לקראת סוף פרשות תרומה תצוה העוסקות בציווי על בניית המשכן מופיע הסיכום הבא:

"וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים: וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיהֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְשָׁכְנִי בְתוֹכָם אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיהֶם" (שמות כ"ט מה-מו).

להגדרה זו משמעות כבירה! גם היום, כשאנו מתפללים שבית המקדש יבנה במהרה בימנו, אנו בעצם מתפללים שהשכינה תשרה שוב על עמנו בארצנו, ובמיוחד בבית הגדול והקדוש. השכנת השכינה באה לידי ביטוי גם בריבוי רוח הנבואה, שהרי הנבואה היא פועל יוצא של השכנת שכינה.

בדברינו לפרשות ואתחנן ועקב תשע"ז, הסברנו, כי דוד לא בנה את בית המקדש בגלל שקיבל עונש, אלא ההיפך הוא קיבל פרס שאיש לפניו לא קיבל, הוא יקים שושלת מלכותית. ברגע שבנו ישב על כסאו הוא יקבל דין מלך ואז בנו יבנה (כקבלן) את בית המקדש, על פי התוכניות האדריכליות שקיבל מדוד אביו. כך מפורש בספר דברי הימים א':

"וַיִּתֵּן דָּוִיד לִשְׁלֹמֹה בְנוֹ אֶת תַּבְנִית הָאוּלָם וְאֶת בָּתָּיו וְגַנְזַכָּיו וַעֲלִיֹּתָיו וַחֲדָרָיו הַפְּנִימִים וּבֵית הַכַּפֹּרֶת: וְתַבְנִית כֹּל אֲשֶׁר הָיָה בָרוּחַ עִמּוֹ לְחַצְרוֹת בֵּית יְקֹוָק... הַכֹּל בִּכְתָב מִיַּד יְקֹוָק עָלַי הִשְׂכִּיל כֹּל מַלְאֲכוֹת הַתַּבְנִית" (כ"ח יא- יב, יט).

מתי והיכן דוד קיבל את התוכניות? הדברים מפורשים בספר שמואל א. נביא את הפסוקים בקצרה:

"וְדָוִד בָּרַח וַיִּמָּלֵט וַיָּבֹא אֶל שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה וַיַּגֶּד לוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ שָׁאוּל וַיֵּלֶךְ הוּא וּשְׁמוּאֵל וַיֵּשְׁבוּ בְּנָיוֹת:  וַיֻּגַּד לְשָׁאוּל לֵאמֹר הִנֵּה דָוִד בְּנָיוֹת בָּרָמָה:  וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים לָקַחַת אֶת דָּוִד וַיַּרְא אֶת לַהֲקַת הַנְּבִיאִים נִבְּאִים וּשְׁמוּאֵל עֹמֵד נִצָּב עֲלֵיהֶם וַתְּהִי עַל מַלְאֲכֵי שָׁאוּל רוּחַ אֱלֹהִים וַיִּתְנַבְּאוּ גַּם הֵמָּה: וַיַּגִּדוּ לְשָׁאוּל וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֲחֵרִים וַיִּתְנַבְּאוּ גַּם הֵמָּה וַיֹּסֶף שָׁאוּל וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים שְׁלִשִׁים וַיִּתְנַבְּאוּ גַּם הֵמָּה: וַיֵּלֶךְ גַּם הוּא הָרָמָתָה ... וַיִּשְׁאַל וַיֹּאמֶר אֵיפֹה שְׁמוּאֵל וְדָוִד וַיֹּאמֶר הִנֵּה בְּנָיוֹת בָּרָמָה: וַיֵּלֶךְ שָׁם אֶל נָיוֹת בָּרָמָה וַתְּהִי עָלָיו גַּם הוּא רוּחַ אֱלֹהִים וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וַיִּתְנַבֵּא עַד בֹּאוֹ בְּנָיוֹת בָּרָמָה: ... וַיִּתְנַבֵּא גַם הוּא לִפְנֵי שְׁמוּאֵל" (י"ט יח-כד).

שני דברים מודגשים בפסוקים אלה האחד הוא נָיוֹת בָּרָמָה והשני הוא ריבוי הנבואה = ריבוי רוּחַ אֱלֹהִים. נבאר את הדברים.  בפסוקים הקודמים שלח שאול שליחים-מלאכים לרצוח את דוד במיטתו. רק תושייתה של מיכל אשתו הצילה אותו. דוד, כמפורש לעיל, ברח אל שמואל שהיה גר ברמה (עיינו גם שמו"א ז' יז), אבל הכתוב מדגיש, חזור והדגש, כי הם ישבו בְּנָיוֹת בָּרָמָה. מקשים חז"ל (ילקוט שמעוני פרשת שופטים רמז תתקי) ומתרצים: "וכי מה ענין ניות אצל רמה, אלא שהיו יושבין ברמה ועוסקין בנויו של עולם, אמרי כתיב וקמת ועלית אל המקום מלמד שבית המקדש גבוה מארץ ישראל". מדוע ברח דוד דווקא אל שמואל ומדוע הסוגיה בה עסקו היא בנין המקדש? שלש סיבות לדבר:

א. שמואל הוא  זה שמשח את שאול והוא מולך מכוחו. לכאורה, הוא היחיד שיכול לעצור את שאול מניסיונותיו הבלתי פוסקים להרוג את דוד. ב. שמואל הוא זה שמשח את דוד. לכן, כל ניסיון לפגע בדוד הוא ניסיון לפגוע בנבואת שמואל.  ג. כששמואל משח את דוד למלכות, הוא בעצם הכריז שנבואת דוד היא נבואת אמת. כך מופיע במדרש: "דוד השביעי, ולמה נקרא קטן שהיה מאוס בעיני אביו, מפני שכשהיה קטן היה מתנבא ואומר עתיד אני להחריב את מקומות פלשתים ולהרוג מהן אדם גדול ושמו גלית ועתיד אני לבנות בית המקדש" (מדרש תנאים לדברים פרק א' יז). הניסיונות להרוג את דוד כמותם כניסיונות למנוע את בנין המקדש. מטרת בריחתו של דוד לשמואל הייתה לברר האם אין ממש, ח"ו, בנבואתו. תשובתו של שמואל הייתה חס וחלילה, אתה כן תבנה את המקדש, בא ואמסור לך את התוכניות (עיינו במיוחס לרש"י על דבהי"א כ"ח יב).

בדברינו לפרשות ויקהל פקודי, נמשיך לעסוק בסוגיה זו,

 ובינתיים נמשיך להתפלל ולפעול שיתקיימו בנו הפסוקים מפרשתנו:

"וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים: וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיהֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְשָׁכְנִי בְתוֹכָם אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיהֶם".