^ 1 "אמר לו נחום איש גם זו לרבי עקיבא: 'אוי לי שאיני רואה אותך כך!'. אמר לו רבי עקיבא: 'מדוע אתה מקללני?!' אמר לו רבי נחום איש גם זו: 'והאם אתה מבעט בייסורין?!' "
^ 2 וחכמים אומרים: 'חיוורא דבי רבי' שמו - שנאמר 'אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם וַאֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ נָגוּעַ מֻכֵּה אֱ-לֹהִים וּמְעֻנֶּה' (ישעיהו נג, ד)"
^ 3 וראה גם בזוהר (חלק א דף רלח א): "... עני אספקלריא דלא נהרא, לחם עני. ועם כל דא רוכב על חמור".
^ 4 "ולמה באלו שלשה דוקא שהם אברהם משה ומשיח כתיב שרכבו על חמור. דע כי כל רכיבה הוא מורה על שהרוכב נבדל מן אשר רוכב עליו ומתעלה עליו ... שזה מורה שהוא רוכב על החמרית, מתנשא עליו ורוכב עליו לפי שהוא נבדל מן החומר." (גבורות השם - פרק כט)
^ 5 וכן מרומז גם בדברי דויד משיח ה' לבנו שלמה: "וְהִנֵּה בְעָנְיִי הֲכִינוֹתִי לְבֵית ה' זָהָב כִּכָּרִים מֵאָה אֶלֶף וְכֶסֶף אֶלֶף אֲלָפִים כִּכָּרִים וְלַנְּחֹשֶׁת וְלַבַּרְזֶל אֵין מִשְׁקָל כִּי לָרֹב הָיָה וְעֵצִים וַאֲבָנִים הֲכִינוֹתִי וַעֲלֵיהֶם תּוֹסִיף". (דברי הימים א כב, יד)
^ 6 "משוי שלשה חמורים, אחד של מאכל ואחד של משתה ואחד של מיני מגדים" שמוזכר באגדה כאן מהווה סמל ידוע בתורתו של רבי עקיבא. והאגדה במסכת שבת (דף קכז ב) מתייחסת לאגדה כאן על נחום איש גם זו, והיא משיבה לה. והיא מגלה שלפי תורתו של ר' עקיבא העיכוב בהגעת השכר נגרם בגלל האנשים שעדיין אינם עמלים בתורה – אך בסופו של דבר המשוי (השכר) הזה יגיע. האגדה שבמסכת שבת מופיעה גם בשאילתות דרב אחאי (פרשת שמות שאילתא מ), והמפרש של השאילתות השתמש בסמל הידוע הזה, וביאר שמדובר שם במחלוקת לגבי שיטת ר' עקיבא בגאולה, ובמשך הדורות היו נוסחאות שהכניסו את שמו של ר' עקיבא לתוך המעשה שבשאילתא. וראה גם בהגהות ה"חוות יעיר" על הרי"ף בשבת שם (דף נ, ב בדפי הרי"ף דפוס וילנא).
^ 7 "ואמר בחזרת המלך והממשלה – 'בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת וְגָדַרְתִּי אֶת פִּרְצֵיהֶן וַהֲרִסֹתָיו אָקִים וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם', וידוע שהמלחמות וכבוש הארצות לא יהיה אלא במלך ובעצת סנהדרי גדולה וכהן גדול". (רמב"ם, ספר המצוות, הקדמה למניין המצוות)
^ 8 וראה גם במאמר "צדיקים שממונם חביב עליהם".
^ 9 הדבר הזה מרומז גם בלשון הפסיקתא כפי שהיא מופיעה בכתבי היד: "ושחקו עליו פושעי ישראל מפני שרוכב על חמור מפני הרשעים". פושעי ישראל צוחקים על הצד שרוכב על החמור ומנותק מהחומריות. אך הצד הזה מנותק מהחומריות – מפני הרשעים, מפני שהוא מפחד להתחבר אליהם.
^ 10 ויש הרואים בהם גם את העני שרוכב על החמור. וראה בתיקוני זוהר (תקונא שתין דף צג עמוד ב): "טב מלגאו ולבושא דיליה ביש דא איהו עני ורוכב על חמור".