ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חגים וזמנים
- יום הזכרון
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אשר בן חיים
אנו זוכרים היום הזה את בני קהילתנו הקדושים שנפלו על קדוש השם: יוחנן ישמח וידידיה גפן וצבי אשר מרקוס ומשפחת הרב דיקשטיין ומשפחת וולנסקי ואלוף משנה דרור וינברג, ועדין לא הזכרתי את כולם, כל אחד וזכרונו האישי על ידידיו שנפלו על קדוש השם.
ראוי להעלות על נס את מסירות נפשם של המתישבים ביש"ע ובגוש קטיף, ואין בעל הנס מכיר בנסו את העם "המתנדבים לגור בירושלים"... יראה ה' את עוני עמו ויגן ויושיע.
מלחמה על יחוד השם
הזכרנו את הנופלים שנפלו במערכות ישראל ואמרנו שנפלו על קדוש השם, מפני שכל מלחמות ישראל הן מלחמות על קדוש השם, כך נראה לדייק מדברי הרמב"ם בהלכותיו (מלכים פרק ז הלכה טו):
"מי האיש הירא ורך הלבב כמשמעו, שאין בלבו כח לעמוד בקשרי המלחמה, ומאחר שיכנס בקשרי המלחמה ישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה... וכל הנלחם בכל לבו בלא פחד ותהיה כוונתו לקדש את השם בלבד , מובטח לו שלא ימצא נזק ולא תגיעהו רעה, וכו'".
הרי לנו, שמי שנלחם מלחמות ישראל לוחם על " יחוד השם ", ולפיכך " ותהיה כוונתו לקדש את השם בלבד".
ישועתנו היא ישועתו יתברך
הסיבה לכך, מפני שעם ישראל מיצג את האידיאה האלוקית בעולם ואת תורת ה', ולכן ניצחונם פירושו ניצחון האידיאה האלוקית בעולם על כל המשתמע מכך. וכך פירשו חז"ל את הפסוק (ישעיהו פרק מג) "וְאַתֶּם עֵדַי נְאֻם ה' וַאֲנִי א-ֵל - כשאתם עדי אני א-ל, וכשאין אתם עדי אין אני אל, כיוצא בדבר אתה אומר, 'אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים' (תהלים קכג א), אלמלא אני, לא היית יושב בשמים כו'".
יתרה מזאת, העיזו חכמינו לומר שישועת ה' היא ישועתו יתברך, שכך נאמר (זכריה פרק ט) "גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַם הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא וגו'" ודייקו במדרש (תנחומא פרשת אחרי מות סימן יב):
"א"ר ברכיה הכהן ברבי: ... צדיק ומושיע אין כתיב אלא 'צדיק ונושע הוא', וכן הוא אומר (ישעיה סב) 'אמרו לבת ציון הנה ישעך בא' מושיעך בא אין כתיב כאן, אלא 'ישעך' כביכול הוא נושע ",
כלומר, כשישראל נושעים כביכול הקב"ה בעצמו נושע.
נראה שדברים אלה אמורים לא רק כלפי אותם שהם משלומי אמוני ישראל, ובמודע לוחמים מלחמות ה', אלא אף כלפי כל מי שבשם ישראל יכונה, שגם הם בעצם קיומם מיצגים את עם ה' וממילא את מציאות הבורא בעולם. ולכן קיומם של ישראל אף הרחוקים מקיום התורה מעורר את קנאת אומות העולם המתנגדות לכך רוצות לכלותינו. נאמר בתהילים (פרק פג) "אָמְרוּ לְכוּ וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי וְלֹא יִזָּכֵר שֵׁם יִשְׂרָאֵל עוֹד", הכתוב מדבר על רצון הגויים להכחיד את ישראל עד שלא ישאר שם ישראל עוד, כמו שהיה בזמן השואה, ששונאי ישראל לא הבדילו בין יהודי שומר מצוות ללא שומר מצוות, אם רק זורם דם יהודי בעורקיו היה נידון לכליה, והכתוב שם חושף את עומק כוונתם של הגויים "כִּי נוֹעֲצוּ לֵב יַחְדָּו עָלֶיךָ בְּרִית יִכְרֹתוּ", שכל כוונתם להלחם בקב"ה. וכך פירשו במדרש (תהלים מזמור פג):
"אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד . כל זמן שישראל קיימין הוא נקרא אלקי ישראל, נעקר ישראל אלקי מי נקרא?! כי נועצו לב יחדו עליך ברית יכרותו. כל מה שהן עושין ומרגישין עלינו בשבילך, שנאמר [למה רגשו גוים וגו'] על ה' ועל משיחו (תהלים ב א ב)".
לפי כל זה מובן הרמב"ם שהזכרנו, שרואה את כל מלחמות שעושים ישראל כמלחמות על יחוד שמו יתברך, ולכן כשישראל נוצחים מתקדש השם. הדברים הנ"ל מתאימים לכל מלחמות ישראל, על אחת כמה וכמה למלחמות שנעשות על ארץ ישראל, פלטרין של מלך ומקום כסאו, "ארץ אשר עיני ה' אלקיך בה", שבה בלבד או בעבורה הקב"ה מדבר עם נביאיו, שבכיבושה מתגלה ביתר שאת את מלכותו יתברך ומתקדש שמו.
שממה או ארץ חמדה
והנה אנו עדים לתופעה כמעט נסית ביחס של העמים לארץ ישראל. כאשר ישראל נמצאים בגלות, הגויים אינם מתענינים בארץ, וכך דורות רבים נשארה הארץ עזובה ושוממה, כפי שדרשו במדרש (ילקוט שמעוני תורה פרשת בחוקותי רמז תרעה) "והשמותי אני את הארץ - זו מדת נחת רוח, שאמר 'והשמותי אני את הארץ, ושממו עליה אויביכם היושבים בה ', שמא יאמרו ישראל, הואיל וגלינו ממנה אויבים הבאים אחרינו ימצאו עליה נחת רוח, תלמוד לומר: ושממו עליה אויביכם היושבים בה, זו אויבים הבאים אחריכם, לא ימצאו עליה נחת רוח ". והוסיף על כך הרמב"ן (ויקרא פרק כו פסוק טז):
"ושממו עליה אויביכם, היא בשורה טובה מבשרת בכל הגליות שאין ארצנו מקבלת את אויבינו , וגם זו ראיה גדולה והבטחה לנו, כי לא תמצא בכל הישוב ארץ אשר היא טובה ורחבה ואשר היתה נושבת מעולם והיא חרבה כמוה, כי מאז יצאנו ממנה לא קבלה אומה ולשון, וכולם משתדלים להושיבה ואין לאל ידם".
והנה הרמב"ן עלה לארץ ישראל כאלף שנה לאחר החורבן, ונוכח לראות את קיום ההבטחה הזאת בפועל, איך ארץ ישראל שוממה, ואומות העולם אינם מצליחים לישבה. מאז עברו עוד למעלה משבע מאות שנה, ואנו ממשיכים לראות את הנס הזה, איך ארץ ישראל לא היתה מיושבת כשאר הארצות, ובעיקר שלא היה בה שלטון עצמאי אחר עד שחזרה עטרה ליושנה בתקומת מדינת ישראל. וכך התאפשר לנו לחדש את עצמאותנו בארץ ישראל.
מאידך גיסא, אנו מוצאים שלאחר שכבר חזרנו לארצנו, משתנה יחס העמים אליה, והיא הופכת למוקד משיכה של כל עמי העולם, וכולם רוצים אחיזה בה. עמי ערב כולם רואים את ארץ ישראל כמקום השייך להם, נוצרה זהות עצמית של עם פלסטיני כמעט יש מאין מערב רב של עמי ערב, שרואה את ארץ ישראל כארצו, ובאמת כל העולם מבקש להיות מעורב באיזו מידה בארץ, נציגי הדתות הנצרות והאיסלם רואים בארץ את ערש דתם, מעצמות העל רוצות להיות מעורבות בכל המאבקים עליה, כדי שתהיה להם איזו אחיזה בה, כך גם המדינות השייכות לאיחוד האירופי, וכך אירן מן המזרח הרחוק.
וצריך להבין את התופעה הפלאית הזאת, מדוע פתאם עתה התעוררה התענינות של כל עמי העולם בארץ ישראל שלא היתה קיימת מאז החורבן?
נראה שהתשובה לכך במדרש (תהלים מזמור צט):
"ה' מלך ירגזו עמים . ר' יהודה בשם ר' שמואל אומר: כל זמן שישראל בגלות אין מלכות שמים בשלימות ואומות העולם יושבין בשלוה, אבל כשישראל נגאלין מלכות שמים שלימה ואומות העולם ירגזון".
על מה עמים ירגזון? מפני שהם מפחדים מגילוי מלכות שמים שמתגלת ע"י גאולתם עם ישראל, ולכן הם באים להלחם עם ישראל, וזה סוד המשיכה שלהם אל הארץ.
וכן נאמר (ירמיהו פרק ג) "וְאֶתֶּן לָךְ אֶרֶץ חֶמְדָּה נַחֲלַת צְבִי צִבְאוֹת גּוֹיִם" ואמרו חכמי המדרש (תנחומא פרשת משפטים סימן י):
"ארץ חמדה נחלת צבי, ארץ שלא היתה מחזקת פירותיה, ארץ שהיתה טובה וכל מלכי עולם נתאוו לה, כתיב מלך יריחו אחד מלך (לעי) [העי אשר מצד בית אל] אחד (יהושע יב ט), ואין בין יריחו לעי אלא ג' מילין, והוא אמר מלך יריחו, אלא כל מי שהוא קונה חוצה לארץ, ולא היה קונה בארץ ישראל, לא היה נקרא מלך, למה שהיו מתאוים לארץ ישראל".
הרי לנו תופעה דומה שכל מלכי אומות העולם מתאוים שתהיה להם איזו אחיזה בארץ ישראל, יש בזה ביטוי של התנגדות לבחירת ישראל שמתגלית בארץ ישראל 1 .
הניצחון שלך ושלנו
נאמר בסוף התורה (דברים פרק לג) "אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בּה' מָגֵן עֶזְרֶךָ וַאֲשֶׁר חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ לָךְ וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ". לכאורה יש סתירה בפסוק, שבתחילתו קובע שהישועה באה מהקב"ה "מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בּה' מָגֵן עֶזְרֶךָ", ובסופו מדגיש את גבורתם של ישראל שהביאה את הניצחון "וַאֲשֶׁר חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ לָךְ וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ", מה ההסבר בניגוד בולט זה?
חז"ל עמדו על כך בילקוט שמעוני (תורה פרשת וזאת-הברכה רמז תתקסד):
"אשריך ישראל מי כמוך וגו', הקב"ה עושה מלחמתן של ישראל והנצחון שלהן, וכן הוא אומר 'לכל האותות והמופתים ולכל יד החזקה' - אשר עשה ה' אינו אומר אלא 'אשר עשה משה', הקב"ה שלחו לעשות והנצחון למשה.
וכן דבורה אומרת לברק 'קום ברק ושבה שביך', וכי שבי של ברק הוא? הרי דבורה אומרת לו 'ותאמר דבורה אל ברק קום', מהו קום? קום ולא תעשה מלחמה, המלחמה של הקב"ה היא שנאמר 'כי זה היום אשר נתן ה'', וכן הוא אומר 'מן השמים נלחמו הכוכבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא',
וכן דוד, כשירד לגלית 'וידעו כל הקהל הזה כי לא בחרב ובחנית יהושיע ה' כי לה' המלחמה ונתן אתכם בידינו' וכתיב 'הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו', אמר דוד לפני הקב"ה: אתה עושה המלחמה ולך הנצחון, שנאמר 'לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח', אמר לו הקב"ה לדוד: נתת לי הנצחון אף אני נותן לך הנצחון, למנצח לעבד ה' לדוד".
וכן דבורה אומרת לברק 'קום ברק ושבה שביך', וכי שבי של ברק הוא? הרי דבורה אומרת לו 'ותאמר דבורה אל ברק קום', מהו קום? קום ולא תעשה מלחמה, המלחמה של הקב"ה היא שנאמר 'כי זה היום אשר נתן ה'', וכן הוא אומר 'מן השמים נלחמו הכוכבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא',
וכן דוד, כשירד לגלית 'וידעו כל הקהל הזה כי לא בחרב ובחנית יהושיע ה' כי לה' המלחמה ונתן אתכם בידינו' וכתיב 'הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו', אמר דוד לפני הקב"ה: אתה עושה המלחמה ולך הנצחון, שנאמר 'לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח', אמר לו הקב"ה לדוד: נתת לי הנצחון אף אני נותן לך הנצחון, למנצח לעבד ה' לדוד".
המדרש מונה שלושה מנהיגים גדולים שעמדו לישראל: משה רבנו ברק בן אבינעם ודוד המלך, כל אחד מהם תלה את הניצחון וגדולה שזכה לה בקב"ה, ולכן הקב"ה תלה את הניצחון בהם. מפני ניצחונם הוא גם ניצחונו ואין הבדל ביניהם, כי כל מה שהם משיגים הוא תוספת בכבוד שמים.
וכך אמרו במדרש תהילים פרק קמ"ד על דרכו של דוד המלך:
"לדוד ברוך ה' צורי המלמד ידי לקרב אצבעותי למלחמה. אמר שלמה: 'בכל דרכיך דעהו' (משלי ג ו) מהו בכל דרכיך דעהו? הוי ניתנו בלבך לפניך בכל דרך שאתה הולך, כשם שהיה דוד עושה, היה מלך ואמר איני מלך, הוא מלך והוא המליכני, וכה"א וידע דוד כי הכינו ה' למלך על ישראל (ש"ב שמואל ב' ה יב), היה גבור, ואמר איני גבור, היה עשיר, ואמר איני עשיר, וכן הכריז ואמר לך ה' הגדולה והגבורה וגו' (דה"א דברי הימים א' כט יא) , ירד למלחמה ונצח, ואמר לא מגבורתי נצחתי, אלא הוא עזרני והוא הנצחני ונצחתי ויצרני להיות עושה מלחמה, וכה"א האל המאזרני חיל (תהלים יח לג) , לכך אמר ברוך ה' צורי המלמד ידי לקרב אצבעותי למלחמה, אימתי למד את אצבעותי, כשהרגתי את גלית, וכה"א וישלח דוד את ידו אל הכלי ויקח משם אבן וגו', ויפול על פניו ארצה (ש"א שמואל א' יז מט) , וכך הוא הדרך, מי שהוא מכה את אדם מלפנים אינו צריך שיפול אלא מלאחריו, ולמה זה נפל מלפניו, אלא מלאך הלך עם האבן והשליכו בכונה על פניו, ולא עוד אלא כובע נחושת על ראשו, והיאך טבע האבן בנחשת, אלא שהיה הקב"ה עמו, לכך נאמר ברוך ה' צורי וגו'. ולא הייתי יודע מלחמה אלא שמו של הקב"ה יהי מבורך הוא למדני, וכן שאול אומר לו, לך וה' יהיה עמך (שם שם שמואל א' י"ז לז), וכה"א ה' עמך גבור החיל (שופטים ו יב), ואומר, ברוך אתה ה' למדני חוקיך (תהלים קיט יב), איני יודע כלום, אלא את למדתני, שנאמר אלוקים למדתני מנעורי וגו', וגם עד זקנה ושיבה אלוקים אל תעזבני (שם תהלים עא יז יח) , לכך נאמר ברוך ה' צורי המלמד ידי לקרב אצבעותי למלחמה". כיון שדוד נתן את הניצחון לה' לכן הקב"ה נותן לו את הניצחון, וכך נאמר לו "למנצח לעבד ה' לדוד".
מי זה מלך הכבוד?
כשגמר שלמה לבנות את בית המקדש נתעורר קושי הכנסת הארון פנימה. כך מובא במדרש תהלים מזמור כד:
"שאו שערים ראשיכם. את מוצא בשעה שבנה שלמה את בית המקדש, בקש שלמה להכניס את הארון לבית קדשי הקדשים, והיה השער קטן, חמש אמות ארכו, ושתים אמות וחצי רחבו, והארון היה אמה וחצי ארכו, ואמה וחצי רחבו, ואמה וחצי קומתו, וכי לא אמה וחצי נכנסת בתוך שתים וחצי, אלא באותה שעה דבקו השערים זה בזה, ואמר שלמה עשרים וארבעה רננות ולא נענה, אמר שאו שערים ראשיכם ולא נענה, חזר ואמר שאו שערים ראשיכם ויבא מלך הכבוד מי זה מלך הכבוד, ולא נענה, כיון שאמר ה' אלוקים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דויד עבדך (דה"ב דברי הימים ב' ו מב), מיד נשאו שערים ראשם ונכנס הארון, וירדה אש מן השמים, ולמה נצטער שלמה כל כך? על ידי שנתגאה ואמר בנה בניתי בית זבול לך וגו' (מלכים א' ח יג)".
לפי נוסחה אחרת במדרש, לא יכלו להכניס את הארון בגלל שהרוחב של השער היה עשר אמות, וכך היה רוחבו של הארון שעשה שלמה עשר אמות, ולא היה ניתן להכניסו.
נראה ששתי הנוסחאות משלימות זו את זו, העובדה שבנו בית מקדש ולא חשבו על הדרך להכניס בו את הארון מלמדת על כך שהוא לא היה מספיק בתודעתם, נמצא חסרון גדול בהבנה בתכלית הבית, שמא יופיו החיצוני מעשה ידי אומן הוא העיקר?! הלא השראת השכינה בו שהארון ולוחות העדות מסמלים אותו היא עיקר הבית! וזו היתה סיבה שדבקו שערים זה בזה ולא נתנו גם לשלמה המלך להיכנס לבית, שאין מלכותו ראויה לבנות בית מקדש לה' שבמרכזו ארון ברית ה'.
וזה מה שאומר המדרש "ולמה נצטער שלמה כל כך? על ידי שנתגאה ואמר בנה בניתי בית זבול לך וגו'". שכחת הארון נובעת משמץ גאוה שהעיקר הוא מה שבנה את הבית בחיצוניותו. אולם התיקון של החטא היה בהזכירו את דוד אביו, שידוע לנו יחסו לארון ה', כל התהלוכות והריקודים שלו לפניו כדי להביאו בית ה', וכמה הצטער על מציאת מקום המקדש "אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה עד אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב", לכן מיד כשהזכירו את זכות דוד, נפתחו השערים והארון הצטמצם ונעשה "שלא מן המידה" וכך נכנס בשער הבית לכבודם של ישראל.
מובא במדרש שם, שכאשר אמר שלמה "מי הוא מלך הכבוד" חשבו מלאכי השרת שהוא מתכוון לעצמו ובקשו לרוץ את מוחו, עד שאמר "ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה", לכאורה קשה למה חשבו שמתכוון לעצמו? נראה שזה בגלל מה שהוזכר לעיל, שלא חשב מספיק על הכנסת הארון לבית, וחשבו שזה בגלל שחשב רק על בנין הבית ולא על הארון המסל את השכינה שבו. אבל מיד שהסביר את דבריו שה' הוא מלך הכבוד, צמצם הקב"ה את עצמו ונפתחו השערים והארון נכנס פנימה, וניתן הכבוד לשלמה המלך שהשלים את הבנין לה'.
גם אנו נודה לקב"ה על כל מפעליו עמנו, "מודים אנחנו לפניך על כל טיפה וטיפה ונתת לנו", "לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת וגו'", והקב"ה מידה כנגד מידה "יתן עוז למלכו וירם קרן משיחו", ואנו מתפללים "עשה למען שמך" "תן כבוד לעמך תהילה ליראך ותקוה טובה לדורשיך ופתחון פה למיחלים לך שמחה לארציך וששון לעירך וצמיחת קרן לדוד עבדיך במהרה בימינו".
^ 1 ידוע שהברית החדשה של הנוצרים ביססה את הפילוסופיה שלה שעם ישראל אבד את זכותו להיות העם הנבחר בכך שגלו מארצם, משמע שהאלקים אינו רוצה בהם יותר כעמו, וממילא החזרה של עם ישראל לארצם מבטל את הפילוסופיה הזאת ומהווה בעיה לכל האמונה הנוצרית.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
