ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
- משפחה חברה ומדינה
- נישואין וזוגיות
- הקשר הזוגי
שמירת הלכות טהרת המשפחה היא אחד האתגרים הניצבים בפני כל איש ואישה מישראל, וכגודל האתגר כך גודל הברכה הנובעת משמירת ההלכות. נפתח הפעם ברעיון הכללי, ובעזרת ה' בפעם הבאה אתייחס לתקנת שבעה נקיים.
אכן פלא הוא כיצד כל כך הרבה אנשים מצליחים לשמור את הלכות טהרת המשפחה. וכן מסופר בתלמוד (סנהדרין לז, א), ששאל כומר נוצרי את רב כהנא: אתם אומרים שמותר לאדם להתייחד עם אשתו כשהיא נידה, "אפשר אש בנעורת ואינה מהבהבת?!", וכי אנשים בריאים יכולים להתגבר על ייצרם ולא לחטוא?! השיב לו: "התורה העידה עלינו 'סוגה בשושנים', שאפילו כסוגה (סייג וגדר) של שושנים לא יפרצו בהן פרצות". כלומר, מצוות התורה וסייגי ההרחקה שקבעו להן חכמים, שהן כגדר רכה של שושנים, מונעים את בני הזוג מעבירה.
טעמי המצווות
שורש המצוות בגובהי מרומים בסתר עליון, ברעיון האלוקי שמעבר להשגתנו, ולכן לעולם לא נוכל להבין את מלוא משמעותן. אולם אנו יודעים שה' נתן לנו את כל המצוות כדי לקדשנו ולהוסיף לנו טובה וברכה, שנאמר: "ויצוונו ה' לעשות את כל החוקים האלה ליראה את ה' אלוקינו לטוב לנו כל הימים לחיותנו כהיום הזה" (דברים ו, כד). ואף שאיננו יכולים לדעת מדוע נתן לנו ה' אותן, השפעתן המבורכת של המצוות ניכרת לנו, ומתוך כך אנו יכולים למצוא בהן טעמים ומשמעויות.
רביבים (823)
הרב אליעזר מלמד
632 - מטרת הטבילה וכוחם המטהר של המים
633 - הריחוק המקרב
634 - הלקח מהפגנות השבת בפתח תקווה
טען עוד
מצוות הטהרה
ככלל, הטהרה קשורה לחיים והטומאה קשורה למוות. ככל שהחיים מתגלים באופן מפותח יותר, כך מנגד באובדנם יש יותר מוות, וממילא גם טומאה חמורה יותר. לכן האדם, שבו מתגלים החיים המפותחים ביותר - כשהוא מת טומאתו היא החמורה ביותר, והוא "אבי אבות הטומאה". דרגה פחות חמורה היא טומאת נבלת חיות ושרצים, שהם "אב הטומאה". הצומח במדרגת חיים פחות מפותחת, ולכן אין טומאה בצמח שנבל ומת, אבל אם אדם עשה מהצומח כלים או בגדים, או גידל מהצומח פירות וירקות, הם יכולים לקבל טומאה. הדומם במדרגה פחות מפותחת, ולכן ככלל אינו מקבל טומאה, אולם אם עיבדו אותו והכינו ממנו כלי חרס וברזל, הם מקבלים טומאה. הרחם הוא מקור החיים והטהרה של כל בני האדם, וכנגד זה הוא גם מקור של טומאה. טומאת הנידה היא כאשר הביצית שהייתה יכולה להתפתח לעובר לא הופרתה, ואבדה ומתה, ויצאה בדימום הווסת עם הרירית שהייתה אמורה לסייע ליצור חיים.
יסוד הטומאה בחטא
המוות והטומאה, ובכלל זה גם טומאת נידה, הופיעו בעולם בעקבות חטא אדם הראשון, שביטא את חטא האדמה ושבירת הכלים שקדמו לו (עי' עירובין ק, ב). כלומר, בעקבות החטא העולם נשבר, ולכן יחד עם השמחה על כל הטוב שבו, צער ועצב מלווים את הכול, ואין שמחה בלא משברים וכאב. ואדם שיתעלם מהכאב, ייפול וצערו וכאבו יגדלו. לפיכך, המודעות של בני האדם לכאב ולצער שמלווים את החיים היא המפתח להנעת התהליך שבו יוכלו לתקן בהדרגה את השבר, עד שיגיעו לבסוף למדרגה גבוהה יותר ממה שהיו בתחילה. שגדולה מעלתם של בעלי תשובה ממעלתם של צדיקים גמורים (ברכות לד, ב).
אתגר האהבה בנישואין
הנפילה שאירעה לעולם בעקבות החטא פגמה גם ביכולתם של בני הזוג לבטא את אהבתם בלא הגבלה ולשמור על חיוניותה שלא תדעך ותמות. לכן כל כך הרבה זוגות מתגרשים או נותרים בלא אהבה.
הביטוי הגופני למשבר ולעצב המלווים את החיים ואת האהבה הוא דם הנידה, ובסופו של דבר המוות. על ידי קיום הלכות נידה, העצב והחסרונות שמלווים את חיינו מקבלים את מקומם הנכון ואנחנו לומדים להתמודד איתם, ובכך נותנים מקום לאהבה לצמוח ולהתפתח בהדרגה.
ריחוק לשם שמירת הקרבה
כיוצא בזה ביאר רבי מאיר: "מפני מה אמרה תורה נידה לשבעה - מפני שרגיל בה, וקץ בה, אמרה תורה: תהא טמאה שבעה ימים, כדי שתהא חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה" (נידה לא, ב). במשך ימי טומאת הנידה אסור לאיש ולאישה לנגוע זה בזה, ואפילו חיבוק ונגיעה דרך הבגדים בכלל האיסור. יש בכך אתגר גדול, כי צער הפרישה רב והגעגועים גוברים מיום ליום, ובני הזוג מתייסרים באהבתם שאינה יכולה לבוא לידי ביטוי גופני. אולם במקביל לכך אהבתם מזדככת, הציפייה גוברת והולכת, עד ליל הטבילה, שבו הם שוב זוכים להתאחד באהבה ובשמחה שפורצת את הגבולות.
כמדומה שכל אדם ישר יסכים שתקופות קצובות של פרישות הן הדרך המוצלחת ביותר לשמור על אש האהבה שבין בני הזוג שלא תכבה. ואף על פי כן, בלא מצוות התורה אין לאדם כוח לעמוד במשימה הקשה הזאת.
זיכוך המידות
בנוסף לכך, יחד עם הגעגועים שמחדשים את האהבה, בימי הפרישה בני הזוג יכולים להכיר בטוב שהם זוכים לקבל זה מזה בימי הטהרה, ולא לקבל אותו כמובן מאליו, כדרכם של כפויי הטובה. מתוך כך יהיו יותר קשובים, נדיבים ומיטיבים זה לזה.
מכיוון שחטא אדם הראשון הוא אב בניין לכל החטאים, שיסודו בקנאה וכפיות טובה, העונש עליו נועד לתקן מידות אלו. וכפי שאמרו חכמים, שלאחר שהנחש פיתה את חוה לאכול מהפרי האסור, חשבה שתמות, ואמרה: "אולי עכשיו אני מתה, והקב"ה עושה לו אישה אחרת... אלא הריני גורמת לו שיאכל עמי, אם נמות – שנינו נמות, ואם נחיה – שנינו נחיה" (פרקי דרבי אליעזר יג). כנגד קנאתה שלא יהיה עם אישה אחרת, נענשה שתתרחק מבעלה בימי נידתה וזובה (ועי' ברבנו בחיי ויקרא טו, כח).
ואף האדם חטא בכך שהיה כפוי טובה ולא הודה לה' על אשתו, ואמר: "האישה אשר נתתה עמדי הִוא נתנה לי מן העץ ואוכל" (בראשית ג, יב) (עבודה זרה ה, ב), שאם היה מודה לה' על הטובה, היה שמח בחלקו ולא היה מתפתה לאכול מעץ הדעת (ראו פניני הלכה ברכות א, א), וכיוון שחטא בכפיות טובה נכשל ואכל, ועונשו שיתרחק מאשתו בימי נידתה וזובה.
הרי שהתלוו לטוב שבאיש ובאישה גם מידות רעות שצריכות תיקון, וזמן הריחוק בימי הנידה מזככים אותם, להיות יותר נדיבים ומוקירי טובה.
עד ימי מנוחת הנפש
כך מחודש לחודש ימי הפרישות מזככים, מחשלים ומעצימים את האהבה שבין בני הזוג. עד שהם מתקדמים לגיל העמידה, שבו הווסתות נפסקות, ואהבתם נעשית עמוקה יותר מבחינה נפשית ומחייבת יותר מבחינה מוסרית, ויחד עם הירידה בתשוקה הגופנית כבר אין להם כל כך צורך בטומאת הנידה כדי להעצים את הקשר ביניהם.
ימי הזקנה משלבים בתוכם טוב ורע, מנוחת נפש עם אובדן חיוניות. יחד עם הפסקת ימי הטומאה שגזרו עליהם מעין גלות בכל חודש, גם חיים חדשים לא ייוולדו מהם יותר. אומנם מכוח החיים שכבר נולדו מהם, יוכלו הסבתות והסבים להמשיך לטפח וללוות את החיים שנמשכים דרך בניהם ובנותיהם, נכדיהם ונכדותיהם.
וכן אצל זוגות שלא זכו לילדים, שביארו חכמי הקבלה שאם הם זוכים לאהבה ושמחה בזוגיותם, הם זוכים להשפיע ברכה וטובה לכל העולם, וכדרך שאברהם ושרה השפיעו ברכה בשנות עקרותם, בבחינת "הנפש אשר עשו בחרן" (ראו בפניני הלכה שמחת הבית וברכתו ח, ה-ח). בעודם צעירים השפעתם הרוחנית המיטיבה מזדככת ומתעצמת דרך מחזור האיסור וההיתר, ולאחר שהתבססה דיה הם יכולים להמשיך להשפיע לעולם טובה וברכה בלא צורך בימי הפרישה.
התיקון השלם
לעתיד לבוא, בגמר התיקון, כשנלמד לעלות מדרגה לדרגה ולגלות בתורה ובנשמה משמעויות חדשות בלא קץ, החיים יתעצמו ולא יהיה עוד צורך במשברים כמנוף לעלייה ותוסר מאיתנו קללת המוות וטומאתו. וכפי שאמרו חכמים: "ה' מתיר אסורים... אין איסור גדול מן הנידה, שהאישה רואה דם ואסרה הקב"ה לבעלה, ולעתיד לבוא הוא מתירה. שנאמר: 'וגם את הנביאים (נביאי השקר) ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ' (זכריה יג, ב), ואין טומאה אלא נידה, שנאמר: 'ואל אישה בנידת טומאתה'" (מדרש שוחר טוב תהילים קמו). וכן ביאר האלשיך בזכריה שם. וכן במדרש תנחומא (מצורע ט): "אמר ר' לוי: ... כשישבו במדבר לא היו רואות דם נידה שהייתה שכינה עמהן, והנשים קיבלו את התורה תחילה, שנאמר: 'כה תאמר לבית יעקב' - אלו הנשים, ואחרי כן 'ותגד לבני ישראל' (שמות יט, ג) - אלו האנשים... אמר הקב"ה לישראל: בעולם הזה הייתם מיטהרים וחוזרים ומיטמאים, אבל לעתיד לבוא אני מטהר אתכם טהרה עולמית שלא תטמאו, שנאמר: 'וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל גילוליכם אטהר אתכם' (יחזקאל לו, כה)". (ראו פניני הלכה זמנים א, טו-טז, בעניין מחזור הלבנה שכנגד כנסת ישראל, שקשור לחטא הלבנה והתיקון שלעתיד לבוא).
מעין זה קורה בימי ההיריון וההנקה, שבזכות התעצמות החיים שנוצרים על ידי בני הזוג, גם אהבתם מקבלת משמעות עמוקה שמתעצמת בלא הפרישה.
לשאלות הלכתיות: [email protected]
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
