומו', אינו משקיע בפיתוח התחכום והמקצוענות, אלא בפיתוח היקף כרסו. סומך הוא על מסתו האדירה שתכריע את הקרב. לעומתו הסייף אוחז בידו חרב דקה, באיווחה מחושבת אחת, מכריע הוא את האויב.
עד היום השלכנו עצמנו למערכה כאותו לוחם סומו הסומך בעיקר על מסתו האדירה - "נזרים עוד אנשים משלנו ועוד ועוד, עד שכל הצבא יהיה מלא בדתיים. או אז יהיו חייבים לתת לנו גם איזה אלוף דתי אחד". דרך זו, מלבד מה שמבזבזת כח אדם חיוני, לא הביאה להישגים משמעותיים ברמה של שליטה בצבא 3 , אולי העלתה חכתנו את גרשון הכהן, יאיר נווה או אלעזר שטרן - לא הרבה יותר מזה. ולמרבה האירוניה, לא אחת דווקא אנשים אלו ושכמותם, מהווים את המכשול היותר גדול בדרך לתיקון המדינה כממלכת ה'.
הגיע הזמן להיות מקצועיים ומאומנים, כאותו הסייף הפוגע בנקודת המפתח ובזה מכריע את הקרב. יש לחשוב בצורה מקצועית כיצד לבנות עמידה איתנה, ציבור בריא ונאמן, של חיילים ממושמעים לקידום המגמה האלוקית. ציבור המנותק מהתרבות החילונית, בעל עמידה תרבותית עצמאית, ובעל הכרה ברורה ומוכרזת באדון עולם - רק בדרך זו תיווצר "נקודה ארכימדית" שמכוחה נוכל לחולל מהפך. למטרה זו יש להפנות את עיקר המשאבים!
לאחר שנייצב מרכז כוח זה, נוכל גם להשקיע יותר בהרמת הציבור הכללי אלינו. בשלב זה ההשפעה תהיה עוצמתית הרבה יותר, כיון שאנחנו כבר נהיה "סגורים על עצמינו". נשדר לציבור "משהו אחר", "משהו אמיתי". יש לזכור, שמגמתנו איננה להיכנס למערכות הקיימות ולהוויה החילונית, ולטבלם ביידישקייט, אלא מגמתנו היא ליצור שינוי מהותי בתפיסת העולם.
באופן מעשי: במישור הפרטי יש להתנתק מהטלוויזיה, עיתונות, שירים ותרבות חילוניים. יש לבנות קהילות של מרכזי מגורים דתיים מובהקים ומוצהרים. כל מקום כזה חייב להיות סובב סביב מרכז תורני שהוא ליבו וחיותו של הקהילה, אותו מטפחים פיזית ורוחנית, וממנו באים ויוצאים. צריך שבראש הקהילה תעמוד דמות מוערכת בעלת שיעור קומה תורני. יש להפוך דמות זו, במודע, ללב ליבה של הקהילה.
חשוב לזכור, שבלא מרכז רוחני, מסמוס הקהילה הוא עניין של זמן.
במישור הציבורי: יש להכין מערכות נפרדות ועצמאיות שעם הזמן יחליפו את המערכות הקיימות. קרי הקמת בתי דינים איכותיים שישרתו את הציבור, ויחליפו את מערכת המשפט הקיימת; המשכת מגמת התקשורת העצמאית; חינוך עצמאי ואיכותי המורכב ממוסדות ברמות שונות, ולצבורים שונים - אבל בעל הגדרה תורנית מוצהרת. מערכת חינוך זו תשאב גם את כלל ילדי ישראל ממסדרונות האלימות ואיבוד הערכים בבתיה"ס הכללים, לתוך יחידת חינוך תורני הפונה אליהם (בשום אופן אין לערבבם בצורה גורפת בתוך החינוך התורני הקיים! חשוב לבסס גרעין קשה של איכות תורנית. בדיוק כשם שאין מערבבים את הסיירות עם הגדודים); יש ליצור בצורה הדרגתית מערכת של שמירת היישובים על ידי המתיישבים עצמם, ומתנדבי "מילואים" מכלל הארץ.
יש להדגיש שוב, שעל מנת שבאמת נוכל לייצור שינוי מהותי בתפיסה, חייבות המערכות הללו להיות עצמאיות, ואינן יכולות להתבסס על תקציבים חיצוניים.
לאחר כל זה, את האמת נאמר שיש בדרך זו חשש של כאב וסיכונים. אף אחד לא רוצה להיות זה שהחיכוך עם המערכת יעבור על גבו.
אלא שצריך לשקול גם מהי האלטרנטיבה. דרך החיבוקים הנשיקות דרדרה אותנו למצב בלתי נסבל של רמיסת המתיישבים, הפקרתם, והערכות גלויה לקראת עקירת כל יו"ש ואף עקירה בירושלים.
גם הקריאה לחינוך הדור, שהיא ודאי קריאה אמיתית, לא תציל אותנו כעת. עד שיתחנך הדור להכיר שריבונות ה' גבוהה מעל גבוה למעלה מהחוק - עוד חזון למועד. קשה להאמין שבזה נספיק לעצור את העקירה ביו"ש, ואת כדור השלג הבא בעקבותיה, הלא הוא קריסת הציבור הדתי לאומי, ועימו גם מפעליו בתוככי הקו הירוק.
(גם מבחינה אמיתית, עד שאנו קוראים לחנך את הדור, הבה נחנך את עצמנו ואת הציבור שלנו, לצאת מגדר של "דתיים" ולהיכנס בגדר של "עובדי ה'". אדם שתפיסת עולמו והווייתו היא חילונית, וכל המבדילו מהם הוא כמה מצוות הנעשות בשביל הרגעת המצפון, ו"הקטע של הדת", כיצד יבוא ויתקן עולם במלכות שדי).
וכאן מקום שאלה: וכי הפסד יו"ש וכניעה לערבים אין בזה סכנת חיים.
הרבה יותר קל לקחת אחריות פסיבית של "שב ואל תעשה", מאשר לקום ולעשות. ובפרט שכאשר אין יודעים מה לעשות "שב ואל תעשה - עדיף". אך בל נשכח שענווה מהסוג הזה היא שגרמה לחורבן בית המקדש - "ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס, החריבה את ביתנו, ושרפה את היכלנו, והגליתנו מארצנו" (גיטין דף נו ע"א).
לו בכפר מימון היו מתפרצים, ועוצרים את התנתקות, האם לא היה זה כדאי, גם לו היה זה מחיר כואב? האם כבר לא מתו יותר מזה בעקבות ההתנתקות (שריפת מחאה, דום לב ומחלות, קיצור תוחלת חיים של המפונים, קאסמים, חדירות מחבלים מגבול מצרים, סיכון חיי אדם בכיבוש חוזר, ליבוי הטרור)?
אנשים מוכנים למסור נפשם על דבר המוכר חברתית כגון במערכת הצבאית, אבל מחוץ למערכת, על דבר שהוא "נטו" לשם שמים קשה.
על זה המאבק, וזה הבירור - לקום ולהלחם למען ה'!
^ 1 באופן פנימי הטעם הוא בגלל שכעת הוא בירור המלכות, וע"כ תביעתם הפנימית של האנשים היא לאדם סמכותי ומלכותי.
^ 2 מלבד זאת, גם האשליה ש"נצטלם טוב", בתקשורת החילונית, היא טעות גמורה. אי אפשר לנצח מישהו שהוא גם צד במשחק, וגם הוא ממציא את הכללים ומחליט בסופו של דבר מה לפרסם, וכיצד לפרסמו.
בדרך של התחשבות בתקשורת החילונית, מעבר למינימום, במקרה הטוב, נפסיד בכבוד.
^ 3 כל ההשגים היפים שהושגו עד היום בצבא, יכולים להעלם כבמחי יד, על ידי השולטים באמת בצבא. בדיוק כפי שמחקו את מבני האבן והבטון בגוש קטיף תוך ימים ספורים. יש לפתח תפיסה מעמיקה של זיהוי כח איכותי ועמדות מפתח, ולא תפיסה רדודה של השקעה במסה.
^ 2 מלבד זאת, גם האשליה ש"נצטלם טוב", בתקשורת החילונית, היא טעות גמורה. אי אפשר לנצח מישהו שהוא גם צד במשחק, וגם הוא ממציא את הכללים ומחליט בסופו של דבר מה לפרסם, וכיצד לפרסמו.
בדרך של התחשבות בתקשורת החילונית, מעבר למינימום, במקרה הטוב, נפסיד בכבוד.
^ 3 כל ההשגים היפים שהושגו עד היום בצבא, יכולים להעלם כבמחי יד, על ידי השולטים באמת בצבא. בדיוק כפי שמחקו את מבני האבן והבטון בגוש קטיף תוך ימים ספורים. יש לפתח תפיסה מעמיקה של זיהוי כח איכותי ועמדות מפתח, ולא תפיסה רדודה של השקעה במסה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
