ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- וירא
אמנם, עת שסיפר אליעזר לבתואל ומשפחתו כיצד מצא את רבקה, הוא אמר כי אברהם אמר לו במפורש "אם לא אל בית אבי תלך ואל משפחתי, ולקחת אשה לבני" (בראשית כד, לח) אבל לא מצאנו זאת מפורש בדברי אברהם לעבדו (שם כד, ד) אלא אמר "כי אל ארצי ואל מולדתי תלך, ולקחת אשה לבני ליצחק". ויש מפרשים שאליעזר בְּדַּבְּרוֹ לבתואל הוסיף פרט זה על דעת עצמו, כדי לסייע לו להצליח במשימתו.
אבל בחפשי במפרשים, מצאתי כמה גדולי עולם המפרשים מלה זו שאמר אברהם "מולדתי", שהיא "משפחתי", כדלהלן:
[א] תרגום יונתן, כד, ד - אלהין לארעי ולבית גניסתי תיזיל ותסב אתתא לברי יצחק.
[ב] רשב"ם: [פסוק ד] כי אל ארצי - ולא לאותם שאינם קרובי אלא למולדתי שבארצי תלך:
[ג] רבי אברהם בן הרמב"ם בפירושו לתורה: "'ואל מולדתי', אין הכוונה בו למקום לידתו, אלא למשפחתו אשר היחס [שהיא הלידה] ממנה כמו שביאר אליעזר כאשר סיפר את מה שאמר (אברהם) ופירש את טעמו (ואמר) 'וישבעני אדני [וג'] אם לא אל בית אבי תלך ואל משפחתי'":
אמנם לעומתם יש רבים מהמפרשים הכותבים כי "מולדתי" היא העיר שם נולד אברהם, ולאו דוקא ממשפחתו. אבל בבדיקה בקונקורדנציה מצאנו סימוכין רבים שמדובר בבני משפחה.
[א] וַיֹּאמְרוּ, שָׁאוֹל שָׁאַל הָאִישׁ לָנוּ וּלְמוֹלַדְתֵּנוּ לֵאמֹר הַעוֹד אֲבִיכֶם חַי? הֲיֵשׁ לָכֶם אָח? וַנַּגֶּד לוֹ עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. הֲיָדוֹעַ נֵדַע כִּי יֹאמַר הוֹרִידוּ אֶת אֲחִיכֶם?: (בראשית מג, ז).
[ב] לֹא הִגִּידָה אֶסְתֵּר אֶת עַמָּהּ וְאֶת מוֹלַדְתָּהּ כִּי מָרְדֳּכַי צִוָּה עָלֶיהָ אֲשֶׁר לֹא תַגִּיד: (אסתר ב, י)
[ג] כִּי אֵיכָכָה אוּכַל וְרָאִיתִי בָּרָעָה אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת עַמִּי וְאֵיכָכָה אוּכַל וְרָאִיתִי בְּאָבְדַן מוֹלַדְתִּי?: (אסתר ח, ו).
[ד] וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר אֲדֹנָ-י יֱהֹוִ-ה לִירוּשָׁלִַם, מְכֹרֹתַיִךְ וּמֹלְדֹתַיִךְ מֵאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי אָבִיךְ הָאֱמֹרִי וְאִמֵּךְ חִתִּית: (יחזקאל טז, ג).
אמנם יש גם כמה מקראות ששם מלת "מולדת" היא הארץ ששם נולד האדם, אבל בכל הפסוקים ההם מלה זו באה בצירוף מלת "ארץ"!
[א] וַיָּמָת הָרָן עַל פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ בְּאוּר כַּשְׂדִּים: (בראשית יא, כח)
[ב] יְהֹוָ-ה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי וַאֲשֶׁר דִּבֶּר לִי..." (בראשית כד, ז).
[ג] אָנֹכִי הָאֵל בֵּית אֵל אֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ שָּׁם מַצֵּבָה אֲשֶׁר נָדַרְתָּ לִּי שָׁם נֶדֶר עַתָּה קוּם צֵא מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת וְשׁוּב אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ: (בראשית לא, יג).
[ד] וַיַּעַן בֹּעַז וַיֹּאמֶר לָהּ הֻגֵּד הֻגַּד לִי כֹּל אֲשֶׁר עָשִׂית אֶת חֲמוֹתֵךְ אַחֲרֵי מוֹת אִישֵׁךְ, וַתַּעַזְבִי אָבִיךְ וְאִמֵּךְ וְאֶרֶץ מוֹלַדְתֵּךְ וַתֵּלְכִי אֶל עַם אֲשֶׁר לֹא יָדַעַתְּ תְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם: (רות ב, יא).
[ה] אַל תִּבְכּוּ לְמֵת וְאַל תָּנֻדוּ לוֹ, בְּכוּ בָכוֹ לַהֹלֵךְ כִּי לֹא יָשׁוּב עוֹד וְרָאָה אֶת אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ: (ירמיה כב, י).
[ו] הִרְבָּה כּוֹשֵׁל, גַּם נָפַל אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, וַיֹּאמְרוּ קוּמָה וְנָשֻׁבָה אֶל עַמֵּנוּ וְאֶל אֶרֶץ מֹולַדְתֵּנוּ מִפְּנֵי חֶרֶב הַיּוֹנָה: (ירמיה מו, טז).
[ז] חֲגוֹרֵי אֵזוֹר בְּמָתְנֵיהֶם סְרוּחֵי טְבוּלִים בְּרָאשֵׁיהֶם, מַרְאֵה שָׁלִשִׁים כֻּלָּם, דְּמוּת בְּנֵי בָבֶל כַּשְׂדִּים אֶרֶץ מוֹלַדְתָּם: (יחזקאל כג, טו).
הרי ברור כשמש שרק בצירוף מלת "ארץ" מדובר על כלל מקום לידת האדם. אבל כאשר חסרה מלת "ארץ" מדובר בבני משפחתו בלבד.
וככה באמת אמר אברהם לעבדו "כי אל ארצי ואל מולדתי תלך, ולקחת אשה לבני ליצחק" (בראשית כד, ד).
ואם תשאל משום מה עשה אליעזר כל הניחוש הזה, לעמוד ליד באר המים ולבקש מאיזו נערה להשקות את צאנו? אלא לא ידע מי מבנותיו של בתואל היא הראויה, כי שמא היו בבית ההוא כמה בנות, ושמא מדובר גם באחת מבנותיהם של י"ב הבנים שהיו לנחור (בראשית כא, כד). ובקש מהקב"ה שיורה לו באיזו בת מדובר. ולכן לא נתן את הנזם והצמידים עד ששאל "בת מי את", כמפורש בסיפור הדברים אחר כך לבתואל ולבן (בראשית כד, מח).
ואם תשאל, בכל זאת, בסיפור של עצם המעשה נאמר שנתן התכשיטים עוד לפני ששאל "בת מי את?" (בראשית כד, כב-כג). אפשר לומר שרצה לגמול לה על טוב לבה, על חסדה אתו ועם הגמלים, אע"פ ששמא יתברר שאינה המיועדת להיות אשתו של יצחק.
אישור לכל הנ"ל יש לנו מדברי אליעזר עצמו בדברי הודיה להקב"ה, אחרי ששאל את הנערה "בת מי את?" והיא ענתה:
(כג) וַיֹּאמֶר בַּת מִי אַתְּ? הַגִּידִי נָא לִי הֲיֵשׁ בֵּית אָבִיךְ מָקוֹם לָנוּ לָלִין?:
(כד) וַתֹּאמֶר אֵלָיו בַּת בְּתוּאֵל אָנֹכִי בֶּן מִלְכָּה אֲשֶׁר יָלְדָה לְנָחוֹר:
(כה) וַתֹּאמֶר אֵלָיו גַּם תֶּבֶן גַּם מִסְפּוֹא רַב עִמָּנוּ גַּם מָקוֹם לָלוּן:
(כו) וַיִּקֹּד הָאִישׁ וַיִּשְׁתַּחוּ לַיהֹוָ-ה:
(כז) וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְהֹוָ-ה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ מֵעִם אֲדֹנִי; אָנֹכִי בַּדֶּרֶךְ נָחַנִי יְהֹוָ-ה בֵּית אֲחֵי אֲדֹנִי:
ובזה מענה לשאלה שנשאלה בתחילת מאמר זה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
