ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- שעורים בתנ"ך
- ספר יונה
- שבת ומועדים
- יום כיפור
- תפילות יום הכיפורים
גם המרחב המקראי־היסטורי שבו מתחולל האירוע מעורר שאלה. הנביא יונה נזכר בשני מקורות בתנ"ך - בספר מלכים ובספר יונה. במובן הפשוט קיים פער בין שני התיאורים.
בשורות הבאות ננסה לענות על השאלות תוך התבססות על הנחת היסוד הבאה: המקרא משתף את הקורא בנדיבות רבה בהיגיון, במחשבות ובכמוסות הלב של גיבוריו. נוכחות זו סמויה במידה רבה: אותות קלים אוצרים בתוכם תנועות חיים; ובהתאמה - מידע רב ושיתוף נוכחים בכל פסוק ופסוק. הדרך להיחשף אל אלו היא מתוך תשומת לב וקריאה קשובה - שאינה מקבלת דבר כמובן מאליו. בקריאה קשובה ננהל דיאלוג עומק עם הכתוב, ונזהה התמודדות עם השאלות ששאלנו ועם שאלות נוספות.
נביא בורח
מדוע בורח יונה? במבט ראשון, התשובה לשאלה זו מפורשת בכתוב. אלוקים ניחם על הרעה שביקש להביא על אנשי נינווה, ותגובת יונה היא: "וירע אל יונה רעה גדולה וייחר לו" (יונה ד, א). יונה ממשיך ומסביר את עצמו בתשובה מפתיעה - "כי ידעתי כי אתה אל חנון ורחום, ארך אפיים ורב חסד וניחם על הרעה" (ד, ב). מילים שבכל מקום לשבח תיחשבנה, משנות טעמן בעיני יונה: "על כן קידמתי לברוח תרשישה" (שם).
מה כואב כל כך ליונה? קצה חוט נוכח אולי בפסוקים הבאים: "משמרים הבלי שווא חסדם יעזובו. ואני בקול תודה אזבחה לך, אשר נדרתי אשלמה" (ב, ט-י). במילים אלו חותם יונה את דיבורו אל ה' בהיותו במעי הדג. אנשי הספינה אומנם הגיעו לפסגה רוחנית - "וייראו האנשים יראה גדולה את ה' ויזבחו זבח לה' ויידרו נדרים" (א, י) - אך לצד זאת יונה מבקש להבהיר: האנשים הללו הם עובדי עבודה זרה, משמרים הבלי שווא – אומנם הם שבים כעת בתשובה, אך הם אינם משליכים את פסיליהם הרוויים בהבל, וממילא הם עתידים לעזוב את חסדם ולחזור לסורם. משפט זה תקף גם ביחס לתשובתם הצפויה של אנשי נינווה, שלטעמו אין לה ערך.
ועדיין לא נחה דעתו של הקורא. מאיזה מקום בנפשו של יונה באים משפטים אלו? מהו הסיפור המשוקע בהם? במבט ראשון ניתן לדבר על סוג של מצוינות רוחנית שאינה מוכנה לסבול פשרה. מי שאינו שב בתשובת אמת, אין לו זכות קיום. דומה שתובנה זו רחוקה מלשקף את מכלול ממדיו של הסיפור. יונה בורח מלפני ה', מוטל על פי בקשתו אל ים גועש, ושותק שלושה ימים ושלושה לילות במעי דג. הוא מבקש "ועתה ה' קח נא את נפשי ממני כי טוב מותי מחיי". על שום מה? על שום תכונותיו כאיש עקרונות שאינו מוכן להתפשר על פחות מן השלם? על מזבח תפיסה תיאולוגית בדבר הדרך הראויה לריבונו של עולם להנהיג את עולמו? האם מתנגד הוא לרחמיו של ה' על כל מעשיו?
נביא במשרד החוץ
לא אל עיר נידחת בקצה העולם נשלח יונה, גם לא אל עיר אנונימית. יונה נשלח אל נינווה, והידיעות המקראיות עליה צובעות את שליחותו בצבעים שאין כל דרך להתעלם מהם. הימים הם ערב עלייתה של אשור כמעצמה. בעוד שנים ספורות ישב בה סנחריב, יהפוך אותה לעיר בירה, וממנה יוביל את צבאותיו אל ממלכת יהודה.
יבוא הטוען ויטען - שמא יונה אינו יודע את שעתיד להיות? אכן, המקרא אינו מתאר ידיעה שכזו. אך הבה נבחן זאת. יונה, על פי טענה זו, נשלח בתמימות אל עיר כלשהי, להצילה מן הפורענות, אך לא היה מודע לכך שבהצלה זו הוא נותן יד לעלייתה של מעצמה גדולה העומדת לשלוט במרחב. פרט לחוסר הנוחות במחשבה שיונה אינו מודע להשלכות הרות הגורל העשויות להיות לפועלו, יש כאן נושא רחב יותר, מהותי. מהי נבואה, או - מיהו הנביא? האם נביא הוא אדם המשמש צינור למסירת הודעות לבני דורו, לפעול פעולה כזו או אחרת? אם כך - אכן הוא אינו חייב להיות מודע להשלכות של פועלו, שהרי האחריות מוטלת על ריבונו של עולם, לא עליו.
הבנה אחרת היא כי הנביא המביא את דבר ה' אל העם הוא מנהיג רוחני המבין את המציאות בהקשריה הרחבים, נתון בעמדה של שיקול דעת, הבנה ומעורבות. ה' מזמין את יונה ללכת אל נינווה ואינו מסתיר ממנו את מהות השליחות. עובדה זו מעמידה אותו בעמדה של מעורבות ביחס לנבואה ולתוצאותיה. מעורבות זו מתבקשת ומועצמת נוכח המשבצת שהוא תופס בספר מלכים, כמי שמלווה את מלך ישראל במדיניות החוץ שלו כנגד ארם.
ננסח את הסיטואציה שבה נתון הנביא: שתי שליחויות מיוחסות לו במקרא. האחת בספר מלכים, השנייה בספר יונה. השליחות האחת משליכה על מעמדה של ארם - המעצמה המסיימת את תפקידה, ואילו השליחות השנייה מופנית אל נינווה, בירתה העתידית של אשור - המעצמה העומדת בפתח. אך מתבקש הוא לראות את השליחות המתוארת בספר מלכים כראשונה, ואת השליחות המתוארת בספר יונה כמאוחרת יותר.
פער גדול שורר בין שתי הנבואות. בראשונה הוא זכה לבשר לממלכת ישראל על ירידתה של ארם, והנה עתה הוא נתבע להרוס במו ידיו את אשר בנה, ולהושיט יד אל אשור להצילה: "קום לך אל נינווה העיר הגדולה וקרא עליה כי עלתה רעתם לפניי" (א, א). מידת הדין מתוחה על עיר זו, ואליה נשלח יונה, להתריע, להשיבם מדרכם הרעה ולאפשר את ביטול הגזרה הרובצת לפתחם. אל השליחות הראשונה הוא הולך בחפץ לב - "כדבר ה' אלוקי ישראל אשר דיבר ביד עבדו יונה בן אמיתי הנביא אשר מגת החפר" (מלכים ב יד, כה). וביחס לשנייה: אינני מוכן להיות שליח, הוא אומר, מכיוון שתקומתה האפשרית של נינווה היא במידה רבה רעתם של ישראל.
בין מלכים לספר יונה
ספר יונה מתעלם מן ההקשר ההיסטורי, והוא מספר סיפור שמוקדו הוא תשובתם החלקית של יושבי העיר נינווה ("משמרים הבלי שווא חסדם יעזובו"). אלוקים חס עליהם, ואילו יונה לא חס. ההקשר המדיני־פוליטי, הטעון כל כך, של עיר העומדת לשמש בקרוב כבירתה של הממלכה העולה אשור, אינו מהווה נושא בפשוטו של מקרא. השאלה מתבקשת: אם אכן זהו המניע של יונה, מדוע הוא אינו עונה בפשטות - אינני מוכן לשתף פעולה ולהביא לחורבן בני עמי? מה פשר ההתעלמות מהיבט משמעותי זה בספר יונה? ובמישור אחר, כיצד ניתן ליישב את התפיסות הרוחניות השונות בין יונה החומל ובין יונה הדבק במידת האמת ומתנגד למחילת הקב"ה על אנשי נינווה?
שתי נקודות מבט הן ביחס לסיפור. הראשונה נגזרת מצירופו המתחייב של ההקשר ההיסטורי, ובהתאם לכך היא צובעת את הסיפור בצבע מסירות הנפש של יונה על בני עמו. לצד זאת, ספר יונה בחר להתעלם מהיבט זה, ולמקד את הלומד בנושא אחר – התשובה, וחמלת אלוקים על בריותיו. עובדה זו אוצרת בתוכה הזמנה לקרוא את ספר יונה כפי שהוא, ולזהות את הנושא ואת העמדות הרוחניות הנוכחות בו תוך התעלמות מן ההקשר ההיסטורי־מדיני. רק בתום העיון יהיה נכון לחזור אל תמונת ההקשר הגדולה, ולבקש קשרים וחיבורים בין שתי נקודות המבט. מבט כפול זה עשוי לזמן פתחים חדשים בעומקיו של ספר יונה.
ספרו של הרב שמעון קליין 'בלבב ימים' על ספר יונה יצא לאחרונה בהוצאת מכון הר ברכה
מתוך העיתון ב'שבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא גדרי שבועת עד אחד וכופר בכל
השיעור בוחן את שאלות התוספות וקושיית רבי עקיבא איגר ביחס לפטור שבועה בכופר הכל ודין "מתוך שאינו יכול להישבע משלם" בסוגיית נסכא דרבי אבא. דרך דברי הראשונים – הרשב"ם, הרשב"ץ והריב"ש – מתבאר ההבדל המהותי שבין שבועת עד אחד שנועדה להכחשה לבין שבועת מודה במקצת שנועדה לבירור האמת.
מאמר שלישי החסיד וסוד מאה הברכות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, המכוון את כל מעשיו לקדוש ברוך הוא ונעזר במצוות המקיפות את האדם – כגון תפילין, ציצית ומזוזה – לשמירת הדבקות והתודעה הרוחנית. בהמשך מתבארת חובת אמירת מאה ברכות בכל יום והמשמעות הפנימית שלהן על פי ספר "שערי אורה", כצינור להורדת שפע לנפש, לרוח ולנשמה וכנגד אדני המשכן המחזיקים את הקדושה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן השתלבות הפרט בתשובת הצדיקים והכלל
אורות התשובה פרק ח, ו' - ז'
השיעור עוסק באופן שבו תשובת הצדיקים מאירה את המציאות כולה, ובאפשרות של האדם הפרטי להיכלל בתשובתם הכללית כדי להתעלות מנפילותיו וממכאוביו. בנוסף, מוסבר כיצד החטא סותר ופוצע את ההרמוניה העולמית, בעוד תהליך התשובה מאחה את הקרעים ומשיב את השלמות והאור לכל סדרי ההוויה.
גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
