ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- מאמרים אקטואליים
- מאמרים נוספים
אך בשלב הבא יכולים וחייבים לבוא גם חשבון נפש וקריאה לתשובה. כך בכל אסון וצרה, כדברי הרמב"ם בתחילת הלכות תעניות, וכל שכן במציאות שמתרחשת מראשיתה כתוצאה ממעשה בני אדם. בשורות לקמן אינני מדבר על חשבון הנפש של כל אחד ואחד, וכל אחד יודע את אשר עליו לתקן, לב יודע מרת נפשו, אלא חשבון נפש ותשובה ציבורית. תשובה כללית, שלנו, שכמובן אינה קשורה כלל לחשבונות שמיים ביחס להרוגים עצמם.
כמה מעגלים לתיקון. אפשר וצריך לעסוק בפשטם של דברים: חובת הזהירות הגדולה בציווי "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם". בייחוד לאחר תקופת הקורונה הארוכה, שבה למדנו שיעור גדול במהותו של פיקוח נפש ציבורי והזהירות הכפולה שצריכה להיות בהקשרים אלו. דומה שלא הפנמנו מספיק את המסר. התיקון הוא הן בקשר לשינוי כולל בהיערכות להילולא והן בכלל הזהירות בשמירה על חיי הנפש.
עוד מעגל הוא התיקון הגדול, הקשור בימי ספירת העומר, של "ואהבת לרעך כמוך". לנהוג כבוד זה בזה, שכן כולנו גוף אחד, נשמה אחת. כאשר איננו מבינים זאת, ואנו דוחקים זה בזה, הרי שאנו גם נדרסים זה על זה. לאחר תקופה ארוכה של מחלוקות עזות קיבלנו מסר ברור ממרום: לא זו הדרך. ביום שבו פסקה המגיפה של תלמידי רבי עקיבא אירע האסון הגדול, ללמד אותנו שהתיקון הזה חייב להיעשות בכל דור, וביתר שאת בדור שלנו. ענווה, הקשבה, שיח, כבוד לזולת, עין טובה, אהבה, שיתוף פעולה. אלו המילים ואלו הערכים שאנו צריכים להתעורר להם.
בשני התיקונים הללו עלינו לעסוק, אך מגמת השורות לקמן היא לעסוק בתיקון שלישי. אני מניח שלא הכול יסכימו, אך אבקש, בהמשך לתיקון הקודם, כי יאזינו ויקשיבו.
תוכחתו של החת"ם סופר
ביום כ"ד בטבת שנת תקצ"ז (1837) אירעה בגליל רעידת אדמה עזה. העיר שנפגעה בצורה הקשה ביותר הייתה צפת. כאלפיים יהודים נהרגו, בתים רבים נחרבו עד היסוד ורבים משארית הפליטה של הקהילה עזבו את העיר. כמה חודשים לאחר מכן, בשבת קודש פרשת אמור (הפרשה שקראנו למחרת האסון במירון!), נשא החת"ם סופר, מגדולי הדור, דרשה ארוכה ומזעזעת את הנפש בבית מדרשו בעיר פרשבורג. הדרשה נדפסה לימים בספרו תורת משה.
הוא מתחיל בתיאור האסון הנורא ובצורך של כל בית ישראל לעזור לניצולים, יושבי ארץ ישראל. "על ההרים אשא נהי, ועל נאות מדבר קינה, שמועה שמענו אוי נא לנו כי גבירה לוקה, בעוונותינו הרבים, ותתגעש ותרעש ארץ הקדושה, נפלו גיבורי ישראל, תלמידי חכמים וצדיקים הרבה, וגם נחרבו בתי כנסיות ובתי מדרשות..."
בהמשך הוא מביא דברים ששלח לו רבי ישראל משקלוב, בעל 'פאת השולחן'. הסימן כי מדובר בזמן של עקבתא דמשיחא, שבו "הגליל ייחרב", ועל כך שיש לתקן את חטא שנאת חינם שבגללו חרב הבית. אולם החת"ם סופר לא מסתפק בדברים אלו ומוסיף על כך דברים נוקבים שעיקרם קנאת ירושלים. הוא בונה את דבריו על מדרש שוחר טוב, על הפסוק בתהילים "המביט לארץ ותרעד" (תהילים קד, לב), שם אליהו הנביא מסביר שרעידת הארץ היא מפני שהקב"ה רואה שבתי תיאטראות וקרקסאות בנויים, ואילו ירושלים הקדושה חרבה ושוממה.
ובכן, ממשיך החת"ם סופר ואומר דברים מבהילים: "לפי דברי אליהו זכור לטוב, שרעידת הארץ הוא מקנאת ירושלים, נראה לי כי צדיק הוא אלוקינו, וקנאת ירושלים עשתה זאת. כי שם שער השמיים, עיר שחוברה לה יחדיו, שם הר המוריה, עקידת יצחק, שם שכב יעקב וחלם לו סולם, שם הר בית ה' ותל שכל פיות עליו פונים, ולא זזה שכינה מכותל מערבי. והנה, לגמרי זה מקרוב מאה שנים, שמו פניהם לצפת, כי שם קבר איש אלוקי הרשב"י במירון, והאר"י בצפת, וכל העולים לארץ ישראל לא שמו פניהם אלא לצפת וטבריה, וירושלים נשכחה לגמרי".
ומוסיף החת"ם סופר: "לא שם איש על לב אלא לעלות להילולא דרשב"י אשר כבר היה לי ויכוח עם הגאון מהר"ז מרגליות זצ"ל, היכן מצינו לעשות יום מועד ביום סילוק צדיק... ועל כל פנים לא ידעתי מה מקום להילולא ולעזוב את ירושלים עד החימה עמה בעוונותינו הרבים, וצדיק ה' המביט לארץ ותרעד". בסוף דבריו הוא משבח את רבי ישראל משקלוב, אשר עלה בעקבות רעידת האדמה עם שארית קהילת הפרושים לירושלים.
אמת, ירושלים עיר הקודש בנויה כיום כפל כפליים והרבה מעבר לכך מאשר הייתה בזמן החת"ם סופר, ועל כך אנו מודים, משבחים ואומרים שירה. זאת ועוד, רבים הבאים להתפלל בכותל המערבי במשך כל השנה. אולם הלב של ירושלים, בית המקדש אשר בהר המוריה, עדיין עומד חרב ושומם, כדברי אליהו הנביא. נוכרים נכנסים ומהלכים בו כבתוך שלהם, ואנו לבושתנו שותקים, ואולי גם מורגלים ועומדים.
וכאן עלינו לשאול את עצמנו: האם לא התבלבלנו בדרך? התבוננתי במדרש שהביא החת"ם סופר במקורו (המובא גם בירושלמי ברכות ט, ב, ובתנחומא בראשית יב) והנה, בכולם לא נאמר "ירושלים" אלא: "בית מקדשו חרב".
מאמינים אנו שהדרך הארוכה לבית המקדש ולגאולה השלמה עוברת גם בעניינה של מירון. בדבקות בצדיקים, בלימוד תורת הנסתר, כשם שהיא עוברת בלימוד תורה בכלל, בשמירת המצוות ובתיקון המידות ועוד. הכול אמת. אולם, האם נכון הדבר שהעלייה לרגל ההמונית, הגדולה, אחת בשנה, היא למירון ולא לירושלים עיר הקודש?! האם לא התבלבלנו בין הדרך למטרה?! משנה לשנה גדלה והולכת העלייה אל מירון, והנה יצרנו חלילה מעין תחליף לעלייה לרגל, במקום ובזמן.
נחת רוח גם לנשמת רשב"י
בשבועות שלפני האסון שמענו באוזנינו אנשי ציבור הזועקים שלא להגביל את מספר העולים למירון, שכן "דין מירון כדין הר הבית". הלב נחמץ. מוכיחים הם את טענתם מתפילת הנוכרים בהר הבית, ואינם שמים על לב שהם משווים את מירון לקדושת הר הבית, ואף מסתמכים על בזיונו בידי נוכרים. ועוד נשמעו המילים: "הסירו ידיכם מהר קדשינו" (כותרת בעמוד הראשון בעיתון המבשר, כ"ו בניסן). כן, כן, הר מירון נהיה להר הקודש, ורבה המבוכה (בהערת סוגריים נוסיף כי הכול כעת מודים שהלוואי והיו הרשויות מצליחות לעמוד בלחץ ואכן מצמצמות את כמות העולים, והדברים מתקשרים במישרין עם התיקון הראשון שבו עסקנו).
אני הדל אוחז בשיפולי הפוסקים המתירים, ואף סבורים שמצווה היא, לעלות בטהרה וביראה להר המוריה, ואף לעשות הרבה יותר למען בניין בית הבחירה. אך גם הסוברים שאין לעשות כן (ואכמ"ל להאריך בדיונים אלו), האם קנאתה ועלבונה של ירושלים לא צריכה לבעור בליבותם, כשם שבערה בליבו של החת"ם סופר לפני כמאתיים שנה?
אחיי ורעיי, הצעתי היא שנקבל על עצמנו שאת הילולת ל"ג בעומר הבאה, שנת תשפ"ב, נקיים רבבות עמך בית ישראל בעיקר בירושלים עיר הקודש. תהיה הדלקה צנועה גם במירון, כהמשך למסורת ארוכת שנים, אך העיקר – בירושלים. בטוח אני שיהיה הדבר לנחת רוח ולשמחה גם לנשמת רבי שמעון בר יוחאי זיע"א.
אפשר שיהיה הדבר סביב הר המוריה, ברחבות הכותל המערבי, הדרומי, הצפוני והמזרחי. אפשר שיהיה הדבר במרומי הר הזיתים, הר המשחה, שם קבורים צדיקים וטהורים, רבנים, אדמו"רים ואנשי מעשה, מהם מגדולי המקובלים הדבקים בכל מאודם בתורת רשב"י וממשיכי דרכו כמו רבי חיים בן עטר - אור החיים הקדוש, רבי שלמה שרעבי – הרש"ש הקדוש, ועמהם מרן הראי"ה זצ"ל ותלמידיו הגדולים.
ליבי אומר לי, אף שאינני נביא ולא בן נביא, שהקב"ה מעורר אותנו ואומר: הגיעה העת לעלות ממירון לירושלים. ואולי, אם נחליט לעלות ירושלימה, יפתח ה' לנו גם את הדרך, בלבבות ובמעשה, לעלות כולנו בטהרה ולכל הדעות בשלוש פעמי רגלינו לשמוח לפני ה' בגיל וברעדה בהר המוריה, הר הקודש באמת, האחד והיחיד.
הערה: הדברים נכתבו בתום השבעה וקודם אירועי השבוע החולף, שבו נרמס בידי מתפרעים כבודה של ירושלים כולה והר הבית בפרט, ודומה שהדברים מקבלים כעת יתר תוקף. מילותיו של מוטה גור "הר הבית בידינו" מקבלות משמעות חדשה. אכן, בידינו הדבר.
הרב פרנק הוא רב היישוב עמונה־עמיחי
מתוך העיתון בשבע
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
