ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ט"ו בשבט
- כללי
פריטין ואכיל בהון מכל מילה חדא בשתא" (ירושלמי סוף קידושין).
ברכת שהחיינו האוכל פרי חדש צריך לשבח את הקב"ה ולברך על
הפרי ברכת שהחיינו בנוסף לברכת הפרי (שו"ע רכה ג).
מצווה לאכול מעט מכל מין חדש בשנה, והטעם: כדי להראות שחביבה עליו בריאתו של הקב"ה (משנ"ב רכה ס"ק יט בשם הירושלמי קידושין פרק ד). טעם אחר: כדי להרבות בברכות (א"ר רכה ו בשם התשב"ץ
קטן ס' שכ), ברכות הכוונה לברכת שהחיינו (קרבן העדה על הירושלמי שם).
חיוב ברכת שהחיינו: ברכה זו היא רשות ואינה חובה.
ביאור רשות המשנ"ב מבאר (רכה ס"ק ט) דהיינו שאם לא מברך לא נענש ומ"מ ראוי להיזהר שלא לבטלה, והטעם דהוי רשות: כיון שעיקרו
נתקן על דבר הבא מזמן לזמן כמועדים וכד' (משנ"ב רכג ס"ק ז).
בביאור הלכה (ריט ד ד"ה ואין זה) כתב שאין הכוונה רשות גמור אלא
דלא חובה כל כך אבל מצווה לברך יש בזה.
ביאור אחר דברכה זו רשות: דהיינו שאין חובה לחזר אחר פרי חדש כדי לברך ברכת שהחיינו ומ"מ הרוצה לאוכלו חייב לברך (האשכול
ח"א ברכות הודאה, חיד"א שיורי ברכה אות ב בשם רבינו חננאל בר שמואל).
כתב הערוך השולחן (רכה ה) ונ"ל דכל מיני ברכות שהחיינו הבאים מזמן לזמן כמו בחנוכה ובפורים הוי חובה ושארי ברכות שהחיינו הם רשות ולכן הרבה מקילים בזה ומיהו בפירות חדשים קיבלוה כחובה
וכולם נזהרים בזה.
וכן כתב בשו"ת כתב סופר (או"ח סימן כה) עכשיו שנהגו לברך שהחיינו על פרי חדש כבר קבלנו עלינו חובה לברך שהחיינו גם למ"ד
שהוא רשות.
על מה מברכים
מברכים על פרי המתחדש בכל שנה, אבל פרי שאינו מתחדש בכל שנה דהיינו שגם בימות החורף אין משתנה מראהו כגון אתרוג אין
הנאה בגידולו ואין מברכים עליו שהחיינו (שו"ע רכה ו, משנ"ב שם ס"ק טז).
ברכת שהחיינו הוא בין אוכל מפירות האדמה ובין אוכל מפירות האילן
(בה"ל רכה א ד"ה פרי).
ומיהו בפירות האדמה מברכים ברכת שהחיינו רק על פירות חשובים בלבד כגון אבטיח ומילון, והטעם: משום שיש עונה שניכרת בהם חידושם וגם א"א לטעות שמא הם מהגידול של שנה שעברה והם גם פירות חשובים ואינם כשאר ירקות לכן מברך שהחיינו (הגרשז"א הובא
בעלהו לא יבול עמוד קכב).
שהחיינו על ירקות
אין מברכים ברכת שהחיינו על הירקות, (רמ"א בהגה"ה שו"ע רכה ו) הטעם: לפי שעומד כל השנה בקרקע (שו"ע רכה ו) ומבאר המשנ"ב (שם ס"ק יח) שיש ירק שדרכו לעמוד כל השנה בקרקע וברכת שהחיינו אינה אלא מזמן לזמן, ואע"פ שאינו מצוי בכולם [שנמצאים בכל השנה] משום דאין לחלק בין ירק לירק אין מברכים על כולם (משנ"ב שם
ס"ק יח).
ביאור אחר עומד כל השנה: הכוונה שמטמינים אותן בקרקע בבור ועומד כל ימות השנה ואינו ניכר בין מה שגדל בשנה זו למה שגדל בשנה שעברה משא"כ בפירות אע"פ שמטמינים אותם הוי מיעוטא
דמיעוטא ולא חוששים להם (משנ"ב רכה ס"ק יח בשם מג"א).
טעם אחר שאין מברכים על ירקות: משום שאין שמחה בהתחדשותם
(סדר ברכת הנהנין פרק יא טו, ובקיצשו"ע סימן נט סעיף יז).
זמן הברכה
שעת הראייה: מעיקר הדין מברך שהחיינו כשרואהו ביד חברו או על האילן (רמב"ם ברכות י ה ה ב, שו"ע רכה ג) מנהג העולם: ונהגו שלא לברך
עד שעת אכילה (שו"ע שם) ובגמר הפרי וטוב למאכל (שו"ע רכה ג ז) .
גמר פרי וכשטוב למאכל: (שו"ע רכה ג ז) אין מברכים שהחיינו אלא על פרי שנגמר גידולו והוא ראוי וטוב לאכילה, אך אם הוא עוד קטן ומר
במקצת אין מברכים (שו"ע רכה ז משנ"ב ס"ק יב יט).
פירות הדר ירוקים בתחילת העונה אף שהם מקצת חמוצים ואינם מתוקים דיים אפשר לברך עליהם שהחיינו, והטעם: כיון שהם ראויים
לאכילה (לקנות חכמה שהחיינו עמוד 2, וזאת הברכה פרק יח ד).
מקור הדין [לברך שהחיינו על הראיה] מהגמרא (עירובין מ, ב) "כי אתאי בי רב יהודה אמר אנא אקרא חדתא נמי אמינא זמן" פירש רש"י
כשאני רואה דלעת חדשה משנה לשנה אמינא זמן [מברך שהחיינו].
הטעם שתקנו לברך בשעת ראייה: משום שעיקר הברכה נתקנה על
שמחת הלב ועיקר השמחה היא בראיית הפרי (משנ"ב רכה ס"ק י).
מנהג העולם לברך בשעת אכילה
הטעם: לפי שעיקר ברכת שהחיינו היא מפני השמחה, ובדורות ראשונים שהיו תמימי דרך ושמחו בראיית פרי חדש ונתנו ליבם בהודיה לקב"ה לכן היו יכולים לברך על ראייה, משא"כ אנו שאין השמחה ניכרת אלא בשעת הנאת הגוף דהיינו שעת האכילה לכן
מברכים בשעת האכילה (ערוה"ש רכז ז).
טעם אחר: כשם שמברכים ברכת שהחיינו על עשיית לולב בשעת נטילת לולב, ועל עשיית סוכה בשעת קידוש, גם על פרי מברכים
בשעת אכילה (רא"ש עירובין פרק ג סימן י, קרבן נתנאל שם אות ט).
טעם אחר: לפי שרצו לקבוע זמן קבוע, דבראייה לפעמים אדם רואה ולא שם ליבו לדבר משא"כ בשעת האכילה (לבוש רכה ג, יד אפרים על המג"א רכה ס"ק ז). יש שכתבו בדומה: דפעמים רואה ואינו מוכן לברכה
(רדב"ז ח"א ס"ס רצז).
טעם אחר: כיון שצריך לברך בגמר הפרי (כמבואר בשו"ע רכה יט) ואין אנו בקיאים מתי נשלם גידול הפרי ובשעת אכילה אז נתברר שנגמר
גידולו וראוי למאכל (ערוה"ש רכה ז).
טעם אחר: כיון שיש אנשים שאין להם שמחה בראיית הפרי אלא בשעת אכילתו ולכן נהגו שכל האנשים יברכו בשעת האכילה ולא
חילקו ביניהם (מחצית השקל בביאור דברי המג"א רכה ז, משנ"ב רכה ס"ק י).
טעם אחר: משום חשיבות הברכה להמתין עד שעת האכילה כיון שיכול להנות גם בשעת האכילה וכמו שמצאנו בברכת הלבנה
שמחכים עד שיהנו לאורה (אגרו"מ ח"ג לב).
צורת הברכה
יש אומרים: שיש להקדים ברכת הפרי לברכת שהחיינו (באר היטב רכה ו בשם הלכות קטנות ח"א סימן רלו, ערוה"ש שם ה, דרך החיים, וכן נהג החזו"א
אורחות רבינו ח"א בהוספות עמוד יב, עיין משנ"ב רכה ס"ק יא).
והטעם: משום שתדיר [ברכת הפרי] ושאינו תדיר [ברכת שהחיינו] תדיר קודם (ערוה"ש רכה א). וכמו שמצאנו בלולב ובחנוכה שמברכים
תחילה ברכת המצוות ואח"כ שהחיינו (שו"ת הלכות קטנות ח"א רלו).
יש אומרים: שיש להקדים ברכת שהחיינו לברכת הפרי (בעל העיטור בסדר ברכת הנהנין שלו פרק יא אות יב, פמג"ד א"א רכה אות ז, משנ"ב רכה ס"ק יא בשם הפרי מגדים), והטעם: כיון שלא אמירנן תדיר קודם אלא כשהחיוב של שניהם בא ביחד, אבל החיוב של ברכת שהחיינו חל כבר משעת הראייה אלא שנוהגים לברך בשעת האכילה, וברכת הפירות חיובו רק בשעת האכילה (פרמ"ג א"א רכה ז,
ערוה"ש רכה א).
טעם אחר: משום שבכל ברכות הנהנין צריך שלא יהיה הפסק בין הברכה לאכילה (שעה"צ רכה יב) ומסיים הערוך השולחן (שם) וכך אני נוהג, יש שכתבו בלשון אחרת: לפי שברכת שהחיינו היא רשות ויש
לחוש להפסק.
והטעם שלא חוששים להפסק בין הברכה לאכילה
מכיון שכבר פשט המנהג בכל תפוצות ישראל לברך ברכת שהחיינו על האכילה וקיבלנו עלינו כחובה לא הוי הפסק (שו"ת אבני נזר או"ח סימן
תנ, קצות השולחן סימן סג בדי השולחן ס"ק ה).
יש שכתבו לחלק אם עדיין לא ראה את הפרי [כיון שיש מצריכים לברך בראייתו] אז יברך תחילה ברכת שהחיינו כיון שהולך גם על הראייה, אבל אם ראה כבר את הפרי יברך קודם ברכת הפרי (א"א
מבוטשאטש, לבוש מרדכי מהדור"ת סימן מו).
שיעור האכילה
ברכת שהחיינו אינה צריכה שיעור: ואפשר לברך גם על חצי פרי (כה"ח רכה ס"ק לב) וכן הטועם פרי ואינו אוכל ממנו הרבה מברך שהחיינו (בה"ל שם א ד"ה פרי חדש), והטעם: משום שברכת שהחיינו היא על שמחת הלב שרואה שנגמר הפרי (משנ"ב רכה ס"ק יח, ביאור הלכה רכה ג ד"ה פרי), ולכתחילה: יש לברך על אכילה ממש (שו"ת כתב סופר כה עיין
א"א בוטאאטש).
ויש אומרים: שיש לברך על אכילה של כזית שהיא אכילה חשובה
שיש בה הנאה (שו"ת תשובות והנהגות חלק ב סימן רעב).
מי שאינו שמח באכילת הפרי בברכת שהחיינו
יש אומרים כיון שברכת שהחיינו היא ברכת הרשות והיא על השמחה שאדם שמח שזוכה שאוכל מפירות חדשים לכן אם אינו שמח אינו מברך (שו"ת שבט הלוי חלק ד ס' כה, שו"ת משנה הלכות חלק ו סימן מג שו"ת משנת שכיר יח בשם הרב נפתלי מראפשיץ).
ראייה לדבר: כדמצאנו לגבי כלים חדשים שעשיר לא מברך עליהם שהחיינו כיון שאינו שמח בהם (משנ"ב רכג ס"ק יג) לכאורה ה"ה הכא
שהברכה היא על השמחה.
ויש אומרים: שמברך אף שאינו שמח כיון שכך קבעו חז"ל מסתמא יש לו שמחה אף שאינו מרגיש בכך (הגריש"א לקנות חכמה שהחיינו עמוד 1
והגרח"ק וזאת הברכה עמוד 158א).
טעם אחר: כיון שהברכה אינה על הפרי אלא על העונה החדשה ומברכים על הפרי כיון שהפרי מסמל את העונה החדשה ולכן אף שאינו שמח באכילת פרי חדש מברך (שו"ת תורה לשמה סימן ז, עיין
ערוה"ש סוכה מו, א).
ברכת שהחיינו בשבת
יש מדקדקים לאכול את הפירות החדשים בשבת ואז מברכים עליהם שהחיינו, והטעם: משום עונג שבת (לקט יושר עמוד מג שכך נהג בעל תרומת
הדשן).
ברכת שהחיינו על פירות שקנה מכספו
יש אומרים שיותר ראוי לברך על פרי שקנה בדמים מאשר לברך על פרי שקיבל במתנה, והטעם: על פי הזוהר (פרשת תרומה דף קכח ע"א)
שהפליג במעלת המקיים מצווה בממונו דווקא משום חיבוב מצווה.
אכל פרי ולא בירך באכילה ראשונה
שוב אינו מברך כשחוזר ואוכלו (משנ"ב רכה ס"ק יג). ומיהו יש לו להדר אחר פרי חדש אחר לברך עליו ברכת שהחיינו ויכוין לפטור גם על מה
שאכל (שו"ת מהר"ם שיק או"ח סימן פט).
לא סיים האכילה ונזכר שלא בירך שהחיינו: רשאי לברך שהחיינו ולהמשיך לאוכלו (ברכת הבית שער כד ז). והטעם: כי השמחה עדיין
נמשכת כל זמן האכילה (ברכת הבית שם).
מונחים לפניו כמה מינים שמחויבים בשהחיינו
יפטור את כולם בברכת שהחיינו אחת (משנ"ב רכה ס"ק יד, שעה"צ שם טז
באר היטב שם יב, אגרו"מ ח"א פז).
והטעם: כיון שברכת שהחיינו נתקנה על הראיה (עיין שו"ע ריש רכה ס"ק ג) ועכשיו כשמונחים לפניו כמה מינים שהוא רואה אותם יפטור את
כולם בברכה אחת (וכ"כ הכה"ח רכה יח).
טעם אחר: משום שהשמחה אחת היא על כך שהקב"ה החייהו והגיעו לזמן פירות חדשים דברכת שהחיינו אינה על פרי מסוים אלא על הגעת זמן חידוש הפירות ונפטר בברכה אחת (שו"ת אז נדברו חלק יג סימן ז). [ושהחיינו על מצווה ופרי אומר בנפרד ורק בר"ה מספק מברך
ברכה אחת].
ברכת שהחיינו על פירות מורכבים
יש אומרים: שאין לברך שהחיינו על פרי המורכב מין בשאינו מינו, הטעם: לפי שתחילתו נעשה כנגד מצות הבורא (ביאור הלכה רכה ד"ה
פרי) ואיך יאמר שהחיינו לראות דבר שכזה.
ומטעם זה יש הנוהגים שלא לברך שהחיינו על תפוזים ועל יתר פירות
הדר מאחר שהם מורכבים (וזאת הברכה עמוד 163 שכך מנהג בגדד).
יש אומרים: שיכולים לברך שהחיינו אף על פירות מורכבים, והטעם: כשם שמברכים ברכה על אכילתו כך מברכים על ראיתו שהיא ברכת שהחיינו (שו"ת שאילת יעב"ץ ח"א סג עיין שם ראיותיו, הגרח"ק בספרו שונה הלכות).
עצה לדבר: יש שיעצו לפטור את הפרי המורכב בפרי חדש אחר (אג"מ
ח"ב נח מנח"י ח"ג כה).
למעשה: יש אומרים שאין לברך רק על הפרי המקורי שהורכב נגד רצון הבורא, אך אם לקחו גרעין מהאילן המורכב ונטעו במקום אחר מברך על פירות האילן האחר ברכת שהחיינו, ומסתבר שהיום הפירות שמגיעים מהעץ אינם מהעץ הראשון שנעשתה בו הרכבה ומותר לברך
(הגרשז"א הליכות שלמה ח"א כג אות יח ו, שו"ת אור לציון ח"ב פרק יד אות מה).
טעמים נוספים להתיר לברך על פירות הדר אע"פ שבאו על ידי
הרכבה כיון שהם מורכבים בספק מינם מותר לקיימם (יב"א ח"ה יט).
טעם אחר: כיון שאין ההרכבה משפיעה על מראה או טעם הפירות
ניתן לברך (הגריש"א זאת הברכה עמוד 164 בהערה).
פירות מזנים שונים
פירות ששונים במראם בשמם ובטעמם אף שהם מאותה קבוצת פירות כגון בפירות הדר, קלמנטינה, ותפוז, אינם נחשבים לפרי אחד וצריך לברך שהחיינו על כל פרי בנפרד (אורחות רבינו בהוספה בשם החזו"א, הגרשז"א ה"ש פרק כג יט, אור לציון פרק יד סימן מו ברכת השיר והשבח מע' ב).
שהחיינו על גרעינים
אין מברכים ברכת שהחיינו על גרעיני פרי חדש אע"פ שהוא מתוק [כגון גרעין משמש] (עקרי הד"ט סימן י אות נד בשם החיד"א בשו"ת יוסף אומץ סימן כד) לפי שלא נתקן ברכת שהחיינו אלא על פרי חדש ואילו גרעין אינו בגדר פרי שהרי אין אנו מברכים עליו בורא פרי העץ על כרחך
שאינו נקרא פרי (חיד"א שם).
טעם אחר: משום שאינם עיקר הפרי ולא נטעו אדעתא דהכי ואף שלא אכל עדיין הפרי אין מברך על הגרעינים (ברכת הבית שער כד אות כד,
כה"ח רכה לב).
על הגרעינים שמברכים עליהם כברכת הפרי מברכים גם שהחיינו
(קצות השולחן ס"ג ס"ק ד, לשיטת שו"ע הרב שמברכים על גרעינים העץ).
ודבר פשוט שאם כבר בירך ברכת שהחיינו על הפרי שלא יברך שוב
על הגרעין.
נשים בברכת שהחיינו
גם נשים מברכות ברכת שהחיינו, והטעם: לפי שגם עליהן יש את החובה להודות לה' (לבוש רכה). ואין זה בגדר שהזמן גרמא משום שאין מניעת הברכה מכוח הזמן אלא מחמת שלא היה בעולם (חכמת שלמה
תכו).
אבל בברכת שהחיינו
אבל יכול לברך שהחיינו על פרי חדש בשבעת ימי אבלו (משנ"ב תקנא ס"ק צח שד"ח
אבלות אות עט).
מנהג אכילת פירות בט"ו בשבט (משנ"ב קלא ס"ק לא)
"ונוהגים אשכנזים להרבות בו במיני פירות של אילנות (מג"א קלא טז בשם ספר תיקון יששכר דף ס"ב כה) ובכה"ח (קלא אות צז) כתב וכן יש
נוהגין בספרד".
בשבט מוסר (פרק טז) כתב איתא בצואת ר' אליעזר הגדול בני הוי זהיר
לברך על פירות האילן בט"ו בשבט שמנהג ותיקין הוא.
הטעם באכילת פירות: לכבוד שמו של יום (מגן אברהם קלא טז).
טעם אחר: כדי לתת שבח והודיה להשי"ת שמחדש הפירות משנה
לשנה כדי ליהנות מהם בני אדם (ערוה"ש רכה ה).
רמז לדבר: על פי הפסוק (תהילים קכב ד) "שבטי י"ה עדות לישראל להודות לשם ה'" כלומר י"ה שבט דהינו ט"ו בשבט נועד לישראל להודות לשי"ת בברכות וכל ברכה טעונה אמן לאחריה (תולדות יצחק,
בשבלי המנהג ט"ו בשבט).
טעם אחר: כיון שהוא ראש השנה לאילנות, לכן נוהגים להביא מיני פירות לברך עליהם כדי שיתברכו גידולי האילנות (סידור יעב"ץ ח"ב לחודש שבט אות טו יז), יש שכתבו בדומה כי על ידי אכילת הפירות יזכרו שהוא ר"ה ויתפללו שיתברכו פירות האילן וכשם שמעמידים אילנות בבתי הכנסת בעצרת שהוא יום הדין לאילנות כדי לזכור להתפלל
עליהם כ"כ בט"ו בשבט (אדני פז סימן קלא).
טעם אחר: כדי לזכור את דיני מעשרות ערלה ונטע רבעי התלויים ביום זה (כנסת יחזקאל). טעם אחר: כדי להדגיש את חביבות הארץ
ומצוותיה (שם).
טעם אחר: לפי שעל פי רוב חל ט"ו בשבט בפרשת בשלח המסתיימת במחיית עמלק, וט"ו בשבט בשנה פשוטה הוא ל' יום קודם פורים, לרמז שמיום שנחרב בית המקדש וניטלה הטהרה ניטל ג"כ הטעם והריח והשומן שבפירות, וכשיעבור רוח הטומאה מן הארץ ויתגלה הטהרה ממילא יחזרו הטעם והריח בפירות כמו שהיה (ספר מטעמים
החדש בשם ספר תורת אמת).
טעם אחר: כידוע שעל ידי שאדם נהנה ממה שברא הקב"ה בעולמו ומשבח ומקלס להשי"ת יגיע מזה נחת להשי"ת, כדכתיב (משלי טז ד) "כל פעל ה' למענהו", היינו כדי לשבחו ולקלסו, ולכן בט"ו בשבט שבו ניתן מחדש השרף באילנות, וגידול הפרי שהוא ג"כ לצרכי האדם, אך בכל זאת אין הדבר בהכרח שכל אדם יאכל מפרי העץ ביום הזה, לכן מנהג ישראל לאכול פירות ביום זה לשבח ולקלס להשי"ת על העבר, דהיינו על הפירות שגדלו אשתקד, ובכוח זה יתחדש הכוח והשרף באילנות שיוציאו את פירות בטוב טעם ויגדלו פירות טובים לצרכי
האדם (ספר תורת אמת מהה"ק ר' ליב איגר מלובלין).
מנין הפירות לאכילה
שבעת המינים: יש שהקפידו לאכול דווקא משבעת המינים הכתובים בפסוק (דברים ח ז- ח) שנתברכה בהם ארץ ישראל (מועד לכל חי סימן ל ח,
כה"ח קלא כו, ספר אילנות השדה מנהגי ט"ו בשבט).
י"ג מינים: יש שנהגו לאכול י"ג מינים כמנין "אחד" (כך נהג בעל ישמח
משה קובץ כרם שלמה שנה יא קונטרס ד עמוד מד, ספר החכמה מעין עמוד ק).
ט"ו מינים: יש שנהגו לאכול עד ט"ו מיני פירות ובפרט מפירות משבעת המינים שהשתבחה בהם א"י, והטעם: כנגד ט"ו שיר המעלות שבתהלים שאמרם דוד (ספר דרכי יוסף צבי ומועד לכל חי סימן ל, מבקשי תורה עמוד ו). טעם אחר: כדי לכוין מספר המינים למספר ט"ו בשבט
(ישמח משה).
ט"ז מינים: יש שכתבו בשם האר"י לאכול ט"ז מיני פירות (ספר עטרת
ישועה ח"ד לשובבים ר"ח שבט ד"ה אז"ל).
יש שנהגו להדר ולאכול מכל מיני הפירות הנמצאים בשוק, והוא על פי הירושלמי סוף קידושין (פרק ד הלכה יב) "רבי חזקיה ר' כהן בשם רב עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל שראה עיניו ולא אכל ר' לעזר חשש להדא שמועתא ומצמיח ליה פריטין ואכיל בהון מכל מילה חדא בשתא" ואולי בגלל זה קבעו לאכול כל מיני פירות בט"ו בשבט (גיליון מים חיים 254), טעם אחר: לחביבות היום (מקור חיים קיצור הלכות תרפד).
זמן אכילת הפירות בלילה או ביום
יש אומרים שיש לאכול בלילה (וכ"כ באלף המגן הנדפס במטה אפרים סי' תר"ס קו"א ס"ק ו בשם א"א בשם ספר יל"ל, מועד לכל חי סימן ל אות ז), והטעם: כדרך שאוכלים את הסימנים בליל ראש השנה ה"ה יש לאכול בליל התקדש חג ראש השנה לאילנות ולדעת מהר"ם מרוטנבורג (בתשובה סימן ה) שווים הם להדדי, שסימנא מילתא למען ימתקו מגדים את
תנובתם בכח הברכה שמברכים עליהם (וילקט יוסף שנה ט"ו קונטרס י טו).
יש אומרים: שיש לאכול ביום, והטעם: כיון שענין ר"ה לאילנות הוא ביום כי שרף הפירות בא מכח השמש (שבט מיהודה להרה"ק רבי אברהם
איגר מלובלין ט"ו בשבט סעודת ליל שבת תרסח ד"ה נסתפקנו שנסתפק בענין זה).
טעם אחר: כיון שיש שנוהגים לומר ט"ו שיר המעלות (עיין מועד לכל חי
סימן ל) ואין זמן תהילים בלילה (שבט מיהודה שם).
אכילת חרובים: יש נוהגים לאכול חרובים ביום זה, והטעם: לפי שהוא
נזכר בגמרא עם ראש השנה לאילנות עיין ר"ה טו, ב.
התחלת לימוד מסכת מגילה
החת"ס נהג בכל שנה להתחיל ללמוד מסכת מגילה בט"ו בשבט ולסיימה בפורים לקיים מה שנאמר (אסתר ח טז) "ליהודים היתה אורה - אורה זו תורה ו"שמחה" זה יו"ט, ויש בה ל' דפים כדי לסיימה בפורים.
[ובשנה מעוברת מתחילים ללמוד מפורים קטן].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
