ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב שמואל אליהו
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- מצורע
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
שיעור לברון רוטשילד
השיעור ניתן מבית הכנסת הגדול של פריז, דֶּה לָה וִיקְטוּאָר. בבית הכנסת הזה כיהן בעבר הרב צדוק הכהן כרב הראשי של צרפת. כאן הוא הסביר לברון אדמונד דה רוטשילד שהתפלל בבית כנסת זה שכדאי לתמוך במושבות היהודיות הראשונות בארץ ישראל ולא בהגירת יהודים לארצות אמריקה, כי העתיד של עם ישראל הוא בארץ ישראל ולא באמריקה.
הרב הסביר לרוטשילד כי למרות שהעם היהודי לא כל כך מאמין בפועל ביישוב ארץ ישראל, צריך לפעול ולעורר את העם כשם שמשה עורר את העם ליציאת מצרים ועודד אותם בהיותם במדבר; כשם שהנביאים עודדו את העם לעלות לארץ ישראל בזמן עזרא ונחמיה כדי למלא את הייעוד שלהם, לעומת ארצות אמריקה שבה היהודים עלולים לאבד את זהותם.
החכם הרואה את הנולד
מי שלא הקשיב לרב צדוק הכהן היה מתפלל אחר באותו בית כנסת, עשיר יותר ותורם יותר מרוטשילד, ושמו הברון הירש. הברון הירש היה אדם מאמין שמתפלל בכל תפילה לשיבת ציון ולבניין ירושלים, אבל הוא לא חשב שהנס הזה יתרחש בדור שלו. בעקבות העסקים שלו הוא הכיר היטב את הסולטן הטורקי, וידע שהסולטאן לא יאפשר ליהודים להתיישב בארץ ישראל.
קול צופיך - הרב שמואל אליהו (725)
הרב שמואל אליהו
518 - "יְהוּדִי" עם "יְמִינִי" – שילוב כוחות בדרך לגאולה
519 - גאולה בניסן בימינו
520 - יציאת מצרים – תחילתה של מהפכה עולמית
טען עוד
הברון שלא ראה מספיק רחוק
אם הברון הירש היה רואה מספיק רחוק, הוא היה רואה שהיהודים בארה"ב ובדרום אמריקה עתידים להתבולל ולהיעלם מעם ישראל והיה מעודד עלייה לארץ ישראל, שם אין כמעט התבוללות. אם הוא היה רואה מספיק רחוק הוא היה מבין שהסולטאן יעבור מן העולם. מי שראה רחוק היה הרצל, שגם הוא ביקר לעיתים בבית הכנסת הזה לקבל השראה לחזונו הגדול.
שינוי כיוון, לא שינוי הכוונה
אומרים על בית הכנסת הזה שהוא הגדול והיפה ביותר באירופה והוא נבנה בתרומת העירייה של פריז בתקופת נפוליאון השלישי. לצרפתים היה חשוב לעקור את ירושלים מליבם של היהודים, ועל כן הם ציוו שכיוון התפילה וארון הקודש יהיה לצד דרום ולא לכיוון ירושלים כמו בכל בתי הכנסת בעולם.
על זה נאמר "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום". לרוב המתפללים היהודים בצרפת שינוי כיוון התפילה לא שינה את הלב. נוסח התפילה היה הרבה יותר חזק מהשינויים החיצוניים הללו, ובנוסח התפילה אנו מתפללים עשרות פעמים על בניין ירושלים וקיבוץ גלויות (שו"ת משנה הלכות חלק יג סימן א), ולכן מזימתם לא עלתה בידם.
יציאת מצרים - שורש המהפכה העולמית
המהפכה הצרפתית – יציאה מבית עבדים
השיעור הזה נאמר בצרפת, שבה התרחשה המהפכה הצרפתית לפני כ-230 שנים. במהפכה זו הוצהר כי לכל בני האדם זכות לחיים, לחירות ולקניין, זכויות שאינן ניתנות לביטול. לכולם יש חופש דת, ביטוי והגנה על החיים ועל הרכוש. את ההצהרה הזו ניסח לה פאייט בעזרת השגריר האמריקני תומאס ג'פרסון. השניים שאבו השראה מהכרזת העצמאות של ארצות הברית.
אות לכל האנושות
המהפכה הזאת נתנה את האות ובעקבותיה אירופה כולה השתחררה ממלכים עריצים ששעבדו את התושבים ועשקו את חרותם ורכושם במשך אלפי שנים. גם טורקיה השתחררה משלטון הסולטן ח'מיד העריץ. במלחמת העולם השנייה השתחררה רוסיה משלטון העריצות של הצ'ארים שהתעמר בעם במשך מאות שנים, והשלטון עבר לקומוניסטים שהיו פחות עריצים משלטון הצ'ארים.
עדיין יש ממשלות עריצות בעולם שמנצלות את תושביהן, כמו איראן, צפון קוריאה, ונצואלה ומדינות ערב. במדינות הללו שכבה דקיקה של מנהיגים נהנים מזכויות יתר, והמון העם סובל מניצול ולפעמים גם מתת תזונה. עם זאת התהליך של שחרור העולם מתמשך כל הזמן.
השלטון הקומוניסטי של רוסיה שקם במלחמת העולם הראשונה נפל אחרי שבעים שנה. בית העבדים הזה נסגר והתחיל שם תהליך מסוים של חירות לפני שלושים שנה. גם בסין יש שחרור מסוים מבית העבדים שהיה שם בזמנו של מאו. כיום השתחרר רוב העולם משלטון העריצים. מתוך 167 מדינות בעולם 110 הן מדינות חופשיות, 57 הם מדינות שיש בהם שלטון עריצות פחות או יותר.
מקור ההשראה של המהפכה האמריקאית בעם העברי
מי שנתן את הכיוון ואת הדרך למהפכה הצרפתית הייתה המהפכה האמריקאית שהסתיימה ב-1783. המהפכה הצרפתית החלה שש שנים אחר כך, ב-1789. במהפכה זו נקבע כי אין לבריטים כל זכות להטיל על האמריקאים שום מס ולא לכפות עליהם שום שלטון. "הַכֹּל שָׁוִים בִּפְנֵי הַחֹק, הָאֱלוֹקִי וְהָאֱנוֹשִׁי כְּאֶחָד".
הנשיא ג'ון אדאמס, שנחשב לאחד מהאבות המייסדים של אמריקה, כתב כי הוא שאב את עקרונות החופש והחירות מהעם העברי: "אֵין כָּל סָפֵק, שֶׁלְּלֹא הַיְּהוּדִים הָיָה הָעוֹלָם מָקוֹם שׁוֹנֶה בְּתַכְלִית. יִתָּכֵן שֶׁהָאֱנוֹשׁוּת הָיְתָה פּוֹגֶשֶׁת בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר בְּכָל הַתּוֹבָנוֹת הַיְּהוּדִיּוֹת, אֲבָל אִי אֶפְשָׁר לָדַעַת זֹאת בְּוַדָּאוּת. כָּל הַתַּגְלִיּוֹת הַגְּדוֹלוֹת שֶׁל הָאֱנוֹשׁוּת נִרְאוֹת בְּרוּרוֹת וּמוּבָנוֹת מֵאֲלֵיהֶן אַחֲרֵי שֶׁגִּלּוּ אוֹתָן, אֲבָל נִדְרֶשֶׁת גְּאוֹנוּת יִחוּדִית עַל מְנַת לְנַסֵּחַ אוֹתָן בְּפַעַם הָרִאשׁוֹנָה.
לַיְּהוּדִים הָיְתָה הֲמָתַת הַזֹּאת. לָהֶם אָנוּ חָבִים אֶת הַתְּפִיסָה שֶׁלְּפִיהָ הַכֹּל שָׁוִים בִּפְנֵי הַחֹק, הָאֱלוֹקִי וְהָאֱנוֹשִׁי כְּאֶחָד; הַתְּפִיסָה שֶׁל קְדֻשַּׁת הַחַיִּים וּכְבוֹד הָאָדָם; הַתְּפִיסָה שֶׁל מַצְפּוּן פְּרָטִי, וְעַל כֵּן גְּאֻלָּה אִישִׁית; תְּפִיסָה שֶׁל מַצְפּוּן קוֹלֶקְטִיבִי, וּלְפִיכָךְ אַחְרָיוּת חֶבְרָתִית; הַתְּפִיסָה שֶׁל שָׁלוֹם כְּאִידֵאָל וְאַהֲבָה כְּעֵרֶךְ הָעוֹמֵד בִּבְסִיס הַצֶּדֶק, וְעוֹד נְקֻדּוֹת רַבּוֹת אֲחֵרוֹת, הַמַּרְכִּיבוֹת אֶת הָרִהוּט הָעֶרְכִּי הַבְּסִיסִי שֶׁל הַתּוֹדָעָה הָאֱנוֹשִׁית. בְּלִי הַיְּהוּדִים בְּוַדַּאי הָיָה הָעוֹלָם מָקוֹם רֵיק הַרְבֵּה יוֹתֵר".
אֲנִי מִתְעַקֵּשׁ כִּי הָעִבְרִים עָשׂוּ לְתִרְבּוּת הָאָדָם יוֹתֵר מִכָּל עַם אַחֵר
במכתב לואן דר קאמפ בשנת 1806 הוא חוזר ומסביר לשואל למה הוא מתעקש לומר שהעקרונות הללו הם עקרונות עבריים ולא עקרונות רומיים או יוונים. כי אצל היהודים העקרונות הללו נלמדו מתוך אמונה, ואצל הרומים והיוונים הם היו מאוד חלקיים, והם לא יושמו על עמים אחרים.
"אֲנִי מִתְעַקֵּשׁ כִּי הָעִבְרִים עָשׂוּ לְתִרְבּוּת הָאָדָם יוֹתֵר מִכָּל עַם אַחֵר. לוּ הָיִיתִי אָתֵאִיסְט וְהֶאֱמַנְתִּי בְּגוֹרָל עִוֵּר נִצְחִי, עֲדַיִן הָיִיתִי מַאֲמִין שֶׁהַגּוֹרָל הֵטִיל עַל הַיְּהוּדִים לִהְיוֹת הַכְּלִי הֶחָשׁוּב בְּיוֹתֵר לְתִרְבּוּת הָעַמִּים. אִם הָיִיתִי אָתֵאִיסְט מִכַּת אַחֶרֶת עֲדַיִן הָיִיתִי מַאֲמִין שֶׁהַמִּקְרִיּוּת צִוְּתָה עַל הַיְּהוּדִים לְשַׁמֵּר וּלְהָפִיץ עֲבוּר כָּל בְּנֵי הָאֱנוֹשׁ אֶת הַדּוֹקְטְרִינָה שֶׁל מֶלֶךְ עֶלְיוֹן נָבוֹן חָכָם וְכָל יָכוֹל, וַאֲנִי מַאֲמִין שֶׁזֶּהוּ הָעִקָּרוֹן הַחִיּוּנִי הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר שֶׁל הַמּוּסָרִיּוּת וּכְתוֹצָאָה מִכָּךְ שֶׁל הַצִּיוִילִיזַצְיָה כֻּלָּהּ.
הֵם הָעָם הַמְּפֹאָר בְּיוֹתֵר שֶׁחַי אֵי פַּעַם עַל הָאֲדָמָה הַזֹּאת. הָרוֹמָאִים וְהָאִימְפֶּרְיָה שֶׁלָּהֶם לֹא הָיוּ אֶלָּא צַעֲצוּעַ בְּהַשְׁוָאָה לַיְּהוּדִים. הֵם נָתְנוּ דָּת לְיוֹתֵר מִשְּׁלוֹשָׁה רְבָעִים שֶׁל תּוֹשָׁבֵי כַּדּוּר הָאָרֶץ וְהִשְׁפִּיעוּ עַל סֻגְיוֹת הָאֱנוֹשׁוּת בְּהַרְבֵּה יוֹתֵר רָצוֹן מֵאֲשֶׁר כָּל אֻמָּה אַחֶרֶת. עַתִּיקָה אוֹ מוֹדֶרְנִית".
הר שירדה שנאה לאומות העולם עליו
אלוהי הטבע מול אלוהי המוסר
אם אנחנו הבאנו את הרוח הטובה הזו לעולם, למה יש שנאה כל כך גדולה בין אומות העולם לעם ישראל? למה גוג ומגוג יבואו באחרית הימים להילחם ולנסות למנוע את הגאולה?
הרמן בראונשוויג, שהיה עוזרו של היטלר, מספר כי היטלר הסביר לו שיש בעולם מאבק בין אלוהי הטבע, שהוא האלוהים שלו, לבין אלוהי המוסר, שהוא האל של העם היהודי. היטלר קרא "אלוהי הטבע" לחוקיות של חיות הטרף שאין להם רחמים והם לא מכירים את מידת החסד.
האריה הטורף לא נוהג על פי שום אמות המוסר כשהוא נוטל את החיים של החיות האחרות לשם השבעת רעבונו. יש לו רק חוק אחד שאומר: החזק טורף. על פי זה עיצב היטלר את המוסריות שלו שקובעת כי המדינה החזקה צריכה לכבוש עמים חלשים ממנה, לקחת את חיי תושביהם ורכושם, לשעבד אותם לפי צרכיה, לרמות ולהונות אותם אם זה נדרש, וכך העולם יתפתח.
האל של כל העמים המשעבדים עמים אחרים
היטלר סיפר להרמן בראונשוויג כי הוא מזהיר את חייליו ומפקדיו מהרחמנות, החסד, החמלה והאהבה. הוא מסביר להם כי אלה המצאות שקריות של היהדות שהוטמעו בתרבות האנושית דרך הנצרות והאסלאם. גם הצדק והמשפט הם המצאות יהודיות שנועדו להגן על חלשים וצריכות להימחק מהתודעה האנושית.
מה שלא סיפר היטלר להרמן בראונשוויג הוא שהאליל שמרשה לו להיות כמו חיות הטרף הוא גם האל שמצדיק את שודדי ים, הגנבים, הרוצחים, האנסים והרמאים. הוא היה גם האליל הרע של מצרים שהעבידה בפרך את עם ישראל. זה היה גם האליל שהתיר ליוונים ולרומאים לכבוש באכזריות עמים רבים, להשליך אותם לפני חיות טרף לשעשוע. לשעבד מיליוני אנשים לעבדים ולהטיל מיסים על עמים אחרים כדי שהם יתענגו במרחצאות שלהם.
שנאה לעולם במתן תורה
התורה של העם היהודי מסכנת את כל העריצים הללו. מונעת מהם להרע לאחרים ולנצל אותם. יציאת מצרים ומתן תורה, היא קריאת תיגר על כל העמים שדיכאו עמים אחרים. לכן אומרת הגמרא כי הר סיני נקרא בשם זה כי באותה שעה של מתן תורה ירדה שנאה לאומות העולם למרות שהתורה היא "חיי עולם" ובזכותה העולם קיים.
צר העולם מהכיל את רומא ואת יהודה גם יחד
הרה"ג מרדכי גרינברג שליט"א מביא בספרו סיפור שכתבה נחמה ליבוביץ בספרה על סנטור רומאי שנשלח לארץ כדי לברר האם ראויה יהודה להיות בת ברית של רומי. הסנטור כותב תשובה מזלזלת מאוד על החוקים התפלים של היהודים, ובעיקר הוא מתאר את המצווה של היהודים לשחרר עבדים אחרי שש שנות עבדות, ובכלל, על מיעוט העבדים המצויים בה. כשברומא יש 23 עבדים על כל אזרח בן חורין, יש ביהודה עבד אחד על כל 23 אזרחים.
הסנטור מספר על משפט שנכח בו, כששמעון החשמונאי שפט נער עבד שברח מאדונו על שזה הכהו והתעמר בו. כותב הסנטור כי במקום לסרוק את בשרו של הנער במסרקות של ברזל ולתלות את עורו בכיכר העיר, מזהיר שמעון החשמונאי את אדונו של העבד שלא יעז לרצוע את הנער עד היובל.
מסקנתו של הסנטור: היהודים אין לתת אמון בהם לעולם, ולא יגשר גשר של הבנה ביניהם לבין המערב, כל המושכלות אצלנו על דבר חרות האדם וכבודו זרים להם, היהודים בעצם הווייתם סכנה הם לרומא, שכן הם מערערים על עיקר העיקרים של תרבות המערב, על בית עבדים חפשי. אפי' הם מועטים אפי' הם מסתפקים בארצם הזעירה, חלילה לנו מהסיח דעתנו מסכנתם, צר העולם מהכיל את רומא ואת יהודה גם יחד.
יציאת מצרים – קריאת תיגר על המשעבדים
יציאת מצרים היא קריאת תיגר על כל המשעבדים בעולם, לכן מזדרז עמלק לעצור את עם ישראל מיד אחרי יציאת מצרים. העולם עלול ללמוד ממנו דרכי התנהגות ולסטות מדרך החיים שהתווה לו עמלק, ראשית הגויים.
עם זאת היו עמים שהתרוצצו בתוכם גם כוחות של קודש מעם ישראל וגם כוחות של טומאה מעמלק. אחת המשימות שלנו היא להסיר את שיירי הסיגים מטומאת עמלק שעדיין נמצאים בעולם בעמים רבים. וגם בעמים שחרטו על דגלם לצאת מטומאת בית העבדים, לפעמים נשארים סיגים שקצה לצאת מהם. אחת הדוגמאות היא העבדות בארצות הברית של אמריקה.
ביטול העבדות בארה"ב
גם אחרי שארה"ב קיבלה את העקרונות של אחווה ושל שוויון שלפיהם כל בני האדם נבראו בצלם אלוהים, היא המשיכה לשעבד את העבדים הכושים שהובאו אליה באוניות מאפריקה. היו אלה יהודים שהעירו ועוררו את האמריקאים לכך שהם עושים שקר בנפשם וצריך לשחרר את העבדים ולפחות לא להתעלל בהם כל כך. אבל לבעלי האחוזות שהתפרנסו על גבם של הכושים לא היה קל לוותר על העבדות הזאת, ועל כך הייתה מלחמת אזרחים בארה"ב בין הדרום לבין הצפון.
לשם השוואה בין דיני תורה על עבדות לבין מה שהיה נהוג באמריקה לפני יותר ממאה שנה נקרא מה כתב העבד פרדריק דאגלאס, שנמלט ונלחם כנגד העבדות בארצות הברית (1895-1817), על הבעלים הראשון שלו קפטיין אנתוני: "הוא היה אדם אכזר, ששנים ארוכות כבעל עבדים הקשיחו אותו. לפעמים נראָה שהוא נהנה ביותר להלקות עבדים במו ידיו. פעמים רבות עם שחר העירו אותי צווחותיה קורעות הלב של דודתי, שאותה הוא נהג לקשור לקורת עץ ולהצליף על גבה החשוף עד שהייתה מכוסה כולה בדם. לא מילים, לא דמעות ולא תפילות מפי קורבנו שותת הדם, לא הניאו את לב האבן שלו מלהשיג את מטרתו הרצחנית. ככל שהִגבּירה את צרחותיה, כך הצליף בה חזק יותר, ובמקום שבו הדם זרם מהר יותר, שם הצליף זמן רב יותר. הוא היה מצליף בה כדי שתצרח, ומצליף בה כדי שתשתוק, ורק כשהעייפות גברה עליו פסק מלהניף את הפרגול קרוש הדם".
יהודי אמריקה, שהכירו את ההלכות שאומרות לשחרר עבד עברי אחרי שש שנים, לשחרר עבד כנעני אם חלילה האדון שלו הכה אותו ושבר לו שן או הוציא לו עין, שהכירו את ההלכה שאומרת כי האדון צריך לא להתעמר בעבד שלו – היהודים הללו לא יכלו לסבול את הרשעות הגדולה שהייתה כרוכה בעבדות באמריקה, ונאבקו בכל כוחם לשחרר את העבדים השחורים או להיטיב את מצבם.
בעקבות מאבק היהודים באמריקה התעוררו העבדים ונאבקו וגם התפללו כי כשם שיצאו ישראל ממצרים מבית עבדים, גם הם יזכו לצאת מבית העבדים שלהם. המאבק היה ארוך ועיקש אך לבסוף קיבלה אמריקה את העיקרון של צלם אלוקים נכון גם לגבי העבדים השחורים, ובעקבותיה הלך העולם כולו.
היזהרו מן הצבועים
"דת החסד והרחמים"
בין תרבות העמים הרצחניים לבין התרבות של עם ישראל פעורה תהום עמוקה וקל להבדיל ביניהן. לעומת זאת היו עמים שהבינו כי המוסר של עם ישראל הוא אמיתי, אבל היה להם קשה ליישם אותו, ועל כן הם נשאו את שם האהבה, האחווה, השלום והמוסר בפיהם ורמסו את כל מי שהיה חלש מהם.
בימי הבית השני העולם החל להתפקח מטומאת מצרים וההולכים בעקבותיה. בימים ההם החל העולם להבין שהאכזריות והרשעות והשעבוד לא נכונים. בימים ההם צמחה בעולם הנצרות שקראה לעצמה "דת החסד והרחמים".
צביעות במסווה של דת
אחד החוקים שהתורה קובעת הוא שאסור להסגיר עבד אל אדוניו. בספרים של הנוצרים מסופר על אחד השליחים הנוצרים בשם שאול שמסגיר עבד בשם אוניסימוס שברח אל אדוניו פילימון בקולוסה. חשוב לספר את הסיפור הזה כדי להבין שהנוצרים הראשונים דקלמו את המוסר היהודי, אבל בפועל נהגו כמו הרומאים הגרועים ביותר.
עם זאת הנוצרים עידנו במשהו את התרבות האכזרית של רומא. הם לא טבחו אנשים לעיני עשרות אלפי בני אדם בקוליסאום, כי הבינו שזה לא מתאים לרעיונות החסד, הטוב והשוויון שכבר פשטו בעולם. הם דיברו נגד אלימות, הם אמרו כי מי שקיבל מכה צריך להגיש למכהו את הלחי השנייה ולא להשיב לו. אבל בפועל הם מילאו את אירופה במלחמות של עשרות שנים וגילו את אכזריותם במיוחד כלפי היהודים.
בחסות הצלב הם גירשו מיליוני יהודים מעשרות מדינות. הם שדדו את רכושם. שחטו, טבחו ואנסו קהילות שלמות של יהודים, במיוחד במסעי הצלב, באינקוויזיציה ובשואה. הם נשאו את שם ה' על פיהם אבל במעשיהם הם נהגו כמו הגרועים שבאומות. חשוב להזכיר את התופעה הזו שלא ניכשל בה בעתיד.
מילים של יעקב ומעשים של עשו
"צביעות" הייתה גם הדרך של סטאלין ורוסיה הקומוניסטית. הוא הקים בית עבדים שבו כלואים עשרות מיליוני אנשים שסבלו מהעריצות שלו ושל ממשיכיו. כך היה העולם סובל בכל מדינות ברית המועצות. שקר, שחיתות ועריצות, הורג בלי משפט את המתנגדים שלו ומגלה עשרות אלפים לסיביר, הכול בכסות של אחווה, שלום עולמי, שוויון וצדק חלוקתי. מילים של יעקב ומעשים של עשו.
תיקון העולם
יציאה מתרבות מצרים – יש ה' בקרבנו
יציאה מהתרבות של מצרים היא גם יציאה מהתרבות שאומרת לא ידעתי את ה'. תרבות של כפירה, ומסתבר שיש קשר הדוק בין תרבות הכפירה לבין תרבות הניצול והשעבוד של המצרים. כשיש אלוקים והוא שוכן בתוך כל אחד ואחד מאיתנו, המרים יד על חברו נקרא רשע. כשיש אלוקים והוא שוכן בתוך כל אחד מאיתנו, אנחנו משלימים אחד את השני ולא אחד נגד השני.
העולם מתמלא חכמה כשהוא מפסיק את הניצול
כשיש אלוקים בקרבנו, גם חכמת אלוקים נמצאת בקרבנו, ולכן העולם נפתח באופן נפלא לחכמת האלוקים כשהוא הפסיק עם השעבוד והניצול ברחבי העולם. למדנו כי ה' בחכמה יסד ארץ ואפשר ללמוד אותה ובאמצעותה להמשיך ולבנות את העולם. התבררה לנו החשיבות ללמוד וללמד את ילדינו כי יש לנו אחריות לדורות הבאים.
שחרור העולם – נבואת הנביאים
על שחרור העולם מיד המשעבדים אותו אנו לומדים בנבואות הנביאים. כך נאמר על מלך המשיח "וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה" (ישעיה ב). לא ישתמשו בעריצות בשביל לשלוט זה על זה. "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם: וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן: וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל חֻר פָּתֶן וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי גָּמוּל יָדוֹ הָדָה". כל הביטויים הללו הם משל על כל החיות הטורפות האנושיות שיפסיקו לטרוף (עיין רמב"ם מלכים פרק יב הלכה א).
ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים
בד בבד עם הסרת שלטון הרוע מהעולם – מתמלא העולם גם בחכמה גדולה. לכן הנביאים מנבאים ואומרים כי בעת שהעולם יפסיק את הרוע שלו תתמלא הארץ דעה. "לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים" (ישעיה פרק יא ט).
עשה משפט לעשוקים ו ימלך ה' לעולם אלוהיך ציון לדור ודור הללויה
על תיקון העולם בתחום הזה של הפסקת הניצול אנו מזכירים בכל קדושה פסוק שכתוב בתהילים בפסוקי דזמרא "יִמְלֹ֤ךְ ה֨'׀ לְעוֹלָ֗ם אֱלֹהַ֣יִךְ צִ֭יּוֹן לְדֹ֥ר וָדֹ֗ר הַֽלְלוּיָֽהּ". משמעות הפסוק הזה היא שה' ימלוך על כל העולם דרך ירושלים.
לפני הפסוק אנו קוראים בתהילים על הצדק העולמי: "עֹשֶׂ֤ה מִשְׁפָּ֨ט׀ לָעֲשׁוּקִ֗ים נֹתֵ֣ן לֶ֭חֶם לָרְעֵבִ֑ים ה֗' מַתִּ֥יר אֲסוּרִֽים: ה֤'׀ פֹּ֮קֵ֤חַ עִוְרִ֗ים ה֭' זֹקֵ֣ף כְּפוּפִ֑ים ה֗' אֹהֵ֥ב צַדִּיקִֽים: ה֤'׀ שֹׁ֮מֵ֤ר אֶת־גֵּרִ֗ים יָת֣וֹם וְאַלְמָנָ֣ה יְעוֹדֵ֑ד וְדֶ֖רֶךְ רְשָׁעִ֣ים יְעַוֵּֽת" (תהלים קמו, ז-י).
המשמעות היא ברורה, העולם צריך לעבור תיקון לפני שמגיעים ימות המשיח שמתוארים בסוף פסוקי דזמרא במילים "כל הנשמה תהלל יה, הללויה". שנזכה לכך במהרה, אמן ואמן.
סיפורים
משל לאמבטיה רותחת שאין כל בריה יכולה לירד בתוכה
סיפר יוסף שושן, המכונה "יוסף הרקדן", כי פעם שמע מהרב מרדכי אליהו זצ"ל שאמר: מדוע היהודים מצרפת לא עולים לארץ ישראל? זה כמו אדם ששמו אותו בתוך אמבטיה ומוסיפים לו לאט לאט מים חמים. המים רותחים עוד ועוד, אך הוא כבר התרגל אליהם בהדרגה ולכן הוא לא מבין כמה זה לא נעים. אבל אם היו שמים את אותו אדם מיד במים רותחים, הוא היה קופץ ובורח משם מיד.
כך, לדברי הרב זצ״ל, קורה עם אחינו שחיים בצרפת. הם חווים קצת אנטישמיות, אבל מתרגלים אליה לאט לאט, הם שמים דלתות פלדה בבתי הכנסת שלהם, הולכים בלי טלית וכיפה ברחוב, לא עוברים ברחובות מסוימים. אבל באמת אם הם היו מתבוננים הם היו שמים לב שהם גרים במקום מלא אנטישמיות רותחת והיו בורחים משם מיד.
זכייה בלוטו האמיתי
סיפרה טליה שושן מירושלים: בעלי ואני זכינו לחזור בתשובה ולעלות לארץ ישראל מצרפת. אחד ההבדלים בין ארץ ישראל לצרפת הוא היחס לילדים. בצרפת אנשים עלולים להשקיע את חייהם בקריירה ובעבודה ובעשיית כסף ולא בגידול ילדים. בארץ ישראל התרבות היא שונה, בכל המגזרים.
אחרי החתונה לא זכינו לילדים תקופה ארוכה. לילה אחד הרב הגיע אלי בחלום ושאל: מה את רוצה, ילדים או כסף? את יכולה להיות עשירה או שיהיו לך ילדים.
אמרתי לו: מה אכפת לי מכסף? אני רוצה ילדים!
הרב לא הרפה והמשיך ואמר: יהיו לך בעיות מבחינה כספית. ואני השבתי שלא אכפת לי מהבעיות הכלכליות, אני רוצה ילדים. הוא המשיך ושאל האם אני בטוחה, ואמרתי שאני בטוחה, אני רוצה ילדים.
כדי להמחיש לי את הניסיון, הראו לי בחלום את המספרים שעתידים לזכות באותו שבוע בלוטו. הייתי מופתעת מאוד, וכשקמתי זכרתי את המספרים ורשמתי אותם לעצמי.
למחרת בבוקר קניתי כרטיס ומילאתי את המספרים כפי שהיו בחלום, רציתי לבדוק אם החלום הוא חלום אמת, אבל גם לא רציתי לזכות בפרס הכספי. הבנתי מהחלום שזה או ילדים או כסף. ואני עליתי לארץ וזרקתי את כל התרבות של רדיפת הכסף. אני רוצה ילדים. אני רוצה חיים. אני רוצה ילדים שיגדלו בארץ ישראל וילמדו תורה.
הפתרון שלי היה למלא את המספרים אבל בסדר הפוך. עברו כמה ימים והתפרסמו המספרים שזכו, והם היו כמובן המספרים שמילאתי, אבל בסדר הפוך. לא זכיתי אפוא בכסף, אבל כעת הבנתי שאני אמורה לזכות בילדים.
זה לקח קצת זמן. באחד הימים הגעתי לרב אליהו זצוק"ל וביקשתי ממנו ברכה לילדים. הוא לא בירך אותי, רק אמר לי "מזל טוב". התחלתי לבכות, ציפיתי שיברך אותי להריון, אבל הוא לא הוסיף. יצאתי משם בוכייה, בכי מהלב. רק בדיעבד הבנתי מדוע הרב אמר מזל טוב, באותה שעה הייתי כבר בהריון. נולד לנו בן וב"ה אחר כך נולדו ילדים נוספים.
תשובה כהלכה
גירוש ממוקד.מה צריך להיות היחס כיום לערביי הארץ? האם צריך להרוג את כולם, או שמא צריך להרוג מחבלים בלבד ולנקוט בגישה שלא כל ערבי הוא בהמה רעה שצריך להרוג?
אני לא חושב שיש מי שרוצה להרוג את כולם או חלקם. ערביי ישראל שמקיימים את חוקי גר תושב, שמבינים כי זו מדינה יהודית ומקיימים את החוקים שלה, שלא חותרים תחתיה ולא תומכים בטרור וכד' - יכולים להישאר כאן. כל השאר יכולים לגור בסוריה או בלבנון. וכדאי להתחיל בגירוש משפחות מחבלים אפילו היום.
דיינו, תודה. האם התקופה שאנחנו נמצאים בה היא תקופת גאולה או גלות? אני שואל במיוחד בעקבות הפיגועים והנרפות של הממשלה בטיפול במפגעים.
לפי דעת מרן רבי יוסף קארו זצוק"ל זו הייתה השאלה של משה רבנו את ה'. אחרי שה' אמר לו לגאול את ישראל ומצד שני פרעה גזר גזרות יותר קשות על עם ישראל אמר לו ה' שיש שלבי ביניים בין גלות לגאולה שיש בהם גם התחלת גאולה וגם צרות. לכן אנחנו אומרים את הפיוט "דיינו" שבו אנחנו אומרים על כל שלב "דיינו". זה לא שאנחנו מסתפקים בשלב הזה של הגאולה, אלא שעל כל שלב אומרים תודה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
