בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • פנחס
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה
undefined
3 דק' קריאה
רבנו בחיי על התורה כותב שמכיוון שפנחס היה דור שביעי ליעקב אבינו לכן היה נחשב לבחינת שבת. ובספר 'הלקח והלבוב' מעמיק על פי יסוד זה מהי הנקודה הנלמדת לנו בעבודת ה' על ידי שבת קודש.
כתוב בתהלים "אוהבי ה' שנאו רע שומר נפשות חסידיו מיד רשעים יצילם", ויש לפרש פסוק זה על פנחס. פנחס התמלא באהבת ה' בדרגה גבוהה, באופן שלא היה יכול לסבול את הרע.
ומפני ששנא את הרע בדרגה נעלה כזו של אהבה לאמת, לכן הוא היה הראוי לעשות מעשה קנאות, שעשה הכול מצד אהבת ה'.
וכמו שפירשו בספרים הקדושים כוונת חז"ל (הובא ברש"י) "בא הכתוב ויחסו אחר אהרון", הכוונה היא שלא עשה מעשה הקנאות מצד מידת הרגזנות והכעס, אלא רק היה כולו מלא אהבה כמידת אהרון הכהן, שהיה אוהב את הבריות ומלא באהבת ה', בחינת 'אוהבי ה' שנאו רע'. ולכן זכה פנחס לשמירה מיוחדת 'שומר נפשות חסידיו', כפי שמנו חז"ל כמה ניסים שנעשו לפנחס.
אהבת ה' היא התנאי שיצליח האדם לבער את הרע, וכדברי השפת אמת זיע"א "דהנה המצווה לזכור איבת עמלק ומחיית עמלק, קיום מצווה זו לשנוא אותו בתכלית השנאה תלויה ברוב אהבה ודבקות בני ישראל בעבודת הבורא יתברך. כי כפי רוב התלהבות לצד הקדושה, כן שונאים לצד הטומאה של עמלק".
על עמלק נאמר "וילחם עם ישראל ברפידים", ומבארים חז"ל "שרפו ידיהם מן התורה", עמלק מזהה חולשה אצל עם ישראל ולכן מגיע. דווקא כשעם ישראל לא האמינו בעצמם ובגדולתם העליונה, כשלא האמינו שהם טובים מעצם יסודם וברצון הטהור והקדוש שבקרבם- בזאת פתחו לו פתח.
בפסוק שלפני כן, ישראל שואלים "היש ה' בקרבנו אם אין", היינו, עם ישראל לא האמין שה' שורה בקרבו, וכשיש שאלות וספקות- עמלק צץ. ידוע ש'עמלק' בגימטריא 'ספק', אני לא בטוח בעצמי מי אני ומה אני, אולי אני טוב אולי אני רע.
אבל ברגע שאני מכיר בכך שה' אוהב ורוצה אותי איך שאני, ואני חי את חיי בחיבור לעצמיות שלי, מחובר לאהבת ה' הבוערת בתוכי, ממילא אין ליצר הרע מקום להיכנס, כי אני מלא ומסובב באהבת ה' יתברך.
על הפסוק "והבור ריק אין בו מים", חז"ל מדייקים ומלמדים אותי את היסוד הכי חשוב בעבודת ה'- "מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו".
היינו, אין אמצע! או שאתה מחובר למעיין החי והנובע מתוכך, או שאתה תמצא את עצמך נעקץ וננשך על ידי נחשים ועקרבים של תאוות רעות.
ענווה פסולה היא כזאת שמתכחשת למעלתי- 'חלק אלוק ממעל'. יש בתוכי נשמה אלוקית ורצון טוב וטהור שמקורו ממקור עליון, ובמקום להכיר בערכה ולהתחבר לאמִתתה, הענווה הפסולה מכניסה לתוכי מחשבות של חלישות, ייאוש וחוסר חשק.
מי שרוצה להצליח בעבודת ה' מוכרח לגאווה דקדושה, ככתוב "ויגבה ליבו בדרכי ה'", אם לא תאמין בגבורה ובעוז שנתן לך ה', תמצא את עצמך חס ושלום מהר מאוד במקומות שפלים ונמוכים.
הֱיֵה מלך! הממשלה והאחריות בידיים שלך, בחר את הטוב לך ואת השייך לך! אין כאן גסות רוח, אלא אמת פנימית ומחויבות ל'חלק אלוק ממעל' שלך. אל תיתן ליצר הרע להפחיד אותך ולהחליש אותך, אל תאפשר לו להפוך אותך להיות העבד שלו.
האמן בעצמך! האמן בכוח ובמלכות שלך! וכלשונו של ר' צדוק הכהן מלובלין "כשם שצריך אדם להאמין בה' יתברך, כך צריך אחר כך להאמין בעצמו".
בשבת קודש מתמלא האדם באהבת ה' ועל ידי זה בא לדרגה כזו של שנאת הרע, וכשאדם שונא את הרע אז הרע בורח ממנו, כמו שפירש האמרי אמת זיע"א את הפסוק בתהלים "עשה סטים שנאתי לא ידבק בי", עד כמה ששונאים את הרע באותה מידה לא ידבק בי הרע.
ולכן מוצאים אנו שבשבת קודש האדם זוכה שהסטרא אחרא בורחת ממנו, כמו שאומרים בכניסת שבת "וכל שולטנא רוגזין ומארי דדינא כולהו ערקין ולית שולטנו אחרא בכולהו עלמין", והוא מצד שהאדם נתעלה להיות אוהב ה' בכל לבבו נפשו ומאודו.
כותב רש"י על "צרור את המדינים" 'צרור לשון אייבה- שנאה, כמו זכור ושמור לשון הווה', ופירשו צדיקים שזכור ושמור נאמרו בשבת, ששבת היא מקור השנאה לרע. כי שבת היא מקור אהבה להקב"ה, כפי שחידש הרב הקדוש רבי צבי הירש מזידיטשוב זיע"א (הובא בספר בני יששכר) 'אהבה בכל לב אהבה בכל נפש אהבה בכל מאד' בגימטריה 'שבת'.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il