ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- תולדותיהם של צדיקים
- הרב אליעזר ולדמן זצ"ל
במהלך השבעה ואחריה שמענו עשרות ומאות סיפורים על מעשי חסד גדולים וקטנים. איך בשמחות שהשתתף בהן היה פונה באופן אישי לכל מלצר שניגש אליו, שאל לשמו ולשלומו והתעניין בעולמו. איך במחלקה לטיפול נמרץ בבית החולים היה מתעניין בשלומו של כל רופא, אחות או עובד שבאו לטפל בו – איש או אישה, יהודי או ערבי. סיפרו על הבית הפתוח לרווחה לכל דכפין, אשר זמנים ארוכים חיו בו אנשים ונשים במצוקה, נערות שעזבו את בית הוריהן, חוזרים בתשובה וכל מי שביקשו תמיכה רוחנית, נפשית או חומרית.
כהולך אחרי מיטתו יכול אני לראות כי מאחורי גאונות החסד הזאת עמדה תפיסת עולם מגובשת כבניין בן ארבע קומות, שעליה נעמוד בדברים הבאים. תפיסת עולם זו התפתחה אצלו באופן אינטואיטיבי והתגבשה והתעמקה בו כאשר פגש את כתבי מרן הרב קוק זצ"ל.
קומת החסד
אם נבקש לתאר את מידת החסד של הרב ולדמן זצ"ל נמצא אותה בספר אורות: "עצמות החפץ של היות טוב לכול, בלא שום הגבלה בעולם כלל, בין בכמות הניטבים ובין באיכותו של הטוב, זהו הגרעין הפנימי של מהות נשמתה של כנסת ישראל" (אורות ישראל א, ד).
חסד הוא לא דבר שאדם דורש מעצמו אלא הוא נשפך ממנו באופן ספונטני. חסד הוא שאיפת נתינה ללא גבולות – לא ברשימת המקבלים ולא בכמותה של הנתינה. כך היו הבית והיד, ובעיקר הלב, פתוחים לרווחה לכל אדם ואדם.
קומת האהבה
חסד יכול לבוא ממקומות שונים בנפש האדם. חסד יכול לבוא מתוך רצון לתת, כאשר המקבל אינו אלא אובייקט. ויש חסד שבא מתוך אהבה גדולה, אשר רואה את הזולת כסובייקט אהוב ומתוך כך מבקשת להעניק לו מכל טוב.
כך כותב הרב זצ"ל: "כל מה שהנשמה יותר גבוהה היא ביסודה היא מרגשת יותר את האחדות שיש בכול... נשמות הללו מלאות הן אהבה וחסד עולם, וחפצן הוא מלא טוב" (אורות הקודש ג, האחדות והחסד).
אצל הרב ולדמן, החסד בא ממקום של אהבה גדולה. אף אחד לא הרגיש שהוא "עושה לו טובה" אלא חש את עצמו כבן אהוב שעומד מול אביו. מאות אנשים באו וסיפרו במהלך השבעה: איבדנו אבא. וכל אחד מהם התפלא לשמוע שהוא לא היחיד שהרגיש כך.
אהבת ישראל עלולה להישאר ברמת הכלל. יש מי שאוהב את האומה כולה, כפי שנכתב באורות הקודש: "שר את שיריה, מצר בצרותיה, ומשתעשע בתקוותיה, הוגה דעות עליונות וטהורות על עברה ועל עתידה, וחוקר באהבה ובחכמת לב את תוכן רוחה הפנימי" (אורות הקודש ב, תמד).
אבל אצל הרב ולדמן לא נותרה אהבת ישראל במרומי התשוקה לגאולה קרובה. אהבת עם ישראל באה אצלו לידי ביטוי עז גם באהבה אישית ופרטית לכל ר' ישראל באשר הוא. כך כותב גם הרב זצ"ל: "גדולי הנשמה אינם יכולים להיות נפרדים מן הכללות היותר מקיפה, כל חפצם ושאיפתם היא תמיד טובת הכלל כולו... אמנם... אין הכלל מעוטר כי אם לפי מילואו בשלמותם של אישיו הפרטיים... המשלימים אותו" (אורות הקודש ב, תמב).
קומת הכבוד
לכולנו כבני אדם יש אנטנות רגישות שיודעות להבחין בין אהבה לאהבה, בין אהבה אינטרסנטית בבחינת "אוהב את הבריות כדי לקרבן לתורה" ובין "אהבה שאינה תלויה בדבר". יודעות הן אף להבחין בין אהבה שיש עמה כבוד לאהבה שבתוכה חבויה התנשאות מה. ישנם אנשים שמתקשים "לקנות" את הדיבורים הרמים שיש בציונות הדתית על אהבת ישראל. לפעמים יש להם תחושה כי הניגון מזייף קמעא מפני שלתחושתם האהבה אינה מלווה במידה ראויה של כבוד.
יש אהבה ויש אהבה. יש מי שאוהב כל יהודי וכל אדם בשל המכנה המשותף שיש ביניהם: מכוחה של סגולת ישראל או מכוחו של צלם האלוקים שיש בכל אדם. ויש מי שאוהב כל אחד גם מצד הייחודיות הפרטית שלו. הוא לא יחשוב על איש כי אישיותו המיוחדת חסרת ערך היא, וכל ערכו אינו נובע אלא מן השייכות שלו לכלל. אצל הרב ולדמן זצ"ל ראינו תחושה עמוקה של כבוד לכל אדם. הוא ראה את הטוב הבוקע מכל יהודי – גם אם עמדותיו הדתיות והפוליטיות היו שונות בתכלית וגם אם הרקע התרבותי שלו היה רחוק ממנו.
נביא דוגמה שבה בא הדבר לידי ביטוי. בשנותיו הראשונות של הרב ולדמן בישיבת מרכז הרב התגבשה חבורה בשם אחווה (במלעיל), שיצאה לשבות בשבתות במושבי העולים שהוקמו זה עתה בנגב. מוקד הפעילות היה במושבים באזור העיר אופקים (בכך קדמה חבורה זו בשנים רבות למפעל הגרעינים התורניים, ובעשרות שנים להקמת מרכז אחווה כמכון מחקר תורני למדיניות חברתית יהודית, וסיפקה להם השראה סמויה). באותה תקופה התקשו מאוד ילידי הארץ לכבד את המנטליות ואת סגנון החיים של העולים מצפון אפריקה. באותם ימים כתב הרב ולדמן לחבריו: "בעבודתנו החינוכית, לא שייך המושג 'להקנות' או 'לתת'. מושגים אלו שייכים רק כשהדבר חסר אצל מישהו וצריכים לתת לו משהו חדש הנמצא מחוצה לו. במקרה שלנו – תהיה זו טעות אם נחשוב שזאת עבודתנו. אין אנו רוצים להכניס משהו מבחוץ פנימה, אלא להוציא החוצה משהו הנמצא בפנים... אנו לא רוצים להקנות חיים, אנו רוצים לגלות את החיים הטמונים בטבע נפשם של העולים. אנו רוצים לעורר את כוחות החיים מתרדמתם".
הוא הרבה להזכיר בהקשר זה את דברי הרב זצ"ל: "האינטליגנציה חושבת שיכולה היא להיפרד מעל ההמון, שאז תהיה יותר בריאה ברוחה... זוהי טעות יסודית, טעות שאינה מכרת את הצד הבריא שיש בההיכרות הטבעיות, ברגשות הטבעיות, ובחושים הטבעיים, שלא נתתקנו, אבל גם לא נתקלקלו על ידי שום השפעה קולטורית (תרבותית)... ולאו דווקא בהרגשת המוסר השורשית עולה הוא ההמון על אנשי הסגולה. גם בהרגשת האמונה" (אורות קודש ב, שסד).
היה לעמדה זו, של כבוד עמוק כלפי אנשים הנתפסים כפשוטי עם, ביטוי מעשי מאוד. בעוד שרוב יישובי יש"ע הקימו ועדות קליטה במטרה לסנן את הבאים בשעריהם, נקטו הרב ולדמן והרב משה לוינגר מדיניות הפוכה בהקמתה של קריית ארבע. הם פתחו את שעריה בפני כולם: דתיים וחילונים, ספרדים ואשכנזים, משכילים ואנשי עמל, ואף הכריזו: "פה לא תהיה בני ברק". גם בזמן שכמה מישיבות ההסדר הגבילו קליטת תלמידים מן הפריפריה החברתית של מדינת ישראל, ישיבת ניר בקריית ארבע קיבלה אותם – לא כמי שעושה להם טובה אלא מלכתחילה, מתוך הערכה גדולה לסגולתם המיוחדת.
הרב ולדמן היה רגיל לצטט את דבריו של אחד מנשיאי ארצות הברית, אברהם לינקולן: "א־לוהים אוהב את האנשים הפשוטים, לכן הוא ברא הרבה מהם".
קומת האמונה
הכבוד והאהבה כלפי כל אדם לא צמחו בחלל ריק. שורשיהם נעוצים עמוק באהבת ה' שמילאה את כל ישותו של הרב ולדמן והדביקה את אלה שסבבו אותו. כך כותב הרב זצ"ל: "דעת ד' באהבה רבה, כשהיא מלאה את האור האמיתי שלה... מבהקת באורה המוחלט את אהבת עולם... כל היצורים, וכל חוג החיים וההוויה שלהם. אהבת ההוויה כולה ממלאת את לב הטובים, החסידים שבבריות ושבבני אדם... הם שואבים את אהבת כל ההוויה, המגוונת בריבוי יצוריה, מאהבת ד' העליונה" (אורות הקודש ב, תמב).
מורנו הרב צבי יהודה זצ"ל היה מדגיש מאוד את הזיקה שבין "אוהב את המקום" ובין "אוהב את הבריות". מי שאוהב את הקב"ה אוהב את כל בריותיו. מי שמאמין בבורא העולם שברא את כולם, מאמין שבכל אדם מופיע טוב אלוקי מיוחד הנמצא דווקא בו. זוהי "האמונה השרויה בעומק האהבה" (אורות, ישראל ותחייתו פרק כו).
לפעמים קשה לראות את הטוב הזה. נדרשת סבלנות רבה כדי להמתין להופעה הגלויה שלו. בהקשר לכך אהב הרב ולדמן להביא את דברי הרב זצ"ל: "הקדושה העליונה היא מלאה אהבה, חסד וסבלנות, מרוב יפעת שלמותה. השנאה, הדין והקפדנות הנם תוצאות של שכחת ד' ודעיכת אור הקודש" (אורות הקודש ג, שיז).
הכותב הוא חתנו של הרב אליעזר ולדמן זצ"ל, רב היישוב עטרת ועומד בראש מרכז אחווה למדיניות חברתית יהודית
מתוך העיתון בשבע
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
