ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- קידושין
- שיעורים במסכת קידושין
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ציפורה בת דוד
בגמרא 1 נאמר שרבה היה גבאי צדקה והוא כפה את רבי נתן שיתן ארבע מאות זוז לצדקה. בדברי התוספות במקום מובאת שיטת ר"י, שאומר שלמרות שבית דין לא כופים על מצות עשה שמוזכר מתן שכרה בתורה, ובמצוות הצדקה אומרת התורה "כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ"? 2 , מכל מקום ניתן לכפות על נתינת צדקה משום שיש בה גם שני לאוים "לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ וגו'", ועל לאוים כופים בכל מקרה, גם אם מתן שכרם בצידם.
והנה, במצוות השבת אבידה מחייבת התורה את המוצא לטפל באבידה עד שיגיע המאבד, ונחלקו האמוראים: לדעת רבה המוצא נחשב שומר חינם, ולדעת רב יוסף הוא נחשב שומר שכר, וטעמו הוא שהעיסוק במצות השבת האבידה פוטר את המוצא מלתת צדקה לעני, שהרי עוסק במצוה פטור מהמצוה 3 .
ותמה הבית יעקב, בעל ה'נתיבות': היעלה על הדעת לומר שעוסק במצוה רשאי לאכול בשר נבילה? ודאי שלא, שהרי גם אדם שעוסק במצוה אינו רשאי לעבור על לאוים. והרי ר"י אמר שגם בצדקה יש שני לאוים, ואם כן כיצד יתכן שהעוסק בטיפול באבידה פטור מלתת צדקה לעני?
תשובה א: מטרת הלאו בצדקה היא לחזק את העשה
בישיבות רגילים להשיב על שאלה זו לאור דברי הרמב"ן. הגמרא 4 אומרת שנשים חייבות ממצות מעקה משום שזו מצות עשה שאין הזמן גרמא, ושואלים הראשונים - הרי במצות מעקה יש גם לאו 'לא תשים דמים בביתך', ואם כן גם אם המצוה לשים מעקה היתה מצות עשה שהזמן גרמא היתה האשה מחוייבת בה משום הלאו! מבאר הרמב"ן שהלאו במצות מעקה אינו לאו עצמאי, אלא מטרתו היא לחזק את העשה. עיקר מטרת התורה היא מצוות העשה 'ועשית מעקה לגגך', והתורה מוסיפה לאו כדי שהאדם לא יתרשל בקיום המצוה. מעתה, אילו היתה המצוה מצות עשה שהזמן גרמא היתה האשה פטורה גם מהלאו, שהרי כל הלאו נועד לחזק את העשה. ולאור דברי הרמב"ן מיישבים גם שאלת הבית יעקב, שגם במצוות צדקה עיקר מטרת התורה היא מצות העשה לתת לעני את הכסף, והלאוים "לא תאמץ" ו"לא תקפוץ" נועדו רק לחזק את העשה. מעתה, אדם העוסק במצוה ופטור מהעשה, פטור גם מהלאו.
לפי ההבנה שמטרת הלאוים במצות צדקה היא רק לחזק את העשה, ניתן ליישב קושיא נוספת שמקשים העולם. כידוע, אמרו חכמים ביחס למצות צדקה "המבזבז אל יבזבז יותר מחומש" 5 . וקשה, הרי כלל בידינו שכדי לא לעבור על מצוות לא תעשה אדם מחוייב למסור את כל ממונו, ומדוע מצות צדקה היא רק עד חמישית מהרכוש? הרי יש בה גם לאוים? אחת התשובות לשאלה זו היא לאור מה שאמרנו, שכל המטרה של הלאו היא לחזק את העשה, וממילא כוחו מוגבל לכוחו של העשה (אמנם ניתן לומר באופן נוסף, שגם אם האדם נתן רק חלק מממונו כבר לא ניתן לומר שהוא אימץ את לבבו).
תשובה ב: הבחנה בין קום עשה לשב ואל תעשה
יש שרוצים לומר ישוב נוסף לשאלתנו, וזאת לאור דברי הפרי מגדים. הפרי מגדים מחדש שרק על לא תעשה שעוברים עליו במעשה מחוייב אדם למסור את כל ממונו, אולם על לא תעשה שעוברים עליו בשב ואל תעשה, כגון צדקה, אין חיוב להוציא את כל הנכסים, והריהו לענין זה כמו מצות עשה. לפי דבריו יש שרוצים לומר שהעוסק במצוה פטור לא רק ממצות עשה, אלא אפילו מותר לו לעבור על מצות לא תעשה אם הוא עובר עליהן בשב ואל תעשה.
תשובה ג: הלאו לא נאמר בכל מקרה
הגדולים שבישיבת מיר בליטא אמרו ישוב נוסף לשאלתנו, והוא לפי דברי הרמב"ם. כך כתב הרמב"ם בהלכות מתנות עניים 6 :
א. מצות עשה ליתן צדקה לעניים כפי מה שראוי לעני, אם היתה יד הנותן משגת, שנאמר פתוח תפתח את ידך לו ונאמר והחזקת בו גר ותושב וחי עמך ונאמר וחי אחיך עמך.
ב. וכל הרואה עני מבקש והעלים עיניו ממנו ולא נתן לו צדקה עבר בלא תעשה שנאמר לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון.
ב. וכל הרואה עני מבקש והעלים עיניו ממנו ולא נתן לו צדקה עבר בלא תעשה שנאמר לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון.
מדברי הרמב"ם מדוייק, שהעשה והלאו שבמצוות הצדקה מתייחסים לשני מקרים שונים. אם אדם יודע שיש עני בעולם והוא לא נותן לו, הריהו מבטל מצות עשה. אולם אם העני כבר בא לפניו ובכל זאת האדם אינו נותן לו, הריהו עובר גם על הלאו, שהרי בכך הוא מאמץ את לבבו. מעתה ניתן לומר שכל הפטור של העוסק במצוה ממצות צדקה הוא רק ביחס לעני שלא בא לפני העוסק במצוה, והעוסק במצוה אינו מחוייב ללכת אליו; אך אם עני בא לפניו - גם העוסק במצוה צריך לתת לו צדקה.
יש לציין שמדברי התוספות 7 מוכח שאינם סוברים כתירוץ זה, שכן כתבו שרבה, שסובר ששומר אבידה הינו שומר חינם, מסכים שהשומר פטור מלתת צדקה לעני, ובכל זאת אין הדבר נחשב שכר "דסבירא ליה דלא שכיחא שיבא עני בשעה שמתעסק בה לצורכה". מפורש בדבריהם שהפטור של העוסק במצוה מתייחס גם למקרה שבו העני בא לפני האדם.
סיכום
לסיכום, עסקנו בשלשה ישובים לקושיית הנתיבות, מדוע העוסק במצוה פטור מן הצדקה למרות שיש בה לאו:
א. על פי הרמב"ן: הלאו שבצדקה אינו לאו עצמאי, ומטרתו היא רק לחזק את העשה. כיון שהעוסק במצוה פטור מהעשה, ממילא הוא פטור גם מן הלאו.
ב. על פי הפרי מגדים: אדם העוסק במצוה אינו פטור רק ממצות עשה, אלא גם ממצוות לא תעשה שעובר עליהן בשב ואל תעשה.
ג. על פי הרמב"ם: העוסק במצוה פטור רק במקרה שאין בו לאו, אבל כאשר העני בא לפני האדם יש גם לאו, ובמקרה זה אכן גם העוסק במצוה חייב לתת צדקה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
