ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- בחוקותי
'ושמא את מכוערת באמת'? שאל המגיד.
'רבי', קראה האישה, 'האם בשעת החופה לא הייתי יפה ונעימה בעיניו? ולמה נעשיתי עתה שחורה?'
מיד רעד המגיד בכל גופו, ורק בקושי רב הצליח לנחם את האישה, בהבטיחו לה שיתפלל בשבילה שישיב אלוקים את לב בעלה אליה.
לאחר שהלכה האישה, אמר המגיד לפני ה' – "זכור נא את האישה הזאת, ריבונו של עולם, וזכור נא את כנסת ישראל. כשאמרה העדה בהר סיני 'נעשה ונשמע', ואתה קירבת אותה ואירשת אותה, האם לא היתה יפה ונעימה בעיניך? למה נעשינו אתה שחורים?"
אמירה נוקבת עד תהום, העוסקת בברית הנצחית בין ישראל ואבינו שבשמיים, ומעוררת אהבתנו הישנה. יש כאן גם עצה עמוקה לטיפול זוגי. כשיש שעות קשות, משברים ונפילות, יכולים בני הזוג להיזכר ברגעי האהבה הגדולים של ראשית הנישואים, ומכוחם לשוב ולעורר את החיבור ביניהם, ולצלוח את כל המשברים. וכבר אמר הנביא במפורש – "זכרתי לך חסד נעורייך, אהבת כלולותייך", הזיכרון הישן שב ומעורר את האהבה לעת משבר.
אך האמת היא, שאסור להסתפק בכך. זהו פתרון זוגי ברמה ראשונית בלבד. אסור לבני זוג להסתפק באהבתם הראשונית ומכוחה לצלוח את המשברים. אם הם יסתפקו בכך, אהבתם תישאר קטנה ומצומצמת, והדבק ביניהם יהיה רק מכוח נחלת העבר.
המדרגה הטובה, שיש לשאוף אליה, היא אהבה הולכת ומתגברת, שבה בני הזוג הולכים ומתעצמים בקשר ביניהם, והזוגיות ביניהם הולכת ומשתבחת, ככל שחיי הנישואין שלהם הולכים ומתארכים. מדרגה זו, לא באה תמיד בקלות. היא באה מתוך עמל ועבודה על חיי הזוגיות, אך בדרך זו חיי הזוגיות הם מכח ההווה, ההולך ומתפתח, והם מלאים חיות ורעננות.
ובאמת, שיאה של מדרגה זו היא בכך, שבני הזוג מסתכלים גם על הקשיים ביניהם, שבעומק הם נובעים מאהבה גדולה. הרי אדם לא מתרגש כל כך מאדם זר שפוגע בו, אך פגיעה מאדם אוהב וקרוב היא קשה מאוד. בדרך זו, בני הזוג מבינים, שגם הקשיים נובעים מאהבה וחיבור גדולים. וכך ההווה הזוגי מלא חיות ורעננות בכל עת ובכל שעה.
ובאמת, שתי המדרגות הללו קיימות גם בקשר בין ישראל ואבינו שבשמיים, כפי שעולה מפרשיות הברכות והקללות, שבפרשות בחוקותי וכי תבוא. הברכות והקללות, מופיעות פעמיים בתורה, ועל כך נאמר בזוהר הקדוש, כפי שמביא הרמב"ן (כו, טז) בפרשתנו, שהקללות שבבחוקותי הם כנגד חורבן בית ראשון, והקללות שבכי תבוא הם כנגד חורבן בית ושני.
והנה, אם נעיין בסיום הפרשיות נגלה דבר מדהים. בסוף הקללות שבפרשת בחוקותי, התורה מנבאת שתהיה נחמה. הנחמה תבוא בזכות הזיכרון – "וזכרתי את בריתי יעקוב.. את בריתי יצחק... את בריתי אברהם אזכור, והארץ אזכור... וזכרתי להם ברית ראשונים, אשר הוצאתי אותם מארץ מצריים...".
זיכרון זה כביכול זיכרון העבר, האבות הקדושים, השבטים ודור יוצאי מצריים. ובאמת, המדרש מדקדק בלשון הפסוק, שסמוך לאברהם ויעקב נאמרה זכירה, אך סמוך ליצחק לא נאמרה זכירה, "אלא רואין את עפרו, כאילו הוא צבור על גבי המזבח". כלומר, זיכרון הוא זיכרון העבר, אך עקידת יצחק נמצאת כל הזמן מול ה', כך שאין צורך להיזכר.
כמובן, האבות הקדושים הם לא רק זיכרון העבר, אלא הם מוטבעים בתוכנו, כך שהם יסוד הקשר הנצחי בינינו לה', אך דומה הדבר כסיפור בו פתחנו, שזיכרון העבר ממשיך ומחייה את ההווה.
לעומת זאת, בסוף פרשת כי תבוא, כלל לא נאמרת נחמה, אלא רק נאמר "אלה דברי הברית, אשר ציווה ה' את משה לכרות את בני ישראל..". ובזוהר הקדוש מופיע ששאלו התנאים הקדושים, אם כך, האם הדבר מלמד, חלילה, שאין נחמה וגאולה על חורבן הבית השני?
ועל כך מובא, שהתגלה אליהו הנביא לרבי שמעון בר יוחאי, ולימד אותו, שלא כתובה נחמה בסוף, מפני שכל ההבטחות והנחמות של ישראל כתובים באלו הקללות. 'צא וראה, מלך שאהב את בנו, אף על פי שקללו והכהו, אהבת מעיו עליו. כשמראה כעס חזק, אז רחמים שלו עליו. כך הקב"ה אף על פי שקלל, דבריו הם באהבה, בגלוי הן נראות קללות, והם טובות גדולות. משום שאלו הקללות היו באהבה, מה שלא היה כן בקללות הראשונות, שכולן היו בדין קשה".
נמצאנו למדים, שבגלות שנייה התעלינו למדרגה השנייה, שבה אנו חשים שה' מייסר אותנו מתוך אהבה וכדי לתקן אותנו. וטעם הדבר, שמגלות ראשונה, נגאלנו אל הבית השני, שגם הוא בסוף חרב, ואם כן כביכול לא היה שווה לסבול את צרות הגלות. אך מגלות שנייה, אנו נגאלים בגאולה שלימה, ואם כן הצרות שבה אכן רוממה אותנו לשלימות, ואנו חשים שגם הקשיים היו באהבה וכדי לקרבנו אל ה'. ובאמת, בפרשת ניצבים, שלאחר פרשת כי תבוא, מובא שנשוב בתשובה וניגאל בשלימות.
ויהי רצון, שכאהבתם הגדולה של זוג זקנים, הנשואים ביחד כבר שנים רבות, כך נזכה לשוב ולהיגאל בשלימות, ותתגלה האהבה השלימה בין ישראל ואבינו שבשמיים!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
