ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חגים וזמנים
- חודשי השנה
מקור הראשון שנזכר החג בשם זה בשו"ת תרומות הדשן לענין הלכות שונות ולא לענין אסור הלימוד בלילה זה (ח"א סימן קצה וז"ל שאלה בכמה עיירות נוהגים היהודים לשלוח דורונות לכומרים ביום שמיני לניתל כשמתחדשין להם השנה יש חשש זהירות בדבר או לאו), וכן הובא ברמ"א יור"ד לענין הסכנה בשתיית מים מגולים בתקופה שחל בלילה זה (סו"ס קמח), וכן במחזור ויטרי (הלכות שחיטה מספר התרומה סימן פ).
וכן מובא בהגהות מנהגים לר"א טירנא (הגהות המנהגים טירנא מנהג של יום חול אות יד) שנהגו לומר "עלינו" בקול רם בליל ניט"ל [הכוונה למילים "שהם משתחווים להבל וריק"] אף שלא נהגו כן כל השנה מפני הסכנה.
ביאור לשון ניט"ל
ניט"ל מרמז על נטילתו ועקירתו מן העולם של אותו האיש (רגל ישרה לבעל הבני יששכר).
נית"ל מלשון נתלה, על שם שהנוצרי הנתלה נולד בכ"ה בדצמבר [לפי הלוח היוליאני] (מוריה שנת ארבע עשרה קסא - קסד תשרי תשמו).
נאטאל יש אומרים שנשתבש מן המילה הלטינית "נטליס" אשר משמועתה יום הולדת.
רמז ליום זה ממגילת תענית (במאמר אחרון) כתוב שיום ט' בטבת מהימים שגזרו בהם תענית וכתבו שם תשעה בו לא כתבו רבותינו ז"ל על מה הוא ובפירוש תוס' החדשים (למגילת תענית שם) כתב ששמע מגדול אחד שיום הולדתו של אותו האיש היה בתקופת טבת שחלה באותה שנה בט' בטבת ולכן גזרו תענית באותו היום על הצרות שנגרמו על דיו.
במנהג שלא ללמוד בליל ניט"ל
מנהג זה לא נמצא לא בש"ס הבבלי ולא בירושלמי וכן לא בראשונים ולא בכתבי האר"י, מקורו מארצות אירופה מאבותינו שגרו בין הנוצרים וכמעט שלא נזכר בספרים מפני הסכנה ומפחד הצנזורה הנוצרית שמחקה כל מילה שנרמזה על אותו האיש והכת הנוצרית. [עיין במקור חיים לבעל חוות יאיר (או"ח סימן צז אות ב) שמתאונן על שהדפיסו בפסקי הרא"ש את כינוי הגנאי של ניט"ל שצריך זהירות מאימת המלכות].
קיום מנהג זה מצאנו: הראשון שהזכיר דבר זה, בעל החוות יאיר בספרו מקור חיים (סימן קנה) בענין מנהג הלימוד בליל חגא פלונית, וכן ביעב"ץ בספר התאבקות, וכן מובא שכך נהג הגאון המהר"ם שי"ף שלא ללמוד עם תלמידיו בליל חגם (הובא בשו"ת דברי ישראל וועלץ ח"ב סימן כא), וכן מנהג זה הובא בתרומת הדשן (סימן קצה), וכן כתוב במנהגי מאטערסדארף (אות קעב).
הטעם שנהגו כן: לפי שבימים הראשונים היו צוררי היהודים אורבים ליהודים ומכים בלילה ההוא את מי שנמצא ברחובות מכות אכזריות עד שמתו תחת ידם לפי שההמון חשבו זאת למצווה לנקום דם ישו הנוצרי לכן גזרו חכמי הדורות שישבו בבתים בלילה ההוא ולא ישוטטו בחוץ.
והטעם שלא למדו לפי שאם ראו הגוים אור אצל יהודים היו עושים פוגרומים, לכן אמרו שלא להאיר בלילה זה ולכן לא למדו בלילה ומכיון שאנו מבני אשכנז לכן נמשך המנהג שלא ללמוד (טעמי המנהגים ליקוטים אות יט בשם ליקוטי הפרדס).
טעם אחר: לפי שלא רצו שיהיה לשטן מה לקטרג שכל הגוים הולכים לבית תפילתם מחצות ואילך, ועם ה' ישראל ישנים על מטותיהם, הטעם שלא רצו לגזור שיהיו כל ישראל עומדים השכם מחצות ואילך באותו הלילה כדי שלא יראה כאילו אנו נגררים אחר חוקותיהם, לכן מנעו את הלימוד עד חצות וממילא כל תמיד חכם ישן תחילת הלילה ויקום אחר חצות וגם הבעלי בתים שקובעים את לימודם בכל יום בתחילת הלילה אותו הלילה נמנעים מללמוד מחמת המנהג, ויקומו אחר חצות להשלים חובתם דבר יום ביומו וממלא יהיו כמה וכמה שעוסקים בעבודות ה' "וחמת המלך שככה" (חת"ס באגרות סופרים ב, ב ליקוטי תשובות שו"ת כ כתב אפשר שנהגו קדמונינו כן ..).
טעם אחר: על פי סוד מחמת התגברות השטן בלילה הזה מפני שבלילה הזה נהרג אותו האיש מיסד דתם, ונרמז שמו בתורה בר"ת בפסוק (ויקרא כד כז) "ונוקב שם י"י" ר"ת יש"ו ושורשו מקליפות עורב וכלב
ושמענו ממגידי אמת שאירע מעשיות כמה פעמים בליל נטילתו ועקירתו מן העולם שבא כלב לבתיהם של אלה שלמדו תורה בניגוד למנהג ומנהג ישראל תורה (בני יששכר בספר רגל ישרה אות י).
טעם אחר: לפי שיש אומרים שלילה זה [שבו נולד אותו האיש] דומה ליום שחרב בית המקדש ומטעם זה אסור ללמוד כמו בתשעה באב שהוא יום אבלות (הגאון בעל קרבן נתנאל בכ"י שתח"י, אגרותיו של החת"ס בשם רבו רבי נתן אדלר).
ויש שלא נהגו כן
(תשובות והנהגות סימן תקנא שכך מנהגי אנשי ליטא, ובספר וכל עדות המזרח הביא שבני ספרד גם אינם נוהגים כן). והטעם:
בארץ ישראל על פי המסורת מחכמי צפת שבארץ ישראל אין צורך לחוש לניטל (מובא בשם רבי שמואל הלר אב"ד צפת שחי לפני מאה חמישים שנה).
סמך לדבר: מדברי הרמב"ן (פרשת אחרי יח כה) שבכל העולם הקב"ה נתן כוכבים ומזלות וגבוהים מעליהם מלאכי עליון להיות שרים עליהם, אבל ארץ ישראל היא נחלתו של ה' יתברך, ולא ניתן לשום מלאך או קצין רק הקב"ה שומר עליהם, ולכן לא חוששים לניט"ל.
ויש שחששו לזה אף בארץ ישראל: לפי שרק בעיר הקודש צפת אין נוהג ניט"ל משום שאין בכל א"י מקום שאין בית תפילות או טומאות מן הנוצרים זולת עיר הקודש צפת (גירסא בדבריו בשם הגאון רבי שמואל העליר אב"ד צפת).
טעם אחר להקל בארץ ישראל: שכאן בארץ ישראל חכמי הספרדים ותלמידי הגר"א שנמצאו בה לא חששו לניט"ל ומתחילה לא קיבלו על עצמם לנוהג כן וא"כ גם החסידים שבאו אחריהם נגררים אחריהם וכאן בא"י שלטו הישמעאלים ולא היה ענין של חגא הניט"ל כלל והנוצרים היו במיעוט שנתבטלו ברוב הישמעאלים (ספר משנת יוסף או"ח ח"ב סוגיות סימן טל אות ח).
וכן מובא שמרן החזו"א לא חשש לזה ואמר שאסור לבטל מהלימוד בלילה זה והקפיד על הנוהגים שלא ללמוד (ארחות רבינו חלק א או"ח א תורה ומוסר כג), ואמר שעיקר הטעם מפחד הגוים והיום לא שייך את הסיבה הזאת.
ב' ימי ניטל - ניטל הקטן ניטל הגדול
יש קהילות שנוהגות שני ניטלים (ספר חיי יצחק), הניטל אור ל – 25 בדצמבר למניינם נקרא בשם הניטל הקטן בעוד שהניטל החל בתקופת טבת מכונה הניטל הגדול – הארוך.
הטעם בחילוק שמותם ניטל הארוך, לפי שברוב המקומות נהגו בו החל מחצות יום ה-6 בינואר לעומת הניטל הקטן - הקצר שנהגו בו רק מתחילת הלילה או משקיעת החמה.
ויש הנוהגים: לעשות רק ניטל אחד, והטעם: כיון שלענין ביטול תורה חידוש גדול הוא ולכן אין בו אלא חידושו ולכן אין לבטל לילה אחד (תשובות וביאורים סימן קמו).
יש הנוהגים: להחזיקו בליל 25 דצמבר, ויש נוהגים בליל 6 לינואר. ויש הנוהגים: שבזמן הראשון מחזיקים רק מתחילת הלילה עד חצות ובזמן השני מחצות היום ועד חצות הלילה (שו"ת קנין תורה ח"ה סימן צב).
הטעם לב' ניטלים: הנוצרים חוגגים את יום לידת מושיעם ב- 25 לדצמבר שהוא היום שחל בו תקופת טבת ואולם בשנת ה' שמ"ג [1582] הלוח הנוצרי הוזז בעשרה ימים [במקום 5 לחודש אוקטובר הכריזו המלמדים הנוצרים כי יום זה יוכרז כ- 15 לאוקטובר] כדי להתאים הלוח עם מציאות הילוך החמה ובמשך השנים ניתוספו לפי חשבונם החדש ג' ימים.
נמצא שלפי הלוח החדש יום התקופה הוא ביום ו' ינואר ולעניין קביעת יום חגם היה שינוי מנהגים ולכן יש החוגגים את לידת אותו האיש ב6 בינואר שהוא יום התקופה ויש שחוגגים ב- 25 בדצמבר כמו הלוח הישן.
התחלת וסיום זמן הניטל
התחלת הזמן - יש הנהוגים: מהשקיעה, רובם הנוהגים מצאת הכוכבים אחר תפילת מעריב, ויש הנוהגים: מחצות היום (ספר חיי יצחק).
סיום הזמן - יש אומרים: שנמנעים מלימוד רק עד חצות לפי שהסיבה היא כדי שלא יהיה קטרוג שהגוים הולכים לבית תפילתם וישראל ישנים לכן אסרו עד חצות כדי שבחצות יקמו וישלימו לימודם (חת"ס באגרות סופרים ב, ב ליקוטי תשובות שו"ת כ). ויש הנהוגים: על עלות השחר.
מנהג גדולי ישראל בליל ניט"ל
המהרש"א היה נוהג לחשב בו חשבונות של הכנסותיו כדי לדעת כמה להפריש למעשר לעניים (אוצר יד החיים אות פח).
מנהגו של הבעל הקהילות יעקב לא למד באותו לילה מתוך הספר והטעם בגלל חילול השם כיון שיש חסידים שלא לומדים ומסתכלים על מי שלומד כעוברי עבירה וציבור גדול נוהג כן ולכן ללמוד בעל פה אפשר (ארחות רבינו ח"א או"ח א תורה ומוסר כג).
מנהגו של בעל החידושי הרי"ם לשוחח שיחות חולין של ת"ח והיה מספר על דו שיח בין ר' יונתן איבשיץ לכומר שאלו אם אין לומדים בלילה על מה העולם עומד (עיין אבות א ב שהעולם עומד על התורה), והשיב לו מכיון שמנהג ישראל תורה הוא הרי שעליו עצמו קיים העולם (ספר שיח שרפי קודש ח"א אות תקכב).
משחק הש"ח: יש ששחקו בלילה הזה שח מט (בספר כנסת הגדולה מובא שראה למורו הרב ולכל גדוליו שלא היו מוחים במי שהיה שוחק [באיסקאקי] משחק השח מט עיין שם).
בעל ערוגות הבושם זצ"ל היה קורא לראשי הקהל לאספה או שקרא בספר שם הגדולים לחיד"א (לוח דבר בעתו שם).
ניטל שחל בליל שבת
יש שנהגו: שלא לבטל את אמירת התורה בליל שבת (שם שמואל פרשת ויחי עמוד שלה, משמרת שלום סימן כז), והטעם: לפי שבשבת לא שולטים המזיקים. ויש שנהגו: שלא ללמוד אף כשחל בליל שבת (שו"ת דברי ישראל מהגר"י וועלץ סימ ואף לא לומר שנים מקרא ואחד תרגום (ספר דרכי הישר והטוב החדש עמוד שלב).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
