ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- פנחס
וכי באמת עלה על דעת משה שהקדוש ברוך הוא לא ימנה מנהיג במקומו, עד כדי שהוא חרד – "ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה"? מה משמעות התכונה המרכזית שבחר ה' לציין על יהושע, "איש אשר רוח בו"? האם יש לתכונה זו קשר ללשון בקשת משה – "יפקוד ה' אלוקי הרוחות"?
רש"י מביא מדרש חז"ל העונה על שלוש השאלות כאחת: "'אלוקי הרוחות' - למה נאמר? אמר לפניו: ריבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך דעתו של כל אחד ואחד ואינן דומין זה לזה, מנה עליהם מנהיג שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו... 'אשר רוח בו' - כאשר שאלת שיוכל להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד".
קשר עמוק לעם
בוודאי ידע משה שתבוא הנהגה אחריו, אך הוא היה חרד על איכותה ועל יכולתה להנהיג את העם במובן העמוק של המושג הנהגה. את הדגש שם משה על היכולת להנהיג עם הכולל בתוכו דעות והרגשות מגוונים כל כך. מיוחד היה משה, גדול הנביאים, העניו מכל האדם, שאכן כלל בתוכו את כל נשמות עם ישראל. וכך ביאר האור החיים הקדוש, שהשבוע חל יום פטירתו: "שאמרו ז"ל שהיה שורש כל הנשמות של דור המדבר בסוד אומרו 'משה עמו'". אך לקראת מותו, חרד משה - מי הוא זה שיוכל לעמוד בכך?
יש לדעת, מנהיגות אינה רק יכולת ביצועית־מעשית, ואינה רק היכולת לתת ולהציב לעם חזון ודרכי פעולה למימושו. כל אלו חשובים ונצרכים, אך הם לא הבסיס. בראש ובראשונה מנהיגות אמיתית מושתתת על קשר עמוק לעם. לולא כן, המנהיג לא יוכל להנהיג באמת. העם לא ישמע לו, והוא גם לא ידע אלו כוחות טמונים בעם, ומה ממילא החזון האמיתי המתאים לו ומהן הדרכים להנהיגו.
זאת המשמעות של המילים "אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם": "שיהיה טבעו שווה בתכונה לכל העדה, שיסכים הוא למה שיאמרו הם, ויסכימו הם למה שיאמר הוא להם, והוא אומרו אשר יצא לפניהם פירוש שיהיה לו הרצון בהם, 'ואשר יוציאם' וגו' - שיהיה להם הרצון כמוהו לצאת ולבוא עמו" (אור החיים, שם). מנהיגות נבנית מתוך אמון הדדי, ששורשו כאמור בקשר פנימי. המנהיג מאמין וחי את תכונות עמו, והעם עצמו, כמים הפנים לפנים, מאמין במנהיג וחש שההנהגה קשובה ומתאימה לו.
ההרמוניה של נשמת האומה
האתגר הזה קשה שבעתיים, כאשר בתוך העם עצמו יש גוונים וקולות שונים, כאמור לעיל. המנהיגות נדרשת להכיל בתוכה הבנה וקשר לזרמים רבים ושונים זה מזה. מנהיג הוא מעין מנצח על תזמורת. לולא הנהגתו, הקולות השונים בעם יסתרו זה את ה, ותיווצר בוקה ומבולקה, רעש וזיוף. המנצח יודע את תכונתו המיוחדת של כל נגן וכלי, את הגוון המיוחד שהוא מוסיף ליצירה. ראשית לכול, הוא נדרש לכוון ולאמן את הנגנים כל אחד בפני עצמו. אולם עיקר מנהיגותו נבחנת ביכולתו לבנות מכל הנגנים והכלים השונים יצירה אחת הרמונית ושלמה. ההרמוניה נבנית דווקא מתוך נתינת המקום והאמון שיש למנהיג בכל אחד, שמוקרנת לאמון שנותן כל אחד בחברו. כל אחד מבין שהוא חלק מיצירה אחת שנבנית בעזרת כולם.
למרות תכונות כלליות אלו, בוודאי יש סגנונות שונים בין מנהיגים. בהקשר למשה ויהושע אמרו חז"ל: "פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה" (ספרי במדבר קמ). האור החיים הקדוש ביאר שההתקשרות של משה לעם הייתה במדרגת הנשמה, ואילו אצל יהושע במדרגת הרוח: "אתה ישנך שורש כל הנשמות, והוא ישנו בבחינת הרוח, והוא אומרו 'אשר רוח בו', פירוש שורש כל רוחות הדור ההוא, וציווה ה' לסמוך ידו להעיר לרוח מהות הנשמה שבמשה".
נמצאנו למדים שהגוון של ההתקשרות הפנימית של המנהיג אל הדור שונה. אפשר לבאר את פנימיות הדברים בכמה אופנים, אך באופן כללי אפשר לומר שמשה רבנו כלל בתוכו את כל נשמות ישראל, ומתוך כך היה משפיע ומלמדם תורה. יהושע הוא במדרגה פחותה יותר, אך דווקא היא איפשרה והצריכה אותו להנהגה יותר קשובה באופן גלוי לכל אחד ואחד, כלבנה. הבדל זה מסביר ומבליט עוד יותר את שבחו של יהושע שיכול היה "להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד".
המנהיג השלם שאנו מצפים לבואו הוא מלך המשיח, שעליו אמר הנביא ירמיהו: "רוח אפינו משיח ה'" (איכה ד, כ). ביאר מרן הרב קוק זצ"ל: "רוח אפינו משיח ד', זהו גבורתו הדר גודלו, איננו מבחוץ לנו, רוח אפינו הוא, את ד' אלוקינו ודוד מלכנו נבקש, אל ה' ואל טובו נפחד, את האני שלנו נבקש, את עצמנו נבקש ונמצא" (אורות הקודש ג, עמ' קמא).
הכותב הוא רב היישוב עמונה־עמיחי
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
