ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ראש השנה
- תקיעת שופר
בראש חודש אלול, בשנה האחרונה לחייו, לקח ה'מנחת אלעזר' את השופר ותקע בו. הנכד צבי התרגש מאוד לראות את השופר ולשמוע את צליליו. הוא ביקש מסבו לתקוע תקיעה נוספת, והסבא הסכים בשמחה. מאז הפך העניין למנהג קבוע, בכל יום מימי אלול, לאחר התקיעות המסורתיות, היה הסבא תוקע תקיעה נוספת בעבור נכדו.
בערב ראש השנה, בו לא תוקעים בשופר, התאכזב צבי כשלא שמע את התקיעות השגרתיות. 'היום הוא ערב ראש השנה', הסביר הסבא, 'היום לא תוקעים בשופר. מחר בבוקר נתקע בשופר בבית הכנסת'.
הילד לא הבין. הוא צעק, רקע ברגליו, והתעקש: 'עוד תקיעה אחת! עוד תקיעה אחת!'
לאחר זמן, התרכך הסבא לשמע הבכי של נכדו האהוב, ותקע תקיעה אחת.
למחרת, בראש השנה, כשניגש הרבי כנהוג לדבר דברי התעוררות לפני תקיעת שופר, פתח ה'מנחת אלעזר' את ההיכל, ואמר: "ריבון העולמים! עלי לבקש מחילה. כתוב בספרי ההלכה שלא לתקוע בשופר בערב ראש השנה, אך אני תקעתי ביום זה".
הוא החל לבכות, וקרא: "האם אתה יודע, ריבונו של עולם, מדוע עברתי על המנהג המקובל? היה זה מפני שנכדי הקטן שכב על הרצפה והתחנן שאתקע בשבילו תקיעה אחת בשופר. ליבי נמס בקרבי, לא יכולתי לראותו בוכה, ותקעתי לו.
אבא (שבשמיים)! כיצד תוכל לעמוד מנגד ולראות את בניך אהוביך שוכבים על הרצפה וקוראים לך- אבא, עוד תקיעה אחת! תקע בשופר גדול לחירותינו! תקע בשופר המבשר על ביאת הגאולה השלימה! הלא אפילו אם לא הגיעה השעה, כיצד תוכל לראות את ילדיך בוכים ולא לעשות דבר?"
באותה שנה, התעכבה התקיעה בשופר למשך זמן רב, וכל הקהל בכו ללא הרף יחד עם הרבי...
(תודה לידידי ר' איתן גרינפלד, שהביא סיפור זה מהרב ברוך רבינוביץ', רבה של חולון, וחתנו של המנחת אלעזר. המנחת אלעזר היה פוסק חשוב, כך שוודאי מצא היתר הלכתי לתקיעה זו).
סיפור מיוחד זה הוא זעקה אדירה לה', שיחיש וימהר גאולתנו ופדות נפשנו. אולם, סיפור זה גם רומז לעבודת ה' הייחודית לזמן תקיעת השופר. יש כאן זעקה אדירה לכך שלא רק אנו נתקע בתפילה כלפי ה', אלא גם שה' יתקע וישמיע את קולו אלינו, וכאן אנו מגיעים לנקודה מיוחדת בתקיעת שופר.
מערכות שונות יש בגוף האדם, חלקן רצוניות וחלקן לא רצוניות. למשל - הלב, מחזור הדם, מערכת העצבים הם מערכות לא רצוניות, ואין בכוחו של האדם להחליט שהם לא יפעלו. לעומת זאת, בכוחו של האדם להחליט אם להרים את ידו, וזו מערכת רצונית.
למעשה, המערכות הלא רצוניות הן חיוניות לעצם החיים של האדם, ואילו המערכות הרצוניות אינן קריטיות לעצם חיי האדם. ניתן איפה לומר, שהמערכות הלא רצוניות הן למעשה המערכות שה' מפעיל בגוף האדם.
מצוותו של ראש השנה בשמיעת קול השופר, וכבר נפסק להלכה שמברכים: "לשמוע קול שופר" ולא "על תקיעת שופר" (שו"ע תקפה, ב), לשמוע ולא לתקוע, שהרי התוקע ולא שמע – לא יצא.
בראש השנה אנו עובדים את ה' בחוש השמיעה. מבין חמשת החושים, השמיעה היא החוש היחידי שבאופן טבעי עובד גם כמערכת לא רצונית. בשביל לטעום ולמשש חייבים לעשות פעולה – הושטת היד או לעיסה. בשביל להריח חייבים לנשום. בשביל לראות לא צריך לעשות פעולה, אבל ביכולתו של האדם לחסום בטבעיות את ראייתו בעזרת עפעפיו. אך האדם שומע גם באופן לא רצוני, ואם הוא רוצה לא לשמוע, עליו לשים את אצבעותיו באוזניו, שזו פעולה לא טבעית.
נמצא שהשמיעה היא החוש שבו, כביכול, ה' מתגלה אלינו. וזה עניינו של ראש השנה, שבו ה' בורא את העולם, והאדם לא זכה עדיין בכוחות חייו, ולכן עלינו להתבטל לדבר ה', ולהאזין לו.
ויהי רצון, שנזכה במהרה, לשמוע את קול השופר הגדול, שבו יתקע ה' לגאולתינו! שנה טובה ומתוקה!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
