ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- תולדותיהם של צדיקים
- הרב מרדכי אליהו
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי אליהו זצוק"ל
לפני צ"ב שנים נולד ולפני י"א שנים בדיוק (כ"ה בסיוון תש"ע) נפטר הגאון הגדול רבנו האהוב הראשון לציון רבי מרדכי אליהו זצ"ל. רבות נכתב עליו ונאמר עליו, ואין לי הקטן, שלא זכיתי להיות ממקורביו, הרבה מה לחדש. אני מבקש רק להדגיש את העובדה הידועה, שבפיקחותו העצומה הוא מהיחידים שהצליחו לשמור על קשר הדוק וחם עם כל מגזרי הציבור הדתי והחרדי, וממש כמו אסתר המלכה בזמנה, שכל אחד הרגיש שאחות לו בבית המלך ושהיא בת שבטו - כך, וזה ניכר מאוד בהלווייתו, ציבורים רבים ואף מנוגדים משכו את מיטתו לכיוונם, וכביכול אמרו "כולו שלנו".
אני הקטן רוצה להתמקד כאן בוויכוח הנוקב שהתנהל במשך עשרות שנים בין הרב אליהו זצ"ל לבין הרב עובדיה זצ"ל. למעשה השאלה הייתה בעיקרה איך מתייחסים למרן רבי יוסף חיים מבגדד זצ"ל בעל ה'בן איש חי' - האם כלאחד מגדולי ישראל המפורסמים בדורות האחרונים, או כאל הפוסק האחרון לכל קהילות הספרדים ועדות המזרח, חוץ מאשר בעניינים בודדים שבהם קיים מנהג ברור שונה מדעתו. ובעצם השאלה היא איך מתייחסים לפסקי הלכה־למעשה שהמקור שלהם הוא בתורת הנסתר, מהזוהר דרך האר"י ועד מקובלי הדורות האחרונים - כהנהגות רשות למקובלים וצדיקים ושאר מורמים מעם, או כהלכות שמחייבות את כל עם ישראל (גם אם בהדרגה מסוימת).
הבעיה שמתעוררת היא שכדי להכריע את השאלות האלו כל צד צריך לפרוך ראיות עצומות וגדולות שמביא הצד השני, ולית נגר ובר נגר שמסוגל להכריע את הספקות האלו באופן שישכנע גם את זולתו בעל הדעה ההפוכה. הרב אליהו משך בכל כוחו לכיוון הפסיקה כ'בן איש חי', בעוד ידיד נעוריו הרב עובדיה ניסה כל ימיו "להשיב עטרה ליושנה" ולהחזיר את דגל הפסיקה לשורת הדין של פסקי מרן הבית יוסף, בלי להתחשב בתוספות ובשינויים, רובם לחומרא, של פסקי ה'בן איש חי', שרובם מבוססים על כתבי המקובלים. בכוחו הגדול כמעט הצליח מרן הרב עובדיה זצ"ל להכריע את הכף ולבטל את המנהגים השונים של קהילות צפון אפריקה ואת מנהגי הספרדים 'הירושלמים', וכמעט גם את מנהגי התימנים (ואם היה מצליח בזה, מסתמא היה מתחיל לנסות "לתקן" גם את מנהגי האשכנזים), במלחמת הקודש שלו להשבת העטרה ליושנה, אך שלושה מכשולים הוא לא הצליח להזיז מדרכו: את רבה של ירושלים הרב שלום משאש זצ"ל, שעמד על שמירת מנהגי מרוקו בפרט וצפון אפריקה בכלל, את מרן הרב אליהו זצ"ל לגבי מנהגי ה'בן איש חי' שרבים נהגו כמותם בכל תפוצות קהילות הספרדים, וייבדל לחיים ארוכים את הרב יצחק רצאבי שליט"א, שעמד בתוקף על כך שקהילות תימן ישמרו על מנהגיהן העתיקים.
רבים זוכרים את המאבק המר והכואב שהתנהל בזמנו בין הרע"י זצ"ל לבין הרב רצאבי שליט"א בעניין הברכה על הדלקת הנרות ביום טוב: מנהג תימן העתיק הוא שבניגוד לשבת, בערבי חגים אין מברכים על הדלקת הנרות, והטעם פשוט - אין איסור להעביר אש ולהדליק נר גם ביום טוב עצמו, ולכן חז"ל לא ראו צורך לצוות בפירוש להדליק נר בערב יו"ט. ואכן, דין הדלקת נר לקראת יו"ט אינו מפורש כלל במשנה או בגמרא, ולכן נחלקו בכך כבר ראשונים. אומנם מנהג כל ישראל הוא להדליק נרות בברכה גם ביו"ט, אך מנהג תימן העתיק, שעליו שומרים רבים מיוצאי תימן עד היום, הוא שלא לברך על הדלקת נר ביו"ט, שלא כמקובל. הרב עובדיה זצ"ל יצא בזמנו בשצף קצף נגד המנהג הזה, ודרש מרבני תימן בארץ להורות לבני קהילותיהם לשנות את מנהגם ולברך גם על הדלקת הנר ביו"ט, וכמה מהם קיבלו את דעתו ופרסמו הוראה כזאת בפומבי. אולם הרב יצחק רצאבי שליט"א, מגדולי רבני תימן בימינו, שהיה בזמנו מקורב לרב עובדיה ואף קיבל ממנו הסכמה חמה לספריו, עמד על דעתו שאין לבני תימן לשנות את מנהגם העתיק בעניין זה, ועל כך ספג ביקורת קשה, פוגעת ונוקבת מאת הרב עובדיה זצ"ל, אך הוא לא זז מעמדתו.
קומה מעל קומה
וכך כותב הרב אליהו בהקדמתו לשו"ת מאמר מרדכי חלק ראשון: "בדורנו, הדור האחרון, זיכנו הקב"ה ליהנות מאורו של בוצינא קדישא ופרישא הגאון האדיר חכם רבי יוסף חיים זיע"א בעל ה'בן איש חי', רבן של כל בני הגולה, שהיה בקי בכל חדרי התורה בפשט ובקבלה, במקרא ובאגדות, במדרשים ובמשלים, בתורת האר"י ובדברי הרש"ש שר בית הזוהר, והיה ליבו כלב האר"י לדעת כל דברי הראשונים והאחרונים מהש"ס ועד לאחרון הפוסקים בספריהם ובספרי השו"ת. כל רז לא אניס ליה... מרן רבי יוסף חיים זיע"א שילב בספריו את פסקי מרן רבי יוסף קארו זצ"ל ואת פסקי הזוהר והמקובלים ובראשם האר"י הקדוש זיע"א, וחיבר בין הנסתר והנגלה בכל חלקי התורה. והוצרך רבי יוסף חיים ז"ל לשקול במאזני צדק ברוח קודשו איזה דברים אפשר לציבור לילך בהם כדברי האר"י והמקובלים ואיזה מהם בינתיים רק ליחידי סגולה, וזיכה הקב"ה ונתקבלו פסקיו בכל ישראל, עד שאמרו עליו גדולי הדור הקודם שהוא הפוסק האחרון ועל פיו יישק בית ישראל".
הרב אליהו זצ"ל בוודאי לא התכוון שדבריו "ועל פיו יישק בית ישראל" יובנו כפשוטם. הרי האשכנזים לא הלכו בעקבות פסקי ה'הבן איש חי' וגם רבים מהספרדים לא, ואפילו בקהילת בגדד היו רבים שהמשיכו לנהוג על פי פסקי מרן ה'בית יוסף' בלי ההוספות והשינויים של רבי יוסף חיים, שהרי אל שיטתם רצה מרן הרב עובדיה זצ"ל להשיב את העטרה, שלדעתו נלקחה מהם לזמן קצר שלא בצדק, ליושנה. לדעתו, דעתו של מרן, שעל פי 'מאתיים רבנים נסמך', הייתה שאין לפסוק על פי דרכי הקבלה וסברות האחרונים נגד עיקר הדין, חוץ מאשר במקומות בודדים מסוימים. כידוע, חבילי חבילות של ראיות הביאו מרן הרב עובדיה זצ"ל ואחריו בנו הראשל"צ רבי יצחק יוסף שליט"א ושאר בניו ותלמידיו כדי להוכיח עד כמה טועים אלו ההולכים בעיניים עצומות אחרי ה'בן איש חי' ונוטשים את מנהגי אבות אבותיהם, ומצד שני עומדים בפרץ כמה מראשי עדות ישראל, ולא רק מרן הגר"מ אליהו זצ"ל כאמור, ואומרים "לא אדוני, אל תסיר את העטרה ממקומה ואל תכוף על כל עדות המזרח את דעתך, מפני שמנהג הקהילות העתיק חשוב לא פחות מעיקרון הפסיקה כמרן (וגם לכך יש חבילי חבילות של ראיות), ופסיקת ה'בן איש חי' היא קומה נוספת מעל פסקי מרן ה'בית יוסף', והיא התקבלה אצל רבבות אלפי ישראל ואין מקום לדחותה".
ולכל הנבהלים מהלשון התקיפה במחלוקות בין גדולי ישראל, גם - ולא רק - בעניין זה: אפשר להירגע. כבר בין גדולי הראשונים מצאנו לשונות קשים אלו נגד אלו, כמו במחלוקות הראב"ד והרז"ה (פרובנס), הרשב"א והרא"ה (ספרד), רבנו תם ורבנו משולם (צרפת) ועוד רבים מאוד, ובכל הדורות לפעמים עלו הטונים במלחמתה של תורה מעבר למקובל. זה לא אומר שכך תמיד ראוי ושזו הדרך היחידה שבה צריך לנהל ויכוח בבית המדרש, אבל אם הגיעו ומגיעים גדולי ישראל לידי ויכוח עוצמתי ביניהם שגרם להם להביע את עצמם בתקיפות - על זה נאמר "אם תלמידי חכמים מתנצחים בהלכה, אנו מה טיבנו?". אפשר להירגע. כך היה וכך הווה ומסתמא כך יהיה, למרות שבפירוש אפשר גם אחרת.
ואם ישאל הבן: תכל'ס, איך יש לנהוג בפועל? על כך יש להשיב: יש לך אב, ועשה לך רב, וגְדל בתורה והסתלק מן הספק.
מתוך העיתון בשבע
הרב מרדכי אליהו רבנים מספרים על תורתו ודרך פסיקתו של הרב מרדכי אליהו זצוק"ל
שידור חוזר מהמשדר המיוחד לזכרו של הרב אליהו זצוק"ל
הכנס הכ"ב למצוות התלויות בארץ פסיקות הרב אליהו במצוות התלויות בארץ
מתוך הכנס השנתי הכ"ב למצוות התלויות בארץ
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
