ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- אמור
נוסיף ונברר על דברינו לפרשת אמור תשס"ד, שם עסקנו בנושא חשוב זה.
פתיחת פרשת המועדות בפרשתנו, מציבה בפנינו מבנה וסגנון האומרים דרשני:
"(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם מוֹעֲדֵי יְקֹוָק אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי:
(ג) שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַיקֹוָק בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם: פ
(ד) אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְקֹוָק מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם" (ויקרא כ"ג ב-ד).
בפסוקי המסגרת (ב,ד) מודגש פעמיים, בכל אחד מהם, עניין המועד (הביטוי מועד מקבל משמעות כפולה, הראשונה = חג, השניה = בזמן הנכון), בפסוק האמצעי (ג) מופיעה לפתע פרשיית השבת.
מה פשר העניין?
רש"י תירץ את הכפילות בדרך הבאה: פסוק אחד עוסק בקידוש החודש והשני בעיבור השנה (את הופעת השבת ביניהם הוא מפרש על דרך הדרש). עיבור השנה נצרך משתי בחינות. הראשונה, כדי להבטיח שחג הפסח, יחול לעולם בתקופת האביב. השנייה, כדי שעם ישראל לא יאלץ לעלות לרגל בתקופת הגשמים. את הצורך הראשון ניתן להגדיר כ"צרכי שמים", כך יישמר הציווי האלהי. את הצורך השני ניתן להגדיר "כצרכי העם", או בלשון אחרת "כבוד האב" ו"כבוד הבן".
קביעת המועד = החג, במועדו = בזמן הנכון, תלויה בעיבור השנה וגם בקידוש החודש.
יש הבדל ביניהם!
עיסוק בקידוש החודש מתיר את אי שמירת שבת. לכן ,מי שראה את המולד איננו מחויב בשמירת שבת והוא רשאי להגיע אל בית הדין גם תוך מעבר על הלכות שבת. לעומת זה, העיסוק בעיבור השנה איננה מתיר חילול שבת.
אם נצעד על פי דרכו של רש"י ואחרי בקשת המחילה, נציע כי הפסוק הראשון עוסק בקידוש החודש, לכן הוא קודם לפסוק על השבת כי הוא דוחה אותו. לעומת זאת, הפסוק השני עוסק בעיבור השנה ולכן השבת קודמת לו שהרי היא איננה נדחית מפניו.
אם נבוא ונשאל: מדוע יש צורך גם בנימוק של "כבוד האב" =הקב"ה, וגם של "כבוד הבן"= עם ישראל?
נענה ונאמר: שהמציאות של עם = מדינה יהודית, משנה סדרי הלכה.
מהלכות קידוש החודש שלימדונו חז"ל, נלמד שכשמדובר בשמירת שבת של מדינה – של כלל הציבור, משתמשים בכללי הלכה שונים. קצרה כאן היריעה מלהכיל את הדיון בפרטי עיקרון זה. נפנה את קוראינו החביבים, לדבריו של מו"ר מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל, בספרו החשוב "עמוד הימיני" (סימן יז), שם הוא דן בשאלת המפתח של עבודת המשטרה בחג ובמועד במדינת ישראל. כאשר מדובר בשאלות פרטיות, הפתרון המקובל מדורי דורות הוא "גוי של שבת" (היתר זה איננו גורף ויש תנאים מגבילים בשימוש בו). לכל אחד ברור כי אי אפשר לנהל מדינה תוך הסתמכות על פתרון מסוג זה. הפתרון חייב להיות מערכתי. מו"ר קורא בדבריו דווקא לציבור שומר המצוות, להתגייס לעבודת הקודש של שירות במשטרה ובכוחות הביטחון האחרים, אף על פי שברור כי במהלך עבודתם יקראו לעשות גם תורנויות בשבתות וחגים. מה שברור הוא, שהם יצטרכו לפעול גם במקום, שלכאורה, פיקוח הנפש הוא עקיף, כמו בעבירות רכוש. הרב ישראלי קורא להרחיב את ההיתר גם לחזרה הביתה, לאחר ביצוע המשימה/תורנות.
דווקא במועדים שאחרי יום העצמאות, בשבוע בו חל ל"ג בעומר, המועד בו הפסיקו תלמידי רשב"י – לוחמי בר כוכבא למות, היום בו אנו גם מציינים את גבורתם בניסיון לחדש את עצמאות ישראל, ולפני יום ירושלים - המועד בו אנו מציינים את היציאה למרחבי ארץ ישראל וההשתחררות מ"גבולות אושוויץ", נודה לקב"ה על פדות נפשנו, ונעשה כל מאמץ לשמור היטב על המתנה האדירה שקיבלנו – מדינה יהודית עצמאית.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
