ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ברכות
- סעודה וברכות הנהנין
- שבת ומועדים
- הלכות שבת
- הכנות לשבת, כניסתה ויציאתה
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
הרב חנוך בן רבקה
אחד התסמינים הנפוצים ביותר של מחלת הקורונה הוא איבוד חוש הריח. האם חולה קורונה שאיננו מריח יכול לברך על הבשמים בהבדלה?
תשובה
מדברי המשנה בברכות (נא:) עולה שיש לברך על בשמים במהלך ההבדלה. ניתן להבין את הטעם לכך על פי הגמרא בביצה (טז:). דאמר רבי שמעון בן לקיש: נשמה יתירה נותן הקב"ה באדם ערב שבת, ולמוצאי שבת נוטלין אותה הימנו, שנאמר "שבת וינפש" – כיון ששבת, ווי אבדה נפש. בשבת ניתנת באדם נשמה יתֵרה, ובמוצאי שבת נוטלים אותה ממנו. התוספות (ביצה לג: ד"ה כי) מסבירים שזהו הטעם לברכת הבשמים: אנו מריחים בשמים במוצאי שבת כדי ליישב דעתנו ולנחם את עצמנו על הנשמה היתֵרה שנלקחה מאִתנו. וכך כותב הרמב"ם (שבת פכ"ט הכ"ט): ולמה מברכים על הבשמים במוצאי שבת? מפני שהנפש דואבת ליציאת שבת, משמחין אותה ומיישבין אותה בריח טוב.
האם חייבים לברך על הבשמים?
מאחר שהרחת הבשמים במוצאי שבת נועדה לתועלת האדם יש לשאול אם האדם מחויב בכך, או שמא הוא רשאי לומר שאינו חפץ בנחמה זו. בגמרא (ברכות נג:) נאמר שמי שאין לו נר לברכת "בורא מאורי האש" לא חייב לחזר אחריו. הראשונים נחלקו בעניין אדם שאין לו בשמים – האם הוא חייב לטרוח ולהשיג בשמים? לדעת הראב"ד (מובא ברשב"א שם) והרא"ש (ברכות פ"ח סימן ג‘), אם אין חובה לחזר אחר נר, קל וחומר שאין חובה לחזר אחרי בשמים, שאינם באים אלא להנאת האדם להשיב את נפשו. אולם המאירי (שם) מביא דעה זו ודוחה אותה: ומכל מקום נראה שעל הבשמים מחזרין, שלכבוד שבת הותקנו, להודעת נשמה יתרה. אם כן, לפי הראב"ד והרא"ש, הרחת הבשמים באה בעיקר להיטיב עם האדם, לנחמו עם צאת השבת. לכן אם אין לאדם בשמים, הוא יכול לוותר על ברכה זו ולא להתאמץ ולהשיג בשמים. אך לפי המאירי, על אף שפעולה זו בוודאי מועילה לאדם, יש בכך גם עניין של כבוד שבת. שהרי כאשר האדם מראה שהוא זקוק לנחמה עם צאת השבת הוא מודיע בכך לעצמו ולסביבתו על הנשמה היתרה שיש בשבת ובכך מלמד על מעלת השבת. לכן לדעתו צריך לטרוח ולהשיג בשמים, כדי לכבד את השבת כראוי. להלכה פסק השולחן ערוך(רצ"ז, א) כדעת הראב"ד והרא"ש, שאין חובה לחזר אחר בשמים: מברך על הבשמים אם יש לו, ואם אין לו אין צריך לחזור אחריהם. עם זאת, מדבריו משמע שמי שיש לו בשמים חייב לברך עליהם, ורק מי שאין לו בשמים אינו חייב להשיגם. כך עולה גם מדבריו של הריטב"א (הלכות ברכות, פ"ח, אות יז): חייב אדם מדברי סופרים לברך על האור ועל הבשמים במוצאי שבת אם נזדמנו לו, אבל אם לא נזדמנו אינו חייב לחזר אחריהם, אלא אומר הבדלה על הכוס ודיו.
האם מי שלא מריח יכול לברך על הבשמים?
ברור שאדם שלא מריח לא יכול לברך על הבשמים(בין בהבדלה ובין בפעמים אחרות), שהרי אינו נהנה מהם (טור רצ"ז, בשם רבנו אפרים; שו"ע רצ"ז, ה). לכן חולה קורונה שאין לו חוש ריח ונמצא לבדו בשעת ההבדלה – לא מברך על הבשמים. אך מה הדין כאשר יש אנשים אחרים שנמצאים עם החולה בשעת ההבדלה? האם הוא יכול לברך על הבשמים ולהוציא אותם ידי חובה? באופן עקרוני אדם לא יכול להוציא את חברו בברכת הנהנין אם הוא עצמו לא נהנה. אם זו ברכה שחובה לברך והיא אינה תלויה ברצון האדם ליהנות (כגון ברכת בורא פרי הגפן בקידוש או ברכת בורא פרי האדמה על הכרפס בליל הסדר), הוא יכול לברך ולהוציא את חברו ידי חובה אף אם הוא עצמו לא נהנה, כיוון שחברו מחויב בברכה זו (שכן הקידוש מחייב שתיית יין ושתייה זו מחייבת ברכה), וממילא אף המברך נחשב מחויב בה, שהרי "כל ישראל ערבים זה לזה" (על פי הגמרא ראש השנה כט.; ועיינו משנ"ב קס"ז, ס"ק צב). מה הדין לגבי ברכת הבשמים? מסתבר שהדבר תלוי בשאלה שדנו בה לעיל – האם יש חובה לברך על הבשמים. אם אין חובה לחזר אחר הבשמים, מסתבר שגם עצם הברכה היא רשות. כך סובר רבנו אפרים (שם), ולכן לדעתו אדם שאינו מריח לא יכול לברכה עבור חברו: מי שאינו מריח ומברך על הבשמים הוי ברכה לבטלה. ואף להוציא בני ביתו אינו יכול. ולא דמי לקידושא ואבדלתא וברכת המוציא של מצווה, שהן חובה, אבל זה אינו אלא מנהג בעלמא. אולם הטור(שם) חולק על כך וסובר שגם מי שלא מריח יכול לברך עבור חברו, וביאר הבית יוסף (שם) שהרחת הבשמים לא נחשבת מנהג אלא יש לה מעמד של מצווה, ולכן אפשר להגדיר את האדם כמחויב בה (עיינו בית יוסף שם; וכן כתב המאירי, ראש השנה כט:, בהתאם לשיטתו לעיל). 1 גם לפי הריטב"א ופסיקת השולחן ערוך, שאמנם כאשר אין לאדם בשמים אין חובה לחזר אחריהם, אבל כשיש לו בשמים הוא חייב לברך עליהם – מסתבר שכאשר יש לו בשמים הוא יכול להוציא ידי חובה אחרים אף אם הוא עצמו לא מריח.
פסיקת ההלכה
להלכה, השולחן ערוך (רצ"ז, ה) אכן פוסק שמי שלא מריח יכול לברך על הבשמים ולהוציא אחרים ידי חובתם. אולם הרדב"ז (שו"ת רדב"ז, ח"ו, סימן ב‘ אלפים שכ"א) ורוב האחרונים (ט"ז ס"ק ח, מגן אברהם ס"ק ה, משנה ברורה ס"ק יג, ילקוט יוסף רצ"ז, י) חולקים עליו ופוסקים שאדם לא יכול להוציא אחרים בברכת הבשמים אם אינו מריח בעצמו (מפני שלדעתם זו ברכת הרשות, או משום שברכה זו ביסודה נתקנה כדי שהאדם יהנה מהבשמים, ולכן אף אם היא חובה, מי שלא נהנה לא יכול לברך עליה). לכן, אדם החולה בקורונה שאינו יכול להריח – ייתן לאדם אחר לברך את ברכת הבשמים. אם הוא נמצא לבדו, ידלג על ברכת הבשמים, ויוצא ידי חובת הבדלה למרות שלא אמר כלל את ברכת הבשמים. עם זאת, גם חולה קורונה שאין לו חוש טעם יברך "בורא פרי הגפן" על היין, כיוון שגם אם אין לאדם הנאה מטעם היין, הרי יש לו הנאה מכך שהיין מזין אותו ולכן הוא מברך.
דבר שהנשמה נהנית ממנו
מחקרים שנעשו לאחרונה על מיליוני אנשים הראו שאיבוד חוש הריח וחוש הטעם הם הסימנים האמינים ביותר לכך שאדם חולה בקורונה. הגמרא (ברכות מג:) מביאה את הפסוק "כל הנשמה תהלל י-ה הללוי-ה" ושואלת, מהו הדבר שרק הנשמה נהנית ממנו? עונה הגמרא, שזהו הריח. יש בריח דבר מיוחד: מצד אחד, אין כמעט משהו ממשי שנכנס אל הגוף (שלא כמו אוכל). מצד שני, הריח גורם הנאה פנימית, שלעתים משפיעה על דברים רבים אחרים. לדוגמה, אוכל שיש לו ריח טוב גורם הנאה גדולה הרבה יותר מאשר אוכל ללא ריח או עם ריח רע. בית שיש בו ריח נעים יוצר תחושה נעימה הרבה יותר מאשר בית שאין בו ריחות נעימים. איבוד חוש הריח לא מונע מאתנו לחיות. עדיין יכולים אנו לאכול, ללכת ולפעול. אולם הוא מסיר מאיתנו נקודה פנימית חשובה, נקודה נשמתית. לאחר שרבים כל כך חלו בקרונה ואיבדו את חוש הריח, ניתן לשמוע מהם עד כמה חוש הריח משמעותי בחיינו. הקורונה גרמה לקשיים רבים, אבל מתוכה למדנו להעריך את כל הטוב שה‘ נותן לנו. גם דברים שיכולנו להסתדר בלעדיהם. ה‘ רוצה שנחיה בשמחה, ה‘ נתן לנו ריחות טובים, כדי שגם הנשמה תשאב מריחות אלו, וכדי שנוכל לחיות בצורה נעימה. בע"ה שנזכה לריחות טובים, ונזכה לראות טוב בכל הסובבים אותנו ובעולם הנפלא שנתן לנו ה‘.
^ 1.יש להעיר כי מפשטות דברי הטור נראה שלדעתו ולדעת אביו הרא"ש אמנם אין חובה לברך על הבשמים בהבדלה, אלא שלדעתם אדם יכול להוציא את חברו גם בברכות הנהנין שאינן חובה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
