ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב שמואל אליהו
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- תצוה
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
חוק כהלכה
בימים האחרונים מתקיים בישראל דיון נרחב בעניין השימוש שעשתה משטרת ישראל בתוכנת פגסוס, שמאפשרת למשטרה לחדור לטלפונים ולמחשבים של אזרחים ולשאוב מהם את כל המידע, גם בלי צורך אמיתי. כולנו מבינים שזה אסור, וצריך להבין מה אומרת על כך ההלכה.
צריך לזכור כי עמדת ההלכה היא משמעותית מאוד, כי חוק הגנת הפרטיות שנחקק במדינת ישראל לפני ארבעים שנה נבנה על פי עקרונות ההלכה. במבוא לחוק נאמר: במקורות המשפט העברי הוכרה הפרטיות כראויה להגנה כבר בתקופה קדומה כפי שעולה מתוך מחקרו של ד"ר נחום רקובר "הגנה על צנעת הפרט".
המרגל אחרי חברו – מחריב עולם
ר' חיים פלאגי כותב כי האיסור להסתכל בדברים פרטיים של אחרים הוא מדין "ואהבת לרעך כמוך" מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך (שבת לא ע"א -שו"ת חקקי לב ח"א יו"ד מט), וגם מדין "לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ" (ויקרא יט טז), שיש איסור לבקש ולחפש מסתורין של חברו, שכן פירש רש"י על הפסוק: "לכך אני אומר שלשון רכיל - לשון הולך ומרגל".
קול צופיך - הרב שמואל אליהו (725)
הרב שמואל אליהו
512 - רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת
513 - זֶה מַעֲשֶׂה שֶׁלּוֹ וְזֶה מַעֲשֶׂה שֶׁלִּי - איסור חדירה לפרטיות
514 - פורים קטן – מעלה גדולה
טען עוד
שיחת חברים שהביאה לחורבן
רבי יוסף קארו כותב כי חומרת הדברים של הרמב"ם מקורה בסיפור המפורסם על יהודה בן גרים, שישב עם רבי שמעון בר יוחאי רבי יהודה בר אלעאי ורבי יוסי כשהם דנים על היחס למלכות רומא. יהודה בן גרים שמע את דבריהם ולא סיפר למלכות, אלא סיפר לחבריו והדברים התגלגלו למלכות (שבת לג, ותוס' שם). בעקבות דבריו נרדפו רבי שמעון ורבי יוסי על דבריהם וכמעט שילמו על כך בחייהם (כסף משנה דעות ז ד).
מכאן לומר הרמב"ם שזה עוון שיכול להחריב עולם. היינו עלולים להפסיד את רבי שמעון בר יוחאי עם כל הזוהר בגלל שהיה דחוף ליהודה בן גרים לספר על דברים שהיו אמורים להיות שמורים עמו.
אסור לו לאדם להסתכל על רכוש חברו
בחטטנות הזאת יש גם משום גזל. כך כותב הרמ"א (קנד סעיף ג): "יש אומרים שצריך ליזהר אדם מלהסתכל בבית חברו, עד שהוא נתפס כגנב בראייה". "דאמר רבי אבהו אמר רב הונא אמר רב אסור לו לאדם שיעמוד על שדה חבירו בשעה שעומדת בקמותיה" (בבא מציעא קז ע"א).
ההסבר נמצא ב"פלא יועץ" שכותב: "ויש מין גניבה אחרת שדשו בה רבים הלא היא גניבת דעת הבריות ויש מינים ממינים הכלל הוא שכל שמשתדל לידע מה שבלב חבירו ברוב דברים הדברים גניבת דעת מקרי ואסור אם לא שעושה לשם שמים להציל עשוק מיד עושקו או לאפרושי מאיסורא".
על כן כתב הגר"א בסידור שלו כי כשאדם אומר בווידוי "גזלנו", שלא יחשוב שמעולם לא גזל, כי ישנן כמה דרכים של גזל שאנשים נכשלים בהן, למשל הקורא מסמך של חברו או מסתכל בביתו של חברו.
קריאת הודעות של חברו או האזנה להן
כולנו מבינים שהאיסור הוא לא רק במכתב אלא גם בהצצה למחשב או לפלאפון של חברו בלי רשותו, כגון במסרון, בהודעה כתובה או קולית או במייל. כך נפסק בבית הדין הרבני האזורי בתל-אביב, שם הוגשה תביעת בעל לגירושין בגלל שלאישה היה קשר פסול עם גבר זר. הבעל ביקש להוכיח את צדקת תביעתו לגירושין ע"י השמעת קלטת בה נשמעת האישה מדברת עם חברתה. בא כוח האישה טען שעל פי ההלכה יש איסור להאזין בסתר לשיחה של אדם עם זולתו.
בית הדין פסק שברור כי אין הבדל עקרוני בין העברת דברים של אדם לזולתו באמצעות מכתב לבין העברת דברים באמצעות הטלפון או מכשיר אחר, וכל טעמי האיסור שנתנו המפרשים לאסור ראיית מכתב ששלח אדם לחברו קיימים גם ביחס להאזנת סתר. עם זאת הם קיבלו את הראיה על פי דברי הפלא יועץ ואחרים שכתבו כי להציל עשוק מיד עושקו או לאפרושי מאיסורא מותר.
לפי זה ברור שהאיסור כולל הבטה במחשב של חברך בלי רשות, קריאת מסמך או יומן שלא שייך לך בלי רשות או קריאת פקס שלא יועד לך. לפעמים סיימת שיחה בטלפון והצד השני לא ניתק את השיחה, ואתה שומע את הדיבורים בחדר. גם זה אסור. כן אין להעביר לאחרים הודעה שנשלחה אליך בלי רשות השולח. בוודאי אסור להתקין תוכנת ריגול באפליקציות ללא ידיעת המשתמשים, או להתקין תוכנות שחושפת פרטים אישיים של אחרים, כמו פגסוס או אגרון, ללא הסכמת האנשים.
חרם המוטל על החודר לפרטיות
חרם חמור מנזיפה ומנידוי
האיסור לחדור לפרטיות של אדם אחר הוא איסור מהתורה. רבנו גרשום מאור הגולה הוסיף תיקון כי מי שעובר על איסור זה הוא ב"חרם". ויש לדעת כי חרם הוא חמור יותר מנזיפה ונידוי. שהנזוף מתחבא בביתו וממעט בשחוק ובעסקים (שו"ע יו"ד שלד י"ד). המנודה - אין יושבין בד' אמותיו, לא מצטרף למניין וכד'. אבל המוחרם קשה מכולם. יש עליו כל החומרות של נידוי ונזיפה ומוסיף עליהם ש"לא שונה ולא שונין לו; לא נשכר ולא נשכרין לו" (שו"ע יו"ד שלד ב).
אין צריך לנדותו עתה מחדש אלא שהוא מוחרם ועומד
הסמ"ע כתב כי אדם שחייב נידוי וחרם מתוקף תקנות רבנו גרשום מאור הגולה לא צריך שבית דין יטיל עליו את החרם, אלא מרגע שעבר על התקנה הוא מוחרם ואסור בכל האמור לעיל. "שאין צריך לנדותו עתה מחדש אלא שהוא מוחרם ועומד העובר על דברי תקנות" (חו"מ תכ ס"ק ד).
בשוגג אין חרם, וי"א שצריך כפרה והתרה
הרמ"א (יו"ד שלד סעיף כב) כתב: "מי שעבר על גזירת רבינו גרשום מאור הגולה, אם עבר בשוגג - אין צריך התרה". אבל החיד"א הביא חכמים שחולקים על הרמ"א ואומרים שגם אם אדם עבר בשוגג צריך התרה וכפרה. "וכתב מהרח"ש בשו"ת תורת חיים ח"ג סימן מ"ז, דראוי ליסרו. עש"ב. והרב בית דוד האריך בסימן קנ"ח, והעלה דאף בשוגג צריך כפרה והתרה, שהוא קרוב למזיד".
האם צריך התרה בשלושה, בעשרה או במאה?
בשו"ת "מנחת יצחק" (חלק ט סימן צו) דן באדם שפתח מכתב חברו בלא רשותו, ולא היה כתוב על המכתב חדר"ג, ואף ששמע שאומרים שיש חרם דרבנו גרשום בזה, מכל מקום היה סובר שזה רק שיחת הבריות, וכעת ראה מה שכתב הרמ"א ומה שכתב הברכי יוסף שצריך כפרה והתרה גם בשוגג כי הוא קרוב למזיד. האם צריך התרה בעשרה או בשלושה?
והביא ה"מנחת יצחק" את דברי הסמ"ע שכתב כי צריך שלושה להתיר לו את החרם. "ולא כמו שעלה על דעת חכם אחד וכו' דאין לו התרה כי אם במאה אנשים וכו'" (סמ"ע חו"מ סי' ת"כ סק"ד). אמנם ברמ"א משמע כי מי שעבר במזיד על החרם צריך עשרה להתיר את החרם. "דכל בי עשרה שלוחי דרבינו גרשום" להתיר לו. וסיכם המנח"י כי בשוגג בוודאי די בהתרה של שלושה "אם יקבל עליו להזהר מכאן ולהבא".
שימוש במידע שהושג בטעות
הנאה מפירות מידע שהתגלה בשוגג
הרה"ג זילברשטיין שליט"א מביא שאלה על רופא העובד באחד מבתי החולים בארץ ישראל שבטעות מצא בתאו מכתב ופתחו ומצא שהוא מיועד לחברו, ובטעות קרא כי הנהלת בית חולים בחו"ל משדלת את חברו הרופא לעבור לעבוד אצלם בשכר גבוה. הרופא הקורא יודע כי אם חברו הרופא יקבל את ההצעה ויעזוב את בית החולים זה יהיה הפסד לחולים בארץ ישראל, האם מותר לו לגלות להנהלת בית החולים בארץ את דבר ההצעה כדי שיוסיפו על שכרו של חברו?
וכתב כי כעין נידון זה דנו רבותינו בחרם דרבנו גרשום שלא לשאת אשה נוספת על אשתו, וכתב הב"י בשו"ת אבקת רוכל (יד) כי כשנשא אשה נוספת מתוך שגגה שחשב שאשתו הראשונה נפטרה, לא חייב לגרשה. כי אפילו רבנו גרשום עצמו בזמנו ובמקומו לא גזר אלא שלא ישא אשה על אשתו, אבל אם נשא שיגרש, זה לא שמענו ולא עלה על לב (הובא בשו"ת נודע ביהודה אבהע"ז תנינא סימן ד). ולכן מותר ליהנות מפירות המידע שהושג בשוגג.
איסור להציץ לרשותו של גוי, כי הוא מחשש גזל
בשו"ת "חקקי לב" (יור"ד סימן מט) דן בשאלה על יהודי שהיה לו מסחר עם גוי וממונו של היהודי נמצא בידו של הגוי, וירא היהודי שמא הגוי יעשה לו איזו עוולה בממונו. ובא ליד היהודי מכתב שהגוי שלח לחברו הגוי, ורצה היהודי לפותחו לברר עניינו לבל יזיקהו הגוי, האם יש בזה איסור או לא?
והשיב: יש לנו לחקור מאיזה טעם אסר רבנו גרשום דבר זה, האם משום שנאמר "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט יח) "מאי דעלך סני, לחברך לא תעביד" כמבואר בשבת (דף לא ע"א), וא"כ אין איסור זה אלא לישראל לבד אבל לא לגוי.
או שמא איסורו הוא משום גונב דעת הבריות, שהרי לא גרע מהגונב דעת חבירו, שזה הוי יותר חמור שגונב דעתו ממש שהוא במצפוני לבו, ואם באנו לאסור מטעם זה, הרי קיי"ל דאסור לגנוב דעת הבריות אפילו דעת של גוי. ובשו"ת תורת חיים (למהרח"ש, ח"ג סימן מז) כתב דאסור משום גזל משום דהוי כשואל שלא מדעת דהוי גזלן, ונראה דאף לפי זה אסור אף בגוי דבאיסור גזל אין חילוק בין ישראל לגוי.
ולפי זה אסור לרגל "ריגול תעשייתי" במפעל של גוי, שזה אסור מחשש גזל שקיים גם בגוי. וכן אסור לרגל אחרי הגוי אם המטרה היא להרוויח כספים.
הסתכלות לצורך הצלת עצמו
ובלבד שלא ייוודע לגוי
אמנם אם אין כוונה להזיק לגוי או לרגל בתעשייה שלו, וכל מה שהוא פותח את מכתביו הוא בכדי להציל את עצמו מנזק - מותר, כי לא על זה גזר רבנו גרשום, ואין בזה איסור של חרם. "ובלבד שלא יוודע לגוי שעשה דבר זה". והביא מהרה"ג אלישיב זצוק"ל כי איסור גזל הוא "דוקא כאשר המסתכל במכתב גוזל ומפר את מחשבות בעל המכתב, וזה לא נאמר בעניננו כשהמסתכל לא גוזל מבעל המכתב מאומה". ולכן במקרה של הגוי אפשר לכאורה להסתכל במכתבו, וכן במכתב של הרופא – יכול הוא לספר להנהלת בית החולים כדי שתוסיף על שכרו של חברו הרופא שלא יעזוב וילך לבית חולים בחו"ל.
כשיש חשש שפלוני מזיקו
הוכחה לכך שבמקרה שיש חשש להיזק ממוני הדבר מותר הוא מהסיפור של בר הדיא שהיה פותר חלומות: "בר הדיא מפשר חלמי הוה מאן דיהיב ליה אגרא מפשר ליה למעליותא ומאן דלא יהיב ליה אגרא מפשר ליה לגריעותא אביי ורבא חזו חלמא אביי יהיב ליה זוזא ורבא לא יהיב ליה" (ברכות נו ע"א).
מי שהיה משלם לבר הדיא היה זוכה לפתרון לטובה, ומי שלא היה משלם לו היה מקבל פתרון לרעה. אנשים לא ידעו את הכלל הזה וכך היה פותר בר הדיא לאביי את כל החלומות לטובה, כי היה משלם לו זוז על כל פתרון. אבל רבא שלא ידע על כך לא היה משלם לבר הדיא זוז, והרשע הזה היה פותר את כל החלומות לרעה והם התקיימו בו. עד שמתה אשתו של רבא בעקבות הפתרון של בר הדיא.
הגמרא מספרת כי פעם הבין רבא מה שקורה עם הפתרונות של בר הדיא: "בהדי דקא סליק נפל סיפרא מיניה, אשכחיה רבא וחזא דהוה כתיב ביה: כל החלומות הולכין אחר הפה. אמר: רשע! בדידך קיימא וצערתן כולי האי! כולהו מחילנא לך, בר מברתיה דרב חסדא".
כשירד בר הדיא מהספינה נפל ממנו ספר הפתרונות של החלומות ומצא אותו רבא אחרי שהספינה נסעה והתגלה לו לתדהמתו כי כל החלומות הולכים אחרי הפתרון. כעס רבא על בר הדיא ואמר לו, הכול היה תלוי בך, ואתה פתרת לי לרעה? על הכול אני סולח לך, אבל לא על כך שנפטרה אשתי שהייתה הבת של רב חסדא. יהי רצון שתימסר לידי מלכות שלא מרחמת (כמו שבר הדיא לא ריחם על רבא). והגמרא מספרת איך התקיימה קללת רבא על בר הדיא בכל תוקפה. מהסיפור של רבא למדו שמותר לאדם להסתכל בכתבי חברו אם הוא מזיק לו ואם יש יכולת להסיר את הנזק על ידי עיון בכתביו.
הסתכלות במקום מצווה
מורה שמסתכל במכתבי תלמידיו
בשו"ת "עשה לך רב" (חלק א סימן מב) נשאל הרב חיים דוד הלוי זצוק"ל האם מותר למורה לראות מה כותבים תלמידיו כדי להגן עליהם. והביא את מחלוקת השו"ע והרמ"א בחרם אחר של רגמ"ה שלא לשאת שתי נשים ולא לגרש אישה בעל כורחה – האם החרם קיים גם כשהוא מונע קיום מצווה? כגון שלאדם אין ילדים מאשתו הראשונה, האם מותר במקרה זה לשאת אישה שנייה לקיים מצוות פרו ורבו? לדעת השו"ע מותר כי רגמ"ה לא גזר במקום מצווה. ולדעת הרמ"א זו מחלוקת (שו"ע אה"ז א' ט).
מקור הדברים הוא ברשב"א שכתב "הדעת נוטה שלא גזר בכל הנשים ובכל המגרשים, שלא עשה אלא לגזור בפני הפריצים והמעוללים בנשותיהם שלא כראוי, אבל לא על דעת שתתפשט תקנתו באותן שאמרו חכמים שיוצאים שלא בכתובה וכו'. אבל באלו שאמרו שהוא מן הדין או שחייב לגרש או לישא אחרת לא גזר הצדיק בכל מה שאמרנו".
להציל מעבירה מותר
מסכם הרב הלוי ואומר, כי בוודאי שבמקרה שהכוונה היא להציל מעבירה, שם בוודאי לא גזר רגמ"ה ולכן הוא התיר למורה להסתכל בכתבים של תלמידו. "אלא שהנני מוסיף תנאי ברור, שאת המכתבים יקרא אך ורק המחנך שלה בלבד, תוך ידיעה ברורה שכל מה שיתגלה לו בקריאתם הוא בחינת סוד שאסור לגלותו לשום אדם, ולבא לפומיא לא גליא, שכל זה לא הותר אלא למנוע תוצאות שליליות ולחנך בת ישראל בדרך התורה והמצוה".
וכך גם כתב הגר"י זילברשטיין (אבני חשן חלק ב עמוד תקס"ח): "ושמענו שהגר"ח מוולוזין הורה למזכירו שיפתח את כל המכתבים שהגיעו לתלמידי הישיבה, שמא יש בהם תלמיד שאינו הגון, ויוכל ר' חיים להוכיחו".
להסתכל במכתב - איסור מצד עצמו
פרסום מכתב ללא רשות – גם כשאין נזק
אלא שבשו"ת "חקקי לב" סיים וכתב "דאפילו שולח אדם אגרת לחבירו אסור לחבירו שבאה לו האגרת לגלות דברי האגרת לאחרים, דאפילו בסתם דליכא שום דבר מגונה ונזק לכותב האגרת איכא איסור לגלות דאיתא ביומא דף ד ע"ב ד"כל האומר דבר לחבירו הרי הוא ב'בל יאמר' עד שיאמר לו בפירוש שיאמר". וכל שכן בדאיכא גנאי או סוד ויוצא נזק כשמגלהו.
ובמיוחד לפי דברי ההלכות קטנות (ח"א סימן קעג) שכתב כי יש איסור עצמי בקריאת מכתב של חברו מדין הולך רכיל. שהוא הולך רכיל אצל עצמו. "שאלה השולח כתב ביד חבירו חתום בפגי"ן דרגמ"ה (פגי"ן – בקללת 'פורץ גדר ישכנהו נחש'. דרגמ"ה – של רבינו גרשום מאור הגולה), והשיב "בלאו הכי נראה שיש איסור לבקש ולחפש מסתוריו של חבירו ומה לי לא תלך רכיל לאחרים או לעצמו".
קריאת מכתב שנזרק לפח
לאחר שמכתב נזרק לפח אין חרם על הקורא בו. כך כתב בשו"ת מהר"ם מינץ: "חרם שלא לראות בכתב חבירו ששולח לחבירו בלי ידיעתו אסור, ואם זרקו מותר" (קב ס"ק עג). וכך מובא בבאר הגולה (יו"ד סימן שלד): "חרם שלא לראות בכתב חבירו שלא ברשותו אלא אם כן זרק". כלומר מותר להסתכל במסמך שזרוק בפח.
אעפ"כ כתב ערוך השולחן "ואני מסתפק בזמן הזה שהרבה שולחים מכתבים פתוחים על הבי דואר (גלויות שאפשר לקרוא בלי לקרוע המעטפה), אם מותר לקרא בהם, כיון שאינו מסתיר אותו" (ערוה"ש יו"ד שלד כא).
ומקור הספק הוא דברי בעל הלכות קטנות שיש איסור בקריאה מצד עצמו. וכך כתב הגר"ח פאלאג'י בספרו רוח חיים (חו"מ סוף סימן כז): "ועל ענין מה שלקחו איגרות בלתי ידיעת הבעלים - איכא משום חרם רבנו גרשום מאור הגולה ז"ל, דאפילו שהיא פתוחה, שמא המשלחה מקפיד שלא ידעו אחרים והוא אסור".
קריאת מכתב שבגניזה
וכן כתב הרב חיים דוד הלוי בשו"ת "עשה לך רב" (חלק ה סימן קח) שאין לקרוא מכתב שנמצא בגניזה, כי מסתבר שבעל המכתב הניחם במקום גנוז בכדי שלא יקראום. "וכך עדיף כשלעצמו שכן צריך אדם לרסן את יצר הסקרנות הטבועה בו". אבל לא יהיה איסור חרם כפי שכתב מהר"ם מינץ ואחרים שלא הטיל הרגמ"ה חרם על כך.
חומרת החרם – ותקנתו
שוטר או פרקליט שהאזין שלא כחוק
לפי האמור לעיל מותר למשטרה להשתמש בתוכנות ריגול למנוע עבירה כשיש מידע מודיעיני ברור, או כשיש חשש לחיים וכד'. ולכן החוק מתיר להם להאזין לרשתות אויב, או לאנשים שחשודים בשיתוף פעולה עם מחבלים.
לעומת זאת אין שום היתר למשטרה להיגרר ולהסתכל על דברים של אחרים שאינם מעניין העבירה. וכמו שהתפרסם כי לפי החשד הם האזינו לבנו של ראש הממשלה, לראשי ערים ולאישי ציבור, ליועצי תקשורת ולמנכ"לי משרדים, הוברר לכולם שהם חרגו מההיתר שלהם. ואם יבוא אחד מהשוטרים או מהפרקליטים שנחשפו לחומרים הללו וישאל מה התקנה שלו, נאמר לו שהוא צריך התרת חרמות בפני שלושה או עשרה.
תקנותיו וגזרותיו קבועות ותקועות כאילו נתנו מסיני
וכל זה כי תקנותיו של רבנו גרשון נתקבלו על כלל ישראל. כך מובא בשו"ת רש"י (סימן ע) לגבי חרם אחר של רבנו גרשום: "רבינו גרשום מאור הגולה שמפיו אנו חיין כולנו, וכל גלות אשכנז וכותים תלמידי תלמידיו הן" ולכן אי אפשר להתיר את הגזרות שלו שאינם גדולים ממנו בחכמה ובמניין. וכן כתב הרא"ש: "ותקנותיו וגזרותיו קבועות ותקועות כאילו נתנו מסיני בשביל שקבלום עליהם ומסרום לדור דור" (שו"ת הרא"ש כלל מ"ג סימן ח').
האם העובר על החרם פסול לעדות ולשבועה?
במיוחד שעל פי האמור בשולחן ערוך (חו"מ סימן צב סעיף ב) מי שעבר על חרם ראשונים – פסול לשבועה. "נקרא חשוד, מי שנשבע לשקר, אחד שבועת העדות ואחד שבועת הפקדון ושבועת שוא וביטוי ואפילו עבר על חרם שהחרימו הקהל". לפי זה מי שעובר על החרמות של רבנו גרשום מאור הגולה יהיה פסול לשבועה. אבל כבר כתב הסמ"ע (סימן לד ס"ק י) "אבל המועל בחרמות תקנות הקהילות - אין לפסול לעדות דאם לא כן לא יוכשר אחד מאלף".
לא לאשכנזים בלבד
גם הספרדים, שבעבר לא קיבלו את תקנותיו בעניין שתי נשים (שו"ע אה"ע א י), נוהגים על פיהן בדורות האחרונים כאילו ניתנו מסיני. ועל כן השוטרים והפרקליטים יעשו תיקון על מה שעברו, וילמדו מה מותר להם ומה אסור להם על פי ההלכה.
וכל אדם לעצמו יקבל לעסוק רק בטוב ולא לדבר כלל בחסרונותיהם של אחרים. כמאמר התם בסיפור החכם והתם של רבי נחמן: "מה לי בזה? זה מעשה שלו, וזה מעשה שלי! ועוד: למה לנו לדבר מאחרים?".
סיפורים
כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק
סיפרה אסתר פוליארד ע"ה: באחד הימים נכנסתי למשרדו של הרב זצ"ל ואמרתי לו שהמצב הרפואי של יהונתן מתדרדר, אמרתי לו שאני מפחדת על חייו. "יהונתן הוא בן בית אצלך ואתה בן בית אצל הקב"ה. אתה חייב לעשות בשבילו משהו. דבר שהוא מעבר לגדר הרגיל, תנצל את זה שאתה בן בית למעלה. אני מרגישה שהוא הולך למות", התחננתי. הרב שמע את תחינתי, אמר לי שהוא מקבל את הדברים והוא יעשה משהו. עדכנו את יהונתן, והיינו בטוחים שהמצב הרפואי הקשה מאחוריו. חשבנו שהרב יעתיר בתפילה מיוחדת לרפואתו של יהונתן, הרי הוא היה מגדולי המקובלים בארץ.
מתברר שטעינו. שבועיים לאחר מכן, ביקשתי להיכנס אל הרב, ואמרו לי שהוא לא מרגיש טוב. זה היה משהו נדיר. תמיד הוא היה מקבל אותי כמעט מיד. יום אחר יום הודיעו לי מלשכתו שהוא לא חש בטוב. הוא סבל כאבים נוראים בגב, עד שהיו צריכים להחליף לו את המכונית, כדי שלא ייאלץ להתכופף.
כעבור חודשיים קראו לי אל הרב. נכנסתי אל החדר וראיתי שהוא סובל סבל נוראי. הוא התקשה לדבר, הכאב היה חד. הבנתי שהוא לקח את המחלה של יהונתן על עצמו. אמרתי לו שיש לי מסר מיהונתן שביקש להבהיר כי הוא לא מוכן שהרב יסבול בגללו. הרב חייך אלי בחיוך שדומה לחיוך של אבא שבנו הבין שאביו עשה בשבילו משהו מיוחד. ניסיתי לשכנע את הרב, אבל הוא סימן לי בעיניו להפסיק. הוא החליט לקחת את המחלה על עצמו. מאותו הזמן, לא היה לו יום בריא אחד. המצב הרפואי שלו הלך והידרדר. הוא סבל ארבע שנים, ואני בטוחה שהוא עשה את זה בשביל יונתן.
תשובה כהלכה
וחי אחיך עימך.מה הדין של פחיות שתייה מחו"ל?
אני משתדל לא לשתות שתייה עם כשרות של תוצרת חו"ל. בדרך כלל רמת הכשרות שם היא פחות מאשר בישראל. ולמה לא לתת ליהודים בארץ ישראל פרנסה? למה לתת לגויים? וחי אחיך עימך!
מתיר אסורים. מה מברכים כשרואים את פולארד? הרגשתי צורך עז לברך את ה' ופשוט אמרתי מזמור לתודה.
נהגת נכון. צריך לומר מזמור לתודה על כך שיש אנשים כאלה בעם ישראל. שיש כוחות נפש כאלה גדולים בתוכנו. לברך שהוא שוחרר למרות כל העקשנות של האמריקאים שרצו שהוא ימות בכלא. להודות לה' על כך שהוא מתיר אסורים וזוקף כפופים.
שירים בטהרה. האם מותר להוריד שירים לפלאפון ללא אינטרנט?
אם יש לך טלפון כשר, הזמרים הבאים מרשים לך להוריד שירים שלהם בלי תשלום, והם מרשים בשמחה גדולה. כי אתה מקפיד על קדושה ועל טהרה והם שמחים לעזור לך להיות בקדושה ובטהרה. הזמרים הם: חנן בן ארי, ישי ריבו, עקיבא תורג'מן, יונתן רזאל, אהרון רזאל, ביני לנדאו, אלישע בירנבאום, אודי דוידי, שלמה כץ, יעקב שוואקי, אליעזר בוצר ויוסף הרקדן.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
