ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ארץ אגדה
- נחום איש גמזו
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אשר בן חיים
"ומדוע קראו לו 'נחום איש גם זו' - מפני שעל כל דבר שהיה קורה לו הוא היה אומר: 'גם זו לטובה'. פעם אחת רצו ישראל לשלוח דורון לבית הקיסר, אמרו מי ילך לשם? ילך נחום איש גם זו שהוא מלומד בניסים. שלחו בידו ארגז מלא אבנים טובות ומרגליות. הלך, וישן באותו מלון, בלילה קמו דיירי המלון ונטלו את האבנים הטובות שהיו בארגז ומילאו את הארגז עפר. כאשר הגיע לשם פתחו את הארגז וראו שהוא מלא עפר, רצה המלך לקטול את כולם, מפני שאמר: 'היהודים צוחקים ממני'. אמר נחום איש גם זו: 'גם זו לטובה'. בא אליהו ונדמה למלך כאחד מבני ממלכתו ואמר לו: 'אולי העפר הזה הוא מעפרו של אברהם אביהם, שכאשר היה משליך את העפר על אויביו היה הופך לחרבות וכאשר היה משליך עליהם קש הוא היה הופך לחיצים, שנאמר 'יִתֵּן כֶּעָפָר חַרְבּוֹ כְּקַשׁ נִדָּף קַשְׁתּוֹ' (ישעיהו מא, ב)'. היתה מדינה אחת שעד אז לא היו יכולים לכובשה, בדקו את העפר הזה וכבשוה. הכניסו את נחום איש גם זו לבית גנזיו של המלך ומלאו את הארגז שלו באבנים טובות ומרגליות ושלחו אותו בכבוד גדול. בדרכם חזרה לנו בני המשלחת במלון שבו לן לפני כן. אמרו לו בני המלון: מה הבאת איתך לבית המלך שעשו לך את כל הכבוד הזה? אמר להם: מה שלקחתי מכאן הבאתי לשם. סתרו דיירים את המלון שלהם והביאו את אבניו ואת עפרו לבית המלך ואמרו לו: 'העפר שנחום איש גם זו הביא לכאן היה משלנו'. בדקו את העפר ולא גילו בו את התכונות שהיו בעפר של נחום איש גם זו, והרגו את בני המלון".
המעשה טעון ברור. כאשר נחום איש גם זו שומע שהמלך רוצה לקטול את כל בני המשלחת (או את כל היהודים) הוא אומר "גם זו לטובה", מה הטובה שיש בכך?!
שיחת האגדות
במאמרים הקודמים התברר שהקשיים שחז"ל מציבים באגדות על נחום איש הם דרך שבה האגדות משוחחות זו עם זו ועונות זו לזו.
במאמר "נחום איש גם זו והמצורע של הישיבה" התבאר שנחום איש גם זו מסמל את מי שיצא מהישיבה לעסוק בענייני העולם הזה כדי לקרב את התגלות המשיח. לפי שיטתו של ר' עקיבא מי שאינו עמל בתורה נחשב לאדם פצוע ומוכה, ולכן ר' עקיבא בא ומשתדל להחזירו לישיבה. באגדה שבירושלמי נחום איש גם זו מודיע לר' עקיבא שאי אפשר להתחמק מההתחברות לעמי הארצות שמשתדלים להביא את הגאולה באמצעות עמל המלאכות, ואדרבא הוא רוצה שר' עקיבא יתייסר יחד עימו.
אולם אגדת הבבלי באה ללמד זכות על אלו שנשארים בבית המדרש, ובמאמר "החורבה של נחום איש גם זו" התבאר שהיא מתארת את עמי הארצות שמשתדלים להשיב את המלכות הישראלית על כנה ככלים חסרי חיים שנמצאים בחורבה שמטה ליפול, שרק ההתחברות שנחום איש גם זו מתחבר אליהם היא זו שמצילה אותם. ונחום איש גם זו מזהיר באגדת הבבלי מפני הסיכון הרוחני שקיים בניסיון להקים את "סוכת דויד הנופלת", ובסופו של דבר הוא מסכים שתלמידיו יוציאוהו יחד עם ה"כלים" מהחורבה הזו.
האגדה הנוכחית על העפר של נחום איש גם זו מתייחסת לקודמתה, והיא באה ללמד זכות על עמי הארצות, ולהראות שאין להתייחס אליהם ככלים חסרי חיים; והיא מורכבת מכמה שלבים.
דורון לקיסר
עם ישראל רצה לשלוח "דורון" ל"קיסר". ה"דורון" מוכר לנו משתי האגדות הקודמות על נחום איש גם זו, אלא ששם ה"דורון" נשלח ל"בית חמיו" ואלו כאן ל"בית הקיסר". השינוי הזה נועד להראות שיש להתייחס לבורא העולם לא רק במערכת יחסים של בני משפחה, אלא גם במערכת יחסים של מלך ועבדים, עם כל המשתמע מכך.
ה"דורון" הוא ה"דורון" של האגדות הקודמות והוא השעות של לימוד התורה. התורה נמשלת ל"אבן ספיר", ושעות לימוד התורה נמשלות לאבנים היקרות שמילאו את הארגז של נחום איש גם זו. ועם ישראל רצה לשלוח את שעות לימוד התורה שלו כ"דורון" לבורא העולם.
המלכות
המעשה מתחיל לדבר על דורון ל"קיסר" שזהו שם שמזוהה בדרך כלל עם המלך הרומי, אך בהמשכו הוא עובר לספר על מה שקרה בבית "המלך", שזהו שם כללי יותר. מדוע קיים בסיפור המעבר בין השמות השונים?
עניינה של המלכות היא להביא ליישובו של העולם. בנבואת ירמיה נאמר (כט, ז): "וְדִרְשׁוּ אֶת שְׁלוֹם הָעִיר אֲשֶׁר הִגְלֵיתִי אֶתְכֶם שָׁמָּה וְהִתְפַּלְלוּ בַעֲדָהּ אֶל ה' כִּי בִשְׁלוֹמָהּ יִהְיֶה לָכֶם שָׁלוֹם". ובמסכת אבות (ג, ב) נאמר: "רבי חנינא סגן הכהנים אומר הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו". ובספר הפליאה (ד"ה א"ל אמרת לי שיש לו כל הכסאות) כתוב שהמלכים בשר ודם קשורים להופעת מלכות ה' בעולם.
בעולם האידיאלי עם ישראל יעסוק בתורה ויפיץ אמונה ואילו אומות העולם תעסוקנה ביישובו של העולם.
"וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם וּבְנֵי נֵכָר אִכָּרֵיכֶם וְכֹרְמֵיכֶם: וְאַתֶּם כֹּהֲנֵי ה' תִּקָּרֵאוּ מְשָׁרְתֵי אֱ-לֹהֵינוּ יֵאָמֵר לָכֶם חֵיל גּוֹיִם תֹּאכֵלוּ וּבִכְבוֹדָם תִּתְיַמָּרוּ" (ישעיהו סא, ה-ו).
הממלכה הישראלית תסייע לפיתוח העולם באמצעות עמל התורה, ואילו אומות העולם תסייענה לפיתוח העולם באמצעות מלאכותיהם הגשמיות. ושתי המשימות הללו הן משימות שבורא העולם הציב למין האנושי בכללותו.
ואכן בספור שלפנינו עם ישראל רצה לשלוח לבורא העולם את השעות שבהן הוא עמל בתורה, שהרי זהו הדורון שמתאים לעם ישראל לשלוח. אלא שהתכנון הזה השתבש.
המלון והעפר
כשבאו למלון שמסמל את העולם הזה ("זה העולם נדמה ליָשֵׁן הזה" 1 ), באו הגויים בני העולם הזה וגזלו מהם את השעות שהיו ראויות ללימוד התורה, ובמקומם נתנו להם לעמול בפיתוח הגשמי של העולם. וכן מרומז בשיר השירים (א, ו):
"אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת שֶׁשֱּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי שָׂמֻנִי נֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי"
הכתוב מרמז שהגויים לא נהגו בנו כראוי, למרות שאנו בני אותה הָאֵם. הם לא הניחו לנו לנטור את כרמנו שהיא התורה, והכריחו אותנו לעסוק בפיתוח הגשמי של העולם, שהוא הכרם ששייך להם. 2
במאמר "מגדל בבל וגל של עצמות" התבאר שהתורה מדגישה בספור מגדל בבל (בראשית יא, ב-ח) את הניגודיות שקיימת בין ה"אבן" לבין ה"עפר"; ה"אבן" מסמלת את התורה שנמשלת לאבנים טובות ויקרות, ואילו העפר מסמל את הצד הגשמי של האדם ושל העולם 3 : "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב" (בראשית ג, יט). כאשר התורה מספרת שבוני המגדל בנו אותו מ"עפר", כוונתה לרמז שהם רצו להקים ממלכה שמטרתה היחידה היא הרווחה הגשמית של האדם שנוצר מ"עפר", אולם אברהם אבינו עסק ב"אבן" שמסמלת את הפצת התורה והאמונה.
האגדה על העפר של נחום איש גם זו מרמזת שבמקום ארגז שמלא ב"אבנים" של אברהם אבינו, עם ישראל נאלץ לעסוק בעולם הזה ב"עפר" של מגדל בבל, בהקמת ממלכה שמטרתה היא רווחה גשמית של חבריה.
עבירתן של שבטים - לחם לכל באי העולם
האגדה מספרת שכאשר המלך ראה את העפר הוא רצה להרוג את נחום איש גם זו ואת משלחתו, מפני שאמר: 'היהודים צוחקים ממני'. הבאת ה"עפר" כמתנה נחשבת לעבירה. היהודים הם ממשיכי דרכו של אברהם אבינו, ובתור שכאלו הם היו צריכים להביא למלך - מלכו של העולם - את ה"אבנים" של אברהם אבינו שהם שעות לימוד התורה, ותחת זו הביאו לו "עפר" שהם השעות שעסקו בפיתוחו הגשמי של העולם.
אלא שנחום איש גם זו אמר על כך: "גם זו לטובה".
נחום איש גם זו אומר שאפשר להתבונן ב"עבירה" הזו ולחשוב אותה " לְטֹבָה ". נחום איש גם זו חוזר באמצעות אמירת המילה הזו על מה שהתרחש בין יוסף לאחיו. אחי יוסף מכרוהו לעבד שיעמול בממלכה המצרית ודבר זה משול להריגתו, אולם יוסף רואה בעבירה הזו דבר טוב. וכפי שהוא אומר להם: "וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱ-לֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב" (בראשית נ, כ).
"עבירתן של שבטים רווחה היא לעולם" 4 , העבירה שהשבטים עברו הצילה את בית יעקב ואת כל הארצות שסביבות מצריים ממיתה ברעב.
אין ספק שעבירתם של השבטים שמכרו את יוסף היתה "רעה", וכפי שיוסף אומר להם: "וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה ", אך יוסף העדיף להתבונן ב"טובה" שיש בעבירתם. וההשוואה שנחום איש גם זו עורך בין עבירת השבטים לבין הבאת ה"עפר" כמתנה למלך נועדה לבקש מהמלך להתבונן ב"טובה" שיש בעבירה הזו. העיסוק שעם ישראל עסק ב"עפר" זן וכילכל את עם ישראל וכן עמים נוספים, והרי בורא העולם אינו חפץ בהשחתתו.
הסנגוריה של אליהו הנביא
וכאן מצטרף אליהו הנביא למהלך הסנגוריה של נחום איש גם זו.
אליהו חולק על המהלך שרואה רק את ה"אבן" של אברהם אבינו כניגוד למגדל ה"עפר" של בבל. המהלך הזה הוא לפי שיטת רבי עקיבא שרואה את העיסוק ב"אבן" שהיא התורה כאידיאל הטהור היחיד ואילו את שאר העיסוקים היא רואה כמחלות וכדומה. אולם לשיטת אליהו הנביא בורא העולם חפץ ששתי משימות תתמלאנה על ידי עם ישראל, הן שיפיצו תורה ואמונה בבורא העולם, והן שהעולם ישתכלל ותקום בו ממלכה שנוהגת בצדק ובמשפט. לשיטתו מגדל ה"עפר" של בבל היה מגדל "עפר" של כפירה בבורא עולם. ואילו מגדל של אברהם אבינו שילב בין העיסוק ב"עפר" ביושר ובאמונה לבין העיסוק ב"אבן" שהיא התורה.
לשיטת אליהו הנביא נצחונותיו של אברהם אבינו הושגו לא רק בזכות עמלו בתורה שהיא ה"אבן" 5 , אלא גם בזכות עמלו במלאכות שהן ה"עפר" ביושר ובאמונה. וממלכה שהיא "מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ" מנצחת את אויביה.
ואכן מלכו של העולם קיבל את לימוד הזכות של אליהו, והחשיב את העפר שהיהודים הביאו לו לאבנים טובות ומרגליות. ומילאו את ארגזו באבנים טובות ומרגליות.
הטעות של בני המלון
אם נתבונן באגדה על ה"נס" שהתרחש לנחום איש גם זו, נראה שהאגדה הזו מקבילה לאגדה שבפסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים יח, ה). שם מסופר שהתגלה לר' יהושע בן לוי ש"האבנים היקרות" ששייכות לגאולת ישראל גנוזות ב"עפר" שבקרקע המערה. ובאגדה שבפנינו "האבנים היקרות" מתגלגלות ל"עפר" ושוב הן חוזרות להפוך ל"אבנים היקרות" שהמלך מעניק לעם ישראל.
אלא שקיים שוני בין האגדות בהתייחסות לאומות העולם. בפסיקתא ר' יהושע בן לוי מציל בזכות הגלוי הזה ספינה שבה נמצא נער יהודי בודד וגויים רבים. ובמאמר "אבני הכדכוד שבמערת לוד" התבאר שההצלה הזו מסמלת שר' יהושע בן לוי סבור שכל מי שעסק בפיתוחו של העולם הוא "אבן יקרה" בתהליך גאולת העולם, ואף לגויים שעסקו בפיתוח העולם מגיע להינצל ולזכות לחיי נצח. אולם האגדה שלפנינו חולקת על כך.
במעשה שבפנינו מסופר שכאשר "בני המלון" נוכחו לראות שבורא העולם מחשיב את העיסוק בעמל המלאכות כעיסוק בתורה, הם רצו לזכות בשכר הזה. המעשה מתאר שבני המלון סתרו את המלון שלהם והביאו את ה"עפר" הזה לבורא העולם.
העיסוק של כל שבעים האומות בפיתוח העולם ובמלאכות גדול ומרובה מהעיסוק של עם ישראל, ולכן המעשה מתאר זאת כהבאת העפר של המלון כולו. אולם הבדיקה שנערכה לעפר העלתה שאין לו את הסגולות שהיו ל"עפר" של אברהם אבינו. מדוע?
במה שונה העפר שהביא נחום איש גם זו מהעפר שהם הביאו? והרי זהו עפר מאותו המקום?!
ההבדל נעוץ בכך שנחום איש גם זו לא ראה ב"עפר" את האידיאל היחיד. האידיאל העליון שלו היה ה"אבנים היקרות" אלא שהוא נאלץ להביא "עפר". גם האידיאל העליון של אברהם אבינו היה ה"אבן" כלומר הפצת האמונה בבורא העולם ולימוד תורתו; אלא שהתלווה לכך אידיאל נוסף של הקמת ממלכה שנוהגת בצדק וביושר. והשילוב בין האידיאלים נתן לאידיאל של "עפר" משקל רוחני גבוה, שבזכותו היה מנצח במלחמותיו.
אולם ה"עפר" שהביאו אומות העולם "דיירי המלון", היה בעל גוון אחד בלבד; הקמת ממלכה חילונית שתנהג בצדק וביושר. והאגדה שבפנינו מגלה שהאידיאל זה לא די בו בשביל לנצח במלחמות, וגם לא כדי לזכות בחיי נצח.
בסיכום המאמר ראינו שהאגדות על נחום איש גם זו משוחחות בינן ומתייחסות זו לזו. באגדת הירושלמי על המפגש עם ר' עקיבא קיימת תביעה מלומדי בית המדרש לצאת ולהתייסר בעמל המלאכות. אגדת הבבלי על ה"חורבה" מתייחסת לעמי הארצות שמנסים לחדש את המלכות הישראלית כאל כלים חסרי חיות ומזהירה מהיציאה מבית המדרש וההתחברות אליהם. ואילו אגדת הבבלי על ה"עפר" מראה שאין להתייחס לעמי הארצות האלו בשלילה והיא רואה אותם כשווים ללומדי התורה שעוסקים ב"אבנים היקרות".
^ 1 מדרש זוטא - שיר השירים (בובר, פרשה ה, ב)
^ 2 וראה באבות דרבי נתן נוסחא א פרק כ: " 'אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת שֶׁשֱּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי', אלו
אלו בולאות (עשירים) שביהודה שפרקו עולו של הקב"ה מעליהם והמליכו עליהם מלך בשר ודם". והכתוב מרמז שהעיסוק בתפקידי מלכות בשר ודם נעשה שלא מרצונם של ישראל.
^ 3 "עפר הם כוחות הדין אשר במלכות בסוד הדין שהיא הבחינה התחתונה אשר לה" (פרדס רמונים לרמ"ק, כג, טז)
^ 4 מדרש שכל טוב (בובר) בראשית לז
^ 5 וראה במאמר "ר' חנינא והאבן שהעלה לירושלים"
^ 2 וראה באבות דרבי נתן נוסחא א פרק כ: " 'אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת שֶׁשֱּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי', אלו
אלו בולאות (עשירים) שביהודה שפרקו עולו של הקב"ה מעליהם והמליכו עליהם מלך בשר ודם". והכתוב מרמז שהעיסוק בתפקידי מלכות בשר ודם נעשה שלא מרצונם של ישראל.
^ 3 "עפר הם כוחות הדין אשר במלכות בסוד הדין שהיא הבחינה התחתונה אשר לה" (פרדס רמונים לרמ"ק, כג, טז)
^ 4 מדרש שכל טוב (בובר) בראשית לז
^ 5 וראה במאמר "ר' חנינא והאבן שהעלה לירושלים"
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
