ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- יום ירושלים
- שיחות ליום ירושלים
"זֶה הַיּוֹם עָשָׂה ה' נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ" 1 . יום ירושלים הוא יום איחודה של ירושלים בירת הנצח של עם ישראל. מאז כ"ח באייר תשכ"ז ועד כ"ח באייר תשפ"א עברו חמישים וארבע שנים, ומחובתנו להתבונן בחסד ה' עלינו. אנו חיים בדור שבו ירושלים איננה רק מושא לכיסופים, אלא בידינו היא, בידינו ממש - "מִי חָכָם וְיִשְׁמָר אֵלֶּה וְיִתְבּוֹנְנוּ חַסְדֵי ה'" 2 .
במדרש שיר השירים 3 אומרים חז"ל:
"'תלפיות' - תל שמתפללים בו כל פיות. מכאן אמרו: העומדים בחוצה לארץ ומתפללין הופכין פניהם לארץ ישראל... העומדין בארץ ישראל הופכין פניהם כנגד ירושלם ומתפללין... העומדים ומתפללים בירושלם הופכין פניהן כנגד המקדש... העומדים בהר הבית הופכים פניהם כנגד קדשי הקדשים ומתפללין...
נמצאו העומדים בצפון פניהם לדרום, והעומדים בדרום פניהם לצפון, והעומדים במזרח פניהם למערב, והעומדים במערב פניהם למזרח. נמצאו כל ישראל מתפללין אל מקום אחד ".
ירושלים היא "תל פיות", תל שכל הפיות פונים אליו, וכל תפילותיהם של ישראל מתאחדות בה ומתחברות לתפילה אחת.
ירושלים היא תל של תפילות - תפילת אב ואם על חינוך הבנים ופרנסתם, תפילת שפלים ונדכאים המצפים למזור וישועה, תפילת זקנה העומדת בפתח ביתה ומתפללת מקירות ליבה בשפה פשוטה ובאמונה תמימה שיהיה טוב לכל בית ישראל, תפילת זקן שקנה חכמה המייחל למושב זקנים - לכינון הסנהדרין בלשכת הגזית, תפילת משפחות הנעדרים והחטופים יחד עם כל בית ישראל, תפילתה של אמא רחל המבכה על שיבת בניה מארץ אויב, ותפילתו של צנחן-לוחם העומד על אבני הכותל ומרגיש את חזרת השכינה לציון.
זאת היא ירושלים אשר במשך אלפיים שנות גלות חלמה לשמוע את תפילות בניה מקרוב, לראותם ולחוש את צעדי רגליהם העולים אליה בחיבה לחבוק ולנשק את אבניה ועפרה. ומנגד, עיני בניה היו צופות וכוספות אליה בכל שנות הגלות וכל תפילתם ושיחתם של ישראל לא היו אליה בה וזכרונה עלה תדיר על ראש שמחתם.
בכ"ח באייר זכו חיילי צבא ההגנה לישראל לחבר את ירושלים של מטה עם ירושלים של מעלה ולהחזיר את השכינה למקומה. חז"ל אומרים: "בכל מקום שגלו ישראל, כביכול גלתה שכינה עמהם" 4 , ואין השכינה שבה לביתה עד שישובו בנים לגבולם, "נשבע הקב"ה שלא יכנס בירושלם של מעלה עד שיכנסו ישראל בירושלם של מטה" 5 .
לפני חמישים וארבע שנים, בכ"ח באייר תשכ"ז, עת דרכו כפות רגלי חיילינו בעיר העתיקה, בתוככי החומות, הכותל והר הבית - חיברו את ירושלים שמחוץ לחומה עם ירושלים שבתוך החומה - מזרח ומערב, איחדו את העיר, והעיקר, איחדו את ליבותיהם של ישראל - "כאיש אחד בלב אחד".
המקום אשר יבחר ה'
ירושלים נזכרת בתורה בשם "שלם" 6 , ומקום המקדש מכונה "הר המוריה" 7 , ומפליא הדבר שאין ירושלים נקראת בשמה אפילו פעם אחת בפסוקי התורה. שאלה זו שואל הרמב"ם במורה נבוכים 8 ומשיב שלוש תשובות, והרי תשובתו השלישית, החזקה מביניהן:
"והשלישית, והיא החזקה שבהם, שלא יבקש כל שבט היותו בנחלתו ולמשול בו, והיה נופל עליו מן המחלוקת והקטטה כמו שנפל בבקשת הכהונה, ולזה באה המצוה שלא יבנה בית הבחירה אלא אחר הקמת מלך שיצוה לבנותו ותסתלק המחלוקת".
לאורך הדורות נידונה בין שבטי ישראל שאלה גדולה וחשובה - בחלקו של מי יבנה המקדש, ומי יזכה שהשראת השכינה תהיה בחלקו. תשוקתם של השבטים שדווקא בחלקם יבנה המקדש, יכלה לגרום למחלוקת גדולה שהיא היפך ענינו של בית המקדש, ולכן העלימה התורה את שמה של ירושלים מפסוקי התורה והזכירה רק בדרך רמז את "המקום אשר יבחר ה'".
מה נפלאים בהקשר זה דבריו של הצדיק הרב משה צבי נריה זצ"ל , שנאמרו ימים ספורים לאחר שחרור ירושלים:
"מדוע לא נתן הקב"ה את ירושלים בידינו כבר במלחמת השחרור? ובמה זכינו שהיא תחזור לנו עתה, במלחמת ששת הימים?
בתש"ח - לא היה לנו צבא מאוחד, הפלמ"ח פרץ דרך שער ציון, וחיילי האצ"ל עמדו לפרוץ דרך שער שכם.
אילו ירושלים היתה נכבשת אז, אזי היו 'שניים אוחזים' וכל אחד אומר 'כולה שלי' והיתה ירושלים הופכת למקום של פירוד.
ולכן רק עתה שנכנסנו כולנו דרך שער אחד... כשצבאנו הוא צבא אחיד - צבא הגנה לישראל, כשמאחורינו עומדים בלב אחד כל אחינו אשר בתפוצות הגולה, רק עתה זכינו למאורע הגדול, המחזיר שכינתו לציון החזיר לנו את ירושלים!".
האחדות היא תנאי הכרחי לכל מי שרוצה להתחבר לירושלים. זה אופיה וזו סגולתה של ירושלים - לאחד ולחבר. וכתב המלבי"ם 9 על הפסוק "שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ", שכשם שהאיברים נותנים חיים לגויה רק בזמן שהם מחוברים זה לזה, כך שלומה של ירושלים תלוי במידת החיבור שישראל מחוברים זה לזה.
רק מתוך עוצמה של שלום ואחדות פנימיים, יהיה אפשר להגיע לשלום כולל ואמיתי עם אומות העולם הסובבות אותנו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
