ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- בין המצרים
- הלכות שלושת השבועות
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב מרדכי אליהו
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יעקב בן בכורה
שלשת השבועות שבין י"ז בתמוז לט' באב נקראים ימי בין המצרים על שם הכתוב "כל רודפיה השיגוה בין המצרים" (איכה א, ג), ולכן נוהגים קצת אבלות מיום זה עד אחר תשעה באב.
ברכת 'שהחיינו'
נהגו לא לאכול או ללבוש דבר חדש, שמברכים עליו "שהחיינו", כל שלשת השבועות. והספרדים נהגו שלא לברך "שהחיינו" אפילו בשבת. והאשכנזים מברכים "שהחיינו" בשבת (עיין שו"ע סי' תקנ"א סעי' י"ז, ולכה"ח שם ס"ק ר"ד, ר"ה, ולמש"ב שם ס"ק צ"ח, צ"ט).
סברס - ידוע שפרי ה"סברס" גדל בדיוק בשלושת השבועות של בין המצרים, והסתפקו אם ניתן לברך עליו 'שהחיינו'. כיום, כמעט בכל השנה מצוי פרי הסברס.
ונחלקו הפוסקים, מהי הברכה שיש לברך על פרי הסברס - אחינו האשכנזים אמרו שאין לו דין עץ כיון שלא נועד אלא לשמירה וכולו קוצים וכדומה, ולכן ברכתו "שהכל". אח"כ ראו שהספרדים אוכלים מפרי זה והתחילו לברך עליו "אדמה" ו"שהחיינו".
ולמעשה, דעתנו היא שברכתו בפה"ע, ומברכים עליו "שהחיינו". ומאחר שמברכין עליו "שהחיינו", אין לאוכלו בתחילה בימי בין המיצרים (ועיין לכה"ח סי' ר"ב משם הרב פרי האדמה ח"א דף כ"ד ע"א וכן דף כ"ז בענין פרי הנקרא סברס, ועיין לברכ"י סי' ר"ב, ולכה"ח שם ס"ק ו', ולספר 'שמח נפש' הישן דף ס"ו ע"ב).
גם התאנים בדרך כלל באים בתקופה זו, ואם רוצה לברך עליהם "שהחיינו" יקנה תאנים לפני י"ז בתמוז.
שכח ובירך על פרי חדש
אם בימים אלו, שכח ובירך על פרי חדש "בורא פרי העץ" - יש מי שאומר: שיאמר 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד', ולא יאכל מפרי זה. ויש מי שאומר, שהזכרת שם שמים לבטלה חמורה יותר מאכילת פרי בימי בין המיצרים (עיין לרמב"ם פ"א מהל' ברכות הל' ט"ו), ועל כן יאכל בלי לברך "שהחיינו" - וכן נוהגים (עיין שו"ע שם סעי' י"ז ולכה"ח שם ס"ק ר"ד ורי"ד, ולמש"ב שם ס"ק צ"ח).
ברכת הפירות
אחינו האשכנזים מברכים קודם "שהחיינו" ואח"כ "העץ". הספרדים נוהגים לברך קודם "העץ" ואח"כ שהחיינו".
ומובא בהלכה שהרואה פרי חדש מברך "שהחיינו", לכן האשכנזים מקדימים לברך "שהחיינו". ובדרך מליצה נאמר, אנו שמחים לא בראיית הפרי, אלא באכילתו, ועל כן אנו מקדימים לברך "העץ, ואח"כ "שהחיינו".
ולמעשה, כתב בשו"ע שאע"פ שמהדין הרואה פרי חדש מברך "שהחיינו", נהגו שלא מברך עד שאוכל (סי' רכ"ה סעי' ג'). וה"ה לגבי בגד חדש - אע"פ שמהדין מברך בעת הקנייה, נהגו לברך "שהחיינו" בעת שלובשו.
נוהגים שלא לישא אשה
כתוב בבא"ח (דברים ד): "אף על גב דמדינא אין איסור בנשואין אלא מר"ח עד תשעה באב, עם כל זה נהגו לאסור מן שבעה עשר בתמוז, אבל אירוסין ושדוכין - מותר. ופה עירנו בגדאד יע"א המנהג לעשות אירוסין אחר שבעה עשר בתמוז, אבל מר"ח עד תשעה באב אין עושין אירוסין ושדוכין, ועיין שיורי כנה"ג תקנ"א הגה"ט אות ה' שיש נוהגין שלא לעשות אירוסין מן שבעה עשר בתמוז וכן ראוי לנהוג".
ברוב הקהילות מחמירים שלא לישא אשה מי"ז בתמוז, כיון שאין בזה סימן ברכה (עיין לכה"ח תקנ"א ס"ק מ"ג), ויש שנהגו להמנע גם מאירוסין מהטעם הנ"ל, ויש שהקילו באירוסין בלי סעודה עד ר"ח אב (עיין בא"ח דברים ד', וכה"ח תקנא ס"ק מג, מד, ומש"ב שם ס"ק טז).
ואם הרב כותב כן על אירוסין שלא לעשות ק"ו בן בנו של ק"ו שלא לעשות חופות. ויש כמה רבנים שמקילין לעשות חופות בימים אלו, ואח"כ רוקדים שם בנים ובנות ביחד - זה זכר לחורבן ?! פעם אמרתי לאותו רב שמיקל: וכי אתה תדאג שלא ירקדו בנים ובנות ביחד ?! זה זכר לחורבן ?
מה הדין אם קבעו חתונה בליל י"ז בתמוז?
לכתחילה אין לקבוע חתונה או כל אירוע בתאריכי הצומות. פעם אירע מעשה וקבעו חתונה בליל י"ז בתמוז, ושאלו אותי כיצד יש לנהוג. אמרתי להם: כיצד אתם עושים כן, הרי שירה ותזמורת אסורים ! ועל כן, אמרתי להם שיערכו את החופה לפני השקיעה, ואח"כ ישירו בפה. אבל לכתחילה יש להזהר בזה.
שירה ונגינה
אין עושין ריקודים ומחולות בשלשת השבועות, ואין שומעין כלי נגינה בין מזמר ובין מהקלטה. וזה נלמד ממה שכתב הרמב"ם (פ"ה מהל' תעניות הל' י"ד): "וכן גזרו שלא לנגן בכלי שיר וכל מיני זמר וכל משמיעי קול של שיר אסור לשמוח בהן ואסור לשומען מפני החורבן" - כוונתו לכל כלי הנגינה וגם להקלטה.
תספורת וגילוח
הפוסקים כדעת רמ"א אינם מסתפרים או מתגלחים מיום י"ז בתמוז והלאה.
ולפוסקים כדעת השו"ע - האיסור הוא רק משבוע שחל בו תשעה באב (שו"ע סי' תקנ"א סעי' י"ב, ולמש"ב שם ס"ק פ"ב), ויש מחמירים מר"ח אב והלאה.
זהירות מסכנה
בכל השנה כולה, לא ילך אדם במקום סכנה, ויאמר שמהשמים יעשו עימו נס. ובימים אלו יש להזהר מכל מיני סכנות וספק סכנות, וכגון: אלו שהולכים לבריכה או לים (עד ר"ח אב מותר ללכת לים או לבריכה) יזהרו לא להיכנס למים העמוקים, ולא ילכו במקום שאין מציל.
בכל השנה, יש להזהר בעת חציית כביש, ובימים אלו יזהר שבעתיים, ויחצה רק במעבר החציה, ויבדוק היטב אם אין מכוניות. וכן יזהר שלא ילך משעה ד' עד שעה ט' בין חמה לצל (להולכי רגל), כי בזמן זה שולט קטב מרירי.
זהירות יתירה בקייטנות
דוקא בימים אלו, ישנם קייטנות לילדים, ואם בכל השנה קבוצת ילדים הולכת לים או לבריכה עם מדריך אחד או מדריכה אחת, בימים אלו יגבירו את הזהירות ויכפילו וישלשו את מספר המדריכים או המדריכות, וכל זה כדי לשמור על הילדים ביותר, לבל ינזקו ח"ו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
