ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- ספר שופטים
- שיעורים בספר שופטים
(א) וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה' וַיִּתְּנֵם ה' בְּיַד פְּלִשְׁתִּים אַרְבָּעִים שָׁנָה:
בשורת הולדת שמשון - השופט השלושה עשר
(ב) וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִצָּרְעָה מִמִּשְׁפַּחַת הַדָּנִי וּשְׁמוֹ מָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ עֲקָרָה וְלֹא יָלָדָה: (ג) וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֶל הָאִשָּׁה וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ הִנֵּה נָא אַתְּ עֲקָרָה וְלֹא יָלַדְתְּ וְהָרִית וְיָלַדְתְּ בֵּן: (ד) וְעַתָּה הִשָּׁמְרִי נָא וְאַל תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר וְאַל תֹּאכְלִי כָּל טָמֵא: (ה) כִּי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ כִּי נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן הַבָּטֶן וְהוּא יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים: (ו) וַתָּבֹא הָאִשָּׁה וַתֹּאמֶר לְאִישָׁהּ לֵאמֹר אִישׁ הָאֱלֹהִים בָּא אֵלַי וּמַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים נוֹרָא מְאֹד וְלֹא שְׁאִלְתִּיהוּ אֵי מִזֶּה הוּא וְאֶת שְׁמוֹ לֹא הִגִּיד לִי: (ז) וַיֹּאמֶר לִי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְעַתָּה אַל תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר וְאַל תֹּאכְלִי כָּל טֻמְאָה כִּי נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן הַבֶּטֶן עַד יוֹם מוֹתוֹ:
בקשת מנוח לפגוש את המלאך
(ח) וַיֶּעְתַּר מָנוֹחַ אֶל ה' וַיֹּאמַר בִּי אֲדוֹנָי אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ יָבוֹא נָא עוֹד אֵלֵינוּ וְיוֹרֵנוּ מַה נַּעֲשֶׂה לַנַּעַר הַיּוּלָּד: (ט) וַיִּשְׁמַע הָאֱלֹהִים בְּקוֹל מָנוֹחַ וַיָּבֹא מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים עוֹד אֶל הָאִשָּׁה וְהִיא יוֹשֶׁבֶת בַּשָּׂדֶה וּמָנוֹחַ אִישָׁהּ אֵין עִמָּהּ: (י) וַתְּמַהֵר הָאִשָּׁה וַתָּרָץ וַתַּגֵּד לְאִישָׁהּ וַתֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה נִרְאָה אֵלַי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּא בַיּוֹם אֵלָי: (יא) וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ מָנוֹחַ אַחֲרֵי אִשְׁתּוֹ וַיָּבֹא אֶל הָאִישׁ וַיֹּאמֶר לוֹ הַאַתָּה הָאִישׁ אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶל הָאִשָּׁה וַיֹּאמֶר אָנִי: (יב) וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ עַתָּה יָבֹא דְבָרֶיךָ מַה יִּהְיֶה מִשְׁפַּט הַנַּעַר וּמַעֲשֵׂהוּ: (יג) וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ ה' אֶל מָנוֹחַ מִכֹּל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶל הָאִשָּׁה תִּשָּׁמֵר: (יד) מִכֹּל אֲשֶׁר יֵצֵא מִגֶּפֶן הַיַּיִן לֹא תֹאכַל וְיַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ וְכָל טֻמְאָה אַל תֹּאכַל כֹּל אֲשֶׁר צִוִּיתִיהָ תִּשְׁמֹר:
בקשת מנוח להאכיל את המבשר
(טו) וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל מַלְאַךְ ה' נַעְצְרָה נָּא אוֹתָךְ וְנַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ גְּדִי עִזִּים: (טז) וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ ה' אֶל מָנוֹחַ אִם תַּעְצְרֵנִי לֹא אֹכַל בְּלַחְמֶךָ וְאִם תַּעֲשֶׂה עֹלָה לַה' תַּעֲלֶנָּה כִּי לֹא יָדַע מָנוֹחַ כִּי מַלְאַךְ ה' הוּא: (יז) וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל מַלְאַךְ ה' מִי שְׁמֶךָ כִּי יָבֹא דבריך דְבָרְךָ וְכִבַּדְנוּךָ: (יח) וַיֹּאמֶר לוֹ מַלְאַךְ ה' לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וְהוּא פֶלִאי:
העלאת הקרבן ועליית המבשר
(יט) וַיִּקַּח מָנוֹחַ אֶת גְּדִי הָעִזִּים וְאֶת הַמִּנְחָה וַיַּעַל עַל הַצּוּר לַה' וּמַפְלִא לַעֲשׂוֹת וּמָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ רֹאִים: (כ) וַיְהִי בַעֲלוֹת הַלַּהַב מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ הַשָּׁמַיְמָה וַיַּעַל מַלְאַךְ ה' בְּלַהַב הַמִּזְבֵּחַ וּמָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ רֹאִים וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם אָרְצָה: (כא) וְלֹא יָסַף עוֹד מַלְאַךְ ה' לְהֵרָאֹה אֶל מָנוֹחַ וְאֶל אִשְׁתּוֹ אָז יָדַע מָנוֹחַ כִּי מַלְאַךְ ה' הוּא: (כב) וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל אִשְׁתּוֹ מוֹת נָמוּת כִּי אֱלֹהִים רָאִינוּ: (כג) וַתֹּאמֶר לוֹ אִשְׁתּוֹ לוּ חָפֵץ ה' לַהֲמִיתֵנוּ לֹא לָקַח מִיָּדֵנוּ עֹלָה וּמִנְחָה וְלֹא הֶרְאָנוּ אֶת כָּל אֵלֶּה וְכָעֵת לֹא הִשְׁמִיעָנוּ כָּזֹאת: (כד) וַתֵּלֶד הָאִשָּׁה בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שִׁמְשׁוֹן וַיִּגְדַּל הַנַּעַר וַיְבָרְכֵהוּ ה': (כה) וַתָּחֶל רוּחַ ה' לְפַעֲמוֹ בְּמַחֲנֵה דָן בֵּין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל:
הפלשתים התעוררו
בפרקנו נפתחת מסכת חייו הפלאית של שמשון הגיבור, אחרון השופטים בישראל. שמשון נתפס בעינינו בראש ובראשונה כגיבור גדול, אך שמשון נתייחד גם במידת הקדושה - הוא היה קדוש מבטן.
בפרקים הקודמים למדנו על אויבים שונים שקמו על ישראל מצד מזרח - מואבים, מדיינים ובני עמון - וכעת התעוררו הפלשתים היושבים במערב. ולאחר ארבעים שנה שבהן היו נתונים תחת יד פלשתים, העמיד ה' לבני ישראל את שמשון כשופט.
בשונה משופטים קודמים שקמו לבני ישראל לאחר שהתחרטו על מעשיהם הרעים וצעקו אל ה', אצל שמשון לא נזכר שהתחרטו ולא נזכר שצעקו אל ה'. לכאורה, העם לא היה ראוי לתשועה בעת ההיא, ובכל זאת העמיד להם ה' מושיע.
חטא חם בן נח
ההתמודדות עם הפלשתים היתה רבת שנים, שמשון החל בה ורק דוד סיים 1 . המאבק המתמשך אתם דורש בירור והעמקה בדבר אופיים ומוצאם.
בספר בראשית 2 מספרת התורה על מאורע מביש שאירע לנח כשיצא עם אשתו ובניו מן התיבה בתום ימי המבול.
מסופר שם על נח שנטע כרם ושתה מיינו והשתכר, ונמצא שוכב שיכור באוהלו כשגופו מגולה. חם ראה את ערוות אביו, ובמקום לנהוג בו כבוד ולכסותו, הלך וסיפר לאחיו, ואֶחיו (שם ויפת) הזדרזו לכסות את ערוות אביהם.
בעקבות מעשה זה קילל נח את כנען (בנו של חם), וברך את שם ויפת. מדוע קילל נח את כנען ולא את חם עצמו?
על שאלה זו משיב הרד"ק 3 :
"ראה כי רע יהיה הוא וזרעו עד עולם".
כלומר כנען נתקלל לא בגלל מעשהו הפרטי של חם, אלא מפני שנח הבין שמעשה זה מעיד על מהותו השלילית של חם וצאצאיו.
צאצאי חם - שטופים בעריות
בתולדות בני נח 4 נזכרים בני חם - כוש, מצרים, פוט וכנען - ובהם פלשתים 5 . ואכן, במקומות שונים בתנ"ך מיוחסים לעמים אלה מעשים שליליים ברוח מעשיו של חם אבי כנען, מעשים המעידים על פגם בעריות.
המצרים היו ידועים כשטופי-זימה, ולכן אברהם נאלץ לומר ששרה היא אחותו, שמא יהרגוהו כדי לקחתה 6 . סיפור דומה מופיע לגבי אבימלך מלך גרר, הפלשתי 7 . ואף דינה נטמאה על ידי שכם בן חמור החוי, מבני כנען 8 .
חם בן נח לא שלט ביצרו
הגמרא בסנהדרין 9 אומרת:
"תנו רבנן: שלושה שמשו בתיבה, וכולם לקו: כלב, ועורב, וחם. כלב - נקשר, עורב - רק, חם - לקה בעורו".
נאסר על באי התיבה לשמש מיטתם בתיבה, ושלושה עברו על הציווי - כלב, עורב וחם בן נח, וכולם נענשו על כך. כלומר קלקולו של חם ניכר כבר בהיותו בתיבה, וזאת על אף שהכיר כי חרון אף ה' התגלה ובא מבול לעולם בעוון גזל ובעוון זה של עריות 10 .
חם עבר על מצוות ה' שלא לשמש בתיבה על אף שהיתה בה הפרדה גמורה בין נשים לגברים 11 . אפילו בעלי החיים ברובם המכריע עמדו בציווי, כפי שמעידים חז"ל, אך חם בן נח לא שלט ביצרו וירד לשפלות נוראה.
מידת צניעותו של עם ה'
לעומת קלקולו של חם, מזדקרת מידת צניעותו של עם ה'. כשבאו המלאכים לבקר את אברהם אבינו, שאלוהו היכן שרה אשתו, ואברהם השיב להם שהיא באהל, וכך דרשו חז"ל 12 :
"'ויאמרו אליו איה שרה אשתך ויאמר הנה באהל' - להודיע ששרה אמנו צנועה היתה. אמר רב יהודה אמר רב ואיתימא רבי יצחק: יודעים היו מלאכי השרת ששרה אמנו באהל היתה, אלא מאי 'באהל'? כדי לחבבה על בעלה...".
צניעותו המופלגת של אברהם אבינו מתגלה שוב בעוצמה רבה בסיפור ירידתו למצרים בשל הרעב ששרר בארץ. כשהיו קרובים למצרים פנה לשרה ואמר לה: "הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ", וכתב רש"י 13 :
"הנה נא ידעתי - מדרש אגדה: עד עכשיו לא הכיר בה מתוך צניעות שבשניהם, ועכשיו על ידי מעשה הכיר בה".
בהמשך דבריו ביקש אברהם משרה אשתו: "אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ" 14 .
אברהם חשש שמא בבואם למצרים כבעל ואשה ימצא בסכנת חיים, שכן כשיראו המצרים את שרה יפת התואר הם עלולים בפריצותם הרבה, בהיותם בני בניו של חם, להורגו כדי לקחתה להם. על כן ביקש משרה שבבואם לשם תציג את עצמה כאחותו.
המצרים שטופי זימה וישראל שמורים וגדורים
בספר "באר מים חיים" 15 מבאר רבי חיים מצ'רנוביץ, מגדולי החסידות, שהעבודה הרוחנית העיקרית שהתבררה בגלות מצרים היא בירור מידת היסוד הנוגעת לקדושת הברית ולתיקון מידת הצניעות, וזו לשונו:
"והנראה כי הנה נודע שכל עשיית אבותינו במצרים, הכל היה לישר דרך לפני בני ישראל שיוכלו להיות במצרים ולא יוטמאו בטומאת ערות הארץ, כי אילו היו נכנסין עוד בשער אחד בטומאה במצרים, הרי אנו ובנינו וכו', ועיקר זכות יציאתן ממצרים היה במה שנעלו גדריהן מן העריות האנשים והנשים, כמאמר חז"ל (ויקרא רבה לב, ה).
ובחינה זו גדולה היא מאוד, כי להיות עיקר טומאת כח קליפת מצרים היתה ב'רע', בבחינת האי קליפא תקיפא דאקרי 'רע', שהוא בחינת פגם הברית בהשחתת זרע וטומאת עריות ובעילת בת אל נכר.
וישראל שהיו אז במצרים בלא תורה ובלא חכמה והיה ביניהם עובדי עבודה זרה, כמאמר חז"ל (ויקרא רבה כב, ח), ואף על פי כן נזהרו ששים רבוא מישראל, אנשים ונשים, שלא יוכשל אחד מהן בערוה במקומה במקום שליטת קליפה ההיא, שעל כן כל מצרים שטופי זימה היו כאומרם ז"ל (תורת כהנים אחרי יח), ובני ישראל ירדו ובני ישראל עלו ואחת מהן לא נעדרה להיות נעדר מן הקדושה בבחינה ההיא".
בהמשך דבריו מציין רבי חיים מצ'רנוביץ, שאחת מישראל שפגמה בדבר, שלומית בת דברי, פרסמה התורה את שמה להודיעה קלונה ברבים, שקלקלה בדבר שכולם היו שמורים בו עם כל זה שהיו בשפל המדרגה, במ"ט שערי טומאה, ואף עבדו עבודה זרה.
ניתן להוסיף ולומר, שכוחות הנפש לעמוד כחומה בצורה אל מול טומאת מצרים המכונה 'ערוות הארץ' 16 , באו מכוחו של יוסף, שמידתו 'יסוד', וזכה לעמוד בגבורה עצומה אל מול הפצרותיה השפלות של אשת פוטיפר וניסיונותיה לשדל אותו לדבר עבירה 17 .
דברים דומים כתב רבי חיים מצ'רנוביץ גם בפרשת שמות 18 , וכה דבריו:
"וזה הדבר גדול הוא מאוד מאוד, בהיות מצרים שטופי זימה הם וכח הקליפה אשר שמה היא על הדבר הזה שעל כן נקרא 'ערות הארץ', וישראל לא היה להם אז שום תורה ומצוה להיות תבלין להיצר הרע להתגבר עליו, ואדרבה נטמאו בשארי דברים עד מ"ט שערי טומאה, ובכל זאת נתגברו ישראל ונשמרו כגן נעול ויצאו כל צבאות ה' שלא היה בהם אחד אשר לא מבני ישראל המה.
זה פלא נפלא בגבורה גדולה ועצומה להיות ת"ר אלף נפשות אנשים ונשים וטף בגדרים שלא יארע לאחד מהם להיות פרוץ בערוה, ובזכות זה זכו להגאולה".
הפלשתים הם תוצר של קלקול מוסרי
הפלשתים הלכו בדרכו של חם אביהם ונהגו כמידתם של המצרים, והדבר ניכר כבר בראשית הופעתם, כמבואר ברש"י 19 :
"ואת פתרוסים ואת כסלוחים אשר יצאו משם פלשתים - משניהם יצאו, שהיו פתרוסים וכסלוחים מחליפין משכב נשותיהם אלו לאלו, ויצאו מהם פלשתים".
הפלשתים הם תוצר של קלקול מוסרי שפל ומזעזע - עם של אנשים שאין להם אבא ואין להם משפחה ואין להם מוסר אנושי.
כשאברהם אבינו הגיע לארץ פלשתים, הוא לא חשב שיצטרך לומר ששרה היא אחותו כדי שלא יהרגו אותו ויקחו אותה, כי חשב שהפלשתים אינם פרוצים כמו המצרים, אך כשהגיע למקומם וראה כמה הם מקולקלים 20 , הבין שאין בידו ברירה ועליו לומר לאבימלך שהיא אחותו, כשם שאמר לפרעה כשירד למצרים.
בשל לקיחת שרה נענשו אבימלך ובני ביתו בסתימת כל נקבי גופם. הם לא יכלו לצאת לנקביהם וללדת עד שאברהם התפלל עליהם שירפאו 21 .
סוגיית המשפחה
נראה שנקודת ההתמודדות העיקרית של עם ישראל מול הפלשתים, היא סוגיית המשפחה.
בימינו קיימת מלחמת תרבות קשה בעולם המערבי כולו וגם בארצנו בין שתי השקפות עולם ביחס למשפחה. אלו אומרים: משפחה זה אבא ואמא, ואלו אומרים: משפחה זה גם שני אבות, שתי אמהות, אבא לבדו או אמא לבדה.
תפקידנו הוא לשאת בגאון את דגל התורה, הקדושה והמוסר הטבעי, וללכת בדרכם של אבותינו ואמותינו הקדושים.
תרבות של צחוק וליצנות
הגמרא בעבודה זרה 22 דורשת:
"אמר רב שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: 'אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים' - זה אברהם אבינו, שלא הלך בעצת אנשי דור הפלגה, שרשעים היו, שנאמר: 'הבה נבנה לנו עיר'.
'ובדרך חטאים לא עמד' - שלא עמד בעמידת סדום, שחטאים היו, שנאמר: 'ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד'.
'ובמושב לצים לא ישב' - שלא ישב במושב אנשי פלשתים, מפני שלצנים היו, שנאמר: 'ויהי כטוב לבם ויאמרו קראו לשמשון וישחק לנו'".
כלומר הפרק הראשון בתהלים נאמר על אברהם אבינו שלא נגרר אחרי אנשי דור הפלגה שרצו למרוד בה', לא למד ממעשיהם הרעים של אנשי סדום, ובזמן שגר בארץ פלשתים לא התיישב עמהם כאחד מאנשי העיר ולא השתתף במעשי ליצנותם.
תרבות של צחוק וליצנות מביאה בהכרח לידי עריות. כך מבואר במסכת אבות 23 , וזו לשון המשנה:
"רבי עקיבא אומר: שחוק וקלות ראש מרגילין לערוה".
ליצנות גורמת ליחס של זלזול וקלות ראש. במקום שאין שיקול דעת ורצינות, כל דבר מתקבל בנימה של לגלוג, וממילא אין מגבלות ואין קבלת מרות - אין אבא, אין אמא, אין משפחה ואין הנהגה.
הכח המתנגד למלכות ישראל בארץ ישראל
תקופת שמשון היא שלב המעבר בין תקופת השופטים לתקופת המלכים. בסיום תקופתו של שמשון באה הנהגה רוחנית מסוג אחר, הנהגתם של עלי ולאחר מכן שמואל, ומיד באה מלכות שאול.
כהקדמה ומבוא למלכות ישראל באה ההתמודדות מול העם הפלשתי שחרט על דגלו את תרבות החופש חסרת הגבולות, ולא בכדי.
הפלשתים הם הכח המתנגד למלכות ישראל בארץ ישראל. וכדברי הגר"א 24 שכתב:
"אלה השלושה הם שלושה מצרנים של ארץ ישראל: מואב ממזרח, אדום מדרום, פלשתים ממערב. מואב הוא אבות הטומאה שנטמאו בו ישראל, אדום הוא אבות הנזיקין שהזיקו לישראל ביותר, ופלשתים הצרו לישראל במאד ולא הניחו להם שום ממשלה ושלטון".
הפלשתים מייצגים את ההתנגדות למלכות, ודווקא בשל כך הם אלה שנשלחים על ידי ההשגחה העליונה לשעבד את ישראל תחתם, וללחוץ אותם לפינה, עד שיוכרחו להוציא מן הכח אל הפועל את כינון מלכות ישראל.
^ 1.ראה שמואל ב' ה, טז-כה.
^ 2.בראשית ט, יח-כט.
^ 3.רד"ק בראשית ט, כד.
^ 4.בראשית פרק י.
^ 5.בראשית י, יד.
^ 6.בראשית יב, י-כ.
^ 7.בראשית פרק כ ופרק כו.
^ 8.בראשית לד, ב.
^ 9.סנהדרין קח ע"ב.
^ 10.רש"י בראשית ו, יג.
^ 11.ראה סנהדרין קח ע"ב.
^ 12.בבא מציעא פז ע"א.
^ 13.רש"י בראשית יב, יא.
^ 14.בראשית יב, יג.
^ 15.באר מים חיים בראשית מו, כח;
^ 16.ראה בראשית מב, ט, יב.
^ 17.ראה בראשית לט, יב.
^ 18.בא מים חיים שמות ה, כב.
^ 19.רש"י בראשית י, יד.
^ 20.ראה רש"י בראשית כ, יא.
^ 21.ראה רש"י בראשית כ, יז.
^ 22.עבודה זרה יח ע"ב.
^ 23.אבות פ"ג, מי"ג.
^ 24.ביאור הגר"א חבקוק ג, יד. ראה אריכות דברים בזה בספר לאמונת עתנו ח"א מאמר נהלת בעזך.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
