ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- שעורים בתנ"ך
- מגילת רות
אמר רבי פרחיה: באותה שעה היה הקב"ה דן את העולם ובית דין של מעלה עומדין והקב"ה מסתירו (את אלימלך) שנאמר "וילך איש" (ללא שמוזכר שמו), עמדה מדת הדין והזכירו שנאמר "ושם האיש אלימלך", מיד נגזר עליו ועל בניו. מה כתיב בתריה [=מה כתוב אחריו] "וימת אלימלך"
יש להבין מה כוונתו של מדרש זה? אם הקב"ה הסתיר את אלימלך מפני מידת הדין כיצד הוא נענש לבסוף? מדוע רצה הקב"ה להסתירו ומדוע לא הצליח?
ה"שם משמואל" (שבועות תרע"ג) מבאר על פי דברי הזוהר הקדוש (ח"ב מד:):
וַתֹּאמֶר בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יֹשָׁבֶת. מַאי קָאַמְרַת. אֶלָּא בְּשַׁעֲתָא (נ''א בזמנא) דְּדִינָא תַּלְיָא בְּעָלְמָא, לָא יִתְפְּרַשׁ בַּר נָשׁ בִּלְחוֹדוֹי, וְלָא יִתְרְשִׁים לְעֵילָּא, וְלָא יִשְׁתְּמוֹדְעוּן בֵּיהּ בִּלְחוֹדוֹי, דְּהָא בְּזִמְנָא (אחרא) דְּדִינָא תַּלְיָא בְּעָלְמָא, אִינּוּן דְּאִשְׁתְּמוֹדְעוּן וּרְשִׁימִין בִּלְחוֹדַיְיהוּ, אַף עַל גַּב דְּזַכָּאִין אִינּוּן, אִינּוּן אִתָּפְסָן בְּקַדְמִיתָא. וְעַל דָּא, לָא לִבָעֵי לֵיהּ לְאִינִישׁ, לְאִתְפָּרְשָׁא מִבֵּין עַמָּא לְעָלַם, דִּבְכָל זִמְנָא רַחֲמֵי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַל עַמָּא כֻּלְּהוּ כְּחַד. (ולא לבעי ליה לאיניש לאתפרש מן עמא לעלם) וּבְגִינֵי כַּךְ אָמְרָה, בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יֹשָׁבֶת, וְלָא בְּעֵינָא לְאִתְפָּרְשָׁא מִנַּיְיהוּ, כְּמָה דְּעָבֵדְנָא עַד יוֹמָא דֵּין.
תרגום:
וַתֹּאמֶר בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יֹשָׁבֶת. מָה אָמְרָה? אֶלָּא בְּשָׁעָה (בזמן) שֶׁהַדִּין תָּלוּי בָּעוֹלָם, שֶׁלֹּא יִפָּרֵד אָדָם לְבַדּוֹ, וְלֹא יִהְיֶה רָשׁוּם לְמַעְלָה וְלֹא יַכִּירוּ אוֹתוֹ לְבַדּוֹ, שֶׁהֲרֵי בִּזְמַן [אחר] שֶׁהַדִּין תָּלוּי בָּעוֹלָם, אוֹתָם שֶׁרְשׁוּמִים וְנוֹדָעִים לְבַדָּם - אַף עַל גַּב שֶׁהֵם צַדִּיקִים, הֵם נִתְפָּסִים בָּרִאשׁוֹנָה. וְעַל כָּךְ לֹא צָרִיךְ לָאָדָם לְהִפָּרֵד מִן הָעָם לְעוֹלָם, שֶׁבְּכָל זְמַן רַחֲמֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הָעָם כֻּלָּם כְּאֶחָד. [ואין צריך האדם לפרש מן העם לעולם] וְלָכֵן אָמְרָה בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי ישָׁבֶת, וְלֹא רוֹצָה לְהִפָּרֵד מֵהֶם, כְּמוֹ שֶׁעָשִׂיתִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
האשה השונמית מטיבה עם אלישע והוא רוצה לגמול לה על כך. הוא שואל מה בקשתה, אך היא משיבה לו: "בתוך עמי אנוכי יושבת". אינני מעוניינת להתבלט ולצאת מן הכלל. כשהאדם מוזכר לעצמו, המקטרגים באים ובודקים האם ראוי אותו אדם לכך או לא. כל עוד היא יושבת בתוך עמה ואינה נבדלת מהם, אין חשש שהמקטרג יקטרג עליה.
אלימלך היה צדיק גמור, וזו הכוונה שהיה הקב"ה מסתירו ממידת הדין, שלא היה ראוי להיענש. אך עמדה מידת הדין והצליחה להזכיר אותו. מדוע? משום שהוא הלך, "וילך איש". אלימלך פרש מן הציבור ועזב את הארץ לחוץ לארץ, ומשום כך נשאר לעצמו. הוא עשה את ההיפך מ"בתוך עמי אנוכי יושבת". כאשר הוא לעצמו אנו כבר מזכירים אותו בשמו, הוא כבר לעצמו ולא סתם "איש". כאשר הוא לבדו, מידת הדין כבר יכולה לפגוע בו, ואפילו ההגנה של הקב"ה אינו מועילה, שכן צדיק נתפס בשעה שהדין תלוי בעולם כדברי הזוהר.
ה"שם משמואל" מבאר שכך הדבר גם בשעת התפילה. חשבתם פעם מדוע דווקא בשעת התפילה באות בלי סוף מחשבות ממחשבות שונות על כל ענייני העולם ומה שמחוצה לו ומבלבלות אותנו? כשהאדם ניצב בתפילת עמידה, בתפילת הלחש ובא ועומד בשער המלך לפני הקב"ה ורוצה לשוחח איתו, באים המקטרגים ואומרים מי הוא זה שבא אל שער המלך? ומתחילים לבלבל אותו ולהתעסק איתו. אומר ה"שם משמואל" כי העצה לכך היא תפילת הציבור, לקיים "בתוך עמי אנוכי יושבת". לאחרונה, עקב מגיפת הקורונה לא כולם יכלו להתפלל במניין, אך השתדלו לפחות להתפלל בזמן שהציבור מתפללים, כמו שמדריכים אותנו חז"ל, בין אם על ידי שידור חי של תפילה, למרות שאין המתפלל מצטרף בפעל למניין, ובין אם בזמן שהוא יודע שיש תפילה במניין במקום אחר.
החיבור שלי אל התפילה של כולם גורם לי להתחבר אל הציבור ולמנוע מן המקטרגים להפריע לי. בדיוק מהסיבה הזו אמר האר"י הקדוש שיש להתחיל בכל יום את התפילה באמירה "הריני מקבל עלי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך...". כאשר אני פותח את תפילתי מתוך ההכרה שאני אוהב את חברי, אני מתכלל יחד איתו ומחבר את תפילתי אל כלל ישראל.
אמנם, בעל ה"אבן האזל" אומר כי מתפללים קודם תפילה בלחש ורק אחר כך תפילה בקול כי כל דבר שהוא נגלה ובפרהסיה יש לחיצונים אחיזה בו, מה שאין כן דבר שהוא מכוסה ונסתר. יוצא שהתפילה בלחש הפרטית שלנו נועדה לסייע לתפילת הציבור. לכן מי שמשמיע את קולו בתפילתו הרי זה מגונה. התפילה הפרטית שלנו צריכה להיות בלחש, בהסתר. על ידי התפילה בלחש אנו מתחברים ומתקשרים אל רבונו של עולם, ואז מסייעים לתפילה בציבור להתקבל ברצון גם כן, ללא הפרעה של המקטרגים.
אך אמנם, גם אם כל דבר שהוא בקול יש עליו קטרוג, הציבור עצמו הוא ההגנה מכך. כאשר עשרה נמצאים יחד ומתפללים השכינה שורה ביניהם. במצב כזה גם המלאכים מפחדים להסתובב בין העשרה הללו, וכל שכן שלא יעיזו לפתוח את פיהם. אם כן, בשביל לעזור לחזרת הש"ץ להתקבל צריך קודם שתהיה תפילה בלחש וצריך שהיא תהיה ביחד עם הציבור. אך זה לא דבר קל להיות יחד ולחשוב זה על זה. כיצד עושים זאת?
כאשר גאל הקב"ה את עם ישראל ממצרים נאמר "וידע אלוקים". במדרש רבה שמות (סוף פרק א') מבואר מה הוא ידע ומדוע רק הוא ידע?
המדרש מבאר שהבינונים עשו תשובה ואפילו הרשעים עשו תשובה, אלא שעשו את התשובה בשקט לעצמם בלי לשתף אף אחד, אך בכל זאת הקב"ה ידע מכך. מה הכוונה שהקב"ה ידע מכך? כוונתם היתה אחת. הכוונה שלהם היתה משותפת ולכן היא התאחדה אצל הקב"ה. זה מכוון לעצמו וזה מכוון לעצמו אבל יחד הם עושים תשובה. גם אם התפילה שלי היא לעצמי והתפילה של החבר שלי היא לעצמו, בלי קשר בינינו כלל – התפילות של שנינו עולות למעלה ונפגשות במקום אחד. שנינו מכוונים לאותו המקום. במקום הזה יש אחדות בין התפילות ובינינו.
במהלך כל תקופת הקורונה נאלצנו להתבודד, להיות כל אחד לעצמו, אך מתחת לשטח התאחדנו מאוד. הצרה היתה משותפת לכולנו. אפילו לא רק לעם ישראל אלא משותפת לעולם כולו. המחשבות היו על השכנים ועל בני המשפחה האחרים, על הרופאים והאחיות ועל כולם. התפללנו כל אחד לעצמו, עשינו ליל הסדר כל אחד לעצמו, אך כיוונו כולנו את ליבנו לדבר אחד. כוונת הלב שלנו הרימה אותנו למה שמאחד ומחבר אותנו גם מעבר לחומות הפיזיות ולמגבלות ההרחקה. זה מכוון לבו וזה מכוון לבו והכל עולה, מתאחד ומתחבר אצל הקב"ה.
השם משמואל מבאר שזה כל עניין ספירת העומר וחג השבועות. על פי ההלכה הספירה צריכה להיות לכל אחד ואחד, ויש אפילו דעות בפוסקים שמיוחדת ספירת העומר שאין בה דין "שומע כעונה" ואדם לא יכול לצאת ידי חובה על ידי שמיעת הספירה מחברו, "וספרתם לכם ". הספירה צריכה להיות אישית, יחידית. בימים הללו של ספירת העומר מובא בספרים כי יש לעבוד ולתקן את עבודת המידות. אנו קוראים בשבתות הללו את מסכת אבות, העוסקת בתיקון המידות ובכל יום יש את המדרגה שלו ואת הבחינה שלו בעבודת הלב והנפש, כדי לישר ולתקן את עקמימות הלב. העבודה הזו היא עבודה אישית. אין אחד שיודע מהי עבודתו של חברו ומה הוא עושה, אך כמו תפילת הלחש של יחיד, עולה הכוונה והתשובה של כולם יחד אל מקום אחד ומתחברת ומתאחדת. יכולים אנו לעסוק בעבודת ה' הפרטית והאישית שלנו, אך מתוך מחשבה של חיבור לעם ישראל, מתוך רצון לסיים את ימי הספירה ולהגיע למעמד הר סיני, ובכך הופכים אנו את העבודה האישית שלנו למשהו הרבה יותר גדול וכולל. מגיעים אנו אל חג השבועות ועומדים ליד הר סיני באחדות גדולה, "ויחן שם ישראל" – כאיש אחד, בלב אחד. ואז כבר אין לחש. בהר סיני כבר יש קולות גדולים מקצה העולם ועד קצהו, בקולי קולות. כל העולם שומע את הקולות כמו בתפילת הציבור, אך אף אחד אינו מקטרג ואינו יכול לפתוח את פיו, למרות שהדברים אינם מוסתרים.
מגילת נאמנים - עיון והקשבה במגילת רות "קרוב לנו האיש מגואלנו הוא"
מגילת נאמנים - עיון והקשבה במגילת רות (חלק ח')
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
