ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- תפילה ובית כנסת
- הלכה מחשבה ומוסר
- תפילה ובית כנסת
- מנחה וערבית
ההבדל בין התפילות מתבטא גם בלשון שממנה נלמדו – עמידה, שיחה ופגיעה. "אברהם תיקן תפילת שחרית, שנאמר 'וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם', ואין עמידה אלא תפילה, שנאמר 'ויעמוד פינחס ויפלל'. יצחק תיקן תפילת מנחה, שנאמר 'ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב', ואין שיחה אלא תפילה, שנאמר 'תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו'. יעקב תיקן תפילת ערבית, שנאמר 'ויפגע במקום וילן שם', ואין פגיעה אלא תפילה, שנאמר 'ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תישא בעדם רינה ותפילה ואל תפגע בי'". אנו, כאמור, נתבונן בשאלה מהי שיחה.
עצור, כאן מנחה
"ויצא יצחק לשוח בשדה". תפילת מנחה אינה בעיר, בבית, אלא בשדה. אדם באמצע עבודת יומו נצרך לעצור ולהתפלל. במובן הזה תפילת מנחה מצריכה את האדם לגבורה, ליראת ה', בתוך מרוץ החיים. מעין עקידת יצחק, שמידתו כאמור יראה, בזעיר אנפין בכל ויום ויום. עיסוקי חיי המעשה יכולים להשכיח מהאדם את ייעודו ופנימיותו, להורידו לקטנות מוחין. מגמת תפילת מנחה באה בלשוננו "להחזיק את הראש מעל המים".
וזו לשון מרן הרב קוק זצ"ל: "היסוד האחד הוא כי יצר לב האדם מתגבר עליו, בהוללות ושכלות על ידי החברה הרעה, בהתערבו בעסקי העולם עם פורעי מוסר ושכחי אלה. והתפילה תחזיר את האבדה הרוחנית על ידי שפכו שיח לד', והתרוממו אל המושגים הטהורים בדעת אלוקים, אז יודחו כל טיח טפל של השקר ושחיתות הדעות. ולזאת הפינה מיוחדת תפילת המנחה, שהיא באמצע היום בתוקף העסקים הזמנים ועצם ההתערבות עם כל כתות בני אדם, ומכוונת הראיה מפעולתה על זה מאליהו, שנענה גם כן למטרה זו לבער הדעות הרעות מלב הרבים עובדי הבעל אז בתפילת המנחה" (עין איה ברכות ו, ב).
במובן הזה תפילת מנחה היא סוג של אתכפיא, של התמודדות וריסון של המולת החיים. אומנם, יש גם בחינה הפוכה. ראשית, יש מהפשטנים שהסבירו את הפסוק באופן אחר: "לשוח בשדה - כלומר לטייל בין השיחים, לפנות ערב - לעת שפונה השמש והוא לעת ערב שדרך בני אדם לצאת לטייל בין השיחים" (רד"ק), "לשוח בשדה - להלך בין השיחים, כלומר להשתעשע ולטייל בין האילנות לרוח היום" (רבנו בחיי). אין כאן עבודה בשדה, אלא טיול ושעשוע.
פשט זה בפסוק אינו בא במקום הדרשה על תפילתו של יצחק. אדרבה, היציאה לשדה לטייל ולהשתעשע מתקשרת עם התעוררות הנפש לתפילה. במובן הזה המיקום, השדה, אינו בתנועה הפוכה לתפילה כפי שראינו בפן הראשון, אלא אדרבה מחובר עימה. הארץ, השיחים והאילנות הם לא רק המקום הפיזי אלא גם המקום הנפשי של המתפלל. לא יצחק המוסר נפשו בהר המוריה, אלא יצחק היורד מהמזבח ועובד באדמת ארץ ישראל, ורואה ברכת ה' במלאכתו. "ויזרע יצחק בארץ ההִוא וימצא בשנה ההִוא מאה שערים ויברכהו ה'".
להתפלל עם הבריאה כולה
מידת הדין מתבארת כאן במובן של טבעיות החיים הטמונה בישרות האדם. בלשון מרן הרב זצ"ל: "שיחה תיקרא התפילה בשם משתתף עם צמחים ואילנות, שנקראו שיחים על שם הפרחת הנפש בכוחות חדשים, המסתעפים באופן טבעי על ידי רגשות הנפש בעבודה שבלב. וזה המעמד ראוי ביותר לעת מנחת ערב, שהאדם קרוב להסיר מעליו הטרדות הזמניות, אז תוכל נפשו להתרומם בטבעה, ורגשי קודש הטבעיים האצורים בתוכה לדבקה באלוקים חיים ולהתגבר באהבתו ויראתו הטהורה, יוסיפו פרי תנובה וישלחו בדים ופארות, להיות כדמות אילן רב ואחד השיחים. וההפרחה הטבעית הזאת מיושר הנפש היא שורש להנהגת הדין למי שנוטה מנתיב יושר של אורחות חיים, כי מרת הדין היא בייחוד מדוקדקת בכל דבר שיש לה חוק טבעי, שהמשנה דרכה ונוטה מנתיבה יקבל עונש מוטבע. והיא מידתו של יצחק, כדכתיב קראי 'ופחד יצחק היה לי', וכדאמרי רבנן ברב ביאור, על כן יאתה שם 'שיחה' לתפילת המנחה" (עין אי"ה ברכות כו, ב).
על תפילה זו מצאנו בהרחבה במשנתו של רבי נחמן מברסלב: "דע כשאדם מתפלל בשדה אזי כל העשבים כולם באין בתוך התפילה ומסייעין לו, ונותנין לו כוח בתפלתו. וזה בחינת שנקראת התפילה שיחה, בחינת 'שיח השדה', שכל שיח השדה נותנין כוח וסיוע בתפילתו. וזה בחינת 'ויצא יצחק לשוח בשדה', שתפילתו הייתה עם סיוע וכוח השדה, שכל עשבי השדה נתנו כוח וסיוע בתפילתו כנ"ל, שבשביל זה נקראת התפילה שיחה" (ליקוטי מוהר"ן קמא יא).
נסיים בסיפור על רבי נחמן, שהיה בין השאר המקור לשירה של נעמי שמר, תוך שימת לב למילה האחרונה בו: "והלך עימו חוץ לעיר והלך בין העשבים. ענה רבנו זיכרונו לברכה ואמר: אם היית זוכה לשמע את קול השירות והתשבחות של העשבים, איך כל עשב ועשב אומר שירה לה' יתברך בלי פנייה ובלי שום מחשבות זרות ואינם מצפים לשום תשלום גמול, כמה יפה ונאה כששומעין השירה שלהם וטוב מאוד ביניהם לעבוד את ה' ביראה" (שיחות הר"ן קסג).
יראה, מידתו של יצחק, נהפכה והייתה בניגון לשמחה: "טוב מאוד להתפלל ביניהם ובשמחה לעבוד את ה'". ולאור דברינו, חד הם.
הכותב הוא רב היישוב עמיחי
מתוך העיתון 'בשבע'
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.










