ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- מבט על התקופה
- התבוננות כללית
אומרים בשם הרבי ר' בונים מפשיסחא, כי בעקבתא דמשיחא אפילו האדמו"רים הגדולים יצטרכו לטפס על קירות חלקים - כביטוי למאמץ גדול - רק כדי להחזיק באמונה פשוטה. קראתי לסדרת המאמרים שלי בשם "לטפס על קירות חלקים", מפני שמטרתה היא לסייע לבני דורנו במשימה הלא פשוטה להחזיק באמונה פשוטה.
על תיווך וגמישות
אחת מההברקות של אורי אורבך ז"ל הייתה המדור הסאטירי ב'נקודה' שבו חילץ את ארבע המילים הקלאסיות שבכותרות העיתונות: חשש, דאגה, תדהמה וזעם. מילים שמתווכות את המציאות לעולמו הרגשי של הקורא, לפי ראות עיני העיתונאי. בשורות הבאות אימצתי את העיקרון, תוך התאמה לכתבות, מאמרים וספרים הניתנים להגדרה בארבע המילים שבכותרת המאמר.
חשש. בתחילת הפרסום מתאר הכותב את "המצב" ומציג לפנינו תופעת זלזול בהלכה מסוימת או בקבוצת הלכות, בעיקר בכל הנוגע ליצר העריות. לפי התרשמותו הסובייקטיבית – שלעיתים מוצגת כאובייקטיבית – קיים חשש שהתופעה תתרחב עוד יותר.
דאגה. מה יקרה לציבור כולו? מה יהיה היחס שלו להלכה הזאת ולהלכות הקשורות אליה? חמור מכך – שמא בהמשך התהליך הזה תהיה פריקת עול כללית של ההלכה!
אחריות. לרבנים יש אחריות, לא רק על ה"דוסים", אלא על כלל הציבור. הרי יש לנו – בייחוד לרבנים הציוניים – אחריות על כלל ישראל!
גמישות. המסקנה – יש לגלות גמישות בהלכה. לאמץ אפשרויות שלא נזכרו בשולחן ערוך. הרי לעיתים נושאי הכלים שלו חולקים עליו, ואפשר למצוא דעות אחרות בפוסקים הראשונים למרות שהכריע נגדם. אומנם איננו מתיימרים להשוות עצמנו לרבי יוסף קארו, אבל "יפתח בדורו כשמואל בדורו", ו"עת לעשות לה' הפרו תורתך", על אחת כמה וכמה כשיש על מי לסמוך, אפילו על דעת יחיד בשעת הדחק, וזוהי שעת הדחק. על השאלה מדוע גדולי הפוסקים אינם עומדים מאחורי דרישות אלה, עונים: הם לא מכירים את השטח, והם גם כבולים בשמרנות.
אין חדש תחת השמש
על דברי תורה נאמר "אשרי אדם מפחד תמיד", ודאגה קונסטרוקטיבית מלווה את מי שהתורה יקרה לו. יחד עם זאת, תופעת הזלזול בהלכה מסוימת, או אף בכמה הלכות, לא חייבת לעורר בהלה. גם בעבר היו תופעות של חולשה ואף זלזול. הגמרא (בבא בתרא, קסד) קבעה שאין אדם שניצל ממחשבות זרות בעת התפילה, ולא הציעה לקצר את התפילה למרות שיש אופציה כזו בשעת מצוקה (תפילת "הביננו"). הרמב"ם (הלכות עדות יב, א) מתאר כי בזמנו ההמון זלזל במלאכת הקושר והמתיר בשבת, ולא הציע להקל בזה. רבי עקיבא איגר (שו"ת ח"א סי' צו) מתאר את התפשטות גילוח הזקן בתער, וכך גם רבנים אחרים בדורות שקדמו לו ובדורו. איש לא הציע קולות החולקות על השולחן ערוך, למרות שהן קיימות לחלק מהמקרים. מאז ומעולם התאוננו גדולי הדורות על המצב הרוחני בימיהם. כך המשנה בסוף מסכת סוטה, כך גדולי הראשונים והאחרונים. במשפט אחד: בכל הדורות היו מי שזלזלו בהלכה. עד ביאת הגואל יהיו ראשי התיבות של המילה צִבּוּר – צדיקים, בינונים ורשעים.
הבעיה מחריפה בציבור שלנו, אשר סובל מהשפעות של זרמים אחרים. בוועידה השביעית של הפועל המזרחי (1935) התאונן אחד הדוברים על כך שיש פועלים דתיים המושפעים יותר מעיתון הפועלים 'דבר' מאשר מהתורה. אף לא אחד מרבני הפועל המזרחי – ובראשם הראי"ה, מורם ורבם הנערץ – לא חשב שיש להנמיך את הרף ההלכתי. מאז ועד היום מצב הציבור הדתי־לאומי השתפר לאין ערוך. בשמירת ההלכה, בהצלחת החינוך (למרות הביקורת), בלימוד תורה, בהקמת דורות של תלמידי חכמים גדולים וחשובים, בפרסומים תורניים ועוד.
החוליה החלשה
החשש והדאגה אינם מבוססים על נתונים, אלא על הפחדות עצמיות מהעתיד הלא־נודע. דוגמה אחת תמחיש לנו את משקלן של הפחדות: בסוף המאה ה־18, בשיא מהפכת הנאורות, טענו ראשי המשכילים כי היהדות ההלכתית תעבור מן העולם עד תחילת המאה ה־19.
הורדת הרף ההלכתי כדי שיותר אנשים "יצליחו" ממש מעליבה. היינו עושים דבר דומה בקבוצת ספורט? בסיירת צבאית? בדרישות לקבלת תואר? מי שניסו לעשות כך גרמו לזלזול והפחתת הערך. בכל תולדות הפוסקים לא שמענו על מי שהתיר עבירה על פי ההגדרות ההלכתיות המקובלות במטרה לשמור את ההלכה. לעיתים לא מוכיחים את החוטאים כדי שלא ייהפכו משוגג למזיד. אבל אף פעם לא משנים את ההלכה ואת הדרישה לקיומה המלא.
"גמישות" כזאת הופכת את פריצת ההלכה לנתון שכביכול אין לשנות אותו. לא בחינוך, לא בדרשות, לא בדרכי שכנוע. נשארה החוליה החלשה, והיא, לדעתם, ההלכה.
טרם שיצאתי לתפקידי ברבנות, עשיתי "שימוש" (סטאז') אצל כמה רבנים. בהמתנה לפגישה עם הרב משה הלברשטאם זצ"ל, דיין ומורה הוראה חריף בירושלים, קיבלתי כבדרך אגב את אחת ההדרכות המשמעותיות ביותר. שמעתי אותו עונה לשואל בטלפון: "ועכשיו תאמר שאשתך שברה רגל וחמותך מגיעה מחו"ל לביקור ותבקש היתר". לא שמעתי את השאלה, וזה גם לא חשוב. הרב, בפיקחותו, הבחין במהלך שלתוכו רוצים להכניס אותו, וסירב. את החוליה החלשה יצטרכו לחפש במקום אחר.
דה־קונסטרוקציה של ההלכה
גם אם המציעים "גמישות" לא מודים בכך, זו למעשה דה־קונסטרוקציה של ההלכה. מה שעושים כרגע בתחום אחד יוסיף ויתפשט גם הלאה. גם שבת וכשרות קשה לשמור, גם לשון הרע וכיבוד הורים. סמכות השולחן ערוך מתערערת ברמז עבה, שכביכול לא נאמר עד הסוף, אבל נוכח דיו בציטוטים מפורסמים מהגר"א ועוד שאפשר לחלוק על השולחן ערוך. ובכן, מי הוא המגן אברהם או הגר"א של ימינו לחלוק עליו? הלוא גם גדולי נושאי כליו של השולחן ערוך אינם חולקים עליו אלא כשיש לצידם הרבה ראשונים וסברות מוצקות. ובעיקר – גדלותם התורנית העצומה מאפשרת להם זאת. לא כל רב מודאג מוסמך לכך, גם לא כשזו קבוצת רבנים. הכמות אינה הופכת לאיכות. כדאי גם לשים לב לעובדה המפורסמת כי מזה דורות רבים אין פוסק – גדול ככל שיהיה – אשר מעז לחלוק על השולחן ערוך.
אהבת תורה וחינוך
התמודדות עם חולשה בקיום ההלכה דרבנה את גדולי הדורות להרחבת לימוד התורה ואהבתה ולהעמקת החינוך. בשורה התחתונה – כמילות השיר של הרב נריה זצ"ל "למרות כל המכשולים, לעומת כל הנחשולים" – היהדות ההלכתית שרדה ושגשגה. צדוקים וקראים, שבתאים ופרנקיסטים ועוד סגנונות של פריקת עול ההלכה מעולם לא ביטלו את המשך קיומה בעם ישראל. בסופו של דבר, יש להודות בצער, דווקא הם ירדו מבמת ההיסטוריה.
הדרך להתמודד אינה בהרס ההלכה, ולא ב"ייעוץ" לפוסקי הדור. הם מכירים את המציאות ולא דרוש להם תיווך המתיימר בהכרת השטח. אפשר וצריך לשאול, להציף בעיות, לבקש את דעתם, כדרכה של תורה המלמדת "את ה' אלוקיך תירא – לרבות תלמידי חכמים". לא "מאתגרים" אותם, בוודאי שלא מתריסים כנגדם.
במצב הנוכחי, לעומת הדרישה ל"גמישות הלכתית", עלינו לטפס על קיר חלק המשוח בשמן מקורות תורניים כדי להחזיק באמונה הפשוטה בהלכה שהתקבלה בעם ישראל. בנוסף לכך, לא להתפתות לרעיונות "מהשטח". להחזיק בהתנהלות ההגיונית וההלכתית כאחד, כי אחריות הפסיקה ופרסום הלכות לציבור מצויים בסמכותם של גדולי הפוסקים, הרואים בעינם הפקוחה את צורכי הדור ואתגריו, ומנווטים את הצאן כמשה רעיא מהימנא.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
