ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- ציבור וחברה
- מדינת וממשלת ישראל
עמדתי ליד השר יעקב נאמן ז"ל בשנת 94' בחנוכת בית הכנסת בעתניאל. היינו לצידו מעט אנשים כשהוא סיפר לנו בהתרגשות על אריק שרון: "אין לכם מושג מי האיש הזה. משיירי כנסת הגדולה!". זה ציטוט כמעט מדויק שברבות הימים ובשוך ההתנתקות הוטבע בזיכרוני. אנשים דתיים מחפשים פעמים רבות את הטוב, ובהשפעת הזיכרון ההיסטורי־תלמודי שלהם עורכים לפעמים השוואות בין אז להיום. במקרה של שרון - לא משיירי כנסת הגדולה היה, אלא מחריב ההתיישבות, שאומנם היו לו כוחות גדולים וזכויות לא מעטות, אבל כפי הנראה בהיסטוריה כך הוא ייזכר למרבה הצער.
התעוררתי לזה עם נאומו של ראש הממשלה בנט בוועידת הג'רוזלם פוסט לפני כשבועיים, שבו אותו אחד שמיקם את עצמו בעבר מימין לנתניהו גילה פתאום את אורה של האחדות, או ליתר דיוק – את הצורך לתת לשמאל מקום בהנהגה. את הגותו לקח ככל הנראה מדברי הרב קוק בספר 'אורות'. בנט טען ששלושה כוחות "מושכים בחבל": הדתיים, הלאומיים והשמאל, והמתח שבין הכוחות הוא מה שעושה אותנו למה שאנחנו. "אנו זקוקים למעשה לשלושת הווקטורים", הוא טען, "אנחנו המדינה היהודית, אני שמח שיש חרדים, אבל אנחנו צריכים להגביל את ההשפעה הפוליטית שלהם. לא הייתי רוצה ישראל בלי שמאל". בהמשך דבריו הוא אמר ש"למרות שאנחנו לא מסכימים, אני שמח שיש את הנגד הזה כדי שנוכל להתווכח עליו... הנקודה שלי היא שלא מדובר רק בפשרה, שבה אם נזוז לכיוון אחד, הצד השני מפסיד. מדובר על מציאת הנקודה הנכונה בין הכוחות האלה. אני גאה להוביל ממשלה שנמצאת שם".
בנט רמז כמובן לדברי הרב קוק, וטוב שלפוליטיקה תהיה אחיזה בהגות גבוהה, אבל חיוני שתהיה מדויקת ונאמנה למקור. שלא נעשה את הוגי הדעות לתרצני החולשות ולמקשטי המחדלים שלנו. יש הבדל גדול בין מי שמבקש להנהיג, כי אין דרך אחרת וזה מה שיש, ובין מי שעוטף זאת במה שנראה כעומק רעיוני. כמו ההבדל בין מסורתי שעושה קידוש בשבת והולך למשחק כדורגל כי הוא לא מספיק חזק, ובין רבאיי רפורמי שמשכתב את התורה בלא בסיס, היגיון או סמכות.
קוסמופוליטיות לצד מאבק ברע
ב'אורות' (התחיה פרק יח) כתוב ש"שלשה כוחות מתאבקים כעת במחנינו. המלחמה ביניהם נכרת היא ביותר בארץ ישראל, אבל פעולתם היא פעולה נמשכת מחיי האומה בכלל, ושרשיהם קבועים הם בתוך ההכרה החודרת במרחבי רוח האדם". הרב מתייחס לחלוקה שבין הקודש, האומה והאנושיות. דומה למה שבנט הציג בנאומו. כלומר, אנחנו לא אי בודד באנושות אלא חלק אינטגרלי שלה, וכל הנטיות הכלל־עולמיות מיוצגות בעם שלנו. לכן יש לראות במאבק שבין הקודש, הלאומיות והאנושיות ביטוי למאבק על הזהות, ויש להכיר בכך שהיא זקוקה לשלושת המרכיבים הללו יחד.
האם בנט צודק? האם השמאל המיוצג בפוליטיקה היום על ידי אנשים כמו מרב מיכאלי אשר מטיפה לחורבן המשפחה ומעודדת סרבנות, שר הבריאות שעולה לרגל אל רב המרצחים ברמאללה בעיצומו של קבינט קורונה או סגן ראש מוסד יו"ר ועדת חוץ וביטחון אשר ממנה לעוזרת תומכת טרור בהכרה ברורה שהיא עלולה להדליף סודות מדינה לאויבינו - האם אלו מייצגים את אנשי השמאל שרצו בטוב לעולם כולו מזמן הרב קוק?
בפרשת וירא אנחנו פוגשים את אברהם אבינו הקוסמופוליטי. עומד אבינו על ראש ההר ומנהל כביכול ויכוח עם בורא עולם על סדום. למרות הרשע והגורל המגיע להם בדין, אברהם אבינו מחפש את הדרך להושיע אותם. אין לו עניין אישי בהם והם לא בני קהילתו, אבל טובת האדם הכללית מגלה תכונה יקרה שמגדירה את הזהות הלאומית שלנו בהמשך. אולי הצד השלישי הזה – האנושי – נולד שם.
הנצי"ב מוולוז'ין בהקדמתו היסודית לספר בראשית רואה בהנהגה של אברהם את התשתית למה שהוא מכנה "ישרות". "וזה היה שבח האבות שמלבד שהיו צדיקים וחסידים ואוהבי ה' באופן היותר אפשר, עוד היו ישרים. היינו שהתנהגו עם אומות העולם אפילו עובדי אלילים מכוערים; מכל מקום היו עמם באהבה וחשו לטובתם באשר היא קיום הבריאה".
התשתית היהודית בנויה על הרצון בקיום הבריאה. אנחנו באים מתוך רצון קיומי. בתיקון עולם אנחנו חפצים ולא בחורבנו. באיזשהו מקום אפשר לשמוע כאן איזה הד למגמות שמאלניות של שמירת הסביבה לסוגיה ואהבת האדם. אבל אני מבקש לטעון שאנחנו עומדים כאן לא בפני מחנה שלישי אלא מול מחנה רביעי. כי השמאל הפוליטי רחוק מלייצג את אהבת האדם, אלא מבקש את הרס התרבות האנושית והצדק כפי שאנחנו מכירים.
אברהם אבינו לא בלבל בין טוב לרע. הוא לא עשה הנחות לרשעה ועלה אליה לרגל, כמו שהנצי"ב עצמו מדגיש שם: "כמו שאנו רואים כמה השתטח אברהם אבינו להתפלל על סדום. אף על גב שהיה שונא אותם ואת מלכם תכלית שנאה עבור רשעתם כמבואר במאמרו למלך סדום. מכל מקום חפץ בקיומם". אפשר להניח בביטחון שבשום אופן לא היה אברהם אבינו משתף את אנשי הרשע בשלטון. הוא לא היה נותן לעבאס אחריות על קיום המדינה היהודית.
להיפרד מלוט
חשוב שנבדיל בינם ובין השמאל המחובר אל הארץ ואל ערכיה, שיש לו תפיסת עולם שונה משלנו אבל הוא אוהב את ישראל ובטוח שהטוב בשבילה הוא להתנתק מה"שטחים". איתו, למרות הכאב, אנחנו חייבים לנהל דיאלוג מכבד ואוהב. הבעיה היא בייצוג הפוליטי של מי שכפי הנראה מתחבר לתנועה העולמית של פירוק הזהות הלאומית. אלו המבקשים לקחת חרדים במריצות, עולים למוקטעה ברמאללה, ואולי הנורא מכול – מפקידים את גורל העם היהודי בידי אויביו.
יתרה מזאת, הרב קוק עצמו מזהיר שם מפני תופעה שבה המחנות הללו אינם מוכנים לקבל את הזולת, ותחת זה "באה רק הכרה שלילית לפרנס את החיים, וכל בעל כח מיוחד מלא הוא רק מרץ של אש ביחס לשלילתו של הכח האחר או האחרים שאינו חפץ להכירם". זה יוצר מצב נורא של נביקת הרוח ואובדן האמת. מצב של סכנה לאומית של ממש.
האם השמאל הפוליטי פתוח להקשבה? האם הוא שומע את זעקת הדתיים על אובדן זהותה של המדינה? האם בנט עצמו, אשר קורא לצמצום כוחם של החרדים, מוכן לקבל באמת את השפעתם?
הנטייה הדתית־לאומית להתמקם בעמדת הכלה ולרצות להתקבל על ידי אליטת השמאל לא רק שאינה מעצימה את ההומניות שבו, אלא גם מחלישה את כוחו להקים עמדה מוצקה וישרה נגד הרשע, כשהוא קם להחריב את האומה. כך, במקום לקחת חלק אקטיבי אנחנו הופכים בלי מודע לפילוסופים שבמקום להילחם על עמדותיהם מפרשים את המציאות שמתהווה בלעדיהם.
אברהם אבינו הבין שעליו להיפרד מלוט, משום שקרבתו פוגעת בתפקידו ההיסטורי להנחיל אמונה ומוסר לעולם. זה לא מנע ממנו לקחת את תלמידיו ולצאת למלחמה כבדה כדי להשיב אותו בחזרה. אנחנו לא חיים בעולם בינארי אלא במציאות מורכבת שיש בה גוונים ולא כל ריחוק הוא בהכרח ניתוק. כאשר בנט טוען שהוא כראש ממשלה לוקח אחריות על המבנה המשולש הזה, הוא זונח את המלחמה בשחיתות המוסרית ובחוסר היושרה שהשמאל הקיצוני מייצג, כביכול בשם אחדות המחנות. הימין המסורתי, המנותק כנראה מרעיונות נשגבים, אולי לא סלל את הדרך לבית המקדש אבל לכל הפחות לא אפשר להציב אלילים במקומו.
מתוך העיתון בשבע
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
