ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- פרקי התנ"ך
- מגילת קהלת
כך מסתבר שהפסוק הראשון לא נועד רק למסור פרטים ביוגרפיים על מחבר המגילה, אלא להגדיר כבר בתחילתה את נקודת המבט הייחודית של המחבר – "דברי קהלת בן דוד, מלך בירושלים". נעשה כאן שימוש בכפל המשמעות של המילה דברים: לפנינו דברים – כלומר דיבורים, שעלו מתוך הדברים – המאורעות שעברו על המחבר או שהיה נוכח בהם. הביטוי "מֶלֶך בירושלים" בלשון הווה (בניגוד למָלַך), מדגיש אף הוא את העובדה שמחבר המגילה אמר את הדברים בעודו מלך, ובעיקר – מתוך היותו מלך בירושלים.
הקביעה החוזרת בפסוקי הפתיחה (א-יא) היא שיש יציבות בעולם, יש תנועה קבועה ואיטית, והאדם אינו יכול לחולל מהפכות ולשנות סדרי בראשית. כשאנו שומעים אמירה שכזו מפיו של אחד המלכים הגדולים ביותר בעם ישראל, ואף בעולם כולו בעת העתיקה - הדברים מקבלים מובן אחר לגמרי. האומנם זוהי מסקנתו של מלך אדיר, שייצב ובנה אימפריה של ממש בתחום המדיני והכלכלי, שהגיע להישגים אישיים יוצאי דופן בתחום החוכמה, על כל גווניה, ובעיקר – הצליח לבנות בית מקדש? כיצד הגיע קהלת למסקנה ש"הכול הבל", ו"מה שהיה הוא שיהיה, ומה שנעשה הוא שייעשה, ואין כל חדש תחת השמש"? שאלות אלו עומדות במלוא חריפותן דווקא כשאנו זוכרים מיהו האומר, ומהוות פתיחה מאתגרת מאין כמוה לקראת ההמשך.
גם המשך ההתבוננות במעשי האדם בעולם נשען על ניסיונו העשיר של המחבר, כמלך שכמעט ואין גבול ליכולותיו. הפרשה השנייה בספר (א, יב - ג, כב) עוסקת בעיקר בפירוט ההתנסויות של קהלת בשלושה אפיקים, שבכל אחד מהם הגיע למדרגות עליונות ביותר. תחילת התבוננותו על העולם היא מבעד למשקפי החוכמה , אבל הוא מסכם "כי ברוב חוכמה רוב כעס, ויוסף דעת יוסיף מכאוב" (א, יח). האפיק השני שאליו פנה שלמה־קהלת בניסיונו למצוא סיפוק ואושר היה זה של השמחה , אבל גם זה אינו עולה בידו: "לשחוק אמרתי מהולל, ולשמחה מה זו עושה" (ב, ב). האפיק השלישי הוא ריבוי הנכסים מכל הסוגים והמינים, אלא שאף כאן התברר לו ש"הכול הבל ורעות רוח, ואין יתרון תחת השמש" (שם, יא). מבלי מילים נדחית כאן התשובה האנושית האולטימטיבית: אם אינך מתרגש ו/או שמח בהישגיך - עליך לשאוף להשיג עוד ועוד. שלמה מפריך בעוצמה גישה שגויה זו, שהרי הוא הגיע לפסגת היכולת האנושית – ועדיין תהה על משמעותה.
לחיות את ההווה
התמיהה על תכליתם של מעשי בני האדם ממשיכה גם לפרק הבא, ולענייננו חשוב לשמוע אותם דווקא מנקודת מבטו של שלמה, המלך שהביא את ישראל לשלמות שלא הייתה לפניו וגם לא אחריו. מלך שכזה, הקובע ש"לכול זמן ועת לכל חפץ תחת השמיים", מודה בחצי פה שלא ניתן לדחוק את העת ולהקדים את הזמן הראוי, "כי עת לכל חפץ ועל כל המעשה שם" (ג, יז). נדמה שאפשר לשמוע מבין השורות את מסקנתו האישית של שלמה, אשר דוק של עצבות משוך על פניה על כך שהוא דחק את הקץ, לא הכיר בעיתוי הנכון ובקצב הנכון לשינויים, ולא מיצה את ההווה כראוי - "כי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו" (ג, כב).
ההתבוננות הייחודית של שלמה ממשיכה גם לפרשה השלישית (ד, א – ו, יב), העוסקת בעיקר בעיוותים שבחברה האנושית ובהתמודדות עימם. ממרום שנותיו ומפסגת חוכמתו מתבונן שלמה על החברה הישראלית הנהנית משפע חסר תקדים, מהשראת שכינה בירושלים, מחוכמה הנלמדת לכל דורש ומביטחון מדיני וצבאי - אך אינה מצליחה לדכא את תאוות הבצע ואת "המעשה הרע אשר נעשה תחת השמש" (ד, ג). וכך, למרות כל הכסף והזהב, רואה שלמה מצד אחד את "דמעת העשוקים ואין להם מנחם" (ד, א), ומצד שני אנשים ש"עינו לא תשׂבע עושר" (ד, ח). משמעות הדברים, אם נבקש לשייך אותם לזמן ולמקום שבו עומד שלמה וצופה על עמו, היא ששלמה מבין (לצערו העמוק) שעל אף כל מפעליו האדירים בבניין המקדש, הממלכה והחוסן הלאומי כלפי פנים וכלפי חוץ - עדיין רחוקה הדרך מהשגת השלמות. לא תיתכן שלמות אנושית מבלי לתת מקום ל"דמעת העשוקים", לרדת לפרטים הקטנים ולשים לב שכל העמל וכל "כישרון המעשה" המושקע בעשייה האנושית נובע למעשה מ"קנאת איש מרעהו" (ד, ד).
לאחר ששלמה חוזר לעסוק בהרחבה בחוכמה ובמגבלותיה, (ז, א – י, כ) הוא מודע יותר מאי פעם לעוצמתו ולחד־פעמיותו של ההווה, ולכן הוא מציע לאדם שיפסיק לדאוג מהעתיד, כי מניסיונו שלו - "כאשר נתתי את ליבי לדעת חוכמה ולראות את העניין אשר נעשה על הארץ" (ח, טז), כלומר להבין את תכלית הבריאה ומטרותיה, התוצאה הייתה ש"גם ביום ובלילה שינה בעיניו איננו רואה" (קהלת ח, טז). דומה שניתן לשמוע מבין השורות את התובנה שהחכם מכל אדם הגיע אליה לאחר שעשה שימוש בחוכמתו כדי למשול בעמו, לעשות משפט וצדק, אבל גם כדי לתכנן תוכניות שאפתניות, בחומר וברוח, ולהתחיל להוציאן מן הכוח אל הפועל. שלמה מבין כעת שאולי הוא דחק את הקץ וראה את עצמו ואת עמו כאילו הם חיים כבר כעת את העתיד. הוא דימה לעצמו שהוא מבין את כל הנעשה, מהיכן הכול נובע ולאן הכול הולך, ולכן הרשה לעצמו לנקוט מהלכים נועזים בתחום עבודת ה' שבמקדש, גם בבניינו וגם בסדרי העבודה שבו, כפי שהצענו בפרקי הספר 'שלמות חסרה: החזון הגדול והסדקים הקטנים' (שיצא לאור ממש בימים האחרונים). עכשיו, כאשר הוא רואה את כל המעשה אשר נעשה, הוא מבין שהמציאות מתנהלת לאט יותר, ולכן עליו לחיות את ההווה בהתאם ליכולותיו ולמשימותיו.
להיצמד למסגרת עבודת ה'
חלקו האחרון של הספר (יא, א – יב, יד) דווקא מעודד את האדם לעשות ככל יכולתו, אולם מנקודת מבטו של שלמה, המלך שכבר ראה הכול, התובנה העיקרית היא, כך נדמה, שיש לעשות ולפעול בעולם מתוך אמונה ועבודת ה', אבל מתוך ענווה גדולה, שכן אין האדם יודע מהי הדרך שתביא לתוצאות הנכונות והרצויות. שלמה מבין כעת שיש להיצמד למסגרת העיקרית – ובתוכה יש לפעול. המסגרת היא "את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור" (יב, יג), ואותה אין לפרוץ בשום מקרה. ניתן לשמוע כאן די בבירור את ביקורתו וצערו של שלמה ביחס לעצמו, על כך שניסה לדחוף את העולם קדימה בכל כוחו בימי בחורותיו, ומתוך אמונה מופרזת בכוחו חשב שהוא יכול לתקן את העולם באמצעות ריבוי הרכוש החומרי והרוחני, ולכן לא שמר את המסגרות של עבודת ה' כפי שנמסרו בתורה. רק בסוף ימיו הכיר בכך שבסופו של דבר "הכול נשמע", ולכן המסקנה הפשוטה, הנכונה לכל אדם, אם מלך הוא ואם הדיוט, היא "את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור", מפני שבסופו של דבר כל המעשים כולם, על כל עומק כוונותיהם הנעלמות, יעמדו למשפט הא־ל: "כי את כל מעשה האלוקים יבוא במשפט על כל נעלם, אם טוב ואם רע" (יב, יד).
הצענו כאן קריאה ייחודית של מגילת חוכמה מיוחדת זו, מגילת קהלת, מתוך מודעות מלאה לזהותו של המחבר – שלמה המלך – שקורות ימי מלכותו נפרשו לפנינו בפרקים הראשונים של ספר מלכים, (והתבארו בפרקי הספר'שלמות חסרה' ). דומה שבכך מקבלים פסוקי קהלת ופרקי ספר מלכים עומק נוסף הנבנה מתוך ההעשרה וההפריה ההדדית של פירות העיון בהם, ונמצא דבר ה' מתברר.
הכותב הוא ר"מ בישיבת ההסדר קרני שומרון ומרצה בתוכנית לתואר שני ביישוב סכסוכים באוניברסיטת תל אביב. המאמר מבוסס על ספרו 'שלמות חסרה: החזון הגדול והסדקים הקטנים' על חייו ומעשיו של שלמה המלך, שיצא לאור לאחרונה
מתוך העיתון בשבע.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
