ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- נח
חג הסוכות תשפ"ג עורר דיון ער מאוד ביחס למצוות הסוכה בעולם המודרני ואתגרי הבנייה הרוויה; אך למעשה מצווה זו היא רק משל לשאר מצוות וערכים שנאלצים לעמוד על נפשם מול עולם שבו דברים שהיו מובנים מאליהם כבר אינם כאלו. האם המציאות מובילה אותנו להבין כי ההלכה והעולם המוסרי אינם תואמים למציאות המתהווה והמתפתחת, והם זקוקים לעדכון "רענן וחדשני" שיהיה יותר טבעי ונוח למשתמש?
התורה ומצוותיה טבעיים
ראשית יש לדעת כי אכן, הדרישה שעומדת מאחורי הרצון לעדכן את ההלכה או את ענייני המוסר נובעת כנראה מתביעה פנימית שיש בה נקודת אמת. לא ייתכן כי התורה ופיקודיה ישכנו בדיסוננס עם החיים הנורמטיבים והטבעיים. כך משמע מדברי חז"ל בעשרות מקומות. חז"ל אמרו ש"אם אין תורה אין דרך ארץ ואם אין דרך ארץ אין תורה" (אבות ג יז; ראה פרקי משה אלמושנינו שם), וקבעו בכך את התפיסה כי המוסר הטבעי וההתנהגות הנורמטיבית לא רק שאינם עומדים בניגוד לתורה, אלא הם הבסיס לקיומה, עד שנכון לומר כי "דרך ארץ היא יסוד לתורה" (נתיבות עולם למהר"ל, נתיב דרך ארץ, א).
בזמן הגלות אומנם הפכו החיים הטבעיים למציאות מנותקת מהאידיאל היהודי. האידיאה הדתית התכנסה "בקן הקטן והדל, במקדש מעט שבבתי כנסיות ובתי מדרשות, בחיי הבית והמשפחה הטהורים, ברשמי שמירת דת תורה" (למהלך האידאות ד). הגלות הייתה מצע רוחני שבו שרר ניתוק בין החיים הטבעיים לחיי הקודש, והגישה הכללית הייתה ש"כל מה שיוסיף היישוב תיקון יוסיף השכל חורבן" (חובות הלבבות, שער הפרישות, ב). זאת משום שהקדושה שבגלות היא "כישרון להעמיד קדושה בניגוד לטבע" (אורות התחיה כח). לעומת זאת, כששב ישראל לארצו והחל לדרוש כראוי להעמיד את הקדושה המתאימה לטבע, שהיא קדושת ארץ ישראל (שם, שם) - התביעה לחיבור בין החיים הטבעיים למעשה התורה והמצוות הפכה לצורך שאי אפשר לוותר עליו.
משום כך ברור כי כשדרך החיים הטבעית נראית כמתנגדת לקיום חיים תורניים, עולה התמיהה: הייתכן כי דרך התורה לא תתאים לחיים מפותחים ומודרניים?!
זהירות, כאן בונים!
אלא שלמול זאת ראוי להעמיד הסתייגות חשובה, שבלעדיה בניין זה עלול להיות כבניין נערים הראוי לסתירה. נכון הוא ש"האדם הישר צריך להאמין בחייו. כלומר שיאמין בחיי עצמו והרגשותיו... שהם טובים וישרים ושהם מוליכים בדרך ישרה" (אורות התורה יא, ב). ומשום כך, באופן עקרוני אין לו לאדם להתכחש לתחושתו הפנימית. עם זאת, עליו לזכור ש"התורה צריכה שתהיה נר לרגלו, שעל ידה יראה את המקום ששם הטעות עלולה" (שם, שם). מאחר שהישרות הטבעית של האדם נבקעה ונרמסה כבר בחטא האדם הראשון (ראה שמונה קבצים א, עד), ואדם שלא תיקן את דרכיו בהתאמה מוחלטת לדרכי התורה מתוך עמל והכנעה, קשה להאמין שכל תחושותיו הפנימיות נולדות רק מתוך ישרות טבעית ולא מתוך היכנעות לעצלות, לתאוות חושיות או לחלופין מתוך סחף אחר רוח פרצים מערבית כובשת – כדברי מרן הרב לר' חיים הירשנזון: "שאין ליבו נוטה לחשוד את הדברים המוחלטים בחברה האנושית שבהווה בתור מוסר וצדק, שהרבה מהם אינם כי אם כסף סיגים מצופה על חרס" (אוצרות הראיה א, עמ' 397).
סביר יותר להניח כי אדם שכזה מנע את עצמו ממרירות הסם, סמא דחיי, הנדרש לקניין דברי תורה (ראה מוסר אביך ב, א); הלך אחר עיניו – ואחר כך עוד דרש שהתורה תתיישר בבקשה ומהר.
"כל זמן שאין האדם בשלמות, כל מה שמדמה לו ידע שהוא ממש להפך, כעניין 'האומרים לרע טוב' וגו'... רק מי שהאיר ה' יתברך עיניו בדברי תורה דכתיב בה אמת כמו שאמרו ז"ל, על ידה יכול לבוא על האמת" (צדקת הצדיק קמ).
לארגן את החיים על פי התורה
אמשיך להשתמש במשל מרפסות הסוכה במגדלים. לכאורה אין שום מצווה או עבירה לחיות במגדלים גבוהים ככל שיהיו, ונראה שלתורה שאין מה לומר על זה. אבל כל זה רק אם אנו סוברים שהמקום של התורה הוא בין התנור לכיריים, או שהוא רק במקום מוגדר ומסוים מאוד. תפיסה זו היא תפיסה גויית (או שפינוזית) שנולדת מתוך שחיי הקודש שלהם כולם רק התייחסות לעצמות הא־לוה הבלתי נתפס לגמרי – מה שהופך את חיי הקודש והדת לדבר זר לחיי האדם (ראה דעת אלוקים עמ' קלג). תפיסה שכזו מחייבת מי שרוצה בחיים נורמטיביים לצמצם את הנוכחות של האלוקים המהממת את רוח האדם למסגרת המיסה של יום ראשון.
אבל ישראל קדושים, כל חייהם קדושים, ולמרות שהם שוקקים ברגשותיהם לא־לוה עצמו, הם מתרכזים במוחם וליבם ומגלמים בחייהם ממש את האידיאלים האלוקיים (שם, עמ' קלב) – "מה אני רחום אף אתה רחום, מה אני חנון אף אתה חנון". זוהי תורה לחיים, לכל פרט בחיים. אצל ישראל הקודש והתורה אינם איזה מקצוע, אלא הקודש מעצב את כל חייהם. אין אף אומה ולשון שדומה לישראל בזה. בספרו המצוין של הרב ד"ר יוסף שטמלר 'פלטינה ופלסטלינה' ישנה הרחבה גדולה בעניין זה, אך ראוי לצטט מספרו דווקא את מי שדמותו לא מהווה סמל ודמות רבנית, אך הבחין גם הוא בעניין זה:
"כשאמרו לפרופ' ליבוביץ שבדומה ליהדות, גם באסלאם יש חמש מצוות, הוא דחה את הדברים ואמר: 'אין זה עניין כמותי. זו שאלה של פרוגרמת חיים '. וכששאלוהו שאלה דומה בנוגע לנצרות, הוא גער בשואל: 'אין כאן שום אנלוגיה. הנצרות איננה פרוגרמת חיים! מה איתך?! הנצרות איננה מתייחסת למטבח ולשולחן, אין בה דיני נידה וטבילה המטביעים חותמם על חיי האיש והאישה במשך שליש של כל חודש, והעיקר - אין בה שבת... הגורם הדתי בנצרות הוא מקטגוריה אחרת לגמרי מאשר ביהדות... הנצרות אף פעם לא קבעה פרוגרמת חיים לאדם'" (שם עמ' 77-76).
הליכה בהלכה
ההלכה אמורה להיות - כלשון הנביא חבקוק (ג, ו) - "הליכות עולם", כלומר עניין של הנהגה (עי' מצודת ציון שם). היא אמורה להנהיג את חייו של האדם, לקבוע "פרוגרמת חיים". אין זה עניין שצריך "להסתדר איתו". אפשר לפעמים לשמוע שיח שבו החיים הם דבר נתון, ו"עכשיו נראה מה אפשר לעשות עם ההלכה". ובכן, לא כך הורונו חז"ל. בגמרא מנחות (מא, א) הוכיח המלאך את רב קטינא על שהיה עושה טצדקי להפקיע עצמו ממצוות ציצית, ואמר דבעידן ריתחא ענשינן אעשה. וכתבו התוספות שזהו אפילו בכגון מצוות ציצית, שאין אדם מחויב ללבוש טלית בת ארבע כנפות כדי שיתחייב בציצית. וכן לגבי ישיבת סוכה, למרות ש"הולכי דרכים פטורים מן הסוכה" (סוכה כו, א), אמר על כך רבי אליעזר (בסוכה כז, ב): "משבח אני את העצלנים שאין יוצאים מבתיהם ברגל". אף אחד לא אמור להסתדר עם ההלכה, אלא לסדר את חייו על פי ההלכה.
כשהתורה כותבת מצווה, היא באה לסמן גבולות ונקודות טופוגרפיות על מפת חיי האדם, שעל פיהם עליו לכוון את חייו. לפיכך השאלה במשל שלנו היא לא איך נסתדר עם מצוות סוכה במגורים במגדל, אלא באיזו דירה ראוי לגור כך שמצוות התורה ישתלבו שם באופן הטבעי ביותר. ולא משום שאנו מנסים להפקיע את טבעיות החיים, אלא משום שההלכה היא המסמנת לנו מהי הטבעיות של החיים! ואכן, כנראה שלצורך העניין - זה לא כל כך טבעי לגור במגדלים. אדם שגר במגדל הרי לא יכול לקיים מצוות התלויות בקרקע; מתקשה במצוות סוכה; מתקשה בהעמדת נר חנוכה (למעלה מכ' אמה) וכן הלאה והלאה. אם, כהמשך למשל, ציבור הדורשים מגורים הקרובים יותר לקרקע היה הולך וגדל - ארץ ישראל הייתה כמובן יותר מיושבת, והפריפריה הייתה הופכת למקום יותר מרכזי. גם ארץ ישראל וגם מצוות חסד, מה רע?
דומני שראוי, בדומה למה שראינו בפרשת השבוע, לחשוב ולהחליף את מגדל בבל המודרני ב"מגדל עוז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב" (משלי יח, י), ובא לציון גואל – תרתי משמע.
הכותב מכהן כר"מ בישיבת מעלות וכראש תוכנית רבנן דאגדתא
מתוך העיתון בשבע
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
